מאז שמחת תורה עוד לא העזתי עדיין לכתוב שיר ולנסות לתאר תחושות!!!
הגיע הרגע, כתבתי מהלב...
~א~
הלוך ושוב, ברחוב, השומם המדמם עדיין,
דמעות כבר לא זולגות, ושוב בושות פתאום לבכות, סתם כך יש מאין.
אבל הלב חצוי, עוד בלי פיצוי, רוצה לצעוק, רק לא לשתוק,
אומרים הזמן רופא, משכך כאב, אבל תאריך מהיומן הוא לא יכול למחוק.
~מעבר~
אבא, ילדים שצועקים, נאנקים ומחכים עדיין,
כמה, עד מתי נהיה כאן מושלכים, בבור אחים שמושיטים ידיים.
עם שלם בנים של מלך המלכים, מציפים את העולם בדמעות של מלאכים.
~פזמון~
אל ימעטו תלאותינו לפניך,
שוב כבר עלינו בהמון רחמיך,
ונשובה...
מלוך על כל העולם בכבודך,
תראה לכולם שאין עוד מלבדך,
ונשובה...
~ב~
כמעט שנה, ולא השתנה, שום דבר לא עבר, עדיין,
צלקות שעוד מכות, שמשתקות, מרתקות ידיים.
אבל הלב כבר התרגל לשכול, גם באחים ללחום הוא כבר יכול,
אומרים הזמן רופא, משכך כאב, אבל צלקות עמוקות הוא לא יכול למחוק.
~סיום~
בלב שבור, בלי שום דיבור,
יודע שאתה שומע,
נותן כוחות, להמשיך לצעוד,
עד שכבר יבוא משיח.