אתגר כתיבה 13 : )
-
מוזיקה , שירה
מנגינה, רוגע
ים, שמיים,
חוף
משהו בי רוצה
רוצה כל כך
לצרוח
איה היא הנגינה...
והמנגינה?||מוקדש לכל אלו שהמוזיקה בשבילם היא כמו בשבילי||
-
איך אפשר את האבל להרגיש
איך את הצער והכאב להמחיש
על תלמידים שנפטרו
על שנאת חינם
על כבוד שלא נהגו
ועל מות כולם
צריכים אנו להתאבל
על עשרים וארבע אלף תלמידים
ולא להתבלבל
להיות תמיד מאוחדים
אך איך נרגיש את האבל
הצער האבדה?
שמכל יושבי תבל
כל אחד יידע
ויצטער?
לקחו לנו את השירים
המנגינות והמילים
ואין מה שירים
צריך רק להשלים
עם המצב
להתאבל ולנהוג כבוד
זה בזה
ואיך אפשר להתאבל
ולהרגיש בצער
אם לא על ידי לקחת לנו
מה שמשמח
אותנו
הלא הוא מוזיקה
רק ככה מרגישים אנו מעט
את הצער שבלב כל אחד חרט
יכולים אנו רק קצת
להתאבל מעט
לקוות ולהתפלל
שבית מקדש יבנה
ולבוא גואל לפלל ולייחל
ובעזרת הקל
עוד נזכה ונגאל -
השיר הזה נכתב בנסיעה הוא צריך לעבור עוד כמה ליטושים...
זה ללכת בעולם
בלי תחושה
של חיות.
האנשים הם שונים,
החפצים דוממים,
מוזר ושקט
בלי מהות.אמנם,
לא חי האדם רק
על שירה.
יש מצוות שהם חיים,
דרך תורה
ותפילה.אך,
מבלי לזמזם תפילות
וניגונים,
בלי לכתוב שירים
לאלוקים,
גוף בלי נשמה.הרי,
לא סתם אומרים,
הם בקשר אדוק,
משולבים וקרובים,
היכל הנגינה
לתשובה. -
רק עכשיו ראיתי את האתגר ונדהמתי מעצם השאלה עד שזה פשוט יצא לי ספונטאני...
חיים ללא מוזיקה?
זה אפשרי?
זה חיים בלי צבע!
זה לחיות בלי חיים!מוזיקה זה מטהר את הנפש ואת האדם
בלעדיה העולם היה כל כך מגושם
העולם היה שחור לבן בלי שום צבע
אנשים היו חיים? נס מעל לגדר הטבע!העולם כולו היה נובל
אף אחד על השני לא היה מסתכל
כולם היו עסוקים בקשייהם ובכאבם
ולא הייתה שום תרופה למכתםכי המוזיקה היא המרפא והרוגע
היא רוחניות שמבעבעת החוצה
היא האמת שיוצאת מהלב
ובלעדיה העולם היה חרב -
אני נזיר של אוזניה, מרגיש חירש חסר מכשיר שמיעה,
לא מוצא תחליף הוגן בשום פינה,
אנל'א רוצה להיכשל גם לא שנייה,
לג בעומר מתקרב ואיתו מבסוט הלב עוד תחזור ותתנגן המנגינה,
מבחינתי כל שיר גם לא משהו נדיר- העיקר שירים
גם הלב שלי של ריבו אחרי שמיעה של אינספור פעמים...
אני לא מסוגל לחכות למחר, לחכות עד אז
אז כותב לי אתגר, להוציא קצת מתוק מהעז
אז.... -
המוזיקה
פרידה לשלושה שבועות
זה משהו קשה
אפילו לכמה שעות
לא מצליחה להחזיקלהקשיב לה ברצף
זה משהו יפה
לשמוע את הקצב
וכך כלום לא יזיק||אם קוראים רק בית אחד זה יכול להישמע קצת מקורטע
אז לא לקרוא בית אחד ולעבור הלאה
כי היופי בשיר הזה הוא רק בשתי הבתים יחד|| -
קשה ככה לעבור
את ימי הספירה
בלי מנגינה מנחמת
זה אסור אני מבינה
אבל כמה אפשר
עוד יום ועוד יום
קשה לי ככה לתפקד
מרגישה חסרת איבר
כגוף בלי נשמה
זה ממש מייסר
איפה הצלילים וקולות הנשמה?
לאן נעלמו כל אותם תווים?
די שכל זה יגמר מהרררררר. -
זה לא התוכן זה אני
החוסר עכשיו הוא בי
גם בשקט בדממה
במדבר בשממה
החוסר הוא פיזי
לא עוברים אותו באיזי
מעדיף לכתוב
כדי לא לחשוב
על זה שאין עכשיו
מה לשמוע כשאני מאוכזב
מי שמשתתף בצער ישראל
יזכה יחד איתם להגאל
אז שורדים את התקופה
עם חסכים גדולים לקופה
חסר לי את המוזיקה
היא סם החיים שלי...(האמת שלקח לי הרבה זמן למצוא את הרגע הנכון לכתוב על זה כי זה מעבר לתקופת העומר גם הקשר האמיתי שלי למוזיקה ורציתי משו אמיתי מהלב כמו בכל השירים עד עכשיו)
-
אפילו שכל כך קשה בלי....
ולא חייבים לשקוע בדיכאון!
ואפשר ומותר לראות את הטוב!כשהשקט חדר
עמוק לתוך הלב
אך הוא היה שם זר
גירשתיו בכאבולא יכולתי
פשוט לנגן
ולא שמעתי
רק תו מעצבןואיזה שדרן
שדיבר שם ברדיו
ואיזה בלאגן
שפוליטיקאי ארגן לוורק התחרפנתי
מכולם שסביבי
וממש נימאס לי
שוקעת באבליואז בא לו הבוקר
מודה לבוראי
ציפור קראה לי באושר
בואי, התקרביבשקט האזנתי
שירה מושלמת
גם כשמוזיקה אסור לי
אני מאושרת -
בלי מוזיקה החיים
כאלה משעממים
עצובים ומדכאים
ואין משהו שיריםקשה לי בספירה
רוצה רק שירה
אפילו שיר אחד
אחרון ומיוחדאני כוססת ציפורניים
נושכת את השפתיים
עוצמת את העיניים
וקשה לי שבעתייםמה כבר ביקשתי
רק לשמוע שירים
לא אקפלה-זה פתטי
לחיות רק על ווקאליאבל שהיה ממש
כמעט לא אפשרי
נזכרתי ברשב"י
ששרד מהרבה תלמידיםואיך אני אשמח
שכשקרה כזה אסון
אשמע כבר שירים
אחרי שאגיע למירון -
עוצר התו
מפסיקה המנגינה
עבר הסתיו
גם הסערה חלפהבשקט מפציע
משב של דממה
הנה הוא מגיע
חג של תורהובינתיים סופרים
כל כך מחכים
למוזיקה מתגעגעים
בדממה ממתינים -
אני מחכה לשקיעה
על מנת לשמוע את המנגינה
המנחמת ,
המרגיעה ,הרגילה
ללא זיופים,.
רק מילים וקלידים.
והשקיעה ממאנת מלהגיע,
ועלינו שמש צוחקת מן הרקיע,
עוד לא נגמר היום,
כי אם בלילה ולא ביום.
נרקוד ונשמח,
נזכור ולא נשכח!
את אותם הקדושים,
שלנו הם כה חשובים,
ואלוקים רצה אותם כל כך
בין אם זה קשה לנו או קל
קרוב אליו כל כך...||לעילוי נשמת 45 הרוגי מירון ז"ל||
-
זה כמו -
לקחת את הבקבוק לתינוק
מיד כשהוא מתחיל לינוק.
זה כמו -
לאחר יום שלם של צמא
לשתות רק לגימה.
זה כמו -
לראות מישו בחטף
לאחר געגוע ששנים שטף.
זה כמו -
לאחר כחודש של תשוקה
לשמוע רק יום אחד מוזיקה.||אנחנו נוהגים לא לשמוע מוזיקה עד ר"ח סיוון.........
והרגשתי כאילו נתנו לי הצצה קטנה למוזיקה ומיד חטפו אותי משם
||
