עולם היצירה // סדרת כתבות מרתקת לימי הספירה

[סקופר]

עולם היצירה // תזמור ושירה

תזמור זמרה ושירה, הדרך הנכונה להעביר את הקול שלנו לקהל, ואיך קובעים איזה צליל ישב נכון באקורד:

תזמור:
תזמור- היא הדרך שבה הצלילים אשר ביצירה מוזיקלית נחלקים בין כלי הנגינה השונים שבתזמורת או בהרכב המוזיקלי.
התזמור הוא חלק בלתי נפרד מכל יצירה, ומהווה מרכיב חשוב ושווה ערך למרכיבים הבסיסיים האחרים שבמוזיקה, כקצב והרמוניה.
תזמור הוא מלאכה מורכבת, משום שלכל כלי נגינה מגבלות משלו, וכן מנעד צלילים שונה. התזמור קובע אילו כלים שונים ייקחו חלק באקורד, דבר המשפיע על אופי הצליל המתקבל. בדרך כלל, כלי נשיפה ממתכת (“Brass”) מבצעים את המרווחים הזכים באקורד (קווינטות ואוקטבות).
בתקופות מוזיקליות שונות היה נהוג לתזמר באופן שונה, בהתאם למסגרות בהן בוצעו היצירות. גם חשיבות התזמור השתנתה לאורך הזמן.
זמרה:
זמרה היא יצירה של צלילים מוזיקליים באמצעות הקול האנושי. במהלך זמרה, אוויר יוצא מן הריאות, וגובה הצליל נקבע בידי מיתרי הקול.
ברוב המקרים, הצלילים המופקים בזמרה מותאמים למלים, אליהן משוייכת מנגינה, אך לא בהכרח: ישנם סוגי זמרה, כגון יודל, הכוללים הפקה של צלילים ללא מלים מסודרות. הפקת צלילים מבלי לפתוח את הפה מכונה זמזום.
אדם העוסק בזמרה באורח מקצועי נקרא זמר. זמרה מתבצעת לעתים קרובות בקבוצה, למשל במקהלה, ולעתים קרובות בליווי כלים מוזיקליים, להקה או אפילו תזמורת שלמה. זמרה ללא לווי מכונה א-קאפלה. כישורי זמרה נדרשים לעתים משחקני תיאטרון או קולנוע, כאשר הם משתתפים במחזמר או אופרת רוק.
במוזיקת פאנק (Punk), לרוב אין חשיבות לדיוק ויופי של הקול, הזיוף אינו מהווה בעיה ומה שקובע זה אופי הביצוע והמסר במילים. ובאחדים מסגנונות מוזיקת מטאל, מועדפים קולות נהמה בצלילים נמוכים.
שירה:
שירה – היא צורה של אמנות בה נעשה שימוש בתכונותיה האסטטיות של השפה בנוסף למשמעות המילולית או במקומה. שימוש זה עשוי לכלול כתיבה בשורות קצוצות (בניגוד לפרוזה); עיסוק במצלול, במשקל וחריזה; וכתיבה בשפה ציורית.
השירה כביטוי מוזיקלי – הינה שילוב של שלווה, יופי, רוגע, הנאה.
מהבחינה המוזיקלית השירה הינה: אמנות הדיוק בביצוע גובה הצלילים והמרווחים באינטונציה הנכונה, בדיקציה הנכונה, בבלנס הנכון, ובהרמוניה מדוייקת…
מעניין שקל יותר לקבוצה לשיר יחד מאשר לדבר יחד.

באדיבות אליה הלוי.

[סקופר]

עולם היצירה // פיתוח קול חלק 1
כמידי יום בימי הספירה אנו מביאים לכם עצות וטיפים מרתקים ליצירת מוזיקה בצורה הנכונה, והיום... פיתוח קול:

מבוא:
כל אדם המבקש לשיר אם כסולן ואם במסגרת מקהלתית מוסיקה קלאסית מערבית אירופאית, חייב בפיתוח קול.
נושא פיתוח הקול מקנה תחושות לתלמיד על איך וכיצד יש לשיר.. שירה זו כוללת: העמדה נכונה, נשימה ונשיפה נכונות, שימוש נכון בסרעפת ושימוש נכון במיתרי הקול.. על התלמיד לבצע בדיקה אחת לחצי שנה על אופן תפקוד הריאות חללי הפה ומיתרי הקול במרפאה אליה הוא משתייך.. נושא פיתוח הקול אינו בא לטפל במחלות כלשהן אלא באפשרות לביטוי קולי לשירה אומנותית בלבד.
המנעד הקולי:
נושא המנעד הקולי הנו מהחשובים בנושא פיתוח קול, המטרה הראשונית בפיתוח קול הינה לזהות את המנעד המוזיקלי של התלמיד.
כאמור ישנם 7 קטגוריות מנעדים שאליהם ניתן להתאים את התלמיד/ה (סופרן, מצו-סופרן, אלט, קונטרה טנור, טנור, בריטון, בס) ורק על פי מנעד זה באוקטבות המתאימות בפסנתר יבוצעו בהמשך כל תרגילי פיתוח הקול והשמיעה.
מנעד זה יקבע לכל תלמיד רק ע”י גורם מוסמך אשר יודע לשייך את קולו של התלמיד למנעד הנכון.
יש לציין כי בסוגייה זו הקביעה אינה של התלמיד אלא כאמור של הגורם המוסמך (מנצח, או מורה לפיתוח קול) אחרת עלול כל הנושא של פיתוח הקול להיפגם ולפגוע בתלמיד.
שמירה על הקול:
לפני שעוסקים בפיתוח של משהו ובמקרה זה פיתוח קול, חייבים קודם לשמור על מה שהיה על מה שקיים ועל מה שנרכש.
על מנת לשמור על הקול לצורך שירה עלינו ליישם מידיי יום את הפעולות הבאות:

1. אסור בשום פנים ואופן לצעוק, הצעקה גורמת לחיכוך לא נכון של סחוסי הקול (מיתרי הקול) עד כדי הגעה לצרידות, כנ”ל לגבי לחישות.
   לא לחכך בגרון.
   לא לדבר בקול רם במיוחד כאשר אתם נמצאים באירוע כל שהוא שבו קיים רעש כגון: מסיבה, חתונה, אירוע המוני וכדומה.

2. יש להרבות בשתייה ולשתות במשך היום לפחות 4 ליטר מים.
   אין לשתות מים רותחים לחלוטין ולא מים קפואים לחלוטין (המים הרותחים מרחיבים את המיתרים ונוטים לשיר נמוך יותר, המים הקרים מכווצים את המיתרים ונוטים בשל כך לשיר גבוה יותר). כאמור יש לשתות מים פושרים בלבד.

3. אדם המבקש להיות זמר חייב לקחת בחשבון שהוא אמור לוותר על שתיית אלכוהול ועל עישון בכלל.
   לוותר על לבישת בגדים לחוצים הן בחלק התחתון והן בחלק העליון.
   להקפיד שלא לדבר כלל בחצי השעה הראשונה מאז ההשכמה בבוקר.
   לא לדבר כאשר הראש מוטה ימינה או שמאלה ולא כאשר הראש כפוף לשפופרת הפלאפון או הטלפון.

4. יש להתאמן מידיי יום לפחות 10 דקות שבם אנו מתרגלים את הנשימה לכיוון הבטן (שוכבים על הגב כמו תינוק)
   יש לשאוף את האוויר דרך האף בלבד לכיוון בית החזה להרחיב את בית החזה כך שהאוויר אמור להגיע לסרעפת ולמלא את חלל הבטן.
   לנשוף את האוויר דרך הפה החוצה וחוזר חלילה כאמור עשר דקות.
   באם מרגישים סחרחורת כל-שהיא יש להפסיק מיד את התרגיל לנוח מספר דקות ולחזור לתרגיל זה מאוחר יותר.
   אלה אשר ניסו תרגיל זה ובכל פעם מקבלים סחרחורת הרי שהם פטורים מלבצע תרגיל זה בשכיבה ולעבור לביצוע תרגיל זה בעמידה.

5. יש להתאמן מידי יום מספר דקות על נושא היציבה הנכונה.
   צריך להתייחס לגוף כמו לכלי מוזיקלי, וכפי שמטפחים את הכלי המוזיקלי כך צריך לטפח את הגוף האנושי.
   היציבה הנכונה הינה קריטית בשירה.
   (קשה לשיר כאשר כואב הראש, הגב, או כואבות הרגליים) יש לטפל ולשמר את הגוף בהתאם.
   קחו בחשבון כי הגוף משמש לנו כתהודה קולית ואילו המיתרים את תדרי הצלילים והחשיבות המכרעת היא בתקינות של שני אלמנטים אלו.
   כאשר שרים היציבה הנכונה הינה בפיסוק ברוחב האגן, הגב זקוף הראש אינו נעול אחורה קדימה או לצדדים (מדמיינים שכביכול יש לנו ילקוט קצת כבד על הגב דבר אשר מפעיל אף את הסרעפת)…
   פיתוח קול:
   המטרה הראשונית בשיעור פיתוח קול היא להביא את התלמיד למצב נינוח.
   פיתוח הקול הינו אימון פנימי וכן חיצוני המצריך מצד אחד שימוש ביכולות פיזיות-קואורדינטיביות ומצד שני יכולת התמסרות אמוציונאלית. חשוב, על כן, שהתלמיד יהיה מרוכז ורגוע ככל האפשר.
   נתחיל את השיעור במספר תרגילים לשחרור הנשימה, לשחרור השרירים ולהורדת רמת האנרגיה הכללית בגוף למקום נינוח.
   בשלב הבא, נעבור לתרגילי שליטה בנשימה, תרגילים אלו מפעילים את שלושת שסתומי הנשימה באופן משולב וכך מסייעים לפיתוח היכולות הקואורדינטיביות של המערכת אוויר-קול.
   השלב השלישי הוא שלב ה”אוני-סון” UNISONE – אוניסון פירושו איחוד. בהשאלה לעולם המוסיקלי המילה מתייחסת להפקת “צליל מאוחד”, כזה שעולה בקנה אחד בווליום ובאינרציה עם הגל הקולי של התו שמשמיע הפסנתר.
   מטרות התרגיל הן:
   א. שיפור השמיעה המוסיקלית הפנימית-תהודתית.
   ב. דיוק צלילי.
   ג. שיפור יכולת הארכת צליל והחזקתו.
   ד. שיפור יכולות לב-ריאה ופיזור הצלילים בגוף. ה. פיתוח יכולות הפקה וואקומינאליות.
   נתקדם בשלב זה ונעבור לתרגילי לגאטו (צלילים ארוכים, מתמשכים) בשינוי תו.
   בדומה לתרגיל הקודם נדרשת יכולת החזקת צליל, אלא שהפעם יידרש מהתלמיד גם לעבור מתו לתו בזמן הפקת הצליל ובשלב מתקדם יותר גם לשנות את תנועת השפתיים בהגייה נכונה של הווקאלים (U, O, A, E, I) ו/או להגביר ווליום.
   תרגילים

6. תרגילי סטקאטו (צלילים קצרים, חתוכים) – בתחילה נתמקד בתרגילי סטקאטו במרווחי חמשה ובהמשך נתקדם לתרגילי סטקאטו במרווחי אוקטבה.

7. תרגילי העטיפה – תרגילים אלו דורשים דילוג בין אוקטבות, תכונה החשובה הן לצורך שיפור השמיעה המוזיקלית והן לצורך דיוק הפקתי בביצוע.

8. תרגילי מנעד – נגיעות קוליות רכות הלוך ושוב לאורך המנעד הקולי, המאפשרות הגמשה של הקול, ריכוך ההפקה והתרחקות מהמיתרים, הפחתת לחץ, שליטה במעברים בין קול חזה וקול ראש והגדלת הטווח הקולי.

הגברת הווליום

על מנת להגביר ווליום בצורה נכונה ומבלי להזיק למיתרי הקול, יש ללמוד בראש ובראשונה הפקה נכונה של צליל.

כאשר מתקבל צליל נקי ומאוזן, נתחיל בסדרת תרגילים בסטקאטו ובלגאטו שמטרתם לחזק את העוצמות הקוליות ע”י מיקוד האנרגיה הקולית מחד ופיזור של גלי הקול בגוף התהודה מאידך.

כל זאת באופן נכון ומבוקר ומבלי לפגוע בשום צורה במיתרי הקול.

התרגילים הבאים יהיו תרגילים משולבים – מגוון תרגילים המשלבים יכולות הפקה קולית על מגוון צבעיה: צלילים קצרים וארוכים, קול חזה וקול ראש, הגברת והפחתת ווליום, דיוק מוזיקלי, ויברציה וסלסול ונשימה נכונה.
לסיום השיעור נתמקד בהדמיית שירה ובהמשך בשירה עצמה ובביצוע.

ישנם תרגילים רבים המתפקדים כמעין נקודות ציון בדרך לביצוע מושלם.

בתחילה נתרכז בשליטה בשירה בתנועה אחת ובווליום נמוך, בהמשך בשינוי תנועה ובווליום מוגבר ולבסוף נשלב את המילים ונתרכז ברמת הביצוע.

שלב הביצוע הינו השלב הסופי והמשלים של כל תלמיד בדרך להגשמתו כזמר הן בפועל והן בתחושה ובביטחון הפנימי.

ביטחון פנימי זה הינו נרכש ולוקח זמן עד שמרגישים את הביטחון הבימתי הנאצל הזה.

נעבוד בין השאר על הבעת השיר, שפת הגוף, הבאת האמוציות לפני השטח, התכוונות למילים, התבוננות בעיניים ישירות אל הקהל, “הימצאות ברגע” ושבירת מחסומים פסיכולוגיים ומעצורים נפשיים למיניהם.

באדיבות אליה הלוי

[בן מנחם]

#anchor(עולם היצירה // הפסנתר – הכלי וההיסטוריה)

|--|

מהכלים הדומיננטים בעולם המוזיקה, הוא נותן את הבסיס לתחום האקורדים ומלווה כמעט כל שיר
כלי המקלדת הראשונים הופיעו באירופה לפני כ-500 שנה. בכלים דוגמת הוירג’ינל והצ’מבלו, הצליל הופק בעזרת מפרט שפורט על המיתר. כלים אלו הפיקו צליל עדין והיו בעלי מקלדת פשוטה. הפסנתר כפי שאנו מכירים אותו פותח בסוף המאה ה17 בעיר פירנצה על ידי ברתולומיאו כריסטופרי. הפסנתר היה יותר משוכלל מבחינה מכנית והציג בפעם הראשונה יכולת לשלוט בעוצמת הנגינה. אולם החידוש המהפכני היה דווקא צורת הכיוון – “שיטת הכיוון המושווה”. הכיוון המושווה ויתר על היחסים הפיזיקליים המדויקים לטובת כיוון יחסי שאפשר לקחת כל מנגינה ולנגן אותה בסולם אחר. מאז למעשה המוזיקה המערבית מבוססת על עיקרון זה, ובמשך כ-300 שנה מהווה הפסנתר את עמוד השדרה של המוזיקה המערבית וגדולי המלחינים כתבו עליו את יצירות המופת שלהם.

מבנה הפסנתר

לפסנתר בדרך כלל 88 קלידים לבנים ושחורים המסודרים לכל אורכו. בחלקו הפנימי של הפסנתר בתוך תיבת התהודה נמצאים המיתרים כשהם מתוחים על מסגרת ברזל חזקה. בפסנתר כנף מסגרת הפסנתר מחזיקה מתח השווה ל20 טון! מיתרי הפסנתר עשויים פלדה. לכל צליל גבוה, 3 מיתרים זהים ואילו לצלילים נמוכים, מיתר אחד או שניים. לפסנתר מנגנון שמאפשר שליטה בעוצמת הצליל ובמשך ההדהוד שלו. לחיצה על הקלידים מרימה מנוף שמחובר לקפיץ שדוחף את פטיש הלבד להכות במיתר. לפסנתר בדרך כלל 2 דוושות. הדוושה הימנית מאפשרת לצליל להדהד גם לאחר הרפיית האצבע מהקליד ואילו הדוושה השמאלית מחלישה את צלילי הפסנתר כולם.

מקלדות נוספות:

אורגנית
האורגנית היא כלי קומפקטי ונייד. הקלידים קלים ונוחים לנגינה ומכילים 61 צלילים (5 אוקטבות).
מגוון גדול של צלילים, מקצבים וסגנונות לווי מאפשרים כבר מההתחלה לנגן שיר פשוט עם ליווי עשיר ומגוון.

אורגנית מערכת ללימוד עצמי שנותנת משוב ואינדיקציות על ביצועי התלמיד. האורגנית היא בעצם תזמורת של איש אחד ולכן היא הכלי המושלם לקלידן המתחיל.

פסנתר דיגיטלי

הפסנתר הדיגיטלי הוא התשובה המודרנית לפסנתר הקלאסי. לפסנתר מנעד מלא של 88 קלידים ומערכת קלידים שקולים המדמה את המנגנון של פסנתר אקוסטי. במקלדת הדיגיטלית ההקשות נקלטות על ידי חיישנים שמפיקים אות דיגיטלי שמועבר דרך מגבר לרמקולים המפיקים את הצליל. מנוע הסאונד כולל דגימות של פסנתרים אקוסטיים יוקרתיים וביחד עם מגע ותגובה טבעית הכלים החדשים מטשטשים את הקו בין העולם הדיגיטלי והאקוסטי, ומביאים תחכום וחדשנות מוזיקלית לכלי שכמעט לא השתנה במשך 300 שנה.

---

באדיבות אליה הלוי

[בן מנחם]

#anchor(עולם היצירה // קֶצֶב)

|-"קצב" בסיס מוזיקת המיינסטרים, עליו מושתת כל המעטפת המוזיקלית.-|

|--|

קֶצֶב הוא מושג יסודי במוזיקה, בריקוד ובשירה. מושג הקֶצֶב מקיף את כל יחסי הזמן במוזיקה. ניתן לומר שהוא המכלול המורכב מ-משך, מִפְעָם, טמפו, משקל, ומיקצב. יחד עם זאת אין לו הגדרה פשוטה. מושג הקצב נוגע במתמטיקה בפילוסופיה ובפסיכולגיה וההגדרה שלו, בהתאם, אינה מדוייקת.

משך

אנו מבחינים למעשה בין שני סוגי מימדים: מימד המרחב ומימד הזמן, למשל חפץ יכול להימצא קרוב או רחוק (מימד המרחב) ואירוע יכול להתרחש לפני או אחרי (מימד הזמן).

אחד המאפיינים של האומניות השונות הוא המימד שבו מאורגן חומר הגלם. למשל, באמנות הציור, חומר הגלם צבעים וצורות מאורגן במימד המרחב, לעומת זאת באמנות המוזיקה חומר הגלם: מאורגן הן במימד המרחב: תדר הצליל והן במימד הזמן: משך הצליל.

גורם הזמן במוזיקה הנו כמובן גורם ראשוני, כי הרי מושג הצליל אינו קיים ללא מושג הזמן. יתר על כן גורם הזמן (המשך) הוא אחד הגורמים החשובים בעיצוב היצירה המוזיקלית, כך שבכל יצירה מוזיקלית קיים ארגון כלשהו של צלילים וצירופם במימד הזמן.

יחידת מפעם
תנאי מינימלי לארגון קיצבי הוא קיום יחידת המפעם (או בכינויה המוכר “פעמה”). יחידת המפעם מכילה למעשה משכי צלילים יחידים או קבוצות צלילים המהווים כפולה שלמה של יחידה מסויימת:

דוגמא של משכי צלילים יחידים : תו שלם = לשני חצאים.. תו הרבע = לשתי שמיניות .. וכדומה
דוגמא של משכי קבוצת צלילים : רבע מנוקד המפוצל ל-שלוש שמיניות, או שתי שמיניות המתפצלות לארבעה חלקי שש-עשרה וכו..

פעמות- יצירת סרגל על ציר הזמן מתאפשרת באמצעות תופעה ביאולוגית מיוחדת הקיימת בגופנו: דופק, תופעת הדופק מוכרת לנו גם מתנועות גוף פנימיות כמו (דופק הלב) וגם מתנועות גוף חיצוניות כגון (צעדים ,מחיאות כפיים תיפוף)..

אנו יכולים לשלוט במהירותן של תנועות הגוף החיצוניות , כלומר, ללכת מהר יותר או למחוא כף מהר יותר, או לתופף מהר יותר , אך יחידת הדופק (דופק הלב) הינה יחידה קבועה ומוגדרת מראש של 60 פעמות בדקה. קצב פעימות לב נורמטיבי.

כאשר אנו מאזינים למוזיקה, אנו מסוגלים לחוש בדופק הפעמות ולהתחבר אליו תוך כדי האזנה למוזיקה נוכל בקלות למחוא כפיים או לרקוע ברגל או לרקוד לרצף של הקשות אחידות בתיאום מושלם עם המוזיקה המנוגנת.

---

באדיבות אליה לוי

[בן מנחם]

#anchor(עולם היצירה // מיקרופון)

|-"מיקרופון" הדרך שלנו להעביר את העולם האקוסטי אל העולם האנולוגי (הגברה) והדיגיטלי (מחשב)-|

|--|

|-האופן בו מיקרופונים קולטים את הסביבה-|

|-הקדמה-|

המיקרופון הוא המכשיר הראשון בשרשרת ההקלטה. האופן בו מיקרופון קולט את הסביבה תלוי בהרבה משתנים כגון: מיקום, אווירה אקוסטית, ותכנון פנימי של המיקרופון עצמו. מאפיינים אלה, הם שישפיעו על האופי הכללי של המידע שיוקלט. בכדי לקבל הקלטות בעלות אופי שונה, נשתמש בקשת רחבה של מיקרופונים. טכנאי הקלטה יכול לשחזר כלי נגינה באופן מהימן ביותר על ידי בחירת המיקרופון הנכון.

בבחירת המיקרופון הנכון, או מיקומו ביחס לכלי הנגינה יש להתייחס לכמה חוקים:
• בעיות פאזה
• גוון כלי הנגינה
• עקומת התדר של המיקרופון

חשוב לזכור! איכות הצליל הכללית לא תהיה טובה יותר מהחוליה החלשה ביותר בשרשרת ההקלטה.

סוגי מיקרופונים:

מיקרופון דינאמי

מיקרופון דינאמי קולט את הסביבה באמצעות אלקטרו-מגנט, על מנת ליצור אות חשמלי ביציאה. כאשר מתכת מוליכה ,מוצבת בתוך שדה מגנטי, נוצר זרם מגנטי בתוך המתכת עצמה.

קיימים שני סוגים של מיקרופונים דינאמיים:

The Moving Coil Microphone מיקרופון בעל סליל זז:

מיקרופון זה מורכב בד”כ מדיאפרגמת (ממברנה) מיילר (Mylar) בעובי של 0.35 מ”מ. לדיאפרגמה מחובר סליל הנקרא: voice coil . הסליל מלופף ברווחים שווים זה לזה. ליפוף זה נמצא במרכזו של שדה מגנטי בעל עוצמה גבוהה המסופק על ידי מגנט. כאשר גלי קול פוגעים בדיאפרגמה, תנועה בממברנה זו ,מניעה יחד אתה את הסליל המחובר אליה, סליל זה נע בתוך השדה המגנטי. באופן זה נוצר אות חשמלי אנלוגי לתנועת מולקולות האוויר.

The Ribbon Microphone מיקרופון סרט:

גם מיקרופון זה עובד על פי עקרון ההשראה המגנטית, אך כאן משתמשים בדיאפרגמה דקה ביותר ( 2 מיקרונים) העשויה מפס אלומיניום. כאשר תנודות לחץ הקול מניעות את דיאפרגמת המתכת, הסרט נע באופן מקביל בתוך השטף המגנטי. דבר זה מעורר בסרט זרם חשמלי מקביל למשרעת של גל הקול באוויר.

מכיוון שאורכה של דיאפרגמת הסרט הוא קצר יחסית, התנגדותה היא כ-0.2 אום בלבד.כמות התנגדות זו היא קטנה מדי בכדי להולך ישירות את כניסות המיקרופון , ולכן צריך לצרף מעגל תיאום כדי להביא את התנגדות היציאה לטווח מקובל של 150 עד 600 אום.

The Condenser Microphone מיקרופון קונדנסר

מיקרופון זה עובד בעיקרון אלקטרו-סטטי בניגוד למיקרופון דינאמי הפועל על עיקרון אלקטרו-מגנטי. ה”ראש” או ה”קפסולה” של המיקרופון מורכבת משתי לוחיות מאד דקות- האחת קבועה, והשנייה ניידת. שתי לוחיות אלה יוצרות ביניהן קבל. קבל זהו רכיב חשמלי המסוגל לאגור מטען חשמלי. קיבוליות הקפסולה נקבעת ע”י עיצוב הלוחיות, שטח הפנים שלהן, והמרחק ביניהן.

המרחק בין שתי לוחיות אלה משתנה בהתאם לשינויי לחץ הקול. באופן זה לוחיות של קפסולת הקונדנסר יוצרות קבל הרגיש לשינויי לחץ האוויר. ככל שהמרחק בין ה”צלחות” גדל, כך קיבוליות הקבל קטנה. כאשר המרחק בין שתי הלוחיות קטן כתוצאה מלחץ קול, ערך המטען בקבל עולה.

שינויי המרחק בין הלוחיות הוא אחראי לתנועה של אלקטרונים בכיוונים שונים. כאשר הלוחיות מתקרבות זו לזו, ישנה תנועה של אלקטרונים לכיוון אחד, וכאשר הלוחיות מתרחקות זו מזו, ישנה תנועה של אלקטרונים בכיוון שני.

אות היציאה של מנגנון הדיאפרגמה יוצא במתח בעל התנגדות גבוהה מאד. בכדי למנוע רעשים והפרעות באות, המתח היוצא עובר הגברה. במרבית המיקרופונים מגבר זה הוא מסוג FET – field effect transistor. ישנם מיקרופונים בעיצובים ישנים בהם ישנה שפופרת ואקום בתוך המיקרופון עצמו. שינויים בעיצוב הפנימי של המיקרופון כגון זה עשויים להשפיע על איכות הצליל שתתקבל מן המיקרופון.

בנוסף לכך, הגבר זה של האות היוצא מהדיאפרגמה הוא סיבה נוספת לכך שמיקרופון זה צריך אספקת מתח חשמלי קבועה.

The Electret-condenser Microphone קונדנסר אלקטרט

קונדנסר אלקטרט פועל באותה שיטה כמו קונדנסר רגיל רק שבמקרה זה המתח הקוטבי טעון באופן קבוע בתוך הדיאפרגמה או הלוחית האחורית של הקבל. בגלל מתח אלקטרוסטטי זה, אין צורך באספקת מתח חיצוני בכדי לטעון את הדיאפרגמה. מאידך, ההתנגדות הגבוהה ביציאה עדיין זקוקה להגברה שתשנה את התנגדות היציאה. במקרים אלה ניתן לספק מתח זה או על ידי מתח פנימי כגון סוללות, או מתח phantom.

כיווניות המיקרופון – Directional Response

כיווניות של המיקרופון מתייחסת לאופן בו רגישותו משתנה בזויות, ביחס לציר הקדמי של המיקרופון.
ציר זה ידוע בשם תגובה פולארית polar response או תבנית פולארית polar pattern של מיקרופון. ציר זה ממחיש באופן גרפי את רגישות המיקרופון ביחס לכיווניות ולתדר שלו.

כיווניות של מיקרופונים יכולה להתחלק לשני סוגים עיקריים:

מיקרופון רב כיווני (לכל כיוון) Omni directional polar response
מיקרופון כיווני directional polar response
המיקרופון הרב כיווני הוא מכשיר המופעל על ידי לחץ, ומגיב ללחץ קול אשר אינו כיווני. הדיאפרגמה מגיבה באופן שווה לכל תנודות הקול בסביבה ללא התייחסות למיקום מקור הצליל.

פיק-אפ המייצג תכונה כיוונית הוא התקן שיפוע לחץ pressure gradient device. כלומר, זוהי מערכת שמגיבה להבדלים בלחץ בין שני צדדי הדיאפרגמה. מיקרופון בעל שיפוע לחץ טהור, מציג תבנית של דו-כיווניות פולארית.

רוב מקרופוני הסרט הם בעלי תבנית שכזו. מכיוון שדיאפרגמה של מיקרופון סרט חשופה לגלי קול גם מלפנים וגם מאחור, היא רגישה באופן שווה לקולות הנוצרים מכל כיוון. צליל המגיע מאחור יצר מתח שנמצא בהיפוך פאזה (180 מעלות) עם צליל זהה לו ,מגיע מלפנים.

על ידי שילוב של פיק-אפ דו כיווני ופיק אפ רב כיווני ניתן להשיג אין ספור של תבניות פולאריות. התבניות הפולאריות הנפוצות ביותר הן:
Cardioid
Supercardioid
Hypercardioid

מיקרופון בעל סליל זז משיג תבנית פולארית של cardioid , זאת באמצעות מחיצה אקוסטית בחלקה האחורי של הדיאפרגמה. מחיצה זו מעכבת את האות שמגיע מאחור ומפחיתה את עוצמתו. הצורך בהפחתה או עיכוב האות שמגיע מאחור, נובע מהסיבה שאות זה הוא בהיפוך פאזה מהאות שמגיע מלפנים.

קונדנסרים מסוימים ניתנים למיתוג חשמלי מצורה אחת לאחרת. דבר זה מתאפשר על ידי שימוש בזוג קפסולות המותקנות מסביב הלוחית המרכזית של קבל המיקרופון.

מיתוג של שתי קפסולות אלה בפאזה מתואמת ייצר תבנית קליטה רב כיוונית. כיוון הקפסולות הללו בהיפוך פאזה ייצור תבנית קליטה דו כיוונית. כיוונונים נוספים בהפרשי הפאזה בין הקפסולות הללו יכול להוליד תבניות קליטה נוספות כגון: hypercardioid, cardioid.

Transient Response

פרט חשוב אשר כיום אין לו סטנדרט מקובל למדידה הוא Transient Response. תגובה חולפת היא אמצעי המדידה למהירות התגובה של דיאפרגמת המיקרופון לצורת הגל. תגובה חולפת היא הסיבה העיקרית להבדלים באיכות הקול בין שלושת סוגי המיקרופונים.

הדיאפרגמה של המיקרופון הדינאמי היא יחסית גדולה (“2.5). כאשר מוסיפים לדיאפרגמה סליל חוטים וליבה, צירוף זה יוצר מסה גדולה יותר, יחסית לכוח של גל הקול אשר מניע אותה. מיקרופון דינאמי יכול להשתנות באיטיות בתגובה לצורת הגל, וליצור קול גס וקשוח. לעומת זאת, הדיאפרגמה של מיקרופון סרט נעשית קלה יותר, ולכן הדיאפרגמה יכולה להגיב מהר יותר לצורת הגל של הקול, וכך יוצרת קול ברור יותר. הדיאפרגמה של מיקרופון סרט קלה הרבה יותר בהשוואה למיקרופון דינאמי ועל ידי כך מבטיחה תגובה חולפת משופרת (בתנאי שהסרט עצמו נמצא במצב טוב). מיקרופון מסוג קונדנסר הוא בעל דיאפרגמה קלה במיוחד, אשר משתנה בקוטר מ-“2.5 עד-“0.25 בעובי של –”0.0015. משמעות דבר זה שהדיאפרגמה מהווה התנגדות קטנה מאד לצורת הגל של הקול, ומאפשרת לגל לנוע באופן מדויק על פני כל טווח התדרים.

Frequency Response תגובת תדר

עקומת תגובת התדר של מיקרופון בציר המרכזי (on axis) מראה את מידת העוצמה היוצאת בתווך התדר שאנו שומעים. עקומה זו יכולה לתת לנו מידע על כיצד מיקרופון זה יגיב בתחומי תדרים שונים.

ניתן לתכנן מיקרופונים שיגיבו באופן שווה לכל התדרים. מיקרופונים אלה עשויים להיקרא flat, מכיוון שאלו נותנים flat frequency response.

ישנם מיקרופונים שמתוכננים להבליט או להפחית מעוצמתם של תדרים מסוימים במטרה להגיש איכויות בגוון הצליל.

צבע הצליל עשוי להשתנות גם בהתאם לזווית מקור הצליל ביחס למיקרופון. מיקום שונה ביחס לציר האמצע של המיקרופון ייתן גוונים שונים.

Low Frequency Response תגובת תדר נמוך

תנודות רעש בתדר נמוך בטווח של Hz 3-25 ניתנות להעלמה על ידי שלושת הדרכים הבאות:

השתמש בבולם זעזועים כדי לבודד את המיקרופון מהמשטח הרוטט וממעמד הרצפה.
בחר במיקרופון המציג תגובת תדר נמוך באופן מוגבל
הגבל את התגובה של מיקרופון רחב טווח ,על ידי שימוש במסנן תדרים נמוכים.
תופעה אחרת של תדר נמוך, המתרחשת ברוב המיקרופונים הכיווניים ,ידועה בשם תופעת הסמיכות ” proximity effect” . תופעה זו גורמת להגבר בתגובת הבאס, ככל שמקור האות קרוב יותר למיקרופון, בעיקר כאשר מקור האות במרחק “1 (אינץ’) מהמיקרופון. תופעה זו ,גוברת באופן יחסי ככל שהמרחק מתקצר, ומתבטאת בעוצמה גדולה יותר במיקרופונים דו כיווניים מאשר מיקרופונים בעלי תבנית “קרדיויד” קוטבי (carioide).

כדי לפצות על תופעה זו, נדרש להשתמש במסנן תדר נמוך. מסנן זה מחזיר את תגובת הבאס לרמת קול שטוחה וטבעית. מסנן זה פועל בדרך כלל על ידי מפסק הממוקם על גוף המיקרופון, או כאופציה בתוך חלק מיחידת ה-EQ של המיקסר או הקונסולה. מצד שני, הגבר באס זה תמיד הוערך על ידי זמרים כמעניק איכות מלאה וחייה לזמר עם קול דק. במקרים רבים המיקרופון הכיווני הפך להיות מרכיב חשוב בסאונד האומנותי.

דרך אחרת להעלמת אפקט הסמיכות וה”popping” (הדמיון הרב בין “ב” ל”פ”, לדוגמא), היא להחליף את המיקרופון הכיווני במיקרופון כלל-כיווני עם דרישות של מיקום קרוב (close miking) .

Output Characteristics מאפייני יציאה

מאפייני היציאה של מיקרופון מתייחסים לרגישותו, לרמת הרעש שהוא מייצר, לעומס יתר, להתנגדות, ולתגובות יציאה.

רגישות – Sensitivity Rating

מדד הרגישות מתייחס לרמת היציאה בוולט, כאשר המיקרופון מקבל אות כניסה בלחץ אויר. בכדי להביא את עוצמת המתח שהמיקרופון מייצר לרמת עבודה, יש להגבירו עד למתח של +4dbu או לחילופין -10dbv .

באופן כללי, מיקרופון בעל רגישות גבוהה מייצר מתח יציאה גבוה יותר מאשר מיקרופון בעל רגישות נמוכה.

רעש עצמי – Equivalent Noise Rating

רעש עצמי, הוא למעשה הרעש החשמלי העצמי שהמכשיר מייצר. בהקלטה, יש לוודא שעוצמת הצליל הרצויה תהיה יותר חזקה מן הרעש העצמי של המכשיר.

במיקרופון דינאמי סרט, הרעש נוצר על ידי אלקטרונים אשר נעים בתוך הסליל או הסרט עצמו. בקונדנסר, רוב הרעש נוצר על ידי הרמה הראשונית של ההגברה הבנויה בו (built in preamplifier). דגמים מסוימים של מיקרופונים יוצרים רעש עצמי גבוה יותר מדגמים אחרים, ולכן יש להתאים את המיקרופון לסוג ההקלטה.
לכל מכשיר שקונים מצורפת טבלת נתונים, שם ניתן למצוא את נתוני ה-“יחס אות לרעש” .

עומס יתר – Overload Characteristics

באותו אופן שמיקרופון מוגבל בעוצמות נמוכות בגלל הרעש העצמי שלו, כך הוא גם מוגבל בעוצמות צליל גבוהות.
המיקרופון הדינאמי הוא בעל דיאפרגמה מחוספסת, ויכול לעמוד בלחץ צליל של עד 140db. הקונדנסר הטיפוסי לעומת זאת, מוגבל ורגיש קצת יותר. מגבלה זו נובעת מיחידת ההגברה בתוך המיקרופון ,שבדרך כלל תהיה הראשונה שתיכנס לעיוות (distortion). בכדי למנוע מצב זה ,קונדנסרים רבים מכילים מנחית קבוע הניתן למיתוג על גבי גוף המיקרופון. מנחית זה נמצא לאחר הממיר ולפני המגבר וכך מונע את העיוות ומאפשר להעמיד את המיקרופון בלחץ סאונד גדול יותר.

כאשר מתקינים מנחית מסוג זה במיקרופון, יש לזכור שיחס אות לרעש יורד בשל כמות ההנחתה. לכן, יהיה זה נבון להסיר את המנחת כאשר משתמשים במיקרופון ,תחת רמת לחץ קול נמוכה.

התנגדות המיקרופון – IMPEDANCE

מיקרופונים הם בעלי התנגדויות יציאה שונות (Output Impedance, Z). התנגדות יציאה מראה לנו את ההתאמה בין היציאה החשמלית של מכשיר מסוים לכניסה של מכשיר אחר. התנגדות נמדדת באום. התנגדויות יציאה של מיקרופונים יכולות לנוע בין 50 אום לבין 50 קילו אום. 50 עד 250 אוהם ייחשב כהתנגדות נמוכה , בעוד ש-20 קילו אום ומעלה ייחשב כהתנגדות גבוהה. להתנגדויות שונות ישנם יתרונות שונים.

בעבר, מיקרופונים בעלי התנגדות גבוהה היו זולים יותר מכיוון שהתנגדות הכניסה של מגברי שפורפרות היו גבוהים אף הם ובכדי להשתמש במיקרופונים בעלי התנגדות יציאה נמוכה, היה צורך להשתמש בממירי כניסה יקרים.

כיום ,רוב המיקרופונים המקצועיים הם בעלי התנגדות יציאה נמוכה ורוב הכניסות במיקסרים וכרטיסי הקול הם עם התנגדות כניסה גבוהה.

החיסרון במיקרופונים בעלי התנגדות יציאה גבוהה, הוא שאי אפשר להשתמש בהם עם כבלים ארוכים והם חשופים מאוד להפרעות אלקטרוסטטיות. כמו כן , כבל ארוך ישמש למעשה כ”קבל” ויגרום לפגיעה במעבר תדרים גבוהים.

לעומת זאת, במיקרופון עם התנגדות יציאה נמוכה, אפשר להשתמש גם בכבל של 50 מטר או יותר ללא בעיות. הכבל יהיה פחות רגיש לרעשים אלקטרו סטטיים , אבל עדיין יהיה חשוף לרעשים אלקטרומגנטים, כגון אלה הנוצרים על ידי קווי מתח חליפין (AC).

ניתן להעלים את הרעש החיצוני על ידי שימוש בכבל מאוזן (Balanced). הסיגנל נכנס אל שני גידי הכבל בכיוונים מנוגדים. בכניסת המיקרופון של המיקסר, שני כיוונים מנוגדים אלה מסוכמים יחד ומבטלים את הרעשים שנוספו בדרך.

מתח פאנטום Phantom Power

מרבית המיקרופונים המודרניים מסוג קונדנסר ,אינם זקוקים לסוללה פנימית, חיצונית או ספק כוח עצמאי בכדי לפעול. מיקרופונים אלה, בנויים לקבל את המתח החשמלי הדרוש להם לעבודה מן המיקסר או מכרטיס הקול. מתח חשמלי זה המגיע אל המיקרופון מן המיקסר נקרא: מתח פאנטום.

מתח פאנטום הינו, מתח ישר (AC) חיובי בעוצמה של V48 וולט. מתח זה , עובר דרך שני מחברי המיקרופון המוליכים סיגנל בכבל מיקרופון מאוזן ( מחברים מספר 2 ו-3). המתח יוצא באופן שווה דרך שני מחברי המיקרופון.

---

באדיבות אליה הלויז

[בן מנחם]

#anchor(עולם היצירה // טמפו)

|-"טמפו" הדרך בה אנו שולטים על מהירות אחידה בין כלל הנגנים.-|

|--|

---

טמפו

המהירות שקטע מוזיקלי מבוצע בה. בראש הקטע של היצירה או פרק ביצירה ניתנת הוראה של המלחין הנוגעת למהירות ביצוע היצירה הפרק או הפרזה המושרת. הטמפו נקבע לפי מספר יחידות המפעם בדקה.

כפי שנקבע ע”י מטרונום ומסומן ב-M.M ע”ש ממציאו Johann Nepomuk Mälzel כבר בשנת 1808
מספר זה של הטמפו נמצא ביחס הפוך למשך הזמן של יחידת המפעם. לדוגמא: alegro ביצוע מהיר.Adagio – ביצוע איטי. ו- largo ביצוע רחב וכדומה.. מונחי הטמפו הינם בשפה האיטלקית. הטמפו- מהירות הנגינה (המטרונום) או השירה שנקבעה ליצירה כגון: alegro150 מהיר, או 70 Adagio איטי וכדומה.

הנוסחה לחישוב ה-טמפו הינה פשוטה: מהירות/מפעם=טמפו

נציב: מהירות =A מפעם = B טמפו = C ולכן הנוסחה היא: A/B=C

ניקח דוגמא שבה צוין בתווים 150 Alegro ולכן המהירות הינה 150, המפעם הנו תמיד 60 פעמות לדקה (קצב .פעימות הלב) ולכן הטמפו יהיה על-פי החישוב הבא: 150/60 = 2.5 פעימות בשנייה.

ניקח דוגמא נוספת שבה צוין בתויים Adagio 70 ולכן המהירות הינה 70 , המפעם הנו תמיד 60 פעמות לדקה (קצב פעימות הלב) ולכן הטמפו יהיה על-פי החישוב הבא: 70/60=1.16 פעימות בשנייה.

בדוגמא לעיל המפעם מצויין תחת תו הרבע . במידה והמפעם מצויין אחרת יש להכפיל או לחלק בהתאם.

סוגי טמפו

בזמן שירה באמצעות תווים אנו נתקלים בכל מיני הוראות ומונחים אשר צוינו ע”י המלחין אשר כתב את היצירה.
וראות ביצוע הקשורות לאופן מהירות הביצוע, האם לשיר את היצירה לאט או מהר. לאופן ביצוע הצלילים האם לבצעם בצלילים מחוברים , נפרדים או מודגשים. וכן לאופן ביצוע האוירה של היצירה, האם לבצעה בחגיגיות בשמחה בצער בכאב וכו.. הוראות ביצוע אלו יש לבצעם כפי שצויינו בתווים (אלא אם המנצח מבקש אחרת).

הוראות ביצוע אלו בשילוב הגייה נכונה של המילים ובאינטונציה מדוייקת הן אשר גורמות לשירה להשמע נקי ויפה..

יש לציין כי אין כל קשר בין הדינאמיקה לטמפו. סימני הטמפו מציינים למעשה את מהירות ביצוע היצירה ואילו סימני הדינאמיקה מציינים את עוצמת ביצוע הצלילים או הפרזה.

מפעם

מפעם או טמפו (tempo באיטלקית פירושו זמן, תנועה, מהירות) הוא מונח מוזיקלי המגדיר את המהירות/קצב של לחן מסוים. הגדרת המפעם של הלחן הכרחית ביותר משום שהיא משפיעה על אווירת הלחן או על קושי ניגונו.

את הטמפו אפשר להגדיר באמצעות “מהירות מטרונום”, המייצגת את מספר הפעמות בדקה (BPM – Beats Per Minute).

במוזיקה בריקוד ובשירה מִפְעָם (בלועזית – טֶמְפּוֹ, Tempo) הוא המהירות או ה”דופק” שבו מנוגן קטע מוזיקלי. את הטמפו אפשר לתאר באמצעות “מהירות מטרונום”, המייצגת את מספר הפעמות בדקה.

מהירות המנגינה נקבעת על ידי הטמפו ואורך התיבה. המספרים מסמנים את מספר הפעימות לדקה, למשל – מהירות נגינה הנחשבת איטית היא 60 פעימות שוות בדקה. חשוב לציין, עם-זאת, כי המונחים “איטי” ו”מהיר” הם במידה רבה סובייקטיביים, ותלויים ביצירה עצמה. יצירה שהטמפו שלה 60 פעימות בדקה יכולה בהחלט להשמע מהירה יותר מיצירה בת 80 פעימות בדקה, אם היא כתובה, למשל, בערכי צליל קצרים יותר.

מלחינים רבים מציינים מהירות בהוראת ביצוע מילולית (לרוב באיטלקית). להלן כמה מן המונחים הנפוצים ביותר. מונחים אלו הם מונחים יחסיים המתארים את אופי היצירה. מהירות המטרונום הרשומה אינה מהירות מחייבת.

• Larghetto – מהיר במעט מ-Largo.
• Adagio – איטי יחסית. בדרך-כלל הטמפו האיטי ביותר בתקופת הבארוק.
• Andante – פירושו “צועד” – מהיר מ-Adagio ומ-Largo.
• Moderato – פירושו “מתון”.
• Allegretto – איטי במעט מ-Allegro. המפעם איטי מבין המפעמים המהירים.
• Allegro – פירושו “שמח” – מהיר.
• Presto – מהיר מאוד. משמעו “דחוס” או “לחוץ”.
• Prestissimo – מהיר ביותר.

ניתן לתאר בהרחבה את מושג המפעם, למשל: Allegro di molto – מהיר ביותר, מהיר כמו פרסטו. וכדומה..ראה טבלה סוגי טמפו.

סוגי המפעם

להלן טבלה אשר מתארת את המונחים המוזיקליים בדבר סוגי המפעם שהוא כאמור, אופן מהירות הביצוע של היצירה או קטע ביצירה.המונחים בשפה האיטלקית.

Tempo – מונחים של מהירות הביצוע (כל המונחים בשפה האיטלקית).

• Adagio איטי (נינוח) (70-80 BPM)
• Andante בתנועה (הליכי) (80-110 BPM)
• Allegro מהיר (בעליצות) (150-170 BPM)
• Allegretto איטי מעט מ- Allegro (120-150 BPM)
• Accelerando האצה הדרגתית
• Animando יותר ויותר, בחיות
• A tempo חזרה לטמפו מקורי
• Con moto בתנועה (קיצבי)
• Giusto מדוייק
• Grave כבד (בעל משקל)
• Lento איטי (קיצבי)
• Largo רחב (איטי מאד) (40-60 BPM)
• larghetto (מהיר יותר מ- Largo) (60-70 BPM)
• Meno moso פחות מהר
• Moderato מתון (110-120BPM)
• Misura בדייקנות
• Molto מאוד
• Piu יותר
• Poco מעט
• Piu moso במהירות גבוהה יותר
• Presto מהיר מאוד (170-200 BPM)
• prerstissimo המהיר ביותר (200-210 BPM)
• Ritenuto האטה הדרגתית
• Rubato על פי תחושה
• Sostenuto השהייה
• Stringendo האצה פתאומית

בשיטה זו ניתן אף לצרף שני מונחים שונים כגון :

• Sostenuto larghetto איטי מאד עם השהייה .
• Andantino largo בתנועה רחבה..
• Allegro maestoso מהיר, בהדר במלכות
• Allegro Poco מעט מהיר
• Allegro molto מהיר יותר
• Allegro assai מהיר מאוד

פעמה

פעמה- Beat – הפעמה היא תוצאה של חישוב מהירות הנגינה/השירה בהתאם לטמפו שנקבע ליצירה.. בצמוד
לכל מונחי ה-Tempo מציין מלחין היצירה את אורך צליל ה- Beat שיש לבצע לכל היצירה או לפרק ביצירה:
ה- Beat מסומן בסימוני התווים הרגילים : שמינית, רבע, רבע מנוקד, חצי, חצי מנוקד וכו’.

אורך זמן הפעמה הוא למעשה משך הביט בכל תיבה בהתאם למשקל ובהתאם למשך זמנו של הצליל.
המונח – B:P:M* –Beats-Per-Minute* מתייחס לכמות הפעמות בדקה.

אופן ביצוע האוירה

להלן טבלה אשר מתארת את המונחים המוזיקליים בדבר אופן ביצוע האוירה של היצירה או קטע ביצירה.
המונחים בשפה האיטלקית.

סימנים על האוירה בה כתובה היצירה (כל המונחים בשפה האיטלקית).

Alla Marcia בסגנון מרש
Con fuoco בלהט
Cantabile בזמרתיות
Deciso בהחלטיות
Dolce במתיקות
Dolore בכאב, וצער
Espressivo בהבעת יתר
Flebile בתחושת יגון
Festivamente בחגיגות
Legere בקלילות
Lamente בקינה, בעצבות יתר
Maestoso בהדר, במלכות
Misterioso בתחושת מיסתורין
Pesanto בכבדות
Con spirito באנרגטיות,בחיות
Alle breve הכפלת מהירות הפעמה

אופן ביצוע הצלילים

להלן טבלה אשר מתארת את המונחים המוזיקליים בדבר אופן ביצוע הצלילים של היצירה או קטע ביצירה.
המונחים בשפה האיטלקית.

Articulation – סימנים על אופן ביצוע הצלילים (כל המונחים בשפה האיטלקית).

Legato בצלילים מחוברים
Staccato בצלילים נפרדים
Marcato צלילים מודגשים
Sospirando הפרדה בין הברות

---

באדיבות אליה הלוי

[בן מנחם]

#anchor(עולם היצירה // דציבל)

|-דציבל (באנגלית: Decibel) היא יחידת מידה חסרת ממדים המשמשת להשוואה בין שני משתנים פיזיקליים, בדרך כלל רמות הספק חשמלי. שם היחידה נגזר מהתחילית "דצי" (מ-decimus, בלטינית: עשירית) ו"בל", על שם אלכסנדר גרהם בל. את הדציבל מסמנים באותיות dB. יחידה הזו משמשת לביטוי יחס, והיא משווה שתי רמות הספק בסקאלה לוגריתמית לפי בסיס 10, כלומר, מודדת את הלוגריתם לפי בסיס 10 של היחס בין שני הספקים. גידול של בל אחד פירושו לפיכך גידול של פי 10 בהספק. בנוסחה מבטאים זאת R=log10(P1/P2)B P1 ו- P2 הן רמות הספק ו-R הוא היחס ביניהן ביחידות בל.-|

|--|

---

בל היא יחידת מידה גדולה למדי לרוב השימושים, ולכן מקובל יותר השימוש בדציבל, השווה לעשירית הבל:R=10log10(P1/P2)dB. עלייה של 10 דציבל (בל אחד) שקולה לגידול של פי 10 בהספק. עלייה של 20 דציבל משמעה הגברת ההספק פי 100, של 30 דציבל פי 1,000 וכן הלאה.

היחידה הוגדרה במעבדות בל בשנת 1923 או 1924, ושמה נקבע לכבוד מייסד המעבדות וחלוץ התקשורת, אלכסנדר גרהם בל.

שימושים

אקוסטיקה

השימוש העיקרי בדציבל בחיי היומיום הוא למדידת עוצמת הקול, שהוא הלחץ הדינמי של האוויר.

אקוסטיקה מודדים את הלחץ בהשוואה ללחץ של 20 מיקרופסקל, שנחשב לסף השמיעה. ללחץ זה מקובל לקרוא “רמת לחץ הקול” (Sound Pressure level), ובראשי תיבות: SPL. עוצמת הקול הנמדדת ביחס ללחץ זה נמדדת ב-dBSPL, אך מקובל לכתוב רק “דציבל” או dB. לפי הגדרה זו, לחץ דינמי של פסקל אחד הוא רמת קול של 94 דציבל.
טווח השמיעה של האדם הוא החל מ-0 דציבל ועד ל-140 דציבל (סף הכאב).

עוצמות קול אופייניות הן:

10 דציבל – נשימה נורמלית

30 דציבל – לחישה

60 דציבל – שיחה רגילה

90 דציבל – רכבת תחתית

110 דציבל – בכי תינוק, צעקה חזקה, מוזיקה רועשת

140 דציבל – מנוע מטוס סילון ממרחק 30 מטר

165 דציבל – רובה ציד (ממרחק 0)

170 דציבל – רימון הלם

204 דציבל – שיגור טיל סטורן 5

197 דציבל – רעש הפיצוץ המוערך של אירוע טונגוסקה במרחק שלושה מייל (כ-4.6 קילומטר).

310 דציבל – רעש הפיצוץ המוערך של ההתפרצות השלישית של הר הגעש קרקטואה ב-27 באוגוסט 1883, באזור הפיצוץ.

רמת קול של 0 דציבל מוגדרת לפי סף השמיעה של אדם אופייני. בנוסף מוגדרים סף התחושה וסף הכאב. סף התחושה מוגדר בעוצמה של כ-125 דציבל; בעוצמה זו מתחילים להרגיש צרימה או אי נעימות כלשהי באוזניים, אשר עלולה לגרום לכאבי ראש ולכאבי אוזניים. סף הכאב הוא בעוצמה של כ-140 דציבל; בעוצמה זו חש השומע כאב רב באוזניו, והשמיעה מתחילה להיפגם.
החוק הישראלי מתיר חשיפה מקסימלית של 8 שעות לרעש בעוצמה של 85 דציבל. במקומות עבודה חל איסור להעסיק עובדים ברעש שהוא למעלה מ־85 דציבל ללא אמצעי הגנה ראויים.

החוק הישראלי למניעת מפגעי רעש בבתי מגורים:

בשעות הלילה – הרעש המקסימלי המותר עד 30 דקות הוא 45 דציבל, ולפרק זמן מעל 30 דקות 40 דציבל.

בשעות היום – הרעש המקסימלי המותר עד 2 דקות הוא 80 דציבל, ולפרק זמן עד 3 שעות 60 דציבל.

שימושים אחרים

בדציבל משתמשים במגוון תחומים נוספים במדע ובטכנולוגיה, לרוב ביישומים שבהם נדרש תחום דינמי רחב. כאשר גודל מסוים נמדד באופן לוגריתמי (יחסית לגודל מוסכם), כלומר בדציבל, מקובל להצמיד את התחילית dB לפני האות המייצגת את הגודל הנמדד. כך למשל, dBV משמשת במדידת מתח חשמלי. במיוחד במתחים נמוכים מאוד מקובל למדוד בדציבל של וולט במקום בוולט. מכיוון שהדציבל הוא לוגריתם של יחס הספקים, וההספק החשמלי פרופורציוני לריבוע המתח, הנוסחה בה משתמשים במקרה זה היא
dBV=10log10(P1/P2)=20log10(V1/V2)
התוצאה היא ביחס להספק שיוצר מתח של וולט אחד.
שימוש נפוץ בדציבל הוא במדידות של הספקים בתחומי הנדסת רדיו, מיקרוגל, או רשתות סיב-אופטיות, להצגה נוחה בתחום ערכים רחב. בדרך כלל משתמשים ביחידה dBm, שמוגדרת כדציבל בהשוואה לאות ייחוס שהספקו מיליוואט (mW) אחד:
השימוש בדציבל מאפשר לבטא גם ערכים מאוד גבוהים וגם ערכים מאוד נמוכים בצורה יעילה, וכן להשתמש בחיבור במקום בכפל בחישובי הספק בהם מעורבים הגברה, ניחות, שבח אנטנה, וגורמים דומים, תוך שימוש בסקאלה לוגריתמית. כאמור, הערך 10 דציבל מבטא יחס של 1 ל-10, ולכן ‎ 10 dBm שקולים להספק של ‎ 10 mW, ו-‎-10 dBm שקולים להספק של ‎ 0.1 mW. שימוש דומה הוא בתחומי אפנון משרעת ובמדידות איכות של מעגלים ואותות חשמליים, בהם היחידה dBc מבטאת הספק בתדר מסוים בהשוואה להספק ידוע של הגל הנושא.

---

#anchor(עולם היצירה // תופים)

|-"תופים" בסיס כל הקצב, הכלי שמתווה לכולם את הדרך ואת הטיימינג.-|

|--|

---

תופים – הכלי וההסטוריה

התופים עתיקים כמו האנושות עצמה! הכלי התיפוף הראשונים היו הידיים ואברי הגוף ועם הזמן נוצרו כלים מורכבים ויעילים יותר. התוף העתיק ביותר שהתגלה הוא בן 5000 שנה! בדרך כלל התוף בנוי מתיבת תהודה ועליו מתוח עור שבו מכים עם מקלות או בידיים. כוון התופים מתאפשר בעזרת מנגנון מכני המותח או משחרר את העור. בכל תרבות נוצרו כלים אופיינים, למשל, דרבוקה במזרח התיכון, ג’מבה באפריקה, טבלה בהודו וכו’.

תרבויות הקדומות היה לתופים תפקיד חשוב בהקשר החברתי הדתי והפוליטי. התופים שימשו בכינוסים חברתיים: חתונות, לוויות, טקסי ריפוי וכישוף, מלחמות ואף כאמצעי תקשורת.

מערכת התופים

מערכת התופים כפי שאנו מכירים אותה היום החלה להתפתח לפני כמאה שנה והיא בעצם שילוב של תופים ומצילות שבאו במקור מסין, אפריקה ואירופה. מערכות התופים הראשונות היו מורכבות מתוף בס, פדאל לרגל, סנר, טמטמים, היי הט ומצילה אחת או שתיים נוספות. מערכת התופים מאפשרת לאדם אחד לנגן בעזרת ארבעת הגפיים על תופים ומצילות שונים בו זמנית. תחילה שימשה המערכת לנגינת מקצבים פשוטים כחלק מה Rhythm section. בשנות ה-50 עם הולדת הרוקנרול והתפתחות הג’אז השימוש במערכת התפשט והנגינה נהפכה למורכבת יותר. מתופפים התחילו להרחיב את המערכת ע”י הוספת כלים נוספים. כל נגן יכול לבחור ממבחר עצום של כלים כדי לבנות את המערכת שתתאים לצרכיו ולטעמו.

היום ללא ספק מערכת התופים היא כלי ההקשה הנפוץ בעולם.

המערכת הדיגיטלית

בשנים האחרונות תופסת את מקומה מערכת התופים הדיגיטלית המדמה מערכת אקוסטית רגילה. הצליל נוצר לא ע”י ויברציה, אלא, ע”י חיישנים אלקטרונים. הצליל המושמע הוא צליל שנדגם ממערכת תופים אקוסטית.

נגינה מתבצעת על משטחי גומי או רשת המדמים מבנה של מערכת רגילה. מערכת כזאת מאפשרת נגינה שקטה בבית והנאה ממגוון עצום של צלילים. המערכת כוללת אפשרויות רבות המקלות על תהליך הלמוד: שירים מובנים,אפשרויות הקלטה ותוכניות לשיפור התרגול.

כיום רוב התלמידים בתחילת הדרך משתמשים בתופים דיגיטליים במקביל לשיעורים על הכלי האקוסטי.

---

באדיבות אליה הלוי

[Eti]

#anchor(עולם היצירה - גיטרה)

|--|

הגיטרה – הכלי וההיסטוריה

הגיטרה היא כלי מיתר עם ששה מיתרים אשר פורטים עליהם באצבעות או עם מפרט. הגיטרה המודרנית היא גלגול של שני כלי נגינה קדומים: העוד, שהוא כלי בן 5000 שנה שמוצאו במסופוטמיה, והלאוטה האירופאית (גיטרת רנסנס).

העוד היה חלק מהתרבות המוזיקלית באגן הים התיכון והמפרץ הפרסי אלפי שנים, עד שהגיע לאירופה בימי הביניים. לעוד 5 זוגות מיתרים בעלי כיוון זהה לכל זוג ומיתר באס אחד. לעוד צוואר קצר ללא סריגים- מבנה המאפשר גמישות רבה בנגינת מיקרוטונים.

העוד מנוגן בעזרת מפרט ומשמש ככלי מלודי.

ללאוטה, לעומת זאת, יש סריגים לרוחב הצוואר והיא מנוגנת בעזרת האצבעות וכך ניתן להפיק באמצעותה פוליפוניה ואקורדים. הלאוטה הפכה לפופולרית בתקופת הרנסנס ומלחינים כמו ויואלדי ובאך כתבו לה יצירות. אך לקראת אמצע המאה ה18 איבדה הלאוטה את מעמדה ככלי סולני.

הגיטרה כפי שאנו מכירים אותה היום – בעלת צוואר רחב ושטוח, 6 מיתרים, 3 ניילון ו3 מלופפים במתכת – התפתחה בספרד לפני כ150 שנה, בעיקר ע”י בונה הגיטרות הנודע אנטוניו דה טורס. הצוענים בספרד אימצו את הכלי שהיה נייד וזול יחסית והפכו אותו לכלי פופולרי. עם כיבוש אמריקה הלטינית ע”י הספרדים והפורטוגזים נחשפה התרבות המקומית לגיטרה הקלסית והפכה לחלק בלתי נפרד מהמוזיקה הלטינית. החל ממוזיקת השורו ועד הסמבה והבוסה נובה כך התפתחה הגיטרה ככלי חוצה יבשות מאסיה לאירופה ומשם לאמריקה הצפונית והדרומית. בהדרגה פרצה הגיטרה מתחום המוזיקה העממית ומלחינים כתבו לה יצירות רציניות. בזכות זאת נעשתה הגיטרה לכלי פופולרי ביותר במאה האחרונה.

בארה”ב התפתחה בתחילת המאה ה20 הגיטרה האקוסטית עם גוף גדול יותר ומיתרי מתכת מתוחים מאוד עם סאונד בהיר וחזק יותר. סאונד שהתאים למוסיקת רוק, בלוז, קאנטרי וכו’. הגיטרה החשמלית הראשונה הופיעה בתחילת שנות השלושים והייתה גיטרת נפח מוגברת בעזרת פיק אפ מגנטי.

ב-1951 הוצגה ה fender telecaster שנחשבת לגיטרה החשמלית הראשונה בעלת גוף מלא אשר יוצרה בייצור המוני מיד אחריה הוצגה הבס החשמלית הראשונה Precision Bass שנקראה כך משום שחלוקת הצלילים לאורכה בוצעה ע”י סריגים ולא הייתה fretless.

ה Precision בס שיחררה את הבסיסטים מהצורך לסחוב את הקונטרה בס הגדול והמגושם. פיתוח הבס החשמלי אפשר את לידתם של סגנונות מוזיקליים רבים.

עם הזמן התפתחה מאוד יכולת בניית הגיטרות החשמליות ופותחו צורות נוספות להגביר את הגיטרה כמו פיאזו אלקטרי ופיק אפ רגיש רטט. תחום רחב של יצרנים ממשיכים לייצר גיטרות חשמליות עם חידושים רבים.

לארכיון עולם היצירה >>>לחץ כאן<<<

באדיבות אליה הלוי

[היידה מיוזיק 0]

#(עולם היצירה-עבודה באולפן הקלטות)

בפוסט הזה אנסה להסיר את המסתורין מעל כל מה שקשור לתהליכי העבודה ודרך ההתנהלות באולפן הקלטות. אני מקווה שזה יסייע לשפוך מעט אור על הנושא.

ממה מורכב תהליך עבודה באולפן הקלטות?

הקלטה

הקלטה הוא התהליך בו הביצוע שלכם מונצח על גבי מדיום פיזי, דוגמת דיסק קשיח של מחשב.

בסטורם ניתן להקליט עד – 32 ערוצים בו זמנית, מה שמאפשר לכם לבחור באם להקליט ביצוע חי של כל ההרכב, חלקים ממנו או כל כלי בנפרד.

במקרה ומדובר בהקלטת ביצוע חי, לרוב אנחנו מקליטים במקביל גייד של השירה, על מנת לייצר להרכב את האווירה הדרושה כדי לתת ביצוע טוב.
בשלב הבא, אנחנו מקליטים השלמות של תפקידים שונים ולבסוף מקליטים את תפקידי השירה בצורה אופטימלית.

עריכה ומיקס

עם סיום תהליך ההקלטה, מתחיל שלב העריכה והמיקס. בשלב זה החומר המוקלט עובר נקיון ואופטימיזציה. בין היתר אנחנו מנקים את ההקלטות מרעשים, בודקים ומטפלים בתזמון הערוצים השונים, בוחרים את הגרסאות הסופיות של תפקידים שהוקלטו מס’ פעמים וכו’.

עם סיום העריכה, מתחיל תהליך המיקס עצמו, בו אנחנו משלבים את כל החומר שהוקלט. תהליך זה משלב שימוש באיקוולייזרים, קומפרסיה וכלים נוספים, על מנת להבטיח שכל כלי נגינה וביצוע קולי ישמע במיטבו ומה שיותר חשוב, שהשילוב ביניהם יהיה מושלם.

בשלב זה חשוב לציין שהמיקס הוא אומנות, למרות שהתהליך הוא טכני ביסודו. טכנאי טוב יודע שדרוש הרבה יותר מסתם איזון בין הכלים כדי לעורר תגובה רגשית אצל המאזינים. האלמנטים שמייצרים את התגובה הזו במיקס מקורם בהחלטות הנובעות מן הטעם האמנותי של הטכנאי והפרשנות שלו לחומר.

התוצר של שלב העריכה והמיקס היא קובץ אודיו סטריאופוני של היצירה שלכם.

אגב, אנחנו יכולים גם לערוך ולמקסס חומר שהוקלט על ידכם במקום אחר ובמידת הצורך אף לשלב אותו בחומר שהוקלט אצלינו.

מאסטרינג

המאסטרינג הוא השלב האחרון בתהליך העבודה באולפן הקלטות. בשלב זה קובץ הסטריאו עובר עיבוד סופי הכולל, בין היתר, אופטימיזציה של העוצמה וטווחי התדרים, על מנת לשפר את הסאונד ולהביא אותו לסטנדט המסחרי המקובל. זהו שלב בעל חשיבות עליונה בהכנת מוצר האמור להתחרות בשוק המסחרי.

כמה שעות אולפן אצטרך לפרויקט שלי?

כשזה מגיע לעבודה באולפן הקלטות, זו אחת השאלות הנפוצות ביותר והקשות ביותר למענה. ידוע על אלבום בעל שם עולמי שהוקלט ומוקסס ביום אחד, כאשר עלות ההפקה שלו עמדה על 1600$, יחד עם זאת חשוב להדגיש שהוא הוקלט באולפן הקלטות מקצועי (במקור זה הוקלט כדמו אבל יצא כל כך טוב ש…). מנגד, יש הרבה מאוד אלבומים שעלות הפקתם נמדדת במיליונים!

במקרים רבים, סשן טיפוסי של הקלטת שלושה או ארבעה שירים יורכב מיום המוקדש להקלטות ויום נוסף המוקדש להעלאות ומיקסים. היו אלבומים שהוקלטו תוך שבוע, אבל היו גם כאלה שלקח חודשיים ויותר לסיים אותם. הרבה מאוד תלוי במטרות שלכם כאמן/להקה, רמת המוכנות שלכם, רמת המורכבות של החומר וכו’.

יש הבדל גדול ומובן בין הזמן שלוקח להקליט זמר עם גיטרה אקוסטית לבין הקלטה של הרכב מלא, וככול שהחומר מורכב יותר כך נדרש יותר זמן להקליט אותו. בכל מקרה, כדאי תמיד לזכור שאתם מקבלים מה שאתם משלמים עליו.

חשוב לזכור שצריך לקחת בחשבון את העריכה, המיקס והמאסטרינג. כשאתם בונים תקציב לטובת עבודה באולפן הקלטות. קחו בחשבון שעריכה,מיקס ומאסטרינג לאלבום שלם יכולים לקחת בין יומיים לשבוע שלם.

מה ההבדל בין דמו לסינגל?

דמו הוא בדיוק מה שהשם מרמז עליו, הדגמה של כוונות האמן או היכולות שלו. סינגל (או אי.פי./אלבום) הוא מוצר מוגמר, המוכן להפצה לקהל הצרכנים. רבים מהאמנים אומרים שהם מעוניינים לעשות דמו. אחרי שיחה קצרה איתם, אנחנו מגיעים למסקנה שמה שהם באמת מחפשים זה לא דמו. הם מחפשים מוצר מוגמר, הכולל שלושה ארבעה שירים, המוכר בשם E.P. אמנים אלה רוצים משהו שלא רק יעזור להם לסגור הופעות, אלא מוצר שהם גם יכולים להפיץ למדיה ולמכור בהופעות ובאינטרנט.

יש לי אולפן בבית/חבר שלנו מקליט אותנו אצלו במקלט, למה אני צריך אולפן גדול?

אולפן ביתי זה דבר מגניב, אבל … עבודה באולפן הקלטות מקצועי נושאת בחובה הרבה מאוד יתרונות שלא קיימים באולפן ביתי, שהם הכרחיים בחלקים מסוימים של תהליך ההפקה. שילוב של שני הדברים יכול לעזור לכם לנצל את התקציב שלכם בצורה היעילה ביותר ולהפיק ממנו את המירב.

יש שלושה תחומים עיקריים בהם עדיף לעבוד באולפן הקלטות מקצועי ולא באולפן ביתי.

התחום הראשון הוא הקלטת תופים. מערכת תופים היא כלי מורכב עם הרבה מאוד משתנים העשויים להשפיע על איכות הסאונד של ההקלטה. בעיות פאזה בין מיקרופונים, הסאונד של החלל בו מתבצעת ההקלטה והכיוון של מערכת התופים, כל אלה יכולים ליצור הרבה מאוד תסכול כשמנסים להקליט בבית, שלא לדבר על הבעיות עם השכנים.

תחום נוסף שמצריך הקלטה באולפן מקצועי, הוא שירה וכלים אקוסטיים למיניהם. גם כאן יש הרבה מאוד משתנים שיכולים לפגוע באיכות ההקלטה, וכתוצאה מכך גם באיכות המוצר הסופי. אם זה החלל בו מבוצעת ההקלטה, או בחירת המיקרופונים, שלא לדבר על השכן ממול שבחר לכסח את הדשא בדיוק כשסוף סוף יצא לכם ביצוע מדהים.

התחום השלישי הוא המיקס, שכפי שצוין למעלה, הוא סוג של אומנות. אני זוכר לא מעט פעמים בהן לקוחות נותרו די המומים לאחר שהם שמעו מה הצלחנו לעשות עם ההקלטות שהם הביאו מהבית (עם כל הצניעות, לפעמים הניסיון עדיין משחק תפקיד…)

אז כמה אפשר להספיק ביום עבודה באולפן הקלטות?

זו שאלה שקשה לענות עליה.

הנה כמה מהדברים שמבזבזים הרבה זמן בתהליך עבודה באולפן הקלטות:

דרישות מורכבות במיוחד מבחינת הפקה/עיבוד.

מוזיקה מורכבת מבחינה טכנית.

הפקת סאונד תופים טוב ממערכת מתוחזקת/מכוונת בצורה גרועה.

גיטרות לא מכוונות (בהרבה מקרים יש צורך להחליף מיתרים ו/או לכוון אינטונציה על מנת לפתור זאת…).

צורך לחזור על הקלטות שוב ושוב, כתוצאה מביצוע לא טוב, הנובע מחוסר מוכנות/יכולת של המבצע.

ויכוחים בין חברי ההרכב בנושאי עיבוד והפקה של החומר המוקלט.

הפרעות והסחות דעת מחברים ומזדנבים שלא קשורים לתהליך ומגיעים לאולפן עם האמן/ההרכב.

עצתי לכם היא תמיד להעדיף איכות על כמות, אלא אם יש לכם סיבה ממש טובה לא לעשות זאת. בממוצע, עומדות לרשותכם כ – 20 שניות להרשים אדם המאזין לחומר שלכם בפעם הראשונה ולתפוס את תשומת ליבו. וודאו כי אתם מרוצים ושלמים לחלוטין עם כל מה שהקלטתם, עוד כשאתם בעיצומו של התהליך. זה יקר לחזור לאולפן לביצוע תיקונים במועד מאוחר יותר, ומבזבז המון זמן. קחו בחשבון שאיכות המוצר הסופי נמצאת ביחס ישר לכמות העבודה שתשקיעו בו. ככל שתשקיעו יותר עבודה ביצירה שלכם כך היא תשמע טוב יותר.

לאיזו עזרה אפשר לצפות מהטכנאי?

הטכנאי יכול לספק עזרה וייעוץ בנושאים הבאים:

הקמה והתחברות של הנגנים.

כיוון כלי נגינה.

ייעוץ כללי בנושאי ביצוע.

בקרת איכות (תזמון, כיוון כלי נגינה, איכות סאונד).

לחוות דעתו בנושאים שונים אם שאלו אותו.

הטכנאי שלכם לא יהיה מעורב בנושאים הבאים:

לקחת על עצמו את התפקיד/ האחריות של המפיק.

נגינה בהקלטות.

עיבוד מוזיקלי.

כתיבת מילים ו/או מוזיקה.

התערבות בוויכוחים ופוליטיקה פנימית של הרכבים.

באדיבות: אולפני סטורם ואליה הלוי

[Eti]

#anchor(עולם היצירה // פיתוח שמיעה מוזיקלית)

|--|

מהי שמיעה מוזיקלית ומדוע היא חשובה?

שמיעה מוזיקלית בהגדרתה הכללית היא היכולת לזהות תופעות מוזיקלית שמתרחשות, אם ברעיון שנמצא בראש שלנו או במוזיקה שמתנגנת לנו. לשמיעה המוזיקלית יש כמה צדדים שהם קשורים אך שונים אחד מהשני, והדרכים לפתח אותן הן שונות.

מדובר ביכולת אינטגרלית לרוב המוזיקאים, שכן היכולת לזהות תופעות מוזיקלית, ובכך גם להוסיף אותם לארגז הכלים שלכם, תסייע לכם מצד אחד להבין מוזיקה טוב יותר, ומצד שני לשפר את היכולת שלכם כמוזיקאים אשר כותבים ויוצרים מוזיקה משלכם.

אנחנו הולכים לפרט את צורות השמיעה המוזיקלית השונות שחשוב שתאמנו באופן שגרתי כחלק מהתהליך המוזיקלי שלכם!

שמיעה של צלילים (Notes)

בדרך-כלל סוג השמיעה הנפוץ ביותר שיוגדר כשמיעה מוזיקלית. מדובר ביכולת לזהות צליל כלשהו כאשר מתנגן, כאחד מ-12 הצלילים בסולם הכרומטי.
השלב הראשון בעת פיתוח שמיעה מהסוג הזה הוא כמובן להכיר את כל 12 הצלילים (מדו/C עד סי/B, כולל הצלילים המותקים). מומלץ להתחיל בלזהות את צלילי הבסיס (סולם דו מז’ור, הקלידים הלבנים במקלדת) ומשמה גם להוסיף לאט לאט את הצלילים המותקים (דו דיאז, רה דיאז, וכו’…).

זיכרון אסוציאטיבי

דרך מעולה לפתח את השמיעה הזו, היא זיכרון אסוציאטיבי – נסו להיזכר בשירים שאתם זוכרים אותם בע”פ שכוללים בהם צלילים ספציפיים, ונגנו אותם לעצמכם בראש כשאתם צריכים להיזכר בתו מסוים.

סולפג’ (Solfege)

אחת מהטכניקות החשובות ביותר, שרוב מוסדות הלימודים המוזיקליים משתמשים בהם בכדי לעזור לתלמידים להכיר את הצלילים ולזהות אותם, הוא סולפג’, או במילים אחרות לשיר את הצלילים. נסו לעבור על סולם דו מז’ור כאשר אתם שרים כל תו, לאחר מכן נסו לבחור תו אקראי כלשהו מן הסולם ולראות אם אתם מצליחים לשיר אותו בלי רפרנס, ותראו כמה קרובים הייתם.

שמיעה הרמונית

השלב המתבקש הבא אחרי זיהוי הצלילים בסולם הכרומטי, הוא זיהוי של מספר תווים בו זמנית. הכוונה היא לא בהכרח לנגן כמה תווים ולהבין מה הזהות של אחד מהם, אלא להבין את היחס ביניהם.

מרווחים (Intervals)

בתור התחלה ניתן לזהות 2 צלילים שמנוגנים יחדיו אשר היחס ביניהם יוצר גוון מסוים. הצורה שבה ניתן לזהות מרווחים לרוב הוא הגוון, נסו לנגן אותם בצורה הרמונית וגם מלודית (אחד אחרי השני), ותראו אם המרווח גם כן מזכיר לכם משהו. דבר נוסף שניתן לחשוב עליו הוא אופי המרווח, האם המרווח נשמע דחוס וצפוף (כמו בסקונדות – Major/Minor 2nd) או מרווח ואוורירי כמו בספטימות (Major/Minor 7th).

אקורדים משולשים ומרובעים (Triads & Seventh Chords)

יש כאלה שיעדיפו דווקא להתחיל באקורדים לפני המרווחים, זאת עקב ההיכרות שיש לרוב האנשים עם חלק מהאקורדים הבסיסיים. מומלץ להתחיל במשולשים, ולאחר מכן להמשיך בהדרגה למרובעים. גם כאן הזיכרון האסוציאטיבי והמחשבה על אופי האקורד יכולה לסייע לכם מאוד.

אקורדים כדרגות הרמוניות (Harmonic Functions)

החשיבה הקלאסית של אקורדים כבעלי תפקיד בתוך סולם מסוים רווחת עד היום. מומלץ ללמוד את הקונספט של דרגות הרמוניות, ואז ללמוד לזהות אותן בתוך הסולם! למדו מהן הטוניקה, הסאב-דומיננטה והדומיננטה בסולם, מי מהן יוצרת מתח ומי מרגישה “ביתית” בסולם, ולמדו כיצד האקורדים מתפקדים עליהם.

ניתן ללמוד המון מניתוח הרמוני של שירים, ומדובר בכלי חשוב ביצירת מוזיקה ובכתיבת ליווי ואקורדים.

שמיעה ריתמית (Rhythmic Dictation)

המון שירים ישתמשו במקצבים ובמשקלים ייחודיים אשר נותנים לשיר את ה”פיל” שגורם לו לבלוט באוזן שלכם. מומלץ ללמוד על סוגי המשקלים, וכמובן גם איך לזהות אותם. דרך מעולה לעשות את זה היא לספור – נסו להבין את הטמפו של השיר, ואז לספור מ-1 עד 4 וחוזר חלילה ולראות אם אתם מרגישים בקצב. במידה ולא, יכול להיות כי מדובר במשקל מיוחד!

בנוסף לכך חשוב להבין ערכים ריתמיים של תויים. למדו לעומק רבעים, שמיניות וגם טריולות, ולימדו כיצד לזהות אותם במשפטים מוזיקליים בשירים.

שמיעת גוון וסאונד

באותה מידה בה המוזיקה שמנוגנת יכולה למשוך את אוזני המאזינים אליה, גם הסאונדים שנעשה בהם שימוש לא נופלים לידה בהרבה מקרים. לשמיעת סאונדים אין דרך ברורה וחד-משמעית כיצד לפתח, שכן יש דרכים רבות להגיע לאותה תוצאה.

הדרך המומלצת להתחיל היא ללמוד סינתזה בסיסית, וההבנה של הצליל והדרך בה נבדיל בין שני צלילים שונים. כאן נכנסים לתמונה פרמטרים כמו מעטפת, ווליום, גוון ועוד…

כלים לפיתוח השמיעה המוזיקלית

באופן כללי, אנו ממליצים להקשיב כל הזמן למוזיקה שלכם מנקודת מבט אנליטית יותר, ולנסות להוציא ממנה את המאפיינים שלה בעצמכם.

נסו להקשיב לבס בשיר בכדי להוציא את ההרמוניה, או להוציא את המלודיה של הזמר/כלים בכדי לגלות את הסולם של השיר. תשתדלו לפתוח את האוזניים כל הזמן כי כמו המון דברים במוזיקה, מדובר בשריר שניתן לפתח דרך אימון מתמיד!

לארכיון עולם היצירה >>>לחץ כאן<<<

באדיבות אליה הלוי