אתגר כתיבה 15 : )
-
לפעמים, כשמרוב כאב לא רואים את האופק, ואין שום תקווה.
לפעמים, כשהכל מציף, ואני כל כך אבודה...כשהלב משתולל
שם בין הצלעות
הכל מתבלבל
מי ביקש רגשותלא מצליחה
להשתלט שם בפנים
להיות חזקה
לרענן נהליםלהחזיק את הראש
טיפה מעל המים
לא להיכנע מראש
לשאוף לשמיםלנשום עמוק
ולהחדיר פנימה
עכשיו זה רחוק
אל תמשיכי קדימהתעצרי ומהר
את הסערה
שלא תפר
הצעקהאת האיזון
שאיכשהו הגיע
משום מה
במפתיעאיך פתאום ברגע
הלב התעורר
הציף לפתע
היכן השומרלמה הוא נרדם
דווקא עכשיו
למה לא דמם
מה השכל חשב? -
להודות ?
על טעויות!
אני ?
לטעות?
זה אף פעם לא יכול לקרות!ככה חשבתי עד ש...
טעיתי,
ותיקנתי, והודיתי.
וראיתי ...
שלטעות לכולם זה יכול
לקרות..גם לי ,
גם לך,
העיקר שתמיד נשאר כולנו,
בשמחה .
ונודה תמיד על טעויות,
אנחנו בני אדם ולא חיות.
||מקווה שזה בסדר אם זה היה הרעיון של האתגר ||
-
||טוב, אז השיר הזה מדבר על תקופה שחויתי לא מזמן, אני מאמין שלכל אחד כמעט יש כזאת תקופה שהוא מרגיש בודד ולא נצרך לעולם וזה היה לי באמת קשה אז תודה על האתגר שייתן לי לפרוק קצת את מה שיש לי בלב ואולי ייתן לעוד כמה אנשים להזדהות איתו||
מרגיש לבד
בודד בעולם
עוד אחד
ששכחו כולם
נכנס לדכאון
מתחפר לי במיטה
רוצה שנה לישון
כך הרגשתי היתה
לאף אחד לא אכפת
אפחד לא ירגיש
אף אחד לא מעיף מבט
אני לא שווה לאיש
העולם כמנהגו נוהג
ורק אני מרגיש לבד
כל העולם סביבי חוגג
ולא אכפת לאף אחד
מרגיש שטוב מותי מחיי
והעולם יסתדר מצוין בלעדיי
ממילא אני לא שווה כלום
ולא חסר לאיש
לא מוסיף מאום
ככה אני מרגיש
ואז בא אחד אומר לי
אתה לא לבד בני
אתה כל העולם בשבילי
בן יקר שלי
אני מרים את העיניים
מביט אל השמיים
ומרגיש פתאום
כמו מתוך חלום
איך לאט לאט
עוזבת הבדידות
ומרגיש מעט
זמן של התאחדות
עם בורא עולם
שבשבילו
שווים כולם
בעולמו
ואף פעם אני לא לבד
כי הוא תמיד איתי
ויש השם אחד
שמחזק אותי -
דבר לא ידוע
משאיר אותי כלוא
גוף מלא חרדות
נשאר רק הדחקותמה יהיה מחר?
הפחד בי בחר
כל נימי שותקים
מפני זלזול אחריםשמה יבטל מקשיב
את סודות ליבי יחריב
ואני מלא תעיות
מי יענה לשאלותמי יקשיב אל הפחדים
יחבק איתי את החיים
הגיגי כה בודדים
ואני רק שותק, מדמים||נכתב בעקבות שלכולנו יש פחדים, להמון אפילו אותו דבר, אבל אנחנו מפחדים להגיד אותם,להוציא. מפחד שיזלזלו בנו||
-
קשה לי להוציא
חייבת לשמור רק לעצמי
את מה שיושב בתוך ליבי
כל מה שעלי עובר
לשם נכנס מהר
עד שאני מרגישה חנוקה
פותחת קלפים
ולפעמים ...
נשארים גלויים
ואז נזכרת שהלב
לא מחסן צריך לרוקן
אותו מהר ודי! -
#anchor(לא יודעת ;()
שוב מוצאת את עצמי
מתכחשת, מטשטשת.
שוב עוטה חיוך על הפנים
ואת המציאות מלטשת.בתוכי מסתחררת מערבולת
מנסה להסביר שזו טעות
ואני לא יכולה, מתעלמת
וחוזרת על אותן שגיאות.רציתי להראות ת'עצמי
יודעת הכל, מסתדרת
ורק מוכיחה את בורותי
ועם ידיעותי מסתבכת.הפה שלי כאילו נחסם
שופכת מילים ומדברת.
משפטים שאנ'לא יודעת מהיכן
מוצאת את עצמי אומרתלא יכולה לומר לא יודעת
וסתם סופגת תקלות.
משחקת אותי תמיד מוצלחת
ובפועל מילותי רק מפלילות....||אולי תסבירו לי מאיפה בא הדבר הזה?
באמת שאני מרגישה נורא כל פעם שזה קורה לי,
שאני לא יודעת משו ומנסה לטשטש את זה ולהראות שאני כן יודעת...
ואני רק נדפקת עם זה תמיד
אז למה זה קורה לי עוד פ'ם ועוד פ'ם????
מה כבר יקרה אם אומר לא יודעת-----|| -
||האמת שהשיר הזה פשוט רץ לי על המקלדת, קורה לכולנו שעת משבר, מישהו פגע בנו,
או שרצינו משהו מסוים וקיבלנו הפוך ממה שרצינו וזה שובר לפעמים---
כתבתי מה שאני מרגישה ברגעים כאלה, וכמה שזה נכון--
||דמעה
כשהזמן עצר מלכת,
והדמעות ירדו כעלי שלכת,
נשארתי לעמוד, בלי ללכת,
ומחשבה אחר מחשבה בראשי מהלכת--
הנסיון נדמה קשה כמתכת,
וזה מרגיש כסכין שאת הבשר חותכת,
טיפה ראשונה מעיני נשפכת,
והבאה אחריה החוצה נמשכת--
והנה- הכרית שוב מתלכלכת,
ברגע כזה קרוב לבורא העולם, ששלו המַמְלֶכֶת,
מרגישה שוב בטוחה, וההרגשה מתרככת,
האמנם אוכל שוב להמשיך ללכת??
-
בצד בלי כולם
בודדה כאן בעולם
בשביל מה צריך לחיות
אם לא נותנים לך לטעות
הפכו כולם לסבא
מעירים שרק אדע להבאנמאס כבר מה "לב"
מחברים מזויפים
משתמשים בי לעצמם
ושוכחים ממני לפעמים
אזוקה באזיקים
לחברות קצת מעצבנת
עדיף להיות לבד
בלי שיבינו אותי בערךהם שוכחים שיש דעות
וכל אחד הוא פה שונה
אי אפשר תמיד להיות
כמו שהחבר רוצההלחץ כאן הורג
לוחץ לי שם בפנים
רוצה רק הפסקה
מלהיות תמיד חזקה
כן, גם לי יש קשיים
ולפעמים חסרת אונים
מתי יבינו כבר כולם
** שיש אנשים שונים!!!**
||||אני מדברת פה על האנשים שלא יקבלו אותך ואת הדעות שלך, הם חושבים שיש רק דרך אחת, ואם אתה חושב שונה אז הבעיה פה היא שלך.
בקיצור שלא מקבלים אחד את השני, ודוחים את אלה שחושבים שונה. |||| -
@טיטו אתגר אלוף
חוסר בביטחון עצמי
זה דבר מיסר
את הנפש זה קושר
זה עוצר אותך מלדבר
ומונע אותך מלספרחוסר בביטחון עצמי
זה דבר נורא
זה עוצר אותך בחברה
תוקף אותך בלי סיבה
ומשאיר אותך לבדךחוסר בביטחון עצמי
זה דבר עצוב
זה מגיע שוב ושוב
זה מאלץ אותך להתפשר
ועל זכויותיך לוותרחוסר בביטחון עצמי
להילחם\להתנגד\להיאבק,
זה לא אפשרי
זה נגד כל הספרים,
כל החוקיםאבל בסוף אני ינצח, אני בטוח
הרי השם בעזרי וזה קלף מנצח. -
ט טיטו התייחס לנושא זה ב
-
זה ברעיון שני שירים
אבל כשהלחנתי הם התחברו לי
רוצה לצרוח
רוצה לברוח
איך כולם ממשיכים כרגיל?צריכה קצת רוח
כבר אין ביטוח
איך פתאום החיים מתהפכים?רוצה קצת כח
רוצה לשמוח
האם כך כולם מרגישים?הכל פתוח
מרגיש מלוח
כמה דמעות עוד אוריד?...
מנסה לשדר עסקים כרגיל
אבל בפנים מתחוללת סערה
אולי מישהו עשה כאן תרגיל
ואולי זו רק השערה
מה יכול להיות לי יעיל?
מתי תבוא ההצלה???
שמה שכפ"ץ ומעיל
מתחבאת מן העלילה
המצב הזה כלל לא סביל
ליבי בוכה בזעקה
מי את כל זה הוביל?
רוצה הפסקה!!||אם לא האתגר הזה אין שום סיכוי בעולם שהייתי מפרסמת אותם
זה על נושא רגיש שלא דיברתי עליו עם אף אחד חוץ מהמשפחה המצומצמת
אבל... זה האתגר, לא?|| -
" קצת כאב שיגיע"
לא קשה לי במיוחד
לא כואב לי כל כך
הכל טוב וגם נחמד
לא מפריע אף אחד.
אם הכל טוב ויפה
מדוע אתה לא מרוצה
אם אתה כל כך מצליח
מדוע אתה לא שמח.
אני רוצה קצת כאב שיגיע
את מיתרי הלב יניע
שיהיה לי אכפת ומפריע
אם קצת היתה ירידה. -
כן, זאת אני
האחת ששומעת ת'צרות
שמקבלת, תומכת ומבינה
לזאת שבוכים בצרחות
ומחכים שתתן להם עצהמקשיבה- כשהן שופכות
דומעת- כשהן בוכות
מייעצת- כשהן מתנשפותכן, זאת אני
שבוכה יחד איתן
שמקבלת חשמל בלב
כשהן מקבלות בעצמןולמה רק אני
יכולה לשרוד את העול
לקבל הכל ולשמור
הן יכולות להוציא ולשפוך
אך אני תקועה כאן ב"ברוח.."ה', שים לי את המילים בפה
לפעמים מרגישה אבודה
מה תיהיה המילה הבאה
ואיך עלי להרגיש
כששוב מכה בה הפטיש? -
כ כוכב לכת התייחס לנושא זה ב
-
היה לי השבוע סיטואציה שנורא עצבנה אותי,
ובכל זאת, הצלחתי להודות באמת,
שגם אני יכול להיות הייתי עושה את זה...לפעמים כשאנשים חושבים
שהם עושים דברים טובים
ולא תמיד הם מבינים
למה אנחנו מתעצבניםולפעמים דווקא אנחנו נמצאים
בצד של האלה הדפוקים
שתמיד תמיד טועים
וקבוע בהכל מפשליםולפעמים אנחנו סתם
רוצים שלא יסתכלו
ולפעמים אנחנו גם
מאלה שהובכוולפעמים לפעמים
כשאף אחד לא יודע
לפעמים אנחנו מודים
כשאף אחד לא שומעשאנחנו לא מושלמים
אנחנו אנושיים
חמודים ומתוקים
לפעמים. -
פוסט זה נמחק!
-
באלי לצרוח את החיים שלי
להוציא בחוץ את הצלקות שלי
להשאר מחוץ למלחמות שלי, בעצמי.באלי לא להתלבט יותר
לא להפסיק דבר בשביל דבר אחר
לא לחפש חיבוק ומישו לדבר, עכשיואבל,כל מה שבאלי
לא באלי
חבל לי, לדמיין
כי, האושר לא שם
הוא בכושר
בורח, לא מכוון
משאיר אותי בתוך עצמי
לתת מכות ללב שלי
לחפש מקום שבו אהיה אניבאלי לבכות על העולם שלי
להחזיק חזק את העיניים שלי
עד שישרוף מהדמעות שלי, לבדבאלי לא להשבר אף פעם
לא להתנדנד כמו מרעם
לא ליפול ליאוש ולזעם, כואב.אבל, כל מה שבאלי...
-
לדבר על זה. זה לא תמיד פיתרון כמו לשתוק את זה,
לעשות את מה שנכון אבל לא בהכרח נראה צודק,
להרגיש איך הלב בועט לי בנפש. איך מילה של אמת תנתק,
עבותות עגלה חבלים של הגשר ביני לבין איזה נוהל של יצר,
אני נקרע בין שמים לארץ ביני לבין עצמי,
מה אני רוצה ממני מי זה בראי, איך לעשות מה שכואב ונראה לא אפשרי.
כולם אומרים לי תתעודד זה רק אתגר כתיבה.
אני את הדמעות מנגב עם עניבה.הדמעות והעניבה. אם לא הבנתם היא מטאפורה שלנו "האנשים העסוקים במשרד"
להוריד קצת את האישיו שלנו ולהיות בני אדם. כן כולנו כאלה בשר ודם. עם עוד הרבה חסרונות.
הואו נעשה מה שצריך גם אם זה כואב, זה וודאי אפשרי.
