אתגר כתיבה 22 :)
-
הוא הזעיף להם פנים
הוא היה כה סוער
אבל לי הוא חייךהוא מעצבן אותם שנים
הוא עצוב וקודר
אבל בי הוא תומךהוא חשוך ועצבני
הוא רחוק וקר
אבל אותי הוא מלטףהוא קפוא ורודני
את כולם הוא דקר
אותי בחום הוא שוטף -
חלומות של חורף
יש לי חלום חורפי ישן
עדיין לא התגשם
הוא שמור, עמוק עמוק אי שם
ממתין, אך בינתיים ישן.חלום של חמימות פנימית
דווקא מתוך הקור
העוצמה יותר משמעותית
מהחושך אל האור.והחלום שקוע כמו דוב הקוטב
אך הנר בפנים בוער
וכשיאיר היום ויגיע בוקר
הוא יזרח כצפון הזוהר. -
עוד יבוא יום...
יש בו קור
יש בו אור
יש בו בור
יש בו אפשרות לשבורעל כל מה שמציק
להתגבר בצ'יק
(כי למי אין מכשולים וקשיים?)
אם נאמין שיש מישהו למעלה
שאוהב,
וחושב,
יש איפושהו
אור גדול שמחכה ומצפה
שרק נראה אותו
מאחורי כל ההסתרים וההעלמים
אנחנו לפעמים לא רואים
מעוצמת האור מסתנוורים
ורואים רק דברים חשוכים
תזכרו- תיהיו חכמים
עוד יבואו ימים מוארים... -
והנה הגיע היום
שכולם לו חיכו
והנה הופיע פתאום
הגשם שכולם לו ציפוהטיפות ירדו אט אט
והגיעו גם מעיני
חיכיתי שהוא יירגע לאט
וגם פניתי לאלוקיחיבקתי את עצמי
כי לא היה לי את מי
שמתי את הראש על הכר
והיה לי כלכך קררק המיטה מבינה אותי
שאף אחד לא רוצה
וחבל שאף אחד לא נמצא איתי
כשהלב לבד בוכהולפחות משהו טוב
בכל המצב
העונה שאני מרגישה הכי קרוב
הגיע לי בדיוק עכשיותודה לך חורף
כשהגעת אלי היום
שמרגישה לפעמים שורף
ואין מי שעוטף
נזכרת בך פתאום...טוהר
-
עונה חלפה, הגיעה אחרת
אותי סחפה, שוטפת, סוערת
מביט למעלה, מחפש סימנים
חשוך ולא לילה- יש ענניםהגשם יורד ואיתו גם הדמעות
הקור שבחוץ חודר לעצמות
מסביב הכל אפור, מטושטש
אין קרן של אור, מרגיש מיואשמתפלל, מייחל, צועק ללא קול
שיחלוף לו הגשם ששטף את הכל
שיתבהר כבר היום ואיתו גם הספקות
שתפציע השמש וייעלמו הדאגותכי בסוף הכל מתבהר-
זה טבע העולם
"ויהי ערב ויהי בוקר"
כך הם חייו של האדם. -
מתחיל בטיפות
גשם זלעפות
מתחזק מהר
ממשיך ומתגברהמעבר מורגש
וההבדל מוחש
שום דבר לא נשאר יבש
שוטף אף את האשמישהו יכול לעצור את המים?
לשים יד על השמים,
........
הגשמ-יות בחוץ שוטפת
ואת כולנו קוטפת
מי מאתנו מתאר
כמה הוא ממהר
ומתגבר,כשהכל נראה זוהר
באמת הוא מתדרדר
ואיך ניתן לעצור
ולשרוד בקור,לכן התיבה כה נחוצה
בלי שנסתכל החוצה
כי המבול סוחף את כולם
ושוטף את כל העולםאת הרוח-ניות לדעת לכוון
לדעת מתי לא ומתי כן
את האמת -לזהות
מה שהמים לא יוכלו לכבות.
-
עוקבת אחרי התחזית
מחכה לשינוי במזג האוויר
להתכרבל מתחת לפוך
לאחוז בכוס תה רותח
להנות ככה מהקור
לשכוח מכל מה שבחוץהשמש פתאום נעלמת
השמיים אט אט מתכדרים
והנה זה נשמע
קול המטר דופק
פתאום יש רעמיםמייחלת לטיפות של ברכה
להרוות את האדמה הצמאה
קצת לנקות את כל הלכלוך שבחוץ
לקרר ולצנן את האווירהבמטריה ומגפיים
בין השלוליות
בין המעילים והכפפות
להודות כול הזמן על כל טיפה -
חלפו תשרי חשון - אך לא הופיע
שדות קמלו נבלו - עוד לא הגיע
והילדים שמחכים - עם מגפיים יבשים
אך אף טיפה עוד לא נראית בנתייםכל בוקר מחדש נושא עינים
אליך בתפילה שלח משמיים
את שעריך פתח לנו
מאוצרך תתן לנו
בניך מבקשים טיפה של מיםויום אחד בשעת בין הערביים
בצבץ לו איזה גל בין העינים
נשאתי את ראשי אל על
הבנתי אבא שם מעל
חיוך שלח אלי מהשמיים -
שמש שקרנית
חורף בעייני
שלוליות בנעליי
פותחת את הדלת
מעלימה עקבות
בחוץ השמש זורחת
מעצמי בורחת
ציוצי ציפורים
מורחת חיוכים
בחוץ נעים
יפה ומאיר
בפנים שורר חורף
מזג קריר
אפחד לא יודע
שהשמש שקרית
מסכה מסתורית
אפחד לא יודע
שהחורף בליבי
אני שחקנית
אפלולית -
**שלכת/ מחשבות של עץ
מה אעשה נותרתי לבדי
גם העלה הירוק ברח לי
ואני חום יבש אני מתבייש
עם מי אדבר ממי אבקשאף אחד לא מביט עלי
אולי אתייאש כחה זה ודי
למה לנסות בשביל מה לחפש
אני ממילא עלוב ויבשאחרי כל חורף אביב מגיע
והירוק עוד שוב יפציע
עם כוחות מחודשים נשוב רעננים
עד יגיעו ימים יפים -
חורף בחלון
מביט קצת אל תוך עצמי
לא דירה ולא מיליון
כל אחד בסוף הוא ייחודי
ואני רץ בין השבילים
גשם, קור וקצת ברקים
ואנשים מפספסים
את העונה הכי יפהחורף שחולף
ויש קצת אור באפלה
פרחים יפים קוטף
מרים תראש ואין מילה
שתגדיר את מה שראיתי
נזכר בכל מה שהייתי
עשיתי רק מה שרציתי
חיים מגוונים כמו מניפהחורף געגוע
מציף זמנים והזמן נעלם
עובר שעה אחרי שבוע
והשעון נתקע אני לא קם
בבוקר נכנס מתחת לשמיכה
המזגן על חום אני במיטה
מחכה לגשם והרוח לבדה
עושה לי יום עושה תקופה
-
אני מעיפה ת'שמיכה
ואל הרוח אני מקשיבה
ליום גשום ושמח קמתי
ולעצמי ממש שמחתיהנה בא לעולם
יום של שפע חדש מבורא עולם
שערי שמיים פתוחים לתפילותינו
אזי נשלח לו בקשותינוויוצאת אני מביתי
וכמובן מטריה ומעיל איתי
גם אם קשה לי ומסורבל
אחשוב על המטר ...ואם השמש יוצאת פתאום
לא אגיד נורא ואיום
כי אם אשא תפילה לקל
שישלח לי קצת צלואם בתוך החלום אותי מעיר
רעם שהגיע ברעש אדיר
אברך בקול את הברכה
ואשא אל על תפילהלקל שומע תפילות
-
מעיני דמעות זולגות ללא הרף
איתי גם השמים בוכים
בתוכי סערה פנימית משתוללת
והרוחות בחוץ שורקות למרחקיםחשך עליי עולמי, הכל שחור
ובחוץ, אין שמש, אין אור
רוצה לברוח, להתבודד באיזה חור
ואנשים בביתם מסתגרים מהקורשונאת את הלבד
סולדת מהחורף
רוצה כבר לראות את השמים מתבהרים
לצאת אל הדרור
לראות את כל הטוב
כי אחרי כל חורף בא אביב! -
אני כותב מילים,
כי זה מה שנשאר
בלילה קר.
אני מלחין ת'שירים
שיושבים במגירה.
מחפש ת'מנגינה
שהייתה לי אז, כחומה.אולי בינתיים העננים
האפורים יחלפו,
או יורידו לי גשם
שיחליף ת'אווירה.
למה הכל פה תקוע,
הלב שלי כבר קרוע,
מחפש אוויר לנשימה.רוצה חיבוק, שרק
יעטוף ויחמם.
נלחם עם כובד
על הכתפיים
ורוצה שיבוא היום,
שיבוא הטוב-
וינחם! -
הפעם בקטע הומוריסטי
ירד עלינו גשם
לבדי בתחנה מארח לעמוד הבודד חברה
מעלי באופק דוהרים עננים ברוח סערה
מעילים מכורבלים על פני חולפים במהרה
ואני נותר חשוף למטר נטול מטריהעוד מעט ירד עלינו גשם
חתולים בורחים מקור כלבים נחליאלים עוזבים את השטח
סוכה שנשכחה בחניה והכביסה תלויה במתח
ובניקוז של השכונה שלכת תקועה בפתח
ועד שהעירייה תואיל בטובה לשחרר את הסתימה כן בטחעוד מעט ירד עלינו גשם
טיפות קטנות הופכות לגדולות על העדשות בפנים
ומהשלוליות משפריצות מכוניות שוטפות לי את כל הבגדים
נעליים רטובות מציירות עקבות בחדר מדרגות
גרביים מתייבשות צריך לחכות שכחתי את המפתחות -
ואאאוווו כמה זמן לא כתבתי פה
טוב אז זה שיר קצת שונה על חורף
מדבר על האנשים שהחורף בשבילהם הוא לא רק מרק חם, קולציה חורפית, והשראה שהגשם והעננים משרים עלינו, אלא יותר מלחמת קיום.יום ראשון תחנה מרכזית
שני זקנים וקפה
אחד סוכרזית
ולפתע גשמים וברד
הם לא שמעו תחזית
ואין מטריה ומעיל
יש רק חזיתוהמוכר ממול במבט מחייך
באו כנסו יש מקום ועוד איך
יש כאן חימום
ויש תה לחמם את החיך
זה ממש סופה
זה עומד להמשךזקן אחד מיד מתפתה
נכנס לחנות
ומקבל את התה
השני חשב עצמו לחכם
היה קצת שוטה
התחיל ללכת ברגל
ל'בית' שליפול נוטהיום למחרת תחנה מרכזית
זקן אחד וקפה
אחד סוכרזית
הוא לא שמע חדשות
וגם לא תחזית
שם הודיעו שזקן אחד מת
נכנע לחזית -
יש ת'רגעים האלה
שלא נשכחים,
הטיפות הראשונות האלה
ואז- ממטריםיש את האוויר הזה
שלא נעלם
יש את הנוף הזה
"עולם מושלם"ופתאם משהו דוחק קצת בתוכי
מן קור עז שחודר קצת לליבי
קורא לי לשנות את דרכי
ולצאת, לברוח מעצמיזה מדגדג לי
כי זה חשוב לי
להישאר מי שאניזה כואב לי
כי זה קל לי
לדבר כך לעצמיגם אם איבדתי תקווה
גם אם חשבתי שאבדה
גם אם מחקתי ת'מטרה
הדמעות יכבו את השריפהאני חוזר לעצמי
מתקבל באדים
שהולכים ומתרבים
ותופסים תאוצה
אני נופל למיטה
מתכרבל בשמיכה
ותופס לי תנומההברקים נרגעו
הרוחות נחלשו
אני קם
כמו אדם בוגר
יושב עם עצמי
ולא עם מישהו אחרפותח את ליבי
מסמן מטרה
שובר שתיקה
קדימה- מלחמה---
