"מאחורי הקלעים" של אתגרי הכתיבה.
-
אז כמו שכבר הספקתם לראות בשבועיים האחרונים.
התחלנו באתגרי כתיבה מהלך שבו בכל אתגר יוקצב זמן שמי שבסופו יהיה עם הכמות הגדולה ביותר של הלייקים יכתוב על השיר שלו את מה שהוא בעצם כתב עליו ונתן לו השראה לשיר.
אז בפעם הראשונה אני זה שיכתוב ויסביר ולו במעט את השיר.
זה השיר-
https://miktzav.com/topic/6517/אתגר-לכתיבה-21/59וקצת ממה שעומד מאחורי המילים.
כל אחד מבחינתי הוא סך הכל ילד קטן שנקלע לתוך מציאות של דור כמו שלנו שיש בו כל כך הרבה ניסיונות ומכשולים גם מהפאן הרוחני וגם מהפאן הגשמי.
עולם שבו אנשים נראים גדולים בעיני אחרים בגלל היותם אנשי ציבור שמנסים לעשות דברים מסויימים כדי להראות שהם גדולים ונהורים אבל במציאות הדעות שלהם הם דעות קטנות שלא ממש יושבות טוב בהיגיון ואנחנו בתור אותם הילדים הקטנים צריכים להיות כפופים לחוקיות מסויימת שנקבעת על ידי אנשים אחרים שהם לכאורה החברה שלנו וראשי העם שלנו על כל גווניהם.
ואחרי כל זה יש עדיין בכל אחד מאיתנו איזה מחשבה קטנה וסוררת שאולי אנחנו לא באמת צריכים את הדרך של כולם, ואולי לא כל דבר שאנחנו עושים זה מה שנכון אבל לנסות לא עולה כסף...
ומרוב המחשבות נוצר בילבול כשכבר אנחנו לא מבינים את עצמנו אפילו ומה שאנחנו רוצים זה רק יד לעזרה ולא מוצאים אותה אצל אנשים שלכאורה הם הגדולים שאמורים לתת יד... אז מה שנשאר זה להתקדם ולנסות בלי להיות תלוי באף אחד או באף דעה קדומה לתת בחיים את הטעם האישי שלנו ולהפוך את החיים שלנו לשלנו במלא מובן המילה.
מגיע שלב בחיים שבו אפשר כבר לגדול טיפה ולהבין שלהיות גדול זה להיות עצמאי וללמוד מטעויות של עצמך ושל אחרים ושכשלא מנסים לא טועים וממילא גם לא מתקדמים אבל הנפילות הם אלה שבונות אותנו ואנחנו מי שאנחנו רק בזכות מה שעברנו ומי שהיינו באותם המצבים.וכשמבינים וגם מיישמים אז גם גודלים בפועל. כי לא בהכרח שאדם בגיל 60 נחשב בוגר יותר מבן 18 השאלה היא מה ההתנהגות שלהם ולא מה הגיל מה הם הספיקו בחיים ולא איך הם עברו אותם כמו למצמץ.
ואחרי כל זה אותו ילד קטן שיש בנו הוא גודל טיפה ויוצא לעולם שלו לחיים שלו. פורש כנפיים ועף ליצור קן משלו וגם שם הוא יבין ויתן לעצמו לנהל את החיים ולא לחיים לנהל אותו.תכלס אני בעצמי לפחות הוא אותו ילד קטן ומפוחד שלפעמים עושה צעדים שהגדולים מסביב לא מרשים ולא ממש שמחים בהם אבל עם הזמן הם מבינים ומעריכים כי הם רואים ויודעים שכמו שהם פרחו אבל אחרי הרבה שנים אני פשוט הבנתי והתקדמתי עם זה בעודי רק ילד קטן כמו שאני. ואם תשאלו אותי אז כן יש נפילות ויש דברים מאכזבים לפעמים אבל רק מהם אפשר ללמוד כי כשהכל טוב זה לא טוב כי לא לומדים וכשהכל לא טוב זה לטובה כמו שרבי נחמן אומר שכל אדם צריך למצוא נקודה טובה אחת קטנה בעצמו וזה מספיק בשביל שיצליח להיאחז בזה ולעלות עד כדי צדיק ממש. אז אל תפחדו לקחת את החיים שלכם ולשנות אותם כדי שיהיה לכם שליטה בהם רק תדאגו שתמיד יהיה את הנקודה הטובה בהם כדי שלעולם יהיה לכם במה להיאחז.
️הנושא הזה יהיה נעול וכל פעם יפתח רק כדי להעלות את הזוכה של אותו שבוע...
דיונים פידבקים וכדו' אפשר פה. -
ט טיטו נעל נושא זה ב-
-
טוב אז דבר ראשון תודה לכולכם על הפרגון
את האמת שאת השיר הזה כתבתי בלי הרבה מחשבה, זה לא שהיה לי איזה רעיון בראש שכל הזמן הטריד אותי ועד שלא הלבשתי לו מילים וצבעתי אוו במנגינה הוא לא נרגע לי. זה בא לי יותר בזורם כזה.
אבל אחרי שכתבתי אותו הגיעו המחשבות.
כי עד עכשיו חשבתי שחורף זה או שאוהבים את העונה הזאת, את הגשם, את האויר הצח, ואפי' את המעונן והקודר, את ההתכרבלות במעילים או מתחת לפוך, (וגם את הרענון בצבעים שהסריגים נותנים לנו, לפחות לבנים.
) שלא לדבר על שלג...
או ששונאים את הקור והגשם והבוץ ו.. תמשיכו לבד אני מהאלה שאוהבים את החורף אז קשה לי למצוא את הקשיים שבו.
כאילו עד עכשיו עיקר ההתמודדות הייתה אם לא חסר לי שום בגד בקולקציית החורף שלי, או להתמודד עם אף אדום מרוב קינוחים.
ופתאום אני מבין שיש אנשים שבשביליהם החורף הוא ממש התמודדות של חיים ומוות, ולצערינו כל שנה אנחנו שומעים על אנשים שלא שרדו את החורף, אם זה זקנים או דרי רחוב.
ועכשיו לשיר עצמו..
הסיפור שבשיר (כנראה בהשראה מהדמות לולו מהספר 'אנוכי מבקש' של ר. קפלר.) כתוב בצורה של עומד מהצד (אולי המאבטח בכניסה לתחנה מרכזית). הוא מספר מה שהוא רואה ושומע, הוא לא יודע מה הם מרגישים, למה אותו זקן לא רצה להכנס לחנות החמה ואיפה הוא גר.
גם לא מתואר מה קרא לזקן, איך הוא מת, רק בצורה שחסרונו מורגש ואיזכור לחדשות, כל אחד יכול לשלים את החסר לאן שדמיונו לוקח אותו.ונושא לאתגר הבא
בשיר דע בני אהובי של שולי רנד יש משו מיוחד בזוית של הכתיבה, זה כאילו הקב"ה פונה לאדם. אותו רעיון יש בבית הראשון של השיר אותו היום של משה פלד. יש בזה משהו מרגש שממש אהבתי, ויהיה ממש מעניין לראות עוד יצירות בסגנון הזה.
בקיצור שיר שכאילו הקב"ה מדבר לאדם בכל נושא שבא לכם.
(זה לא בדיוק נושא אז אם זה לא בסדר אני יכול לחשוב על משו אחר) -
ט טיטו התייחס לנושא זה ב
-
🥳🥳🥳
תודה לכל מי שאהב את השיר
האמתי שאני לא ממש מנוסה בנאומי ניצחון.
וגם לא חשבתי שאני כל כך מוכשרת
ידעתי 
אבל לא בתחום הזה...
רק לפני חצי שנה התחלתי לכתוב...
טוב נראה לי שחפרתי מספיק...
אז מה שאני אוהבת זה לכתוב שירים עם רעיון סוג של משלים...
וגם שירים שיש קונצ' בסוף. לא הייתה לי הזדמנות עדיין לזכות אתכם בדוגמא.
אז מה שחשבתי לנושא הבא זה שתכתבו שירים עם רעיון (כמו משל).
או שירים עם סוף מפתיע (השורה האחרונה)
אז או שתכתבו מה שאתם מעדיפים או שתיהן.
אני ממש נדיבה היום לאור זכייתי.
תנצלו
ושוב תודה לכל המשתמשים וגם למנהל הנכבד ולצוות מאחורי הקלעים
-
ואוו, את האמת אני די מופתעת, לא חשבתי לרגע שזה יכול לסחוף..(הכתיבה שלי...)
ואז נפל לי האסמון-'ברור, זה ההבנה שהכנסתי לכם לראש.. לא אופן הכתיבה דווקא.'
איזה כייף שכל כך הרבה חברה אהבו ת'רעיון - מה שמראה על אנשים שרוצים באמת להצליח,
ולא לתת לאף קול אחר להחליש אותם---אז קודם כל מגיע לכם" בראבו"
את המסר החזק והנכון הזה, שמעתי ממישהו במהלך משבר לא קל שעבר עלי בעבר..
וכשראיתי את הנושא לאתגר ש@קפוצ-ונית העלתה-אמרתי 'אני חייבת להעביר הלאה,
אם יש משהו שיכול לתת כח לאנשים -זה להחדיר חזק חזק ת'ידיעה שאפ'חד לא יכול למנוע ממני
לטוס לירח! כל אחד בקטע שלו-
אם זה להקים חברה בינלאומית, אם זה להצליח בבגרויות, להצליח בלימוד התורה, להקים בית של תורה,
וכו' וכו' כל אחד ו"מחסומיו" כביכול- שימו פס והמשיכו הלאה--
היחיד שיכול למנוע ממכם לעשות זאת חוץ מעצמכם - זה כמובן הקב''ה (הסיפור הפסיכולוגי כמובן גויי לכן לא לקחו בחשבון עוד מישהו שיכול למנוע
) אז כמובן הכל ברצות ה' ואחריו זה אתם לבדכם!!
אז כמו שאמר @טיטו המסר בשיר שקוף מאד, לא היה לי מה להוסיף חוץ מלברבר קצת, אסור?!
רגע, בוא נגיע לעיקר---
הנושא הבא יהיה--
TO CHANGE
וכל מילה מיותרת
תנו בראש
-
ט טיטו התייחס לנושא זה ב
-
@טיטו אוקי תודה רבה על המעמד אני לא זוכרת את עצמי מסבירה על שיר שכתבתי בד"כ כותבים ברמזים כדי לא לחשוף מידי את הלב, אבל עכשיו זו הזדמנות באמת להסביר על מה השיר הזה נכתב, אז ככה לפעמים שרוצים שקט דווקא יש רעש את פעימות הלב, או את המחשבות שלא נותנות מנוח.
לפעמים יש מתחרים בחיים שרוצים להראות יותר טובים ממני, יש את האנשים שהכרתם אותם אחרת והיום הם שונים לגמרי, יש את המשפטים שנאמרים בלי סיבה או מחשבה, משפטים שיכולים להיות חרוטים לנצח בנשמה, לפעמים מתחרטים מדברים שלא באמת עשינו או למה לא עשינו, ואז נשברים ונופלים ואין תקווה שנראית באופק.
ואז האמון נשבר רק בגלל חוסר הבנה, שיש חוסר הבנה כל החיים יכולים להשתנות ולהיות רעים, אם מקשיבים לשני ללב שלו לכאב שלו, החיים יהיו יותר יפים
בואו נשים לב למה שאנחנו אומרים ומוציאים מהפה, יש אנשים שיש להם דברים שזה כל החיים בשבילם ואז אפשר לפגוע ולהוריד את זה בתוך שניות בלי סיבה או מחשבה
מילה יכולה לרפא את הלב ומילה יכולה לשבור את הלב
בואו נשים לב למה שאנחנו מוציאים מהפה בואו נלמד להיות יותר טובים מיום האתמול בואו נלמד להיות בני אדם!
והנושא שאני רוצה שיהיה איך מילה אחת יכולה לשנות עולמות
תודה רבה לכולם️ -
ט טיטו התייחס לנושא זה ב
-
@טיטו דבר ראשון תודה רבה לכל המפרגנים לחיבור שלי
️מאחר ויש לי את האפשרות לפרט על ה'מאחורי הקלעים', אני אעשה זאת בשמחה.
אותו הבחור עליו כתבתי את החיבור בא ממשפחה חרדית שמורה. הוא ירד קצת מהדרך, כמו רבים לצערינו, אולם הבין מאוחר מדיי שגם שם החברה לא רוצה בו על אף השינוי. למרות שניסה להידמות אליהם ולהתחקות אחר המעשים שלהם.
ביום בהיר החליט לשים קץ לחייו, שכבר אינם חיים. לא סתם נאמר 'או חברותא או מיתותא' - ממש בהקבלה מדוייקת לחברים היכולים להביא את האדם לידיי חיים טובים ומאושרים יותר מאשר הריקנות, הלבד.באותו היום, ערכה המשטרה חיפושים נרחבים אחר הבחור והוא נמצא ממש בתוך המים, בין חיים למוות, מסרב לאי-מי להתקרב אליו. אני לא אפרט את כל המעשה כיוון שאיני יודעת עד כמה הוא מתאים לגילאים מסויימים הצופים בתגובה הזו, אולם זמן קצר לאחר מכן הקפיצו השוטרים לאיזור את הרב של הבחור בישיבה, והוא לאט לאט, ממש בכמה מילים, הציל את חייו.
רק שתבינו עד כמה מילה אחת יכולה לשנות את החיים. להציל חיים, כפשוטו ממש.
-
אוקי דבר ראשון תודה לאתר שנותנים פה מקום לכתיבה ולכולם על הערכה, זה ממש לא מובן מאליו.
ועכשיו לשיר, אז ככה השנה בחנוכה לאחר הדלקת נרות בתווך זמן של החצי שעה, ישבתי והסתכלתי בנרות וכתבתי את המחשבות שעלו לי מתוכם. את האמת.
ואני יסביר לכל אחד יש איפשהו אפילה קטנה פנימית, פינה שמחשיכה לו את החיים שהוא מתוסכל ממנה ולא יודע איך לצאת... מחפש את האור הקטן שיאיר לו ויפתח לו פתח לחיים מאושרים. כמו כן לכולנו יש את הרגעים שאנחנו נזכרים בעבר נזכרים במעשים שלנו בטעויות, בהצלחות, נזכרים בתקופה שבה היו המון שאלות שחיפשנו איזשהו סימן שיבוא לנו ישר פנים מול פנים ויגיד לנו איך לפעול נכון.
הפזמון מדבר על וידוי לבורא עולם שגם כשחטאתי והלכתי אחרי התאוות תמיד זרקת לי סימן קטן שהאיר לי את הלב לחזור אליך
בלהקה של צבועים אלו הם התאוות שמקיפים אותנו ולמרות תענוגות העולם הזה בכל זאת מרגיש שמשהו חסר מרגיש שאתה לבד, ועדיין בחיפושים מחפשת את הניצוץ הקטן שיעיר את הלב מהתרדמה הגשמית.
הבית האחרון מדבר על ההווה שהיום בימי חנוכה אני מסתכלת על הנרות ומתוכם עולות לי כל המחשבות, על הייסורים, החטאים, של כל אותן השאלות ששאלתי בעבר ותמיהות שלא היו ברורות.. ועכשיו מול הנרות אני מרגישה שקיבלתי כוחות ועוצמה שאותן השאלות, התמיהות פשוט נעלמו להן כלא היו.
ולגבי נושא לאתגר הבא... חשבתי על נושא מעניין והוא "הרגלים" (הרגלים של החיים וכו...)
אז אני פונה לכל אחד ואחת לכתוב על הנושא ולהפעיל את היצירתיות. שיהיה עם מסר ועומק במילים.
מחכה לקרוא את החומרים שלכם
בהצלחה רבה. -
ט טיטו הצמיד נושא זה ב
