מידע | מתי ואיך התחלת לכתוב?
-
טוב, דבר ראשון-
תודה ל @מיתר ול @יעל-ק אהבתי ממש את הרעיון.
אז מאיפה הכל התחיל???
כמו אצל כמה מכם, גם אני התחלתי בכתיבת ברכות ואיחולים בחרוזים לכל המשפחה והמסביב..(זה היה ממש בגיל די צעיר 10/11..אולי עוד לפני
)
עם הזמן, זה שודרג, התחלתי לכתוב מילים על שירים קיימים- לקחתי שיר ושיניתי לו את המילים- לעצמי בלבד (וכמובן למשפחה שפרגנה), לא חשבתי לעשות עם זה משהו עד ש...בערך בגיל 13/14 אחד מהשירים גלש קצת החוצה, מה שגרם לכך שאכתוב שיר למסיבת חנוכה של השכבה, שהתקבל באהדה רבה. מכאן קצרה היתה הדרך לכתיבת שירים נוספים לפעילויות רציניות בעיקר של השכבה(עדיין בקונספט של לחן קיים...). בין לבין, כתבתי שיר לבת המצווה של אחותי. באותו זמן מצאתי לעצמי מקום לפורקן טוב- והתחלתי לכתוב גם בלי לחבר או להדביק למנגינה / לחן מסויים. מאז עברו כמה שנים טובות ואני עדיין עם הכתיבה.
כשהכרתי את מקצב (דרך חיפוש כמה שירים בגוגל...), זה הפך ממש לעניין כמעט יומיומי, תודות לאתגרי הכתיבה!!!
השיר הראשון שלי שהתפרסם במדיה היה הג'ינגל לת''ת בישיבה של אחי בפורים.
והשיר הראשון שכתבתי (לא הראשון ממש, אלא הראשון שלא בנוי על לחן קיים) היה בגיל 14/15 : "שב עד אליך" (אגב, העלתי אותו למקצב...)
הנה הוא לפניכם:
שב עד אלייך
בית א:
יושב מול הים מביט על השמים
המתחברים אל המים.
יושב מול הגלים הגבוהים,
מוצא את עצמי מחפש אותך בין העננים.
מבקש לחוש אותך קרוב אליי,
מבקש להרגיש אותך יותר בחיי,
רוצה לשוב אלייך.פזמון:
הו אלוקים אל תעזוב אותי אף לרגע,
שמור עליי מכל פגע.
שלא אשבר, שלא אפול,
בלעדייך אבא- אינני יכול.
אנא פתח שערייך,
כעת אני שב, שב עד אליך!בית ב:
אני יודע שאתה מסתתר לפעמים,
רוצה לבדוק אם אני בך מאמין.
גם כשהכל חשוך ואני רועד מקור,
אתה איתי- גורם לי להאריך את האור.
אך אני הקטן מרגיש בודד,
ואין בי כח להתמודד.
עכשיו כשהשמש נעלמת בין הגלים-
אני צועק לך ללא מילים.סיפארט:
מדרכך מעולם לא ברחתי,
אך ממך קצת התרחקתי.
כעת אני שב- פתח לי ידיך,
כעת אני שב- שב עד אליך!||היה לי ממש כיף לפתוח את המחברת!!!-
(כן כן, העט והדף היו החברים שלי הרבה לפני המקלדת).
נהנתי להיזכר בכל שיר שכתבתי וכמו שכולם כבר אמרו- ממש זוכרים כל שיר וכל פזמון על מה ולמה הוא נכתב. זה די מרגש לראות את הדרך שעברתי ועוד יותר מרגש שזה מתועד במילים שלי!!!|| -
וואו, איזה רעיון יפהה!!
אז ככה...:
התחלתי לכתוב לעצמי בגיל מאוד צעיר(7-8) כל מיני שירים קצרים. הייתי מאוד אוהבת
לשחק עם מילים, משקלים, חריזה...ראיתי שאני טובה בזה.
בשלב מסויים הפסקתי ולא כתבתי בכלל עד שהגעתי לפורום הזה!(וזה מלא שנים..)
אתם החזרתם לי את האהבה לכתיבה והזכרתם לי שיש לי את זה...:)
פתאום מצאתי את עצמי מול אתגרי הכתיבה השונים ותוך שנייה יוצא לי שיר בהקלדה ראשונית...
אגב, טעות שלי שלא כתבתי אותם גם אצלי בצורה מסודרת...כי כתבתי המון והם מפוזרים בפוסטים השונים ואין לי דרך ללקט אותם:)
מבחינתי השיר הראשון שכתבתי הוא מה שפרסמתי בפורום לראשונה
הלוואי והייתי מוצאת אותו.. -
@אנונימית https://miktzav.com/search?term=&in=posts&matchWords=all&by=אנונימית&categories=30&searchChildren=true&sortBy=relevance&sortDirection=desc&showAs=posts&page=3 שם יש את כל השירים שלך מהפורום, וזה השיר הראשון שלך.
-
וואו זה באמת מרתק לחזור אחורה לשירים הבוסריים הראשונים...
אני התחלתי לכתוב בכיתה ט'. היה אצלינו סטייל של מחברות שירים לכל מי שרק חשבה שהיא יודעת לכתוב.
השיר הראשון במחברת מתאים לזמן והוא ממש בוסרי:
כשבערב פסח, בתוך הניקיונות
אמא שלי שלפה ספר זיכרונות
ונתנה לי לקרוא את השירים שהיא כתבה
אי שם לפני עשרים וחמש שנה
החלטתי שזה מה שאני עושה
משמרת את כישורי הכתיבהושהבת שלי תתחיל לכתוב
הראה לה שגם לי הי כישרון טוב
גם אני פעם כתבתי
את אוצרותיי שמרתי
ואת זה מאמי למדתיאבל השיר שלי מהתקופה הזאת זה זה:
שיר-
זה דבר הלב
שבו פורקים כל כאב
אפשר גם לקרוא לסדר
כל מיני מחשבות בלי פשרבוער בי העט
והשיר מפכה
כי מעת לעת
גם אני מחכֶהלכתוב, ליצור
על מחשבות לגבור
ולהראות לעולם
שהשיר שלי מושלם!בכל אופן בתקופה הזאת הייתי בחיתוליי...
ומאד רציתי להשתפר, להשתפשף, ולהיות יכולה להשוויץ באמת...
איזה כייף להסתכל אחורה ולומר לעצמי: "הצלחת!" -
האמת שאני התחלתי לכתוב מכיתה ג...
תמיד אהבתי להביע את עצמי בכתב...יש לי אוסף של שירים מצחיקיםם מהילדות.
האמת שפסח וזה בדיוק הזמן לחזור לבית של ההורים ולהתחיל לנבור בארכיונים
הכתיבה היותר רצינית שלי התחילה יותר בשנות התיכון...
אז התחלתי יותר לגבש את הסגנון הספרותי שלי (הוא עדיין לא ממש מגובש;)
נודד בין הומוריסטי וקליל לבין ספרותי ברמת המשורר הדגול הזה שאף אחד לא מבין מה הוא רוצה (?!)
בוא נגיד, שהחלום שלי הוא שמישהו או כמה יגידו לי שהם מבינים מה רציתי בשיר ואת כל הקעטשים וקנייטשים שלו
חשוב לי מאודד שיהיה איזה רעיון ספרותי קעטשי כזה מאחורי כל שיר
נדיר יהיה לראות אותי יושבת לכתוב סתם רגשות מתחרזים
שיר שאני זוכרת מכיתה ו שחיברתי לבת מצווה
על לחן שלמדתי בשיעורי פסנתר (אבדוק לכם בדיוק איזה):לאימי היקרה
שאת הדרך לי מתווה
בשמחה ואהבה
ואין קץ נתינהלאימי היקרה
שכל כולה בי משקיעה
נותנת הכוחות
לחזור ולנסותגם אם קשה
תמיד יודעת ש...
בצד מחכה לי
אימי היקרהמחבקת היא אותי
ואומרת לי
נסי המשיכי והצליחי
בהצלחה!**
מילים שפועלות
נוסכות בי הכוחות
בכוח, בגבורה
לעמוד בניסיונותאעשה הכל
לשמח את אימי
אתן לה, בחזרה
את מה שנתנה היא ליאתן לה בחזרה את מה שנתנה היא לי...
וואי וואי עשה לי חשק לשלוח את הקובץ של השיר עצמו
-
וואלה תקשיבו הזיה בשבילי להזכר בזה אבל חוויה.
אבל אני משום מה לא התחלתי בשירים,
אלא במכתבים לאנשים .
וחברות ראו בי כיתרון, את הברכות והאחולים שלהם תמיד כתבתי
וראיתי שיש לי את זה בגדול (סליחה על ההסטלבטות)
ולעסק נכנסתי הלכתי פתאום לכתוב שירים,
יצא לי חרוזים
נראה לי שיצא לא רע גם אם זו התחלה
את השיר הראשון שלי אני ממש לא זוכרת מה ועל מה כתבתי
אבל למילים והמנגינות אליהם התחברתי
דרכם ראיתי יכולת להוציא על הדף או המקלדת את אשר אני חושבת ...
ואת השיר הראשון שהעלתי לפה למקצב זה https://miktzav.com/post/103535
(לא מצאתי דמות נשית)
והי ממש חמוד להזכר וקבלו אני במקצב כבר שנה וחודשיים
ולי זה נראה ממש כמו שנתיים
אין על מקצב......
בזכותכם יש לכם חלק במלותיי
מעריכה @צוות-פיקוח ו @מנהל-ראשי -
הי דבר ראשון אני רוצה להודות שאישרתם את הבקשה שלי להכנס לקטגוריה. אז תודה רבה
דבר שני לגבי הנושא וואי זה להזכר בילדות, אשכרה לקחת אותי אחורה בזמן חחח... אבל הפעם הראשונה שכתבתי זה היה בגיל 11 בערך (תאמת זה סיפור מצחיק) אני ועוד כמה חברות רצינו לעשות מופע אז ישבנו לכתוב שיר באנגלית (כמובן היתה לנו עזרה מאחותי) אם תרצו שאני יעלה תגידו...
ומעבר לזה הייתי בעיקר כותבת ג'ינגלים וסיסמאות או שירים קצרים כאלה וקליטים...
אבל בתכלס נכנסתי לזה יותר עמוק בתקופה של הקורונה, השיר הראשון שלי שכתבתי על משהו קצת יותר רציני זה היה על הקורונה (קצת מביך להעלות תשיר לכאן...
אבל זה מגניב לראות מאיפה התחלתי)
אממ... וזהו נראלילהיות חזקים/צ.ג
החיים עוברים ומשתנים הזמנים
בין הטוב ובין הרע
בין העצב ובין השמחה
אנו כרגע בזמן של מצוקה
זמן המקשה לנו לשדר עוצמה
אנשים נופלים, נעלמים
ואותנו ממשיכים לעודד:
"תהיו חזקים"
ישנם אנשים שמרגישים חולשה
ולפעמים חולשה זו הורסת, שוברת
ולהיות חזקים זאת התרופה
תרופה למה?אתם שואלים
זה הרי ברור
לנגיף הקטן שתקף ותקף
והפחד לא יעזור על הקורונה להתגבר
אלא אם נאמין בבורא עולם שעל כולם שומר
להיות חזקים!!!
להאמין בבורא עולם חייבים
אסור לשכוח שהכל לטובה
גם אם רע, ומרגיש שאין תקוה
לא לשכוח! תמיד לזכור!
אם נאמין בבורא עולם את הקורונה נעבור. -
מ מוכשרת על התייחס לנושא זה ב
-
ע עדי 3 התייחס לנושא זה ב
-
קצת נדוש להגיד
או בעצם לכתוב
שכתבתי תמיד
אבל בעצם יש תאריך
התחלתי לכתוב פשוט משעמום בשיעורים בשיעור א' ישיבה קטנה [ששש... לא לגלות]
מהר מאד התבגרתי וחזרתי להקשיב בשיעורים אבל נשארתי עם העט ביד
במשך השנים חשבתי שאין שום ערך לכתיבה שלי והיא נטו כי אני נהנה מזה עד שהגיע הפורום הנפלא הזה והעלה לי קצת את הבטחון העצמי
עדיין אני חושב שאני לא מספיק ברמה אבל אני אוהב לכתוב ועוד יותר אוהב לשתף את זה פה
אני לא זוכר מה היה השיר הראשון [זה בטח היה על הר"מ שלי מאז] ואני לא שומר את השירים שאני כותב
אני כן יודע שהשיר הראשון שהעלתי לפורום לפי מה שמופיע זה שיר שנכתב לקראת ראש השנה פ"ב לאחר מספר אסונות זה שיר לא כ"כ ברמה סוג של שרבוט חמוד שכולו נגמר באותה סיומתכבני מרון
בגיל ברון
בעבודת הגרון
עוברים לפניך ותיק כטירון
זוכרים מיאמי מירון
זוכרים קרלין וקרון (רכבל-איטליה)
זוכרים את נספי תאונת האוירון
אמנם אין לנו ארון
גם לא תפילה על שרון
אך בזכות שוכני חברון
אנא הסר מעימנו חרון
אתה, לא ביידן לא מאקרון
גם בנט לא הפתרון
אף לנתניהו אין יתרון
ללפיד אם כבר יש חסרון
אך רק אתה ראשון ואחרון
על עולמינו הפטרון
ואנו בסך הכל בובות תיאטרון -
אחלה של נושא, נדלקתי.
זה אולי נראה לכם ארוך אבל זה מעניין, לא תפסידו מקריאה עד השורה החותמת...;)
אז ככה.
מאז ומתמיד אהבתי לכתוב. הגיל המדוייק הוא גיל 6 וחצי. הייתי בכיתה ב', ושגיאות כתיב מעולם לא היו לי[!]
פלא הבריאה 🤯
מיום שיכונו של העט בין ידי, ידיי משרבטות להן חיבורים ללא הרף , איכשהו תמיד ''נפלו' עליי התפקידים הכיתתים הקשורים בכתיבה וספרות, שלטי חוצות סלוגנים ומחזמרים. בעיקרון בשיעורים הייתי יותר כותבת חיבורים מאשר מסכמת, אבל את זה לא לגלות למורה. עד היום היא לא יודעת---את האמת שהדבר הראשון שכתבתי לא היה חיבור אלא סיפור 'מתח' שכל ילדון היה 'משקשק' בעת הקריאה. קרימינולוגייה היא חלק בלתי נפרד מתחום הכתיבה שלי. [גילוי נאות - גם כעת אני באמצעה של כתיבת ספר, מבטיחה לכם שהרמה שלו קצת יותר מהרמה של ילדה בגיל 7...;)]
את הסיפור אני לא אעלה לכאן, זה מדיי ארוך. אבל את השיר הראשון שנכתב באותה השנה, אני אעלה. זה קצת-הרבה מביך, אבל בשביל הפורום שלנו, נעשה הכל
השיר נכתב לאסיפת אימהות, כשכל בת נדרשה לכתוב מכתב לאמא שלה. אני הלכתי על הקטע ה'חרוזי'....
לאמא הכי היקרה
את כל כך מסורהתמיד תטרחי בשבילי
ותצאי לטייל איתיאת נותנת מחמאות
שעושות הרגשות נעימותאמא כזאת טובה
שלעולם לא נראתהממני ביתך האוהבת
שעל הטוב תמיד מסתכלתרבקה ביתך,
שכתבה את המכתב בשבילך
מרגש אה? חחח...
מזכירה לכם שהוא נכתב בגיל 6 למקרה שחס ושלום שכחתם
את השירים ה'עמוקים ומלאי התוכן' יותר שלי התחלתי לכתוב בגיל 9, שגם אם אני אעלה אני לא אתבייש בהם בכלל. אוליי בהמשך אני אחשוף בפניכם גם אותם. בינתיים תוכלו לקרוא את אלה שהעליתי בכתיבה ושירים לקריאה;)
על החתום, רבקה
ישנו אוייב השתול באדמת ידיד, ביצע בדם קר התנקשות מטווח אפס במגן אנושי, ומבוקש ע"י לוחמי הצללים👊
-
וואו כולכן פה ממש התחלתם לכתוב מגיל צעיר
אז זהו,שאני ממש לא, הייתי הילדה שהכי לא אוהבת לשבת ולקרוא/לכתוב/לשפוך על דף
הייתי ילדה מאד פעלתנית, נמרצת, בקיצור חסרת סבלנות...
ולדברים האלה צריך זמן וסבלנות- מה שלא היה לי..
זה לא נכון לאמר שלא היה לי את כישרון הכתיבה- כי היה לי אותו אבל פשוט לא ממשתי אותו..
ואיך אני יודעת?- הייתי מכיתה א' מפנטזת ומדמיינת סיפורים, דרמות למינהם וכותבת רק בתור משחק עם חברות, א''כ כשבגרתי יותר באיזור כיתה ז' ח' התחלתי לכתוב מחזות, סוג של תסרטאות, סיפורי מתח ואקשן,
דברים עם לשון שנונה והומוריסטית בכל מיני פעוליות בביה''ס (הרכזת חברתית ביקשה ממני לכתוב משהו למחנה של ח'- וכולן היו בהלם- כאילו מה הקשר שאני כותבת?!! הייתי הכי לא בקטע של "לשבת ולכתוב")
אבל שוב כל זה לא שירים, מעולם לא כתבתי שירים (פתאם אני נזכרת שבמחברת של כיתה ו' כתבתי שיר לצורך ש.ב של מחברת ספרות- אז זה השיר הראשון שלי בעצם אני יעלה לכם תמונה שיהיה יותר נוסטלגי ואמיתי )
אז איך בעצם התחלתי לכתוב שירים- במעשי?
אז יש לי 2 אחיות שכותבות נדיררר (אחת מהן כאן בפורום
)
ואחת מהן עשתה מזה ממש מסחר- כשביקשו ממנה אחראיות הפקה שתכתוב שיר,
וביום אחר ביקשו ממנה למחנות וכד' , יום אחד היא ישבה וכתבה ואני צפיתי מהצד, זה היה בחופש בין ח' לט'
והיא נתקעה אז אני בשייא פשטות נתתי לה עיצות ורעיונות למילים הבאות והיא ממש התלהבה וזה אכן יצא לפועל, אבל עדיין לא זה מה שגרם לי לשבת ולכתוב שירים, יום אחד אני רואה את אחותי המקצבניקית כותבת שיר בפורום, וזה כבר ממש עניין אותי, ובמיוחד כשהגיעו האתגרי כתיבה כאן בפורום- ואני ממש אוהבת אתגרים,אז בעצם השיר הראשון שהגיע מרצוני (ולא מתוך אילוץ ש.ב וכד'...) היה כאן, בזכות הפורום,
מאז אני פשוט כותבת בכל רגע פנוי- בשיעורים משעממים בעבר (לאחרונה פתאם התחלתי לאהב (כמעט) את כל השיעורים.. ) אז השירים הדלדלו
בכל אופן לכתוב שיר- זה לא כמו שבעבר היה לי צורך ב"לשבת ולכתב" כי עכשיו כל שיר שאני כותבת פשוט מרגע שאני מניחה את העט על הדף אני פשוט לא מרימה אותו עד שאני מסיימת וזה לוקח לי מספר דקות, זה פשוט יוצא לי בשלוף ב''ה, חברות בכיתה כל פעם מחכות שיהיה שיעור משעמם ורוצות לראות מה הפעם ייצא לי בסוף השיעור- באמת אני מקבלת המון אהבה על השירים שלי, ואני לא חושבת שבצדק- לא היה לי מספיק ביטחון. אני הייתי בהלם ששמו אותי בקטגורייה של המקצוענים בכתיבה, כי לא חשבתי שעד כדי כך אני טובה, יש פה תותחיים הרבה יותר ממני.. אז נכון יוצא לי בשלוף אבל מי אמר שיוצא יפה?!
בקיצור ברברתי המון.. סליחה
אמאאא איזה כתב קטן היה לי בעבר
השיר הראשון קשור למשהו שלמדנו זה לא ממש שיר.. לא הבנתי מה הולך שם כ''כ הייתי צריכה לאזור אומץ כדי לעלות ת'שיר.. הוא לא משהו... סתכלו על השיר נוסף..
ויש עוד שיר מאותה מחברת שהש.ב היה לכתוב משהו על גבורה יהודית לוידת ! IMG_0565.JPG
פאדיחה רצינית כל העסק הזה -
@רבקה האמת שחשבתי ששאלו רק על שירים אז כתבתי רק על זה, טכנית מגיל 8.5 בערך הייתי כותב צ'יזבאטים, יש לי כמה שעוד כתובים לי איפשהו לא יודע אם זה המקום לכתוב אותם אבל ברעיון הכתיבה התחילה משם אחרי שבגיל 7 התחלתי לקרוא ספרים באורך של 400 עמודים בערך ופשוט התמכרתי לזה(🫣), הייתי תולעת ספרים במלוא מובן המילה, אז מתי שהוא התחלתי לכתוב צ'יזבאטים שחלקם היו פשוט החלומות הרעים בלילה עם תוספת קטנה כדי לחדד את הפחד.
-
למעשה עד שגיליתי את הפורום כתבתי רק שיר אחד... השיר היה אחרי שהצוות בישיבה עלו לי על הפיוזים.. [הייתי ילד כאפות...] החלטתי לכתוב שיר שמרכב בעיקר ממשפטים ששמעתי מהצוות ועיבדתי אותם לחרוזים... אגב, בדרך כלל הייתי שופך את מה שיש לי על הלב בציורים... [כן, אני מצייר לא רע בכלל...] את ה"שיר" כתבתי כשהייתי בן 14... למזלי מגיל 13 אני שומר כל פיסת נייר ששרבטתי \ ציירתי \כתבתי עליה משהו...
אז לא נגעתי ב"יצירה" והנה היא מוגשת לפניכם...אני משתגע...
כי יש לי סוודר של נהגי מוניות \ והמשקפיים שלי ענקיות
ולמה הפאות שלי נוצצות \ מה זה פה? סמינר של בנות?
כי החליפה שלי פתוחה \ והרמה שלי נמוכה
ולמה אתה מסתובב מסביב לגמרא \ ולמה יש לך פוזה מוזרהלסדר בוקר אתה לא מגיע \ ועל כל היום שלך זה משפיע
מה??? בנגן אתה שומע? \ אוי ווי אני ממש מזדעזע
כל התפילה אתה יושב \ תגיד יש לך בכלל לב?
בסדרים אתה לא לומד \ ואת ה' אתה לא עובדאתה חווה אולי משברים \ מוחין דקטנות, רגעים קשים?
אולי אתה צריך כסף ותמריצים \ אולי אברך עם מרץ נעורים
תגיד מה יצא ממך הא? \ אתה יודע ישיבה זה חממה
תתיישב על המקום ותתחיל להשקיע \ כלום לא יקרה אם קצת תזיע...טעון שיפור... אבל נראה לי שכבר אפשר לראות קצת את הטאצ' שלי...
תכלס מאז ועד לחודש שבט האחרון לא כתבתי אף שיר, עד שאיכשהו נפלתי על הפורום הזה והתחלתי לשוטט, עד שמצאתי את האתגר לכתיבה וניסיתי את מזלי... על אף שלא כתבתי עד אז לא פחדתי לנסות, בסה"כ אני די מוכשר...
אבל כאן הגיעה התפנית, כשגיליתי את התגובה הזאת לשיר שלי:@margalit אמר בנספח | תגובות לאתגרי הכתיבה השונים.:
וואו!!
מה זה השיר הזה????
נשארתי בלי מילים
פשוט נגע בי ברמות
והכתיבה כל כך יפה ולא שגרתית
זה שיר שראוי לזכות באתגר!!האמת שהייתי פשוט מופתע... בדקתי מייד מי זאת @margalit וגיליתי שהיא אחת המקצועיות בפורום מה שנתן לי דרבון עצום להמשיך לכתוב [אגב, השיר לא זכה באתגר...] ומאז הכל היסטוריה...
אז, תודה באמת ל @margalit לולי המחמאה דאז מי יודע אם הייתי מתחיל לכתוב... ותודה גם ל @פונץ-בננה על העידוד והפירגון לאורך כל הדרך ולכל מי שמחמיא ומלייק, פשוט תודה! גיליתי פן נוסף בחיים שנותן לי המון! -
@ארי-רוזנבלט
וואו
איזה כיף!
שמחה שהייתה לי את הזכות לתת לך ככה דרבון
וממש מפתיע שזה רק השיר השני שכתבת
השירים שלך באמת ברמה..!
אני את השיר הראשון כתבתי בגילאי היסודי
הייתה תחרות בקול חי על כתיבת שיר
ואני הייתי ילדה קטנה שחשבה שהיא יכולה להצליח
והתחלתי לכתוב
לא זוכרת מה יצא ואין לי את זה שמור
אבל מאז לא כתבתי הרבה
ורק בשלוש-ארבע שנים האחרונות התחלתי לכתוב שוב -
אז בעקבות הנושא, חזרתי אחורה לתחילת הכתיבה שלי.
אני חושב שהתחלתי לכתוב בישיבה קטנה. גיל 13/14, מגלה את האפשרות לספר לעצמי את הקשיים שלי, החלומות, השירים היו מבוססים על שירים ששמעתי אז, בעיקר האלבום "מחשבות" של יהודה דים שידעתי ממש כל מילה שלו בעל פה.
זוכר את עצמי בפורים של אותה שנה, משתכר בפעם הראשונה, ובוכה את נשמתי. אז ניגש אלי אחד הדודים שלי ולחש לי שהוא קרא את השיר שכתבתי, לא יודע אם יותר התפדחתי או שהוקל לי שמישהו מבין...
כתבתי בעיקר ברכות וכאלה... בישיבה גדולה אני חושב שלא כתבתי בכלל.
בשנים האחרונות חזרתי לזה כפריקה לנפש, בעיקר דברים שכנראה לא יתפרסמו בחיים
כתבתי בפלטפורמות שונות, אבל באמת אין כמו "מקצב" לדבר הזה!!!! -
ת'אמת שאני הייתי כותב כבר בגיל ממש מוקדם (8-9) ברכות בחרוזים לימי הולדת וכדו' וכבר אז כתבתי די חמוד (טוב יחסית לילד בן 8,) אבל לא כתבתי יותר מזה, למה לא ראיתי את עצמי כמשורר או משהו כעין זה, זה היה לי ממש קל והייתי בטוח שכל אחד יכול לחרוז שורות פה ושם, ומאידך לכתוב שיר היה נשמע לי כזה דבר קשה שלא ניסיתי אף פעם,
בכיתה ח' חבר שלי הציע לעשות באתל ראפ, (תחרות לרדת על השני בחרוזים) הוא היה אחד מוצלח בכתיבה, ולא יודע מאיפה תפסתי את האומץ אבל החלטתי לומר לו, 'יאללה בוא נתכונן נכתוב שעה ונילחם' התכוננו ובשעה שתיים נאספה כל הכיתה שלי והכיתה המקבילה... הכינו לנו במה מאולתרת סטנדרים והתחלנו לרדת, וכולם היו איתי נשפכו מצחוק וכו' קיצ... התחילו כמה חברים לומר לי וואלה אתה מטורף תכתוב לנו על זה ועל זה, ואז עשיתי עוד כמה כאלה ולאט לאט נכנסתי לעולם הכתיבה, אבל למעשה כתבתי קצת שירים מפעם לפעם בקצב של אחד לשלוש חודשים לכל היותר,
ואז אחרי פסח השנה גיליתי את מקצב-המקום המדהים הזה, ומאז שגיליתי התמכרתי לזה, והתחלתי לכתוב המון בקצב של שלוש בשבוע בערך, והרמה שלי השתפרה באופן לא נורמאלי,
תודה ענקית זה קרה בגללכם!!
(אגב קטע שכל הבנים פה בפורום דיברו כמה זמן לקח להם לחשוף את השירים שלהם או שהם לא חשפו עד היום, ואני את השיר הראשון שלי הקראתי על במה מול 50 חברים...)
הייתי רוצה להראות לכם את השירים אבל לצערי את כל השירים הישנים שלי שהיו על ניירות, ולא על מחשב פעם אחת הוצאתי אותם כדי להקליד, ושכתי אותם ליד המחשב ומישהו זרק אותם כך שאבד לי איזה שלושים שירים...||אני מגיב קצת מאוחר אבל מה לעשות רק עכשיו הצטרפתי לספרות מקצועית
|| -
א ארי רוזנבלט התייחס לנושא זה ב
