Your browser does not seem to support JavaScript. As a result, your viewing experience will be diminished, and you have been placed in read-only mode.
Please download a browser that supports JavaScript, or enable it if it's disabled (i.e. NoScript).
@רבקה ארגנתי לך פה אתגר שיר משותף איתי.. כמו בעבר הרחוק...
ו... כמו תמיד לא הבאתי נושא. אני בית את בית, עד שתתגלה התוצאה--
במקום בו אני עומדת- כבר לא יכולה עוד לשקוע, הסבירו לי שצריך: גם להקשיב לא רק לשמוע...
@אייצ-ית
איזה כיף לי
כך לאיטי אני מהלכת - חוששת להיפגע או לפגוע. אין צורך להאריך: כי המקום בו אני נוגעת נגוע...
@רבקה
אז בניתי סביבי מן בית עשוי מקרטונים כזה קטן.. נייד... זרקתי עליו ת'ז'יטונים
המצב 'תקוע' אצלי, על הכל בונה הררים. כל כך קטנה, לבד, נעלמים לי אהובים.
אלו שלא התייאשו דואגים לטפח, להשקות לא מבנים שעץ מפלסטיק הם מנסים להחיות
אתם, אל תצקצקו, אולי זו דרככם להתרות. שורשי נמסו כארטיק, התאדו המה לכל הרוחות.
אני חסינת כדורים הלב כבר לא יכול לסבול ושוב מעמידה פנים של אחד סופרמן... כל יכול
||נראה לי תעשי בית סיום לא?!||
@אייצ-ית החלטתי לסיים את זה כשאלה למחשבה;)
אז... מה אתם אומרים, אני באמת כאן כדיי לשאול. אולי אתם יודעים, אנשים, מה עוצר בעדי בדרך לגדול?!