אתגר כתיבה 41 (:
-
תסיים הכל מהצלחת
תסיים ותצא מהמקלחת
כשתסיים תחזיר לארון
ותסיים לדבר בטלפוןתסיים ללמוד למבחן
תסיים לדבר כל הזמן
כשתסיים תוריד ת'זבל
ותסיים במיטה להתכרבלחשבתי שכשאסיים עם כל זה
ואפ'חד לא יחפור מה אני עושה
או אז אהיה כל כך מרוצה
אבל גיליתי שלא, זה לא זהמחכה שמישהו יגיד לי מה לעשות
יושב וממתין כבר חודשים נואשות
אבל אף אחד לא מתנדב לעזור
אני כבר גדול צריך לבד לחתורחשבתי שזה יהיה כיף להיות חופשי
בלי שיגידו לי מה לטובתי או רעתי
אבל אז הופתעתי וגיליתי לחרדתי
שאני מתגעגע לימים שישבו על הראש שלי... -
קצת על השיר בספויילר, מרגישה שבלעדיו, השיר לא ירגיש קשור לאתגר...
||אומנם זה לא שיר שידבר על תקופה שעברה. אבל היא כרגע בתהליך, והלוואי שזה יהיה תקופה ארוכה שתניב פירות. ועוד תהיה משמחת. כרגע זה רק התחלה לסוף של שיחה, ובמקרה הזה- היא שמחה!
אבא שלי זכה להחזיר עשרות בחורים לדרך ב"ה.
אתמול בקניות פגשנו כמה בחורים בני 17, ואיך שהוא הם זרקו יציאה שם אתאיסטים...
ומשם התגלגלה שיחה, מאוד יפה ועמוקה, וראו שהם באמת רוצים לדעת ולחקור. אבל אין להם את מי.. ומה גם שמכניסים להם דברים לשכל.... והם בחורים מאוד חכמים שברגע שהם יגלו את האמת הם יכולים לעוף איתה.
היום יש הרבה שמדברים בכפייה {צריך לעשות, אז עושים. בלי שאלות... ולכן יש היום הרבה אנשים שיורדים... בגלל 'השאלות' שהם לא קיבלו עליהם את התשובות}
זה היה שיחה של שעה. זה היה אחד המדהימים. בד"כ שיחות כאלה נגמרות בכאסח, ובלי הבנה, וזה נגמר {ויתחיל..} כ"כ יפה!!
בעז"ה הם הולכים להיפגש שוב, במתכונת יותר מסודרת ומאורגנת. והלוואי והתשובות יספקו אותם, ויבינו את קיומו של העולם, את הקיום של הקב"ה.||הייתי בקניות,
ואיזה אחד זרק לי, אני אתאיסט.
כי יש לי זקן ופאות.
הוא אמר שיש להם הרבה שאלות.
התחלנו לדבר,
וסיפרו שהם רחוקים,
ובדת לא מאמינים.
נולדו לידיעה שאין אלוקים.
לא מבינים את הטעם לחיים,
נמצאים בחרדות ופחדים.
למה הם באו לעולם ,
בשביל לכייף, ולמות בסוף כמו כולם?!
אין מסורת, ואין סדרים.
אין שבתות, ואין חגים.
פשוט חיים תחיים.
כל היום בבילויים.
הם חברה צעירים,
אבל חכמים כמו מדענים,
שאלו שאלות כאילו הם בני 30.
מכירים את ההיסטוריה ,
אוהבים את חיק הטבע.עברה לה כבר שעה,
מתחילת השיחה.
והם נהנו וראו,
שאני לא עוד איזה מרובע.
שמדבר בזלזול וכפייה,
שמתחמק מכל שאלה.
הגיע כבר השעות הקטנות,
והתחברו להם שם הלבבות.
קבענו פגישה, לסדר ת'מחשבות,
לקבל תשובות לשאלות.
לחקור מי הם האבות,
להתחבר לשורשים, ליהדות .
לא בשביל לחזור בתשובה,
אלא בשביל, לפתוח קצת תמחשבה....להרגיש שניצחתי, והצלחתי.
ואולי אותם קצת חיזקתי...
מאמינה שזה יכל לצאת יותר יפה ומסודר.. אבל זה מה שיצא ברגע...
-
11 שנים צעדתי עם אותה כיתה
11 שנים חייתי מתוך בעתה
מאז כבר לא ראיתי את רובם
אלו שכן – כאילו לא עברתי לידםאז....
תמיד הייתי מתלונן
למה רק אותם היוצר חונן?
למה זה אני שנופל לבור
למה בחברה אני נשאר מאחורכן, דומיננטי תמיד רציתי להיות
לסדר, להסביר ת'צמי, לתקן טעויות
אינספור שגיאות עשיתי
ורק בסיום אותו מוסד הבנתי.קודשא בריך הוא יודע מה הוא עושה
ובזכות זה כל אחד בדרכו מנוסה
כי ניסיון מקבלים מכל מכשול וטעות
והרי סתם ילד לא מבין את המהות
אם לא היית נכשל, לא היית כל כך להוט
והיית נשאר עם אותה הסתכלות.לכן אתה היית מה שאתה
אל תזרוק את שנות הילדות בבעיטה
הרי בכל מה שהיום אתה בולט,
הוא רק בגלל זה, אתה קולט? -
זכור לי אותו היום ..
הגשמתי את חלומי
עליתי על במה
שרתי על עולמי
שהייתי חסומה
בכאב צורב
מפחד מה אומרים
והבושה היא אורב
הרגשות עומדים,שומרים
יוצרים מצור על הלב
שרוצה רק לשחרר
והאבקות עם הכאב
שמכוון למקום אחר
בכלא של עצמי
מחשבות סוערות
לממש את האני
הם מפילות הורסות
מגדל של קלפים
חלומות שלי
שמפשע חפים
זה הבושה שלי
שמנפצת כל רגע
אך הגחלת לחשה
ובפרץ של דמע
והבושה עזבה ,פרשה.. -
החברות הזאת הייתה ארס
אמרו לי כולם היא הורסת
שאת איתה את נהרסת
עושה רק שטויות ולא גודלת.יוצאת איתה להליכה
ומרגישה בטוחה
עובדת על אמא
מה יצאתי עם שפרינצא.ידעתי שזה רע
אך הלב שלי נקרע
רציתי לעזוב
אבל גם רציתי להשאר קרוב.ואז החלטתי
בהחלטתה אמיצה
שאותה אעזוב
נתקתי כל קשר
שאלי לא תוכל להתקשר שוב.היום אחרי תקופה קשה
מסתכלת אחורה
שהלב שלי רגוע
ועם כולם אני ברוגע
לא בלחץ להסתיר.והיום אני מודה לך אבא
שאחרי תקופה
שנלחמתי עם עצמי
ועם כל העולם שסביבי
ידעתי למצא את הטוב.
ולהרחיק ממני את הרע
תודה אבא!!!!||טוב האמת שלקחתי קצת למקום אחר את האתגר
מקווה שזה בסדר
ושהתחושות שלי עברו טוב בין המילים
@ארי-גולד האתגר מהמם
שיחררת לי כרגע המון מהלב
תודה!!|| -
לזמן יש ריח של סוף
המערה עם ריח של מוות
סך הכל היה טוב
אבל הלכה לי הכוונתמי טוב ומי רע?
עולם הולך בחזרה
הייתי, השתנתי
גיליתי שטעיתיאחותי בטראומה
אני הוא האשם
גרמתי לבכי לאמא
אבל זה רצון השםכולם שיקרו אותי
אמרו ששקר אמיתי
איך האמנתי כפתי
רק נלחמתי בעצמי!||אתגר מעניין....
השיר יצא בעקבות שניסיתי לכתוב, ולא הצלחתי, כי ת'כלס לא היה לי משהו דרמטי יור ידי בחיים שלי... אבל אז פתאום נזכרתי בספר "משבר אמון" של חוי בר, באחמד-יהודה. (אגב מאד ממליצה לקרוא) וחשבתי איזה שיר הוא היה כותב. זה מה שיצא לי...
אל תשאלו למה נזכרתי בזה עכשיו... (כי לא תהיה לי תשובה)
אולי בגלל מבצע "מגן וחץ"....|| -
פוסט זה נמחק!
-
הרגש הזה
שמגיע כְצל
ברגע הזה
שאני מעכלשזהו,
נגמר
אני כבר אחרֶי
מרגיש משוחררתקופה ארוכה
של עבודה מעשית
לא נתנה מנוחה
לעצור להביטהיו עליות
באורות זרקורים
אך גם ירידות
נפילות לקרשיםהשלכתי את הקושי
הנפתי מטרה
חיבקתי את היופי
והנה – זה קרהעכשיו, אני אחרי
מבין שסיימתי
ובמבט לאחור
מאושר שהמשכתיחשבתי לנוח
בזו הפסגה
אך יחד עם הרוח
עפתי אל היעד הבא... -
הכל נחת כמו סלע לליבי
מקבלת מכה, נשנקת מכאב.
ממהרת לקום ושוב נופלת, מתנערת.
ידי הן תופסות במעקה
ששמר כל הזמן לפני שזה התפרץ לי מהלב.
אבא תודה! בא לי לצרוח
עכשיו מרגישה אני את המנוח
לא רוצה עוד לשמור בי כאב
לא רוצה למלא עוד את הלב
שאין כבר מקום, הכול כבר גולש.
אולי עכשיו הבינו אותי שם
או שמא זה קרה סתם?
משוחררת אני כעת לחופשי
מחפשת לי מקום להרגיע את נפשי
זהו-
תם זמנו של המציק.||זו הייתה התקופה הכי קשה שהייתה לי....
"חברה" שכל הזמן ניסתה ומנסה הייתה לפגוע לי בחברה.
ואז הגיע היום המאושר בחיי....שהודיעו לי שהיא לא ממשיכה [היא עברה סמינר],
ואני.....
הרגשתי שנוחת עלי סלע ענקקקק שהרגשתי כבר שאין לי מקום להכיל,
אומרים שבכי מרגיע כאב,אבל גם זה לא עזר...
וזהו, ככה נפרדתי מה "דיכאון" שהייתי בו כמעט שנה.|| -
אל תחפשי את סוף הדרך,
אף אחד לא הבטיח שיבוא.
אל תחפשי פתרון לכאביך,
אף אחד לא הבטיח שישנו.אל תדחיקי את הזמן,
הוא הולך בקצב משלו.
אל תחפשי סולם לשמים,
הוא נשבר באמצע בנייתו.תורידי עיניים,
תחבקי את הלב,
תמחי דמעותייך,
תשחררי את הכאב.ואל תתעלמי מרגשות שפרצו בך,
ואל תברחי ממדורת אש להבה,
כי עם הנצח לא מפחד
שהוא מפחד מדרך ארוכה..||סוף תקופה משמחת, זה גם סוף תקופה...||
-
נשלמת משברים----
וכמה שאת נשברת,
את עדיין נשארת.
וכמה שאת נופלת.
את לא מתיאשת.מנסה לקום,
לא נבהלת מהכלום.
מתמלאת מהשבור.
לוחמת לא רק-
בשביל אישור.עוד יבואו ימים,
שהכאב יהיה זיכרון.
האמת תתפוס מקום.
את תראי איך ומה נכון.נשאר רק לחכות-
הזמן הוא התרופה.
תאמיני, אי התשובות,
יגרמו לך להיות בטוחה. -
כן, תקראו את זה במנגינה של בן ארזה...
תכלת ולבן
שקט בין הקירות
חולמים שיתנגן לו שיר ערש
שתיקות ואכזבות
אנשים מסתודדים בחרש
שבר, אנחות
עוד שניה נופלים בדרך
מרד התקוות
מתעוררים לאותו הסרט---זה מתבהר לאט
השקט ימלא את כל חיינו
כשאני ואת
נגנוז את כל חלומותינו
על תכלת ולבן
כך יעברו מיטב שנותינו
איזה חרבן!
מי ימשיך מורשתנו?שמש בקצוות
בלי משים גדלים בדרך
מתחילים להתהוות
מכירים בערך,
למרות כל הדמעות
והרופאים שלא מוצאים ת'דרך
עשרים וארבע שעות
מרימים 'לחיים' ללא הרףזה מתבהר לאט
השקט ,לא עוד חלק מחיינו
כשאני ואת
לראות את הטוב,החלטנו
ובתכלת ולבן
ה' שם חלקינו
אל תדאגו כמובן
רבבות ימשיכו מורשתנו....||מוקדש לשדכנים יקרים, שלא זכו לילדים משל עצמם
אבל זכו להיות שליחים בהקמת עשרות בתים וממילא (כמה זה לא מובן מאליו!) מאות ילדים...
איך זה קשור לסיום של משהו?
לעיתים אנחנו זוכים להשלים עם הניסיון שהבורא נתן לנו ולא מתוך ייאוש,
אלא מתוך אמונה תמימה ובטחון מלא בהשי"ת שזה הכי טוב לנו.
גם כאן הזוג היקר הזה החליט באיזשהו שלב שהניסיון הגיע לסיומו ,
ועכשיו הם רק צומחים ממנו.
והם צמחו בענק!|| -
פוסט זה נמחק!
-
חציתי את הים
בלי מגפיים
טבעתי בשלולית
זולגות העיניים
וברגע האחרון
הצלחתי להרים
את הראש
מעל הגלים
בשחייה מהירה
חתרתי קדימה
ולבסוף נגלה
המגדלור, מפתיע
ולגדה השנייה
עליתי תשושה
את הים עברתי
הגעתי ליבשהומה שרציתי
להגיד לכם
מה שלמדתי
מהימים ההם
שאני יכולה
גם אם זה לא ניראה
אני יכולה
אם רק אני רוצה
ובעזרתו של אבא
יושב מרום
נתקדם הלאה
נגיע לכל מקום -
בלב שלי מתחילה סופה
אין לנו כבר דרך חזרה,
עזבנו את ארץ אבותינו
את המקום שבו גדלנו,את המשפחה החברים
את המעמד והקשרים,
עלינו אל ארץ מולדת
ארץ אבותינו הנחשקת,החלום הזה בער לי בנפש
כי עוד רגע משיח בדלת,
אז נחכה לו בארץ הקדש
בשבילו נעזוב ארץ כושלת,גם אם בכל יום שעובר
אני קם בבוקר מתעורר,
וכל הפחד שבתוכי גובר
איך נסתדר במקום האחר,השפה קשה לנו
והארץ זרה לרוחנו,
הכל משונה לעינינו
החשש זורם בקרבנו,הכל שווה להגיע לארץ
שעיני ה' בה ללא הרף,
גם אם אין לנו שום שמץ
ורק נלך, נזרום בשטףכך נחתמה לה תקופה
הסתיים פרק של חיים,
נתחיל התחלה חדשה
במקום שהוא שלנו לעולמים. -
כ כ.פ. התייחס לנושא זה ב
-
זֶה נִגְמַר
הוּא אָמַר
לֵךְ הַבַּיְתָה
לְהַחֲלִיף נַעֲלַיִםיוֹמַיִם כְּבָר
הוּא נִשְׁאַר
לְיַד הַמִּטָּה
בִּירוּשָׁלַיִםזֶה נִגְמַר
וְאֶפְשָׁר
לַחֲזֹר הַבַּיְתָה
וְלָתֵת לָעֵינַיִםלְטַפְטֵף לַכַּר
רֶגֶשׁ נִצְבָּר
דִּמְעָה שֶׁחִכְּתָה
כְּשֶׁנָּשַׁךְ שְׂפָתַיִםכִּי זֶה נִגְמַר
וּכְבָר
אֵין לוֹ כֹּחַ
לִהְיוֹת חָזָקאָז הוּא נִשְׁבַּר
כְּשֶׁנִּשְׁאַר
לוֹ רַק לִצְרֹחַ
אֶת הַלֵּב שֶׁנִּסְדַּקזֶה נִגְמַר
כָּךְ אָמַר
וְהוּא הָלַךְ
לְהַחֲלִיף נַעֲלַיִםוּמָחָר
הוּא יֻגְדַּר
כְּיָתוֹם טָרִי
בֶּן יוֹמַיִם -
תקרת זכוכית שברתי
בור שכרתי לעצמי
נפלתי
ויצאתי!ואני עומדת
מול חורבות
מול כל מה שהרסתי
מול הנשמה הטהורה שקיבלתי
בושה ונכלמת
מה אענה ומה אגיד?יש לי סיכוי?!
יש תקווה?!
יש מטרה לכל המאמץ?!
יש לי למה לעבוד?!
בסוף אני אחזור להיות
טהורה?||ככל שניסיתי להתחבר לסיום התקופה שהייתה
גיליתי שהיו לי אז רק הרבה תהיות על ההמשך
קצת אבודה בדרך.|| -
רגשות של סיום
כמה השקיע
מוחו הוגיע,
בלילה הגיע
לבית המדרש,שקוע כל כולו
בתורה עמלו,
ההישג הוא שלו
כל כך נרגש,והרי דף שלם
יודע הוא,
הן בדף שלם
שולט הוא,רבים שואלים
לא מבינים,
תמהים ומקשים
על מה חוגגים,נו, דף אחד
אז מה מיוחד,
והוא לא מחודד
בכלל לא חד,חסר כישרון
בלי יתרון,
מלא חידלון
אבל משקיע,פרק זה המון
ש"ס זה חלום,
ודף אחד! דמיון,
וגם אם רק זה יודע,והוא בריקוד
משיב בחידוד,
לעצמו בעידוד
על מה השמחה,על זאת מרקדים,
בשל זאת מזמרים,
בשל כך משוררים
בשמחת התורה,העיקר ההשקעה
וממש לא התוצאה,
חשוב מאוד הידע
אך העמל קובע,||שיר שכתבתי לכל אותם אנשים, לא מוכשרים לא נוצצים, אבל משקיעים ושמחים בהישגים שלהם, ולא שמים לבם למה יגידו סביבתם...||
-
סיימתי עם הניסיון שלי
להיות המושלמת
ובחרתי בחיים שלי
בלהיות מחוברת
כי מאבקים הם הכרחים
אבל למה על אחרים?
מעדיפה לבזבז על עצמי
או על אלוקים שליסיימתי עם הרצון שלי
להיות האלופה
ובחרתי בחיים שלי
בלהיות עטופה
במלחמות חיוביות
מלחמות של קדושה
ולא בסתם שטויות
במאבק אחר הצלחהמי קבע מהי הצלחה?
למה אני חייבת שיאהבו אותי
והדבר הזה הפך לבדיחה
כי עכשיו הרבה יותר רוצים אותי
כשאני מתחברת לעצמי
ומתנתקת מהרצון להרשים
זה הרבה יותר אמיתי
הרבה יותר מגשיםאז סיימתי
עם החלטות שגויות
סיימתי
עם אלף תחפושות
אמת מוסתרת במסכות
אני סיימתי
עם מרדף אחרי הוכחות
סיימתי
במאבק אחר ההצלחות
ההישגים, התוצאות
פשוט סיימתי. -
אז שוב פעם יש לנו תיקו בין @המחבל-המחופש לבין @ארי-גולד אז הפעם כיון שארי כבר זכה באתגר הקודם ואף בחר את הנושא שאתגר הזה אם הוא יחליט לוותר על הזכיה, ניתן למחבל המחופש שתכתוב, ואם לא אז נחכה עד מוצאי שבת להצבעתכם מי יותר יפה.
בהצלחה.
