אתגר כתיבה 10 : )
-
כשקראתי מסיכות ישר חשבתי פורים ואיכשהו יצא לי השיר הזה:
#anchor(הסיבה למסיכות ולהשתכרות בפורים)
פורים הוא חג האחווה
כל אחד עוטה מסיכה
כולם מתחפשים משתכרים
את האויב לא מזהיםפורים זה חג האחדות
משלוחי מנות מקרבים הלבבות
כל הפושט יד מקבל בקלות
אין ברוגזים, אין מריבותהמן הרשע האשים-היהודים מפורדים,
בוא נשמיד ונאבד אותם כשהם חלשים.
אך שמחה וששון ליהודים
כי בראותם יחד נפלו האויבים!!!איך אני אוהבת את ה"ביחד"
כולם כאיש אחד בלב אחד
מה הפלא שכולם שמחים?
ככה אנו גוברים על כל הקשיים!||תרגום בית שלישי:
המן הרשע האשים "ישנו עם אחד-מפוזר ומפורד" (יש עם אחד שהוא עם הרבה מחלוקות)
כשהם מפורדים הם חלשים
אך ונהפוך הוא-היהודים גברו
כי הם ביחד את תכלת מרדכי ראו (כלומר הם התאחדו)|| -
לשמוע מגילה
להרעיש ברעשן
לתלות את המן
לשתות כדת
לסעוד ולהודות
להלל וקצת להשתכר
לעטות מסכות
לא כרורגיות
אלא פורימיות ועליזות
לא לפחד מדוחות
לשמוח באמת מהלב
על הניסים לא לשכוח
פעמיים בשנה
הזדמנות נדירה
להודות ולשבח
על מה שהיה
לפני שנים
שנעשו לנו ניסים
בזכותם אנחנו כאן
ליהודים הייתה אורה
נצחנו בגבורה
בזכות ה' יתברך -
חשבתי שמאחורי המסיכה נעים לי וטוב
אף אחד לא יודע אם עכשיו הלב יבש או רטוב
אני עם עצמי, לבדי
מרגיש באיזשהו חלום אגדי
חי את השקט נושם את הדממה
לעיתים בתוך עצמי לעיתים מרגיש על במה,אבל יום בא ואת המסיכה קרעתי
פתאום את האמת הרגשתי, הרחתי, שמעתי
מושג חדש הכרתי - תקשורת
הייתי צריך לאסוף מחדש את כל התפזורת,
זו שנצברה בימי המסיכה המהודקת,
בתקווה שמתקופה זו לא נשארה לי איזו צלקת. -
ת'אמת ששנים לא כתבתי....... לא רק פה, בכללי.
אבל שעלה הנושא הזה פתאום בער לי העט בידיים והתחשק לי לכתוב משהו.
אני ממש לא מתכוונת להתחרות ברמה של הכתיבה פה
פעם, כשהייתי קטן
אנ'לא יודע היכן
הכתה בי ההכרה
שהעולם כולו רעמאז את עצמי הסתרתי
מסיכה עלי עטיתי
ואת כל הטוב שבי
בחומה עבה הקפתיהיום, אף פעם לא ארחם
לא אחשוב להתחשב
אני חזק ועוצמתי
שנון חכם ועוקצניאך בפנים, עמוק בתוכי
קשה וכל כך חנוק לי
אני מרגיש מרוחק
מעצמי ומכולם מנותקומי יגלה לי הסוד
ילחש באוזני עוד
תהיה רך, תהיה טוב
רק כך תוכל להיות קרוב||מה שרציתי להעלות בשיר, זה העניין שלפעמים גם רוע הוא מסכה לאדם חלש ורגיש שמאיזושהיא סיבה - בחר להציג את עצמו ככזה.
"אין אדם רע, יש אדם שרע לו"|| -
מפורים עבר כבר שבוע, אני לא מכבס את הזמן
כל פעם באופן קבוע נכנס לתוך ענן
מתעסק בזוטות, ניירות עטיפות מתחים מסיכות
הגשם הראשון רודף את האחרון המסך לא תמיד הוא הפיתרון
לכסות מה שטוב אמיתי, די מספיק כבר לישון,
זה הזמן שלוקח אותנו מכאן
לא רואה לא שומע בכלל
מצפה לראות מה בגורל אולי יש תקווה בסוף תקוות
שנים שאני מחכה לגשם שישטוף ת'רחובות
אז למה, תורידו מסיכות....- נ.ב.
גם משרד הבריאות, קיבל סוף סוף שפיות
הבד עם הגומי שעלה לי בבריאות, ברצינות,
מקווה שנוכל להיכנס בשמחה
ושלא יגידו שוב..... סליחה מסיכה !
*(עם לחן זה נשמע יותר טוב-אבל גם זה יצא סבבה:)
- נ.ב.
-
שורף לי
כאב שלא רואים
עצוב לי
לא רואים לי בפנים
מחייכת
משחקת כל החיים
מאושרת
ובוכה לי בפניםאני זה פיצול
חצי ככה חצי אחר
אני הכל וכלום
ותמיד יהיה חסרחשוך לי
מאירה לאחרים
עצוב לי
עיוורים האנשים
סוער לי
איך לא רואים
ורע לי
אבל לא יודעיםאני זה בלבול
פעם טוב פעם רע
המח ישר או עקום
ותמיד זה נוראקר לי
ואין לי סוודר
רע לי
אך אין לי עזר
זה אני
בוכה בסתר
כי אני
לא שייכת מהעדראני זה בצד
פעם כיף פעם הפוך
תמיד ביחד ולבד
והלב שלי חרוך -
פוסט זה נמחק!
-
פוסט זה נמחק!
-
המסיכות של הקורונה
כמעט שכחתי מה זה
החיים חזרו למסלול הרגיל
אף אחד לא זוכר כמעט מה זהרק דבר אחד אזכור
בנגני אותו אשמור
שיר אחד מהמם
געגועים לבני אדםכי כל המסיכות
נזרקו לפח מזמן
נשארו רק מזכרות
תמונות ושיר קצר
