נתנאל לייפר בטורי דעה וביקורת מוזיקה - כיכר השבת
-
האם "כרטיס הביקור" של ברנהולץ מספיק טוב? // טור ביקורת
מסתבר בינתיים ששנת תשפ"ג הייתה שנה פוריה למדי בתחום האלבומים. לאחר ששנת תשפ"ב הייתה שחונה יחסית, השנה ראינו כמה אלבומים מלאים ויש עוד כמה בדרך וזה בהחלט מעניין.הפעם אתייחס לאלבום הבכורה של זמר החתונות שלום ברנהולץ - "ביכורים". ברנהולץ הוא זמר בעל קול נעים ובדומה לזמרי המוזיקה החסידית ה"ישנה", הוא זמר מבצע בלבד כשהאלבום החדש מורכב כולו מלחנים של אחרים, אותם הוא מבצע. האלבום נעים וכיפי ולהאזנה והלחנים בו קליטים מאד והוא כולל סגנונות מוזיקליים שונים רובם בעיבוד נהדר של אלי קליין ואיצי ברי, כולל חידוש מצוין ללהיט הישיבתי "שמעה תפילתי" שהלחין דודו של ברנהולץ - הרב שמשון סגל.
למרות האווירה של המוזיקה החסידית שמרחפת מעל האלבום, עיון מעמיק יותר בעטיפת האלבום מראה, כי רק 5 שירים מתוכו אכן כוללים מילים מהמקורות, כשהשאר הן מילים מקוריות, חלקן מושרות בהברה אשכנזית, שמעניקה את התחושה כאילו מדובר במילים מהמקורות, אך לא.
הבחירה לשיר מילים בעברית בהברה אשכנזית, היא בעיניי עיוות מיותר ומגוחך שצריך להעיף אותו מהעולם. אין שום סיבה לשיר מילים בעברית בהברה אשכנזית, כאילו מדובר בפסוק או קטע מהתפילה. לעתים זה אף מגוחך יותר, כשמשפט אחד מושר בהברה אשכנזית ואילו משנהו פתאום בעברית...
ברנהולץ מתכתב באלבום לא מעט עם תפקידו היומיומי כזמר חתונות ובאלבום יש 3 שירי חתונה אותם מכוון ברנהולץ באופן ישיר לרחבות הריקודים או לחופה שלפניהן. שלושת השירים נעימים וזורמים אם כי רמת הטקסט שלהם, רחוקה מלהיות גבוהה בלשון המעטה. שלושתם עמוסי קלישאות קבועות, כאילו שיצאו ממכונת טקסטים אוטומטית במיוחד השיר "הזמן של השמחה" שכתב והלחין אלי קליין. הלחן והאווירה כיפיים אבל הטקסט פשוט רדוד. גם שני שירי החתונה הנוספים, "הנה לפניך" שכתב והלחין דודי רוט ועיבד יהודה גלילי בסגנון המוזיקה החסידית הישנה ו"תפילת חופה" שכתב והלחין אלי קליין בהשראת אחת התפילות לחופה, רחוקים מלהיות מופת לטקסט מעניין או לפחות כזה שלא ראינו טריליון כמוהו (כמעט בדיוק).
חובבי הפופ ייהנו במיוחד מהלהיט "עם סגולה" שכתבו יחד המלחין והיוצר המצליח אלחנן אלחדד ואלי קליין. לא מדובר בטקסט הכי גאוני של השניים, אבל התוצאה פשוט כיפית להאזנה ומדובר בלהיט כובש, כזה שייתקע לכם בראש (אם כבר לא נתקע כשיצא כסינגל). ברנהולץ הוא מבצע איכותי והוא נכנס בצורה נהדרת לביצוע כמו "נסיך בן מלך" כולל קטעי הסמי ראפ בתוכו. אלחדד אחראי לשיר מוצלח נוסף באלבום - "אתה קרוב", אותו עיבד לירן שושן יחד עם אלי קליין (לבד?).
ברנהולץ שולף מהבוידעם באלבום גם את השיר "צמאה", אותו הוציא כסינגל לפני כעשור. את השיר הוא מבצע יחד בגרסה חדשה ומעודכנת יותר, עם מלחין השיר הזמר והיוצר יהודה דים, שנעלם לחלוטין בשנים האחרונות. על העיבוד פה הופקד מעבד הבית של דים - ג'ף הורביץ.
את האלבום חותמת רצועה כיפית במיוחד בסגנון פולק אלקטרוני עם נגיעות יווניות של בזוקי - "אבל באמת", הלחן של אלי קליין למילים מספר התניא והעיבוד המדליק של קליין וברי מותיר בסוף האלבום טעם טוב מאד.
לסיכום, מדובר באלבום נעים, זורם וכיפי להאזנה. ברנהולץ זמר איכותי, לא תשמעו ממנו טונים שלא שמעתם עד היום, או הגשה שתגרום לכם לעצור נשימה, אבל הכל ביחד פשוט עובד טוב ומדובר באלבום בכורה שמשמש ככרטיס ביקור מכובד מאד עבור ברנהולץ, כזה שהוא בהחלט יכול להתגאות בו.
פינת השירים המואזנים ביותר על ידיכם הגולשים:
במקום הראשון ובפער גדול ומרשים במיוחד - הראפר האהוב ניסים בלאק עם הקליפ החדש שלו - "בוער".במקום השני - הזמר הנהדר שולם למר עם הקליפ החדש שלו - "אמר רבי יוחנן". מי שהצליח להבין מה הקשר בין המילים לקליפ מוזמן להציע את הפרשנות שלו בתגובות. מודה ומתוודה שלא הבנתי.
במקום השלישי - הכוכב העולה נותי ליברמן עם הסינגל קליפ החדש שלו - "לונה פארק". ליברמן מוכשר אין ספק, אבל הייתי מעניק את הפרס דווקא ליחצן שלו שהצליח עם שיר וחצי לקדם בצורה יפה כל כך את המיוצג שלו.
-
שבתות חזנות זה דבר משעמם עד מוות; ויש יוצא מן הכלל // ביקורת
רבים מתייחסים לשבת חזנות כאל איום אסטרטגי עם שעות תפילה ארוכות ומייגעות ויצירות ארוכות ומתישות. התיאור הזה נכון בחלק גדול מהמקרים, שבתות בהן החזן מנסה להוכיח כי הוא אכן מצדיק את סכום הכסף שניתן לו ורק חובבי חזנות כבדים מסוגלים ליהנות מהתוכנית המוזיקלית הזו. אבל מתברר, שיש מי שעושה את זה אחרת, וזה אפילו כיף ומרענן.
בשבת האחרונה זכיתי להשתתף בשבת החזנות בבית הכנסת הגדול בירושלים עם המנצח רפי ביטון ומקהלת 'קולות מן השמים' ועם החזנים שלמה סלצקי, והכוכב הגדול של עולם החזנות - נסים סאאל וילד הפלא העולה, מוישי ברזל. בית הכנסת היה עמוס לחלוטין בקהל שחלקו הגדול היה אפילו צעיר מאד, דבר שבעבר לא ראינו באירועי חזנות.
ביטון יצר תוכנית מוזיקלית עמוסה, שהחלה בקבלת שבת מוקדמת ותפילת ערבית שארכו כשעתיים וחצי ותפילת שחרית שארכה כחמש שעות - קונצרט מוזיקלי לכל דבר ועניין באורך שבע שעות וחצי. אני מתייחס לתפילה כקונצרט, בגלל העובדה שמבחינת ביטון היחס לתוכנית המוזיקלית היה יחס של קונצרט לכל דבר ועניין עם תוכנית מוזיקלית מסודרת ועם פיקים שנועדו לשמור על העניין. ביטון יצר קטעים מוזיקליים ייחודיים ששילבו קטעי חזנות קצרים, קטעי שירה בהם עשה שימוש בלחנים של מוזיקה חסידית, ישראלית וגם לועזית.
כל רגע הייתה הפתעה אחרת. ביטון מחזיק את הקהל ער לאורך כל התפילה, שכן בכל רגע יכולה לצוץ הפתעה מוזיקלית חדשה והקהל נותר דרוך וקשוב. ביטון הפעיל מתוך הקהל לסירוגין את ילד הפלא הנפלא מוישי ברזל, שהגיע בליווי אביו ואחיו שמלווים אותו במסירות לכל מקום ואת החזן נסים סאאל, ששימש כסולן ביצירות מיוחדות במהלך השבת. הוא שלח מידי פעם לבמת החזן את ילדי המקהלה או אחד החזנים לדואט יחד עם סלצקי שהיה פשוט נהדר, או שלח את הילדים אפילו לתוך הקהל עצמו בקדושה של שחרית ויצר אפקט מרגש במיוחד כאשר הילדים המוכשרים נשמעו לפתע שרים מכל קצוות בית הכנסת.
בתפילת שחרית הגיע גם הזמר והפייטן משה לוק, שביצע בקולו הייחודי כמה קטעים מוצלחים מאד בליווי המקהלה של ביטון. בשחרית קיבלנו אפילו קטע חזנות ספרדית קצר ומהנה מהיושב בראש המחלקה למורשת ישראל בעיריית ירושלים, שנתנה חסות לאירוע, יהודה נפתלי.
מי ששימש כחזן המרכזי בכל התפילות היה שלמה סלצקי, שעשה עבודה מצוינת והשתלב בצורה מושלמת עם כל הקטעים המורכבים של ביטון ששילבו פעמים רבות את המקהלה הענקית והמשובחת על הבמה, את הילדים שניצבו לעתים על במת החזן ועוד חזן או אפילו שניים ששרים מתוך הקהל, הכל בהרמוניה מלאה ובלי טעויות מביכות מידי, מלבד אולי פעם אחת בה דווקא הוא ניצב קרוב מאד לביטון עם ספר התורה בדרכו לבימה והסולמות מעט השתבשו להם.
המקהלה של ביטון היא תענוג בפני עצמו, בקטעים רבים סולני המקהלה נעמדו ושרו בצורה מרגשת וייחודית. אני חייב לציין את הסולן אביחי אדל, בעל הקול הייחודי. אדל שר את 'צדיק כתמר' של לבנדובסקי ואת "צור ישראל" במנגינת אדג'יו, כשהוא מבצע אותו בפלצט כינורי מושלם ומרגש ממש. מי שעוד נתן קטעי סולו משובחים היה הזמר אור שבח שהביא את הגוון האנדלוסי הנפלא שלו והחזן יניב רייפר שנתן כמה קטעים מוצלחים, את שניהם אנו מכירים גם מהרכב "מפתח סול".
אחד מקטעי השיא המוזיקליים של השבת היו התפילות לשלום המדינה ולחיילי צה"ל שבוצעו במנגינות הידועות של "ארץ צבי" (לחיילי צה"ל) ושל סול זים (לשלום המדינה). גם החזן יעקב מוצן, התארח בקטע מיוחד לפני תפילת מוסף עם היצירה הנודעת שלו "יזכרם" אותה הלחין לזכרו של אחיו החייל הי"ד.
בניגוד לאירועים אחרים בהם החזנים הם העיקר והמקהלה ובטח המנצח הם רק קישוט, במקרה של ביטון, הוא הכוכב המרכזי של האירוע/שבת וכולם, כולל כל החזנים והשמות הגדולים, רק שחקנים במופע הגדול שלו. השבת לדוגמא אפילו לא פורסמו שמותיהם של החזנים שישתתפו בתוכנית ורק נכתב שביטון והמקהלה יהיו. זה אולי נראה "מקטין" את האמנים הגדולים, אבל בפועל הקהל נהנה כל כך, שכולם יוצאים גדולים יותר, מדויקים יותר ומהנים הרבה יותר את הקהל ולדעתי גם את האמנים עצמם שמקבלים מעטפת מוזיקלית מפנקת ותחושה של ביטחון ויציבות לאורך התפילה כולה. אני יכול לומר בפה מלא, ששבתות החזנות של ביטון, הן ליגה בפני עצמה ואין לו כיום שום מתחרה אמיתי ברמות האלה.
לאחר הטור בו כתבתי על מופע יום ירושלים בבניני האומה של רפי ביטון, היו שטענו/רמזו כי לנוכח השבחים הרבים שהרעפתי עליו, אני לבטח מקבל ממנו תשלום... אלו אותם אנשים כנראה, שמבקרים אותי (תמשיכו בכיף), כאשר אני מבקר טעויות ובעיות באירועים אחרים. כן, אני משבח את ביטון, כי הוא ראוי לכך, כי הוא חושב על הקהל באופן רחב ולא רק על איך לרצות את האמנים, וכשזה טוב זה פשוט טוב וצריך לומר את זה בפה מלא, גם אם ישנם כאלו שעיניהם צרה בכך.
לאחר המופע הקודם, חתמתי שאני מחכה כבר לשבת החזנות בחוקת, כעת אני יכול לחשוף לכם בבלעדיות שאני מחכה למופע בין כסה לעשור של ביטון בהיכל התרבות בתל אביב. אני כבר יודע מראש בלי לדעת כלום על התוכניה, שמשעמם לא יהיה שם.
ולפינת השירים המואזנים ביותר על ידיכם הגולשים בשבוע האחרון:
במקום הראשון: הקאמבק המוצלח של הזמר מאיר גרין עם הסינגל "רוצה לעוף".
במקום השני: השיר השלישי מתוך פרויקט הלחנים שלי למילותיה של היוצרת חגית שמחה בן צבי - "הפרויקט של הלב" - "ירושלים שלי" בו מתארח הזמר והיוצר, דוד בן ארזה.
במקום השלישי: הזמר לידור נחום עם הסינגל החדש שלו - "הלילה חתונה"
-
עונת הווקאלי כבר כאן; האם תעשו שבת עם "כיפה לייב"? // ביקורת
עונת הווקאלי השניה של שנת תשפ"ג הגיעה והפולמוס הרעיוני סביב המוזיקה הווקאלית ימשיך לעורר רגשות סוערים בקרב חובבי המוזיקה היהודית. מוזיקה ווקאלית בכל העולם היא ז'אנר קיים כל השנה, אך אנו נוטים לשמוע אותה בעיקר בימי ספירת העומר ושלושת השבועות בהם נוהגים שלא לשמוע כלי נגינה.
מדובר בז'אנר חדש יחסית במוזיקה היהודית (קצת יותר מ-20 שנה), הוא התחיל במקהלות יבשות ומשעממות והתפתח לאיטו בעיקר באמצעות להקות הווקאל האמריקאיות שהביאו את הסטנדרטיים הבינלאומיים בז'אנר גם למוזיקה היהודית. כיום ניתן לשמוע עיבודי ווקאל שהם למעשה מוזיקה מגוונת ועשירה לכל דבר ועניין כמו מוזיקה "רגילה" כשאת כל תפקידי הכלים מבוצעים בפה בצורה מושלמת והרמונית.
אני מבין לחלוטין את אלו שמרגישים שמדובר ב"מכירת חמץ", בעבודה באוזניים... מוזיקה כזאת שנשמעת כמו פופ מקפיץ ומרקיד לכל דבר ועניין, מעוררת את אותן התחושות שמוזיקה רגילה מעוררת בנו. מצד שני, עדיין לא מדובר בכלי נגינה שגם הם לא נאסרו בצורה ברורה, אלא רק ריקודים ומחולות. בשל העובדה שאינני מורה הוראה, אינני נכנס להכרעה ההלכתית וכל אחד יעשה מה שרבו מורה לו.
כטור הראשון לימים אלו, בחרתי לפתוח באלבום שניצב על הגבול בין מוזיקה ווקאלית שמרנית יותר לבין כזו מתוזמרת יותר, אלבום שלחלוטין מעביר את התחושה והאווירה של מוזיקה ווקאלית ללא כלי נגינה - "שבת עם כיפה לייב". להקת 'כיפה לייב', שרוב חבריה מתגוררים ברעננה, היא למעשה להקת האקפלה הדתית הפעילה, המובילה בישראל. הלהקה מונה 6-8 חברים והעובדה שרוב חבריה מגיעים מבתים אמריקאיים, נותנת להם את היכולת להישמע גם ישראלים וגם חוצניקים כאחד.
האלבום שיצא לקראת סוף ימי ספירת העומר מוקדש כשמו לתפילות השבת הוא נפתח במחרוזת קבלת שבת ומסתיים בהבדלה. התחושה היא שמדובר באלבום שנועד לקדם בצורה ישירה את העובדה שהלהקה עושה שבתות אירועים והאלבום נועד להעביר באופן ישיר את החוויה אותה הלהקה מעבירה בשבת. העיבודים פשוטים יחסית, בלי הכפלות מיותרות, בלי עיוותים אלקטרוניים, בסאונד הדומה ביותר למה שתוכלו לקבל בבית הכנסת שלכם אם תזמינו את הלהקה.
הלהקה עושה שימוש בחלק מהשירים ב'ביטבוקס' - אמנות התופים בפה, אך שוב ללא עיבוד מוגזם מבחינת הסאונד באולפן.
תפילות השבת הולבשו על מנגינות מוכרות, חסידיות וגם לועזיות, כך "משה ואהרן" הולבש על "סאונד אוף סיילנט" של סיימון וגורפינקל, "ממקומך" הולבש על "נפשי" של ריבו ושטיינמץ, "כבודו מלא עולם" הולבש על "ענווים" של מרדכי בן דוד ו"שמע ישראל" על מנגינת "שבורי לב" של חנן בן ארי ועוד.
האלבום מוקדש כאמור לתפילות השבת, לכן תמוהות מעט בעיניי שתי הרצועות (המצוינות יש לציין) "השם זכרנו" מתוך ההלל ו"יעלה ויבוא" בקאבר לפרחי מיאמי. אולי בגלל שבת ראש חודש...
את רוב העיבודים הווקאליים הנעימים והזורמים, עשה מעבד האקפלה המוביל בישראל (ומהמובילים במוזיקה היהודית בעולם כולו), יונתן שטרן, שבדרך כלל עוסק בעיבודים מורכבים הרבה יותר והפעם צמצם את עצמו בצורה נכונה ומשובחת מאד לכרטיס הביקור של 'כיפה לייב'. שטרן שמר על ההרמוניות הנכונות ועל האווירה השבתית-תפילתית שרצתה הלהקה לשדר והיכולות שלו לדייק את עצמו ל"חליפה" שהלקוח רוצה שיתפור עבורו, נהדרת. את מחרוזת קבלת שבת עיבדו לצדו של שטרן גם נתן גרופר, המנהל המוזיקלי של "כיפה לייב" ודורון צ'יטיז. ואילו את ההבדלה המוזיקלית עיבדו דורון צ'יטיז, נתן גרופר ורלף לויטן, בביצוע נעים, אם כי סאונד הביטבוקס בו, לא מדויק וברור מספיק.
במונחים מוזיקליים גרידא, "שבת עם כיפה לייב", הוא לא אלבום האקפלה הכי משובח שתוכלו לשמוע, אבל הוא בהחלט אחד האלבומים הזורמים והנעימים לשמיעה, כזה שמעביר לגמרי את חווית התפילה המוזיקלית של הלהקה ויכול להתאים לטעמי גם לימי שלושת השבועות.
ולרשימת השירים הנצפים ביותר על ידיכם הגולשים בשבוע זה:
במקום הראשון: כוכב הגיטרה הצעיר, ארי אטינגר, עם הביצוע שלו ל"ברוך הגבר"במקום השני: ניסים בלאק וישראל פורטנוי בביצוע שלהם ל"מי האיש" מתוך "פרויקט ניגון"
במקום השלישי: אהר'לה וינטרוב ואהרן זאב ברנשטיין בקליפ חול מרהיב, חידוש שלהם ל"המתנה בתור" של מוטי אילוביץ.
-
נפתלי קמפה עושה את זה בפעם החמישית? // ביקורת אלבום
בלי יותר מידי הכנות והכרזות מפוצצות, שחרר בתחילת השבוע הזמר והיוצר נפתלי קמפה, את "ליבי" - אלבומו המקורי הרביעי (והחמישי יחד עם האלבום 'אלול' שיצא בשנה שעברה). קמפה נחשב לאחד היוצרים המובילים והחשובים במוזיקה החסידית של העשור האחרון, אולי החשוב ביותר. לנוכח ההצלחה, הוא צריך להתמודד שוב באלבום הזה עם הציפיות ממנו לייצר שוב להיטים, כאלה שיגרמו שוב לקהל לצרוח יחד איתו בבנייני האומה את כל מילות השירים, בהתלהבות אדירה. זה לא פשוט, אבל נראה שהוא יודע מה שהוא עושה.
קמפה כרגיל כמו בכל אלבומיו הלך על הנוסחה המוכרת והמצליחה שלו, שירים מקוריים פרי לחניו (עם שיתוף של המעבדים), רובם חוץ משיר אחד למילים מהמקורות. קמפה גם חבר שוב לצמד היוצרים איתם עבד על כל אלבומיו - אלי קליין ואיצי ברי, שכרגיל היו שותפים לכל צליל באלבום.
האלבום נפתח בשיר "אור אין סוף" בלחן של איצי ברי וקמפה, שיר יפיפה שמושר בהברה עברית עם פוטנציאל להיטי גבוה. איני יודע לומר אם מבחינת קמפה יש אמירה אמנותית בפתיחת האלבום דווקא בשיר לא "חסידי", אבל זה בהחלט בולט ומשמעותי אם כי עדיין רוב שירי האלבום בהברה אשכנזית.
בשיר הרביעי של האלבום - "יש עניין", ניתן לשמוע שגם קמפה עשה עדכון מוזיקלי קל, כשהוא לראשונה עושה שימוש במוזיקה אלקטרונית עם גוון אלקטרוני יותר. מדובר בשיר בסגנון הרגאיי בחלקו ועם אווירה כיפית ונעימה. המילים של רבי נחמן מברסלב, שקיבל באלבום שיר נוסף ממילותיו - "אנשים כשרים", כשברקע השיר ניתן לשמוע את קליין וברי נוהמים כ"חיות ביער". גם השיר הזה קיבל עיבוד עם נגיעות אלקטרוניות בולטות שלא שמענו בעבר מקמפה.
שיר הנושא של האלבום "ליבי ער", בלחנו של קמפה, הוא שיר קלאסי ומשובח שלו, בדיוק הדבר שהייתי מחכה לשמוע ממנו.
לקמפה, בכל אלבום יש את השיר שאותו הוא מכוון אל בתי הכנסת כשהוא יוצר סוג של "נוסח" משלו הפעם זה "לכה דודי" בלחן משותף שלו עם קליין וברי. השיר נבנה בצורה ובאווירה שאמורה לתת תחושה הדומה לתפילה מוזיקלית בבית הכנסת, זה מקסים ומוצלח.
השיר "להתעורר", שקמפה כתב והלחין בעצמו, הוא שיר בעברית שמושר בהגשה כאילו קמפה שר פסוקים ולא טקסט מקורי משלו. שלא תבינו לא נכון, מדובר בשיר נחמד ונעים ביותר, אך הייתי שמח לשמוע אותו בהפקת שירה שונה לחלוטין, לא כזו שנשמעת כמו זמר חסידי שהתבלבל ונכנס לאולפן הלא נכון. אין ספק שצריך להביע רגש גם בשירה בעברית, אך ישנן דרכים אחרות לעשות את זה מאשר בהגשה החסידית.
אל תצפו להפתעות ענק באלבום, או לדברים שלא שמעתם מקמפה עדיין. כאמור, קמפה אמנם התחדש בנגיעות קלות מוזיקליות, אך הוא נותר נאמן לנוסחה המצליחה שהביאה לו עד כה הצלחה עצומה - ובצדק. קמפה עושה נהדר את מה שקמפה יודע לעשות, בלי סיכונים מיותרים. קמפה שהחל את דרכו כ"קומזיצר" שלא רואה בעצמו זמר, מציב שוב כמו בכל האלבומים האחרונים שלו, ביצועים ווקאליים יציבים ומרשימים שבהחלט ממצבים אותו כזמר איכותי.
קמפה הוא הקול החדש של המוזיקה החסידית, הקול של היוצר החרדי ששומר באדיקות על אווירת בית המדרש, מבלי לוותר על היצירה החדשה והאישית. האלבום החדש - "ליבי" הוא אלבום מיינסטרים חרדי, מקורי, נעים וכיפי, המזכיר לנו בצורה ברורה למה נפתלי קמפה אהוב כל כך.
-
יש כאן משהו שיכול להעלות את הטור הזה?
https://www.kikar.co.il/magazine/s5yh2k -
@מיוזיקפון בבקשה
כשיואלי דיקמן מבטיח לקהל את "ענקי הזמר" // ביקורת מופעהחורף הזה היה אמור להיות עמוס במיוחד באירועי מוזיקה, חג הסוכות היה כולו מלא באירועי ענק מושקעים ומלאי תוכן ואז הגיעה המלחמה הנוראה וטרפה את כל הקלפים. הכל נכנס להקפאה עמוקה בלי תאריך יעד. חנוכה הביא איתו כמה אירועים אך באווירה אחרת ושונה לחלוטין מהרגיל.
המעבד והמנצח יואלי דיקמן, שבסוכות ערך את מופע הישיבישיר החמישי שלו עם יעקב שוואקי והקפיץ את בנייני האומה עם השיר החדש והכיפי בלחנו של יעקב מנשה - "מרקדין", החליט למרות המצב ליצור מופע תפילה ושירה לבני הישיבות, אף הוא בבנייני האומה. הפעם, בניגוד למופע הקודם שהיה עמוס כוכבים מהארץ ומחו"ל, התמקד דיקמן במתן במה לאמנים מוכשרים, חלקם עדיין ממש בתחילת דרכם, כאלו שבדרך כלל לא מקבלים את הבמה הענקית והמכובדת הזו.
באופן משעשע, דיקמן דיבר כל תחילת הערב על "ענקי" הזמר החסידי והקהל שלא ידע עדיין מי יפתיע ויעלה לבמה, נוכח לדעת בשלב מסוים ש"ענקים" הוא כנראה לא יראה.
למרות שהייתי מצפה מדיקמן להיות יותר גלוי מול הקהל ואפילו להפוך את זה לקונספט של "הכוכבים הבאים", לא מדובר היה במופע מאכזב בכלל. על הבמה שרו יוסף חיים שוואקי (שהוא באמת ענק אם מודדים את הגובה שלו), שלכמה רגעים הפתיע את הקהל כששר מאחורי הקלעים והיה נשמע ממש כמו אחיו, שמוליק סוכות שביצע את להיט הענק המצוין שלו "עברתי בחושך" (אם לא שמעתם עדיין, רוצו לשמוע), אבי אילסון שהקפיץ את הקהל עם להיט הענק שלו "תן לי אור", קובי ברומר עם "כמה טוב השם" הנהדר, בנצי שטיין ששר כמה מהלהיטים הגדולים שהלחין בשנה האחרונה ומשה דוד וייסמנדל, שהפתיע בשירה ייחודית ואיכותית עם מחרוזת הלל.
במופע היו כמה רגעים מרגשים, אחד מהם היה כשאבי אילסון בחר להעלות מהקהל בחור ישיבה צעיר הסובל ממחלה קשה, כדי לבצע יחד איתו את שירו החדש והמצוין - "הכל יעבור", שכתב והלחין אלחנן אלחדד הנהדר. הבחור התגלה כזמר לא רע בכלל והבחירה של אילסון לחלוק איתו את הבמה המכובדת הייתה מרגשת מאד.
בתכל'ס, הכוכב הגדול של האירוע הזה היה בכלל המנצח והמעבד, יואלי דיקמן. הכריזמה המטורפת שלו היא משהו מיוחד. הוא שלהב את הקהל, החזיק אותו ממש בידיים שלו וגם השתעשע איתו לא מעט בקטעים ספונטניים. בניגוד למופע בסוכות בו הייתה תכנית מוזיקלית מאד ברורה לקהל בכל הנוגע לשירת ההמונים, הפעם דיקמן עשה עם הקהל תרגילי שירה מהנים, אך לא ממש עבד איתם על שיר מלא ומסודר מלבד כמה דקות על הלהיט "אל תיפול". מילה טובה גם למקהלת 'קאפלה' שעשתה עבודה טובה מאד על הבמה והשתלבה נפלא עם כל האמנים השונים.
כרגיל אצל דיקמן, המופע היה ארוך מאד ומלא בתוכן ולמרות היעדר ה"ענקים", עדיין סיפק לנו ערב מהנה שמתאים למצב, משולב בתפילה עם הרב בצרי ובדברי תורה של הראשל"צ הגאון הרב יצחק יוסף. כולי תקווה שבמופע הבא נוכל כבר לחגוג בלב שלם עם כל החיילים והחטופים, בריאים ושלמים בבתיהם.
הביצוע הבא עליו אכתוב הוא אחד הביצועים הנוגעים של התקופה האחרונה. כפי שכבר הספקתם להבין, אני לא חסיד גדול של קאברים. קאבר צריך להיות משהו מיוחד מאד כדי שתהיה לו הצדקה אמנותית וכשאין אותה זה מיותר כמו תנור חימום ענק באמצע חודש אב, כזה שמצמידים לך למצח... והפעם זה בהחלט עומד בסטנדרט הנדרש מקאבר, להיות מעניין יותר מהמקור.
הזמר והיוצר יונתן רזאל, הוציא השבוע חידוש מיוחד לניגון 'ממקומך' בלחנו של המלחין החסידי האגדי, ר' בן ציון שנקר ז"ל, יחד עם תלמידי ישיבת 'אורות שאול' וראש הישיבה הרב תמיר גרנות. בתחילת חודש כסליו התכנסה החבורה בהיכל הישיבה בת"א בדיבוק חברים וביצעו את הניגון המיוחד לזכרו של אמתי צבי גרנות הי"ד, בנו של ראש הישיבה שנהרג בקרב בגבול הצפון בתחילת מלחמת 'חרבות ברזל'.
רזאל שכבר חידש בעבר כמה ניגונים חסידיים בסגנונו המיוחד, עושה את זה שוב באופן מרגש מאד ובביצוע שכולו לב. ניתן לשמוע בשניות הסיום של הביצוע את קולו הצרוד של רזאל, ביצוע שכמובן יכל לתקן שוב, אך בחר לשמור על האותנטיות והרגש הרב של הביצוע המקורי. משובח להפליא.
השיר הבא הוא אמנם לא קאבר בכלל אבל יש לו בהחלט טעם קל של אחד כזה. הזמר והיוצר מוטי וייס, קולע שוב בול עם סינגל חדש "שבוע טוב יותר", שיר אנרגטי לפתיחת השבוע בשיר וריקודים סוערים.
הלחן של מוטי וייס עצמו כשאת המילים הוא כתב יחד עם הזמרים והיוצרים יובל סלע ושחר אריאל. העיבוד וההפקה המוזיקלית האלקטרונית והכיפית של אברומי שטרנפלד.
לא צריך להיות חד אוזן במיוחד כדי לשמוע את ההקשר של השיר ללהיט של אברהם טל "שיהיה לנו שבוע טוב". כנ"ל לתחילת שירו של חנן בן ארי - "חנניה". יש הקשר מוזיקלי בפזמון וגם מעט במקצב. למרות זאת, השיר עדיין ממש טוב ווייס מביא לנו שיר לפתיחת השבוע אחרי להיט כניסת השבת שלו "לכבוד שבת קודש".
כרגיל אצל וייס השיר מצורף לקליפ מלא אנרגיות וכיפי לצפייה, והמספרים מוכיחים שוב שיש לוייס את היכולת להרגיש מה הקהל אוהב ורוצה ולעשות את זה פשוט נהדר.
-
@תחדש-אותנו-באמת תודה רבה
תוכל להעלות גם את זה? https://www.kikar.co.il/magazine/s97c6e -
@מיוזיקפון
תופעת הקליפים במוזיקה היהודית; מי בכלל צריך את זה? // טור ביקורת
כתבתי בעבר לא מעט פעמים על נושא הקליפים ותפקידם. היום הקליפ הפך להיות חלק כמעט בלתי נפרד מחבילת הסינגל של האמנים. בעולם בו כמעט ואין אלבומים מלאים, כל סינגל מקבל יחס מעמיק הרבה יותר אם בקליפ מילים אמנותי או בקליפ וידאו. אין לי התנגדות לקליפים, אבל פעמים רבות מדובר בקליפ מיותר שלא מעניק לשיר שום ערך מוסף והשיר היה נהדר גם בלעדיו עם תמונת עטיפה ותו לא.יום צילומים בחוף הים או בכל מקום אחר עולה אלפי שקלים, העריכה עולה אלפי שקלים, התסריט עולה אלפי שקלים וכך ברגע קטן אמנים מוצאים את עצמם עם חור של 30 אלף שקלים רק על הקליפ. אם הקליפ טוב, מילא... אבל אין שום סיבה בעולם להוציא סכומים שכאלה על צילומים של הזמר פוסע על שפת הים/יער/מדרכה מלוכלכת כשהוא כאילו שר. זה יקר, מיותר ומותיר בפה טעם של שעמום מר. בכל קליפ כזה ישנם כמה כאלה שמרוצים מאד, בעיקר אנשי ההפקה שמקבלים את הכסף. אם אין לכם תסריט מעניין, מוסיף ובעל עניין, חסכו את הכסף והשקיעו אותו בדברים טובים יותר, זה "בל תשחית".
הקליפ החדש של ליפא שמלצר - "דראפנען" הוא דוגמא טובה לקליפ נכון, שמעניק לשיר משמעות ומעורר עניין. את השיר כתב והלחין חזקי וייס, כשהעיבוד וההפקה המוזיקלית של משה יאקוב. על הקליפ אחראי מוטי ברקוביץ'. השיר עוסק בנושא החיפוש אחר האמונה בימים של עקבתא דמשיחא, ובקליפ נראים ליפא והנשפנים שאיתו מטפסים "דרך המוזיקה" על קלידי ענק כשהם מחפשים על מה להיתפס כדי לא ליפול.
כדרכו, ליפא דרמטי יתר על המידה ומתפרצף מעל הנדרש, אך עדיין מדובר בקליפ איכותי ומעורר עניין, כזה שמעניק סיבה אמיתית ליצירה שכזו. צריך גם לפרגן ללחן ולרעיון המילים של חזקי וייס, השיר כיפי להאזנה וזורם במיוחד. בתור אחד שלא דובר אידיש אין לי שום יכולת להתייחס למילים עצמן, אך ברור לי שליפא שנחשב לכותב מוכשר במיוחד בפני עצמו, יודע לבחור טקסטים באידיש היטב.
קליפ ייחודי ומושקע אף יותר הושק השבוע על ידי הזמר אברהם מרדכי שוורץ - "וורקא". השיר אותו כתב והלחין אנשי פרידמן בתקופת הקורונה, מבוסס על סיפור חסידי מרגש המסופר על הצדיק הרבי מוורקא שבזכות השתתפותו הכנה בצערו של יהודי על מחלת בנו נפתחו שערי שמים והילד התרפא.
העיבוד וההפקה המוזיקלית של בנצי פדריגל ואילו הפקת הקליפ באורך 8:18 דקות... של ארי לוי. בשונה מהקליפ של ליפא שמלצר בו יש שיר שמקבל חיזוק ויזואלי בקליפ, במקרה של "וורקא", השיר נחמד אך ללא הקליפ הוא הרבה פחות משמעותי. הקליפ בסגנון קולנועי סיפורי ואני תמיד תוהה האם יש הצדקה כלכלית להשקעה על קליפי הענק האלה. בכל מקרה הצופים מקבלים תוצאה מושקעת במיוחד ובעלת עניין.
אני לא יודע אם זה קשור או לא, שני השירים שציינתי השבוע בטור הם באידיש, מה שאולי יכול ללמד על השקעות גדולות יותר בקליפים בשפה הזו. אני לא בטוח שהייתי ממליץ לעשות קליפים באורך של 8 דקות, קליפ שכל מטרתו לצפייה ביוטיוב, אבל זה בהחלט מעורר עניין הרבה יותר מקליפ של הליכה על חוף הים עם רוח שמנפנפת את הפוני או רכב שהזמר רק יכול לחלום עליו ומשלם עליו המון לפי שעות.
-
פוסט זה נמחק!
-
@תחדש-אותנו-באמת תוכל להעלות את טור הזה
-
@מיוזיקפון
"חלום": כשהמלחין חושף יצירתיות ומקוריות יוצאת דופן
אנחנו עוברים בשנים האחרונות באופן מהיר ומשמעותי מעולם של ביצוע לעולם של יצירה. אם בעבר הזמר החסידי הממוצע היה סוג של בובה על חוטים שקונה שירים מהמלחין או אפילו יותר גרוע נותנת למפיק לבחור את השירים עבורה, מביאה את המעבד שיעשה את כל ההפקה המוזיקלית ומגיעה בסוף רק לשיר. הצלחת הענק של הזמרים היוצרים בשנים האחרונות החל מדמויות רחוקות יותר מהמוזיקה החסידית כמו ישי ריבו ודומיו וכלה בזמרים חסידיים הרבה יותר דוגמת נפתלי קמפה, מביאה עלינו גל מבורך ומרתק של יוצרים מקוריים ומעניינים. כאלה שיוצרים את שיריהם בעצמם טקסטואלית ומלודית, מעורבים בהפקה עד בתי שוקיהם וחתומים על כל תו ותו ביצירה.היוצר שנמצא השבוע במרכזו של הטור, לקח את זה אפילו צעד קדימה כשהוא מעבד ומפיק מוזיקלית בעצמו את כל אלבומו החדש. הזמר והיוצר שרולי ליפשיטץ (למה להתעקש על הט' המיותרת והמוזרה הזו?), ואלבום הבכורה שלו "חלום" הוא יצירה שכל כולה של ליפשיטץ החל משלב הלחנים וכלה בהפקה המוזיקלית והעיבודים.
בניגוד ליצירה שבדרך כלל אנחנו פוגשים יותר בתחום המוזיקה היהודית, הפעם מדובר באלבום חסידי לכל דבר ועניין, שבעה מתוך עשרת שירי האלבום הם מילים מהמקורות כששיר נוסף משולב במקורות. זהו אחוז גבוה במיוחד של שירים מהמקורות אל מול מה שקורה בתעשיית המוזיקה החסידית בשנים האחרונות. ליפשיטץ לגמרי נמצא בז'אנר המוזיקה החסידית, אם כי הוא מביא בעיבודים טעם מקורי משלו עם סאונד שונה ממה שבדרך כלל אנחנו פוגשים במוזיקה החסידית.
את ליפשיטץ הכרנו לפני כשש שנים עם הלהיט הגדול שלו "לאמיר מאכן קידוש", מאז הוא הוציא כמה שירים בעצמו או הלחין לאחרים, אך לא באופן סדיר. האלבום החדש "חלום" הוא סוג של היכרות חדשה שלנו עם ליפשיטץ ובהחלט מדובר בהיכרות מרשימה למדי.
אין ספק שליפשיטץ אוהב גיטרות חשמליות ודיסטורשן, זה עולה כבר בצלילים הראשונים של האלבום עם השיר "המלך" בסגנון הרוקנרול שכיכב במיוחד בתחילת שנות ה-2000 של המוזיקה החסידית. חובבי המוזיקה החסידית ישמעו השפעות מהעיבוד המוכר של "וארשתיך" בביצועו של אוהד מושקוביץ. גם בשירים נוספים באלבום תוכלו לשמוע גיטרות חשמליות מנסרות וזה בהחלט משהו שמזמן לא שמענו בכמות הזו.
אבל ליפשיטץ לא נותן לנו להתרגל יותר מידי לסאונד הזה והשיר שמגיע לאחריו הוא בסגנון שונה לחלוטין - "ויחלום", שככל הנראה שמו של האלבום נגזר ממנו. ליפשיטץ מפתיע בעיבוד סימפוני עשיר במיוחד עם נגני התזמורת הסימפונית הישראלית. הסאונד לגמרי מזכיר יצירות קלאסיות לפחות עד לדקה ה-3:23 שם מצטרפים מעט אלמנטים יותר פופיים וזה מעניין ומיוחד באוזן. ליפשיטץ לא סתם הביא נגני מיתר כדי לנגן על מצע תופים וגיטרות, אלא יצר עיבוד מעניין שנותן לכלי המיתר את הכבוד וההדר הראוי להם ועל זה בהחלט מגיעות לו מחמאות.
שיר נוסף בסגנון זה הוא "אז ישיר", אף הוא מבוצע בסגנון קלאסי סימפוני עתור כינורות, כלי מיתר וקונטרה בס, שמעניק לעיבוד את הטעם הקסום של תזמורת סימפונית.
חובבים פופ חסידי, אל דאגה, ליפשיטץ דאג גם לכם עם השיר "נודה". באופן כללי ליפשיטץ לא מהסס לעשות שימוש בשיריו בקטעי סולו אינסטרומנטליים שבעבר היינו פוגשים יותר במוזיקה החסידית אך הם נעלמו לחלוטין בשנים האחרונות. בשיר נודה תמצאו סולו סקסופון מדליק בסופו, ב"המלך" תמצאו ג'אם גיטרות מדליק בסופו עם נחמן הלביץ ושלומי ברנשטיין וכך בשירים נוספים נראה שליפשיטץ מתייחס לעיבודים כיצירה בפני עצמה ולא רק כ"עטיפה" גרידא.
אם אתם חובבי פולק ומוזיקה קומזיצית "שירה", זה השיר שלכם מהאלבום. השיר עם העיבוד האקוסטי בליווי הגיטרות והיוקלילי של אבי סינגולדה כיפי וזורם ונעים.
את האלבום חותם השיר המקורי (מבחינת הטקסט) כמעט היחיד באלבום - "גם זה יעבור" בעברית (משפט אחד...) ובאנגלית. בשיר מגלה ליפשיטץ סגנון שירה שונה ומלטף יותר משאר האלבום, הצ'לו שמלווה את העיבוד, מוסיף לו המון.
לסיכום, "חלום" של שרולי ליפשיטץ הוא אלבום חסידי מקורי ומעניין מהרגיל. ליפשיטץ מראה יכולות מוזיקליות רחבות ומגוונות והתוצאה תופסת את האוזן ומשמחת את הלב.
-
מניסים סאאל ועד משה לוק - כרחוק מזרח ממערב? // ביקורת מופע
מבקר המוזיקה של 'כיכר השבת', נתנאל לייפר, השתתף במופע הבכורה הייחודי של "קולות הזהב" עם משה לוק וניסים סאאל וחזר כדי לספר לכם מה הוא חושב על שיתוף הפעולה הראשוני הזה
מי מכם שראה אי פעם מופע לוליינות מכיר את התחושה שהלוליינים עומדים על קצה החוט כמעט נופלים ואז הם מבצעים תעלול מרהיב וייחודי שגורם לתשואות. זו התחושות שהיו לי השבוע במופע הראשון מסוגו של "קולות הזהב" עם החזן ניסים סאאל והפייטן משה לוק בהיכל התרבות בתל אביב. השניים בעלי יכולות ווקאליות אגדיות, כל אחד כוכב על בתחומו ושיתוף הפעולה שלהם היה פשוט מרהיב, מלהיב ומעורר עניין.ניסים סאאל, הוא הכוכב העולה של עולם החזנות, חזן עם טווח מטורף של ארבע אוקטבות, ויכולות שליטה מדהימות, הוא צץ לעולם החזנות בגיל מבוגר יחסית ומאז הוא משאיר את הקהל עם לסת שמוטה לנוכח הביצועים שלו. משה לוק, הוא מהשורה הראשונה של עולם הפיוט האנדלוסי, הוא מופיע כבר שנים ארוכות על מיטב הבמות בארץ ובעולם ויכולותיו הווקאליות הן שם דבר. לוק כבר שר בעבר עם חזנים וזמרים חסידיים, אך זה לדעתי המופע הראשון המלא בו הוא מופיע לצדו של חזן אשכנזי, כשהוא גם מעניק כבוד לחזן שלצדו ומבצע חלקים מהמופע בהברה אשכנזית לא רעה בכלל.
https://stream.kikar.co.il/fedfdc76-5b94-49bd-b7f3-eb00460cbc75/play_480p.mp4
המופע בהפקתו של המפיק המצליח יואל ברקוביץ' ובהובלתו המוזיקלית של המעבד והמנצח ישראל סוסנה, סיפק לקהל הצופים הנלהב שורה ארוכה של קלסיקות משני הז'אנרים. המופע נפתח מטבע הדברים בביצוע משותף של השניים לתפילה לשלום חיילי צה"ל שנלחמים בעזה בלחן של "ארץ צבי", שהפך בחודשים האחרונים לשיר חובה כמעט בכל מופע. משם המשיכו השניים לבצע יחד ובנפרד קטעי אופרה, שירים חסידיים וישראלים, פיוטים ומעט חזנות קלילה.כאמור, היה זה מופע לוליינות ווקאלי בו טיפסו השניים לגבהים אדירים כשהם מסלסלים בקולם בקלילות מפתיעה וכשהיה נראה שהם הגיעו לתו הגבוה ביותר הם פשוט "נתנו גז" ועלו עוד למעלה לקול תשואות הקהל. לוק המנוסה יותר מבין השניים וגם היחיד שדובר עברית, היה דומיננטי יותר על הבמה ויהיה מעניין לראות כיצד שיתוף הפעולה המתפתח בין השניים ייתן גם לסאאל את העמידה הבימתית שכרגע עדיין חסרה לו.
סוסנה ותזמורתו ביצעו עיבודים חדשים שנכתבו במיוחד עבור הערב כשהייחודיות של העיבודים הייתה עם נגן הקמנצ'ה והסנטור נעם שפייר שהעניק למופע נופך ייחודי. מבחינת הסאונד, התופים מעט השתלטו לי על הבמה, אך זה בהחלט מסוג הלקחים שאני בטוח שנלמדו ממופע ראשוני מסוגו.
בבחירת השירים, המפיקים הלכו על בטוח. במופע שנמשך למעלה משעתיים בוצעו כמעט ורק קלאסיקות מוכרות וידועות, חלקן טיפה לעוסות מידי, בעיקר בחלקים של לוק שלא ויתר כמעט על שום קלאסיקה ידועה החל מ"ברצלונה", "ישמח משה", "בואי לגני", "עומדות היו רגלינו", "אעופה אשכונה", "יפה ותמה" ועוד. הרעיון המכוון שעומד מאחורי בחירת השירים היה ובצדק, לשמור על המופע קליל יותר ולכן סאאל ביצע קטע חזנות קליל אחד בלבד ("אמר רבי אלעזר") וכל השאר היה הרבה יותר פופי, בעיקר מתחום המוזיקה החסידית, קרליבך וכדומה, לצד ביצוע נפלא ל"הבא אותו הביתה", מהמחזה "עלובי החיים", שיר שהפך למתאים במיוחד כתפילה להשבת החטופים.
אני מאמין שבמופעים הבאים יאתגרו השניים את עצמם יותר מבחינת רשימת החומרים המבוצעים, שני הקולות האדירים האלה והכישרון המוזיקלי המטורף שהיה על הבמה יכול לעמוד בכל משימה ויהיה מרתק ממש לראות להיכן יתפתח שיתוף הפעולה המבורך הזה.
פסח כשר ושמח!
להערות, הארות ורשימת מקומות להחביא את פתיתי החמץ לבדיקה: nl@kikar.co.il
-
אלו שדווקא כן יודעים לעשות ווקאלי // ביקורת מפרגנת
אחרי שבשבוע שעבר הטור ברובו עסק 'בסור מרע' ומעט 'עשה טוב' בכל הנוגע למוזיקה ווקאלית, הטור הפעם יעסוק רק בטוב. אספתי כמה מהדברים החדשים הטובים (לא הכל כמובן, מוזמנים להציע עוד דברים בתגובות). השתדלתי לבחור מסגנונות שונים, אך עדיין חומרים מעניינים וייחודיים.אני אפתח את הטור בדואט של הזמר אוהד מושקוביץ וזמר החתונות מארה"ב דוד רוטברג, לשירו "ברכת האורח" מתוך האלבום "הרמוני" של רוטברג הכולל עשרה דואטים ווקאליים ייחודיים. הלחן הוא של יוסי מולר המרגש והמצוין (למי שעוד לא ממש מכיר, האיש שעומד גם מאחורי להיט הענק של ברי וובר "ריבון"). העיבוד וההפקה המוזיקלית של מלך הווקאל היהודי - יונתן שטרן. בדרך כלל שטרן מעבד בסגנון שמדמה יותר מוזיקה "אמתית" מבחינת תפקידי העיבודים והעושר שלהם. באלבום הזה שטרן עיבד את השירים בסגנון ווקאלי מובהק ללא הקישוטים המזוהים איתו, אך עדיין ברמה גבוהה ומהנה מאד.
הראפר והיוצר בנימין לוריא, הוציא בימי ספירת העומר גרסה ווקאלית משובחת לשירו הנוגע "ניצחתי בדמי". את השיר הוא כתב והלחין על פי הצוואה של החייל הקדוש הרב אלקנה ויזל שנהרג על קידוש השם בעזה. את ההפקה הווקאלית המשובחת מבצע המעבד המוכשר מנחם מוניס.
אם כבר הזכרנו את מוניס, השבוע יצא עיבוד ווקאלי נוסף שלו בביצוע של מאיר חג'בי ושוקי סלומון. השניים מבצעים את הדואט המצוין של ישי ריבו ומרדכי בן דוד - "אתה זוכר" אותו הלחין הרשי ויינברגר המוכשר. לא מדובר בביצוע חדשני עם משהו חדש לאוזניים שלא שמעתם עד כה, אך בהחלט מדובר בביצוע איכותי ונעים מאד.
נמשיך באווירה החסידית, אך בסגנון שונה לחלוטין. אלו שאוהבים את המקהלות החסידיות, את הווקאל הבסיסי יחסית אך עדיין הרמוני יאהבו את מחרוזת הפתיחים של מקהלת מלכות בניצוחו ועיבודו הווקאלי של פנחס ביכלר.
את המחרוזת מרכיבים 21 פתיחים של המעבד הוותיק והאהוב משה מונה רוזנבלום. במחרוזת תוכלו לשמוע פתיחים מכל הזמנים ומכל הסוגים והמינים, מאלבומיהם של מרדכי בן דוד, ליפא שמעלצר ויעקב שוואקי, דרך אלבומי בעלזא, עמית ליסטוונד ודדי גראוכר, ועד קטעים נבחרים מיצירות סיומי הש"ס לדורותיהם. למחרוזת השתרבב כנראה בטעות גם שני פתיחים של משה לאופר - "שמחם" ו"ברוך השם", אך לא נורא גם הם פתיחים טובים בהחלט. מדובר בפיסת נוסטלגיה, ממתק של ממש לחובבי המוזיקה החסידית הישנה והטובה.
ונסיים את הטור במשהו שעדיין יושב במחוזות המוזיקה החסידית, אך החדשה יותר. הזמר והיוצר הצעיר שלומי קצנלבוגן השיק בעונה זו גרסה ווקאלית חביבה לשירו "מודים". הלחן שלו ואילו העיבוד וההפקה הווקאלית של הצמד המוכשר אלי קליין ואיצי ברי. השניים הוציאו כמה גרסאות ווקאליות בחודש האחרון וזו אחת מהן. כיף, זורם ומלא באנרגיות.
-
לפני הקלעים: כשהמלחין לוקח את המיקרופון // ביקורת אלבום
מבקר המוזיקה של כיכר השבת, נתנאל לייפר, בביקורת על אלבום האוסף החדש של המלחין אלי קליין - "שירים שכתבתי" | האם המלחין היה צריך להישאר מאחורי הקלעים?
אלי קליין הוא ללא ספק מחשובי המלחינים של המוזיקה החסידית בעשור האחרון. הוא הלחין כמות שירים בלתי נתפסת, כתב שירים רבים והפיק מוזיקלית אלפי שירים לצדו של השותף הקבוע איצי ברי.
אלבומו החדש "שירים שכתבתי", הוא אלבום אוסף בו הוא מציג באופן מרוכז את השירים החסידיים אותם הלחין, בהם הוא גאה במיוחד. לא מדובר באלבום פורץ דרך, משום בחינה, מי שמכיר את היכולות של קליין וברי ואת הסגנונות הרבים אותם הם מעבדים בהצלחה, יודע עד כמה הם צמצמו את עצמם באלבום החדש מבחינת העיבודים לכדי עטיפה מוזיקלית סולידית ורגועה במיוחד שמזכירה את אלבומיו הראשונים של נפתלי קמפה אותם עיבדו.
האלבום מכוון בהצלחה למוזיקה החסידית הקלאסית והסולידית במיוחד, קומזיץ ישיבתי רגוע ויפיפה שכולו מלחניו. קליין הוא זמר טוב שמבצע את שיריו בצורה נהדרת והפרשנות שלו לשירים אותם הלחין נעימה לאוזן.
בחירת השירים של קליין באלבום מותאמת קומזיץ כאמור, וכך נכנסו לאלבום שירים שלא בהכרח הם הלהיטים הכי גדולים של קליין דוגמת "האבות הקדושים" שביצע במקור מאיר גפני או "כי תעבור במים" שביצע קובי גרינבוים.
לצד אלו קליין גם מזכיר לנו כמה מלהיטי הענק שלו, דוגמת "תפילת הבנים" שביצע במקור אוהד מושקוביץ. כשהאלבום המקורי של מושקוביץ יצא, היה קליין תלמיד ישיבה שהעדיף להצניע את שמו ועל עטיפת האלבום נכתב "אלי כהן", אך מי שעומד מאחורי השיר הנהדר והאהוב הזה, אולי האהוב ביותר שלו, הוא אלי קליין.
האלבום מכיל גם ביצוע ל"זכור ברית" המרגש שביצע במקור מוטי שטיינמץ באלבום הבכורה שלו, "צעקה" שביצע מרדכי בן דוד ו"באתי לגני" שביצע יונתן שינפלד. האורח היחיד באלבום הוא השותף איצי ברי שמבצע לצדו של קליין את להיט הענק - "בזכות התורה", שביצע במקור מוטי שטיינמץ. בניגוד לקולו של קליין שכבר שמענו בכמה הזדמנויות, ברי פחות ניצב בחזית המיקרופון ושירתו הרכה מעניינת. השניים שעובדים יחד כבר שנים רבות כל כך, בהצלחה רבה משתלבים נפלא בביצוע הנהדר.
לצד הלהיטים הישנים שהלחין, קליין מבצע באלבום גם שני שירים חדשים - "כי הם חיינו", שפותח את האלבום ו"מה אשיב", שחותם אותו. שניהם שירים שקטים ורגועים יחסית.
זה לא סוד שאלי קליין הוא ידיד טוב כבר שנים רבות, אך בכל זאת אציין זאת פה למען הגילוי הנאות. שמעתי את האלבום כבר לפני כמה חודשים, נהניתי מהאווירה הישיבתית שלו, והוא לגמרי פוגע בול במקום אליו כיוון קליין. הייתי שמח לשמוע אלבום כזה עם הלהיטים העדכניים יותר שלו, אלבום אלקטרוני וחדשני יותר. קליין הוכיח בשנים האחרונות בכמה מהעיבודים שלו ושל ברי כי הוא יודע ליצור מוזיקה עדכנית ומפתיעה ואני הייתי שמח מאד לפגוש משהו מפתיע יותר מבחינה מוזיקלית. האלבום החדש נעים וזורם אבל הולך על בטוח, בלי מיליגרם של הפתעה או חידוש.
אני מניח שבקיץ הקרוב נשמע את קליין בקומזיצים ישיבתיים רבים ובצדק רב וזו מטרת האלבום שמהווה חלון ראווה של הז'אנר הזה. אני מחכה לעוד דברים קצת יותר מסקרנים.
-
הניסוי הצליח? אלבום הווקאל שמארח את כל הגדולים // ביקורת
שלושת השבועות החלו ואנחנו עדיין נתקלים בערימות הזבל הווקאלי שבתחנות הרדיו החרדיות עדיין מעזים להשמיע. ווקאל עירום ללא עיבוד, ללא מקהלה וללא טעם וריח. כנראה שלא נצליח לשכנע אותם לנקות את המחשבים שלהם מכל הזוועה הזו, אבל האלבום הבא שעליו אכתוב ימלא באופן אוטומטי את הזמן במוזיקה איכותית ומשובחת, כזו שעומדת בכל הסטנדרטים המוזיקליים הנדרשים וגם מתאימה במיוחד לתקופה.
אלבום הווקאל החדש "הכל קול" הוא אחד מאלבומי הווקאל היותר נוצצים שנחתו במוזיקה החסידית מבחינת המשתתפים בו, אולי מאז האלבום "רק קולות" שיצא לפני כעשרים שנה לוותיקי הלכת בינינו.
מדובר בהפקה ווקאלית מצוינת תחת שרביטו של המנהל המוזיקלי האהוב, מוישי רוט, אלבום EP לשישה משיריו של המלחין חזקי וייס, כשברשימת הזמרים המבצעים לא פחות מגדולי הזמר החסידי - אברהם פריד, מרדכי בן דוד, מוטי שטיינמץ, ליפא שמלצער, פיני איינהורן ומנדי וייס.
השירה נלקחה (כמעט כולה) מערוצי השירה המקוריים של השירים כשעל ההפקה המוזיקלית הופקד מורדי ויינשטיין, מזמרי להקת הווקאל הידועה "SIX13" ומעבד ומפיק בזכות עצמו. ויינשטיין שיודע סטנדרטים ווקאליים מה הם יצר עיבודים ווקאליים עשירים עם ביט בוקס עדין במיוחד שמבהיר בצורה ברורה שמדובר במוזיקה ווקאלית.
האלבום נפתח בביצוע מלהיב של ליפא שמלצער לשיר "תפילת רבים", שיצא במקור באלבומו "גיוועלדיג". ליפא בחר להקליט שירה חדשה ואף לכתוב מילים חדשות באידיש לשיר.
מרדכי בן דוד מבצע את "פני משיחך" בסגנון הבוסה נובה, אברהם פריד את "כי רצו" בסגנון הסווינג, מוטי שטיינמץ את "יהיו לרצון" המרגש, מנדי וייס מבצע אולי את הלהיט הכי גדול של וייס - "פאר דיר", ופיני איינהורן מבצע את אחד השירים הכי יפים של וייס - "במסתרים", שיר הנושא של אלבומו האחרון.
מדובר באלבום מהודק עם תחושת קונספט גם בבחירת השירים לרוח התקופה של שלושת השבועות. העיבודים המוזיקליים מאופקים, אך עדיין עשירים ואיכותיים מאד. וייס הוא מלחין חביב ונעים בהחלט, אך אל תצפו ממנו ללחן מפתיע או יצירתי מידי. בכל הנוגע לשירים פשוטים, הוא עושה את העבודה.
ויינשטיין עשה עבודה נהדרת עם החומרים ויצר גרסאות כיפיות לשמיעה ממש. וייס יכול וצריך להיות גאה מאד באלבום הזה שנותן לשיריו ברק נוסף.
להערות, הערות והדלפות משירי בין הזמנים: nl@kikar.co.il
-
-
@שמה כתב בנתנאל לייפר בטורי דעה וביקורת מוזיקה - כיכר השבת:
מה זה משנה ווקאל או מוזיקה עם העלק כליי נגינה. למעיישה היום הכל מ-ש-ע-מ-ם!
שמעתי את כל האלבום הווקאל אתמול, והיה משעמם! תם עידן המוזיקה החסידית בימינו. כבר מזמן התייאשתי.עד שיוצא אלבום ווקאלי איכותי, אתה ממשיך להתבכיין?
מדובר באלבום יפהפה (עד כמה שווקאלי יכול להיות יפה...), הלחנים של חזקי וייס פשוט יפים והזמרים טובים אחד אחד, העיבוד הווקאלי גם ברמה גבוהה (שוב
)
אז פשוט תתענגו על זה עד תשעה באב...||אני לא רוצה בכלל לדבר על הקטע של משה קליין שהעלו בפורום אתמול, זה באמת מזעזע... ומראה על רמת ההשקעה של חלק מהזמרים היום... נתנאל לייפר גם כתב בטור שלו: "שלושת השבועות החלו ואנחנו עדיין נתקלים בערימות הזבל הווקאלי שבתחנות הרדיו החרדיות עדיין מעזים להשמיע. ווקאל עירום ללא עיבוד, ללא מקהלה וללא טעם וריח."||
-
@שמה כתב בנתנאל לייפר בטורי דעה וביקורת מוזיקה - כיכר השבת:
@יהודה20 תשווה את זה לכי חסדר של מ.ב.ד הווקאל
???
או למכביטס, ותבין שאין להשוות.
אז ככה אין ספק שלמכביטס יש ביצועים ווקאלים מטורפים, אבל באלבום הזה אני לא יודע אם שמת לב לא ניסו להביא את הווקאלי ברמה הכי גבוהה כדי שזה עדיין ירגיש לך ווקאלי, ומה שאני מנסה להסביר לך גם פה וגם בנושא הזה: https://miktzav.com/topic/1273/גדול-הזמר-החסידי/264 זה שיש המון חומר טוב גם כיום...
לא באמת! תסביר לי על איזה איכות אתה מדבר?
זה שיש שמות גדולים לא משכנע אותי.לא דיברתי על השמות, דיברתי על הביצועים, וגם אין ספק שהביצועים של מרדכי בן דוד, אברהם פריד, ליפא וכו' גדולים הרבה יותר ממשה קליין ואבי מן
