דכאון חורף
-
חש את ריח החריש, ומחריש
הרוח בפני מכה, רוח נכאה
כי הנה בא החורף, ומחריף
יושב ושותק, מפשיל לאחור את הצעיףחושב על הירח, שבורח
מסתתר מאחורי ענן, קטנטן
וכמוהו רוצה להסתתר, יותר
מתכנס אל תוך מעיל, אבל ללא הועילאך אנה מפניך אברח? ואצרח
כשלעצמי איני מוצא לנשימה מרווחועלה שלכת מתערבל, בערפל
סביב עצמו חג, עולה ושוב נופל
יבש ומתפורר, אבל חוזר ומתגבר
ואני? עדיין את רגליי משרך וגוררכי אנה מפניך אברח, ואצרח
הרי גם אם אטרח לא אמצא לי מרווח
