אתגר כתיבה 3 : )
-
טוב...
בעיקר בגלל המומנט...
ו...
הכי הכי כי באמת הרבה פה ביקשו,
והמון נהנים לקרוא את כל היצירות שעפות פה בקצב!
מושכות, מרגשות,נוגעות, גורמות לדמעה, לצחוק,בעיקר לרגש..וזה הכי חשוב.סואו..
החלטנו לא לחכות שבועיים.ולתת אופציה לכשרונות למלא אותנו גם בזמן חנוכה.
יש המון נושאים שהובאו בפינינו, הלוואי ונגיע לכולם!
בינתיים.. מה שנבחר זה נושא מעניין!
נושא שיכול בשניה ראשונה להתפרש כ'נדוש'. עד ש...
תכנסו לעומק שלו, למה שעומד מאחוריו, למה שהוא מביא, למה שהוא מעורר,
ובעיקר-
מה שהוא עושה לכם...בקיצור,
נראה לי שחפרתי מספיק...
פשוט אני אתן ת'נושא- ואתם תמלאו אותנו כאן באור שלכם.הנושא הנבחר הוא:
שלהבת!!
קרדיט מלא ל @טיטו על הנושא המעורר הזה!!
-
בוער
שלהבת פנימית בוערת לי בלב.
מתלבה ומתלבה, ממשיכה להבהב.
את פעולתה אני לא יודעת להפסיק,
התחילה לבעור בי אך רוצה בה להחזיק.אין לי הסבר- אך נראה לי זה טוב,
גם הסיפור וגם השיגעון...
כי לפעמים זה גורר משהו מתוק בסוף,
ואז לא יהיה אכפת לי שתיקתק השעון.תאמינו ותעזרו לי להבין,
לקחת נשימה ולקלוט.
שעוד רגע אדע מה נכון,
ואשמח בעתיד לקרות.זהו.
-
לאד'עת מה איתכם... אבל 'שלהבת' הדליק בי מייד את ההשראה לחיבור הבא....
כל כך ברור למה---!!!שלהבת כבויה
נוף שחור, אופק אפל,
התקווה כבר איננה.
מנסה, נישא אל הק-ל,
אך מרכין ראשו ברגע.החיבור שתמיד הרגיש,
דעך הוא, אט-אט, כבה.
ליבו, שקרבה לעד החיש,
זה מזמן שאינו כבתחילה.אינו נצרך יותר למצמץ,
כי אין בסביבתו אף אור.
גם היצר פסק מלעקצץ,
נשחק בו אותו מצפון נאור.והוא כל כך מתאווה אליו,
משתוקק לטעום ממנו שוב.
מייחל באלם צעקה לאלוקיו,
שיחזיר בו את אותו בן אהוב.זה שלומד מתוך אהבה,
שרוף בקדושה.
זה שמתפלל בתחינה,
גדול באמונה.האם קיים, יש סיכוי, אבא,
שתדליק בי אותה השלהבת?
הרי אך ורק אתה יודע כמה,
חפץ אני לפתוח מחסום הדלת...ואם אתם חלק מהאלה - דעו כי יש סיכוי, ואף פעם הדלת לא נעולה באמת. צריך רק לדחוף קצת יותר חזק את הבריח. כי שורה תחתונה -
הכל בידיי שמיים,
חוץ מיראת שמיים. -
This post is deleted! -
מוצפת במחשבות
מי נגדה
מי איתה
מה איתה
תגיד לה מה איתה
תענה לה
מה עכשיו
מה יהיה אחרי זה
מתי כבר לא יכאב
מה הראשון ואיזה
למה הכל נופל
למה הכל רעש כשבא לה שקט
איך זה שאצלה הכל זוחל
למה לא נותנים לה ללכת
כולם ישנים
אז למה הראש שלה מלא קולות
אז למה היא צריכה לבכות
מה יפסיק לה את הצרחות
למה בכל לילה הכרית שלה יודעת דמעות
והכרית לא ספוגה היא נוטפת
איך היא פותחת עיניים וכואבת
איך נשארים חיים עם מה שהיא סובלת
אז למה אלוקים? אין לה תלונות היא רק מבקשת
היא רק רוצה תשובות
גם אם זה לא בדין
רק רוצה משהו להתלות
משהו להאמין
היא כבר מזמן אבדה תקוות
היא לא מנסה להבין
אך לפעמים ליבה מלא תפילות
היא מוכנה גם לנסות להרצין
מי אמר לי
מי אמר לה
מה אמר לה
מה גרם לה
מה היא כבר ביקשה
הרי אתה הכל יכול
מה מותר לה לאמר
ומה אסור גם לשאול
אז איך זה שכולם שקופים
ואיך אצלה הכל שחור
איפה קונים משקפיים ורודים
האם זה יוציא אותה מהבור
מה היא צריכה
היא רק צריכה קצת זמן
אך מי אמר שהזמן יעשה את שלו
תגידו לי מי השקרן
למה הכל אצלה בדרך של לא
האם הדרך לדרך מכאן
אבל בסוף מה עם שלום
היא ביקשה לעשות שלום עולמי
אבל מתי היא רצתה על זה לחתום
אם אמרה ״רחמנות על עצמי״
וזה לא יגמר
השעון עוד דופק
למה הוא לא מתחשב (הוא יכול בכלל?)
למה הוא לא עוצר כשכואב
למה הוא משיך וכותב
איך הוא לא מרחם
איך אני לא מבין פשוט מתקדם לא חושב
והזמן כמו הזמן
רק ״כמו״ עמד מלכת
יש שאלות ואין תשובות מה שנשאר
זה רק ניצוץ תקווה שהצית שלהבת!!!תכלס כשחשבתי על נושא טוב לכתוב אז קפץ לי שלהבת כי זה יכול להאיר תקווה או שלהבת כבויה עצב או שמחה (כמו האש שלי
) אז חשבתי שזה מעולה כאתגר
אבל בסוף החיבור שלי לפניכם ובא נאמר שהוא לא דומה לשום דבר ממה שכתבתי עד היום
זה שיר על שאלות שלכל אחד בראש יש לפחות אחת או שתיים מהם אבל הפתרונים לאלוקים
אז הדבר היחיד שנשאר זה להתלות בכל ניצוץ של תקווה באותם רגעים כי בסוף זה מצית שלהבת ענקית!!!!! -
נשמה יהודית מתחבאת תחת מעטה
ריקה מרוחניות זקוקה לחום
אבל נסחפת בלהט החיים
ומתרגלת לתענוגות חולפות
טכנולוגיות וגשמיות
נשמה יהודית שנפלה לחול
זקוקה ליד חמה
שתשלוף אותה מתהומות
לשם נפלה
ולא יכולה לקום לבד
למשהו חזק שינער אותה
שיטלטל אותה
לא צרות ולא נסיונות
רק שלהבת קטנה
שתאיר את הנשמה בחום
ותעורר אותו לחיים נפלאים
מלאי אהבה ושמחה -
מכירים את השיר של אברהם פריד "זה לזה" המדבר על כוחה של אחדות שתביא את הגאולה?
כך גם בהדלקת האור שלנו. אם לכל אחד ואחת תהיה שלהבת שהוא יפיץ ולשלהבתו יתחברו כולם- שלהבותיהם של כל היהודים. שום כוח ושום חושך לא יעמוד מול אבוקת האור העצומה שנאיר יחד!!!! תזכרו את זה תמיד!!!!מה את, שלהבתי הקטנה
מול חשכת מצריים בימנו
מי את, נקודת אחיזה באמונה
באפלה משכיחה בעולמנומה רב כוחך ועוצמתך בלהאיר
כשכולם מסביב חיים בעיוורון
ואיך תוכלי רושם להשאיר
כשבאמת חותמת-"אין פתרון"שלהבת יפה, בעלת פוטניצאל הצלחה
מאדמה מרוטשת להשיג צמיחה
לנפש דאובים לתת מנוחה ורווחה
מה חבל שבודדה היא, נטולת כוחהאילו רק ידעה, לו השכילה לגלות
שמעבר לפינה, עוד נפשות שואלות
שלהבות שכמותה שצריכות גם אותה
כדי להאיר חושך, את עצמה וביתהלו יבינו כולם- אחדות, עוצמתה!
לו יצעקו לעולם- אהבה, שורש נשמתה!
לו יאירו שלהבותיהם ויפרצו מעלה מעלה
לו יגיעו לחנן ולהמליץ לפני כסא כבודו
בכוחם להאיר- יפרסמו בניו, כל מאודו! -
שלהבת
חושך בנשמה
שקט, דממה
הריק ממלא את כולי
לא רואה כלום למוליקומי,צאי מזה, אומרים כולם
אין בי כח! אני עונה למולם
מרגישה קצת תלושה
מבפנים אני כמושהוכשאני כמעט מתיאשת
כמעט מחליטה שאני פורשת
הנשמה שבי פתאום צועקת
מבקשת, מתחננת
תאיר בי את השלהבת!ואבא- הוא מקשיב
ולילדתו מיד משיב
השלהבת נמצאת אצלך
ובאפשרותך להאירה בליבך
בכך שתתני לאחר מעצמךופתאום אני מבינה
כמה גדולה המתנה
שקוראים לה נתינה
כמו השלהבת
שמעצמה לכולם נותנת
ועדיין מערכה לא מאבדת
כך גם אני ואת וכולנו
כשנלמד לתת משלנו, מעצמנו
נזכה להאיר את השלהבת בתוכנוהדבר היחיד בעולם שיותר כיף מלקום בבוקר מוקדם ולצפות בזריחה
זה - להמשיך לישון... -
-שלהבת-
השלהבת עולה
ועימה השאלה -
מה את עושה?
לאן את מנסה?
להגיע למה?
לאן המטרה?ממנה מהשלהבת הלזו -
נלמד מהי מטרתו,
של האדם בעולמו,
ומהו סודו,
שירדה נשמתו.אנו לנר דומים,
עם שלהבת שמן וכלים,
הגוף לכלי משתווה,
והתורה והמצווה,
לשמן דומה!והנשמה אוי הנשמה
לשלהבת משולה,
אם היא מלאה
עם שמן להדלקה...או אז היא מאירה
וכשהלהבת העולה
היא מנסה ומנסה,
לשוב לשורשה!כמו אש גשמית
ששורשה היא יסודית
והיא מנסה לעלות
לגלגל האש העליון,כך הנשמה שלנו,
של כל אחד מאיתנו,
רוצה לשוב למקורה,
למקום שמשם חוצבה,ועל כן היא מתנועעת
בתפילה בישוב הדעת,בכל דבר שבקדושה
ובכל עשית מצווה,
אז היא דולקת ומאירה,
מכיון שהיא רוצה לשוב למקורה!!הדברים נכתבו בהשראת ספר התניא של האדמו"ר הראשון מחב"ד -
תודה על הרעיון לחומר כתיבה, לא חושב שהייתי מצליח לחשוב על כיוון כזה מעצמי
רוצה להיסחף לעוף כאן עם הרוח
לא סתם לשבת על פתילה לנוח
רוצה לשטוף תראש במים
לא לחשוב על כל דבר פעמיים
להאחז בסתם עצים שישרפו
להמיס תברזלים שהתכפפו
לא להצטמצם בתוך כוסית עם שמן זך
פשוט להתרחב אל תוך הסבךכן שלהבת
את חייבת
להשאר עם חיבור
כדי לבעור
לתת כאן אור
אל תפרשי מהציבור
אל תכבי על ידי רוחות זרות
אל תשטפי תראש עם זרם הנהרות [/הנערות]
תשארי כאן מחוברת לפתילה
שעומדת על תילה
כבר במשך דורות
מנצחת את כל המלחמות -
This post is deleted! -
עוד מעט היא מגיעה
אף פעם לא כשמוכנים
אותי היא דווקא מרגיעה
"שגרה" אותה מכניםהכל מרגיש כבוי
על עצמו הכל חוזר
במקום עמוק חבוי
את נשמתי אני שוזרדווקא בשגרה המשמימה
אז אנחנו גדלים
נעטוף את נשמתינו התמימה
במרבד עליםנתאמץ ונעבוד
עבודת הבורא
בסוף יגיע הכבוד
גם זה קורהואז מאליה תעלה
השלהבת
אז עליה נגלה
יד מלטפת אוהבתתעלה ותאיר
תעלה ותעיר
בשדה ובעיר
הכל ברור ונהיר -
גפרור משתפשף
הרוח מכבה אותו
מתעקשת לא להבעיר בו את הניצוץ
הגפרור נלחם על זכותו לבעור
משתפשף בשנית
מתחיל להוציא ניצוץ
ובאה רוח זדונית נוספת
מכבה אותו
לא נותנת לו לנשום
חונקת אותו
אך הגפרור לא מוותר
מתעקש שוב ושוב
עד שהרוח נכנעת ונותנת לו לנצח
הלהבה עולה לאט לאט
ונוכחת פתאום בעוז בגאון
יותר לא ניתן לכבות אותה
היא בוערת וחזקה
שום רוח לא תוכל לה -
מקווה שזה יעזור לכמה שיותר אנשים! לא היה פשוט לפתוח את הנושא הזה,
ובכל זאת זה נושא שנוגע ללב אז זה שווה לשתף בו, וקרדיט מלאאא על הכתיבה של כל השיר הזה ל- @טיטו .דיברתי רציתי לפרוק לשתף
נתתי אמון והוא נשבר לי בפנים
חשפתי את הלב שפכתי בשטף
וסיפרו לאחרים מה עובר עליי בפנים
סך הכל רציתי להיות ילדה טובה
ישבתי בכיתי הרגשתי חשופה
לא הכרתי רע רק חום ואהבה
עד אותו יום שהתחילה הסופהולא ביקשתי כלום
רק חיפשתי תמיכה
לא חשבתי לבכות
מתחת לשמיכה
רציתי רק פורקן
מזור ללב
קיבלתי במקום
תקופה של כאבזה כאב עד ימים של סבל
כל האישיות שלי התרסקה ברגע
אני לא משווה אך הרגשתי באבל
רציתי לעזוב הרגשתי נגע
איך הכל עבר באמת לא יודעת
בסופו של יום הייתי אז תמימה
נזכרת בזה מוצאת עצמי דומעת
לא ניסיתי להכחיש הסכמתי בדממהולא ביקשתי כלום...
הכל נגמר מודה לאלוקים
התגברתי על משבר בחיים
הצלחתי לשתף לדבר עם ההורים
תודה עליהם תודה על חברים
הסקתי מסקנה ממה שעברתי
הבנתי מי נשאר איתי כל הזמן
לא אחזור לספר למי שדיברתי
אבטח באלוקים שישאר איתי כאן
אשמור על השלהבת שתדריך אותי לאןולא ביקשתי כלום..
-
כלפי חוץ-
אני אדיש לחיים
קפוא מבחוץ
שבור ורצוץ
מרגיש ריקנות
אמנם אבדה התקווה?!אך-
בתוך ליבי
חם, לוהט
זה בוער בתוכי
נשמה טהורה
מכוסה בשכבות
עטופות גחליםאמונה יוקדת
אש להבה
ניצוץ יהודי
מאיר בחשיכהגם כשכלום נראה
חשוך, מוסתר, לא מובן
נקלף שכבה שכבה
עד לאור בקצה המנהרהופתאם זה מתפרץ
הנשמה, האמונה,יוצאת ומאירה
מחליפה את צבעו של המשקף
ואט אט הכל נהיה ברור נשקףאמונה יוקדת
אש להבה
ניצוץ יהודי
תמיד בליבי
מאיר את דרכי -
This post is deleted! -
@אסתר-ה כאן ורק כאן מותר להגיב- https://miktzav.com/topic/2634/נספח-תגובות-לאתגרי-הכתיבה-השונים?_=1639928803180
-
נדליק את שלהבת האחדות
יהודים רבים קיימים בעולם
כל אחד הוא אור קטן
בצלם אלוקים נבראנו כולנו
ואת העולם מאירים אנחנואבל-
מחלוקות מריבות, עדות קהילות
עם ישראל כל כך מפורד
לכל עדה מנהגים ואפילו הלכות
איך נהיה כך ביחד?זה החיבור הגדול
כמו שלהבת המאירה החשיכה
זה לא להיות או לחדול
זה להאמין בדרכי-לשמוע את שלךלהיות אנחנו-ביחד.
(כלומר-כל אחד כמו שהוא (ליטאי, חסידי, תימני.) וכולם ביחד עם ישראל. כמו שעם ישראל מחולק לשבטים אבל כולם ביחד-בני ישראל) -
Moved from ספרות וכתיבה by
אייצ'ית
-
שלהבת מרצדת
מאירה את הדרך
לכל אחד
לא מתעסקת בפוליטיקות
ניצבת לה בדד
במקום בו אין בשביל האגו קרבות
מחלקת ללא הבדל
לכל אחד שמבקש
כי מי שיתבונן
יראה שהיא בעצם אש
שנותנת לשני ומעצמה לא מורידה
שכך בעצם היא מתרבההלוואי שנהיה גם אנחנו כמוה
ניתן לכל אחד בלי להתחשבן
הלוואי שכך נתפשט כמוה
ונפיץ את השלום לכל ישראל
