שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה
-
"נלחמות בייחד"\חנוכה תשפ"ה-
על המלחמות-שהיו אז..
ועל המלחמות שיש גם היום...כל אחד הוא חלק מהמכבים,
הוא נלחם- ולא ביוונים,
אלא בדברים שונים...
לכל אחד-
הכח לנצח במלחמה,
לכבוש, לנצח-
להרים את דגלו....מתוך שמונה מיליארד אנשים-
כמה מתוכם יהודים?-
כ- 15 מליון,
מתוכם- כמה שומרי מצוות?-
הספרות מתקטנות....
אז-
את- זכית-
להיות חלק מהספרות,
להיות שייכת,
גאה ביהדותה!
כמה מדברים על הדור הזה,
"כמה שהוא משגע...".
אולי תתבוננו-
בכמה נסיונות הדור עובר?-
כמה הוא מנצח,
קם ונופל,
ניכשל ומצליח-
ולא רודף אחרי החומר והרוח.אנחנו-
זכינו-
להיות
חלק
מהמכבים!!!
אלו שנלחמים-
קמים, ומנצחים
את-
מכולם
מתוך שמונה מיליארד
אנשים בעולם!!
זכית-
להילחם,
גם שנפלת-
משנה לבורא הדרך-
לא התוצאה,
מה עשית-
כדי להילחם-
להיות עם השם...
נפלת?-
תקומי!
ביידך הכח-
לנצח!!
המלחמה היא לא רק אז,
היא גם היום-
נלחם!
ננצח!
ונרויח!
אנחנו מכבים-
קצת שונים מאז...
אבל בכל זאת מכבים!!המלחמות היו אז, וגם היום- ואפילו יותר...)
מלחמות כל אחד לחוד, כל אחד עם נפשו,
בכוחנו לנצח, וגם שנפלנו- העיקר שנלחמנו,
העיקר לבורא זה הדרך, כמה נלחמתי, כמה עשיתי בשבילו,
הלוואי ונזכה לנצח תמיד, ולבחור בטוב.
חג אורים שמח!! -
נר קטן
נר אחד קטן
דוחה הרבה מן החשךמילה אחת טובה
דוחה את הרצון לחדול
למי שקשה לסבולחיוך אחד קטן
דוחה את הדיכאון
נותן תקוה
לחזק את הרפיוןרמז אחד קטן
מחזיר את הזיכרוןקצת הקשבה
מגלה את הניצוץ הכבוי
עולם מלא חסד ורחמים
שבין הקליפות שבוי
תן מעצמך רק נר קטן
ואולי הצלת עולם ,,, -
ענני החיים-
גשם,
פותחת חלון
מסיטה הוילון
ריח חורפי,
אויר ריחני,
השמיים פתוחים
הגשמים יורדים,
קריר בחוץ,
בפנים חמים
הכבישים רטובים,
העננים אפורים,
נראה שאין סוף-
ושהשמש כבר לא תופיע...כמו בחיים,
ימים מורכבים,
כגשמים יורדים
הזריחה לא באופק.ויש ימים-
יפים, ברורים
הזריחה נכרת,
ואני בה חלק.מסיטה הוילון,
השמש חזרה,
כמו בחיים,
הימים-
איתי משחקים,וכל יום,
חלק מתוכנית אלוקית,
ואני?!-
מודה על הכל
שמש, רוח, גשם.גם זה
חלק מתוכנית אלוקית)מתוך האויר החורפי, והשמיים האפורים- שנתנו לי השראה כנראה
נולדו כמה שירים מיוחדים, עם עומק מעבר למילים.- אשתדל בעז"ה לעלות את רובם בהמשך)
תודה לאבא על השראת הכתיבה שנותן לי כל בוקר מחדש,
לא מובן מאליו! -
מחכה לגאולה
עסקת טיעון
שחרור חטופים
נשמע שמח
אבל זה לא באמת נעים
כי חוץ מאחינו
השבורים הרצוצים
שנמצאים בעזה
כל כך הרבה ימים
משחררים גם
את הרוצחים---כן רוצחים
עם דם על הידיים
כן מחבלים
מלאי רוע בעיניים
שהרסו חיים של מאות
שהחריבו משפחות
שעדיין רק חולמים
לטבוח בנו...אומרים שהעסקה פוליטיקה
שזה השמאל בישראל
שהם לא מבינים שיו"ש
זה הכי קרוב אלינו שיש
שהחיים בעוטף
כנראה לעולם לא יהיו בטוחים
שעצוב להגיד אבל כנראה
סתם הקרבנו ברצועה
200 חייליםואני כותבת
והלב שלי שבור
הוא שמח מאד על השחרור
זה היום המאושר בחיי
אבל הוא גם עצוב מאד
כי מנגד
למה לא לומדים פה מטעויות?
למה השמאל מתנהגים כמו חיות?
למה המדינה שלי,
זה המקום הכי לא בטוח בשבילי להיות?ואם טוב או רע,
ימים יגידו
בינתיים מחכה
מחכה לגאולה
מחכה למשיח
מחכה לשקט
מחכה לשלווה
מחכה כבר אבא,
שתחזיר לנו את הגאווה!אבא כמו ילדה קטנה
שמשתוללת ובועטת
ורוצה רק משהו אחד
ובכל הלב אליו משתוקקת
אבא אני רוצה שידעו
שאנחנו לא הפקר
אבא אני רוצה שידעו
שיש לנו אבא חזק
שידעו
שאנחנו ננצח במשחק!!!מחכה לך אבא
רק תתגלה
כל עסקה כזאת לוקחת את הלב שלי לקצה
ואני רק מחכה לראות
בטווח הרחוק
את הטוב שאתה בטוח עושההשם יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי רק טוב! -
אני חזקה. אני לוחמת.
על הנשמה אני לא מתפשרת.
כבר החלטתי, ואני שוב חוזרת.
בחרתי בך. עודני בוחרת.שקר בחוץ חושך בפנים.
החיוך שלי חמוד, רק שקרן לפעמים.
אני לא רוצה לשחק, אז מציגה את עצמי.
אבל לפעמים אני פשוט לא מכירה אותי.לפעמים אני מרגישה בתוכי מאבק.
היצר פוער חורים, בשבילו זה משחק.
הלב מושך אותי הצידה, רוצה לברוח.
אני מדחיקה אותו, בוחרת לשמוע למוח.רק כך אוכל באמת לשמוח.
אני חזקה. אני לוחמת.
על הנשמה שלי אני לא מתפשרת.
כבר החלטתי, ואני שוב חוזרת.
בחרתי בך. עודני בוחרת. -
פוסט זה נמחק!
-
מיומנה של חטופה\ פרק 2
אמא,
אני עדיין בהלם,
מרגישה בתוך הסרט,
מכורה כבר לסבל,אמא,
471 יום שהייתי פה,
סבלתי, בכיתי,
החושך רק גבר
הרגשתי בתוך מייצר
בתוך מערה חשוכה
זרוקה, בודדה.לא האמנתי שזה יבוא,
שאקום מהבור הזה,
שאצא מהכאב הזה,
מהמקום הנורא הזה,אלפי "זכרונות" בראשי,
דברים שחויתי,
פציעות בנפש,
יותר מבגוף
ימים של כאב
מרות ודכדוך.והנה זה בא-
גאולה פרטית-
אבל המונית,
אני בדרך אליכם!!אל החופש!!
מאמינה שהפציעות
יתרפאו עם הזמן.
ומי יודע מתי...יש לי מלא מה לספר,
471 יום-
זה לא צחוק.אני שבה הביתה!
אבל אחיי--
הם עדיין שם!!ואני-
עוד משהו יודעת-
שיש מישהו שיושב
ומנהל את העולם,
והוא מנהל
גם את כל מי שיושב שם!!ומתפללת,
שיצאו גם הם
לחופש,
מהבור,
אל האור!!מחכה לפגוש אותך כבר,
ביתך האוהבתלא להאמין, אבל זה קרה!
בתפילה שישובו כולם בריאים ושלמים בקרוב!! -
זה היה שם תמיד?!
אותו מבט,
רק מוערך יותר,
לא אותה גישה,
אלא לבבית יותר.בקשה לכתיבה,
לניסוח, או עצה...
של אחת-
שעד עכשיו
לא הייתה...זה היה בך שם תמיד?!
המחברת תעיד...איך זה קרה?
איך הצלחת להכניס לשם כתבה?
הם לא עשו לך בעיות?
פרסמו ככה, בלי שאלות?צעד קטן,
אבל חשיפה גדולה,
של אלפי זוגות עניים-כתבה אחת-
מסר אחד,
חיזוק גדול!תודה אבא על הכל!
עוד צעד,
התקדמות גדולה,
סיפוק ענק-
מכאן זה רק-
להמשיך לכתוב...)משהו גדול קרה פה, ועוד יקרה בהמשך בעז"ה
תודה לך השם!
-
אבא.
רציתי להיות הכי טובה.
אתה עדי.
שיקרתי בדרך אל המטרה.
כדי שלא אפריע לי.
חשבתי שזו הדרך הנכונה.
פספסתי את עצמי.
והכל היה טוב ויפה לכאורה.
אבל לא אמיתי.זה היה יכול להימשך שנים.
אם לא היית מנער.
אני לא אחת שמפחדת מקשיים.
גם אם הלב שלי מוותר.
המוח שלי חזק, הוא יודע, הוא השליט.
הלב רק מדבר.
המוח בסוף אצלי הוא זה שמחליט.
לפי מה שחשוב לי יותר.הייתה חשובה לי התוצאה.
רציתי לסמן וי.
ראיתי רק את המטרה.
שכחתי את עצמי.למזלי, נתת לי אופי חזק,
שלא מפחד להתעמת.
ראיתי את החיים שלי כמו משחק:
ניצחון תבוסה, חי ומת.שח מט.
ואז, התחלתי לחקור ת'צמי לעומק:
וגיליתי שיש פה משהו שמפחיד אותי.
נבהלתי, אבל המשכתי. כי אני לוחמת.
והאמת, האמת היא זו שניהלה אותי.ואז... גיליתי מה אני באמת.
בלי לצפות אותי. ובלי לשקר.
בלי להגזים, ובלי לקצר.
אני באמת. עם הטוב והרע.
עם השקר, האמת, וגם החרדה.ומאז...
האדמה תחתי בוערת.
אבל אני לא מפחדת.
אני יודעת שאני עושה מה שנכון.
מחברת אל הלב שלי אל המקום.
קובעת לי את החיים.
באמת.
ובלי שקרים. -
מלכים כתומים,
מלכים קטנים,
עלו בסערה השמימה,
לא עשו לאיש דבר,
טהורים הכי שיש בעולם,רוצחים שפלים,
באו פתאום,
צועקים, מתעללים ולבסוף גם רוצחים,
איך יכולתם לראות כאלה דברים?
מה הרגשתם,
כשמצאתם עצמכם בחושך,
עם דם על הפנים,תמיד למדנו על מלכים לבנים,
עכשיו גילינו
שיש בכל מיני צבעים,
אריאל וכפיר ביבס,
ג'ינג'ים קטנטנים מתוקים,אין לי מילים,
וגם אין לי את האומץ לבקש,
סליחה, סליחה,
סליחה שעברתם את זה,
סליחה שראיתם את הטירוף שהשתולל,
סליחה שהתמימות עבדה,
עוד לפני שהספיקה להתפתח,
סליחה שאתם לא יכולים לקבל חיבוק מאבא,
סליחה שאתם לא יכולים לקבל נשיקה מסבתא,
סליחה שאתם כבר לא כאן,
אלא נמצאים למעלה,
בטוחה שהנשמות שלכן הגיעו ישר,
למקום הכי גבוה שאפשר,
ה' יקום דמכם, תשמרו עלינו מלמעלה,
כי אנחנו נכשלנו,
נזכור אתכם לנצח.
ת.נ.צ.ב.ה -
"אין קץ לימי הרעה..."
מול סער וסופה,
רוחות, פחד, אשמה
בלבול ותהייה,
עומדים שם,
מבכים,
על החללים!תחושות קשות,
עולות ונסערות,
הסוללה נגמרה,
הנפש נשברה
מלהבחין ברע.בין ההמולה שברחוב,
להמולה שבלב,
דקירה קשה,
דקירה מכאיבה,
ששלח הבורא-
ויש לה מטרה.נשמות שעלו,
וכ"כ סבלו,
עברו מה שעברו.הכל בוער,
הכאב לא עובר,
הזעזוע מככב,
שם עמוק בלב.עם שלם- כאוב,
מחפש נחמה,
הנפש עייפה,
זועקים תפילה,
מחכים לישועה!!השמש שקעה איתם יחד,
האדמה זועקת, בוערת!
ואנחנו-
מאמינים בני מאמינים,
מחפשים סימנים,
ממשיכים להמתין,אבא,
לא לשווא את זה עשית,
בטוחים-
גם אלו רחמיךבתור אחת מהעם הקדוש הזה, לא יכולתי להתעלם מהמציאות ההזויה הזו!
שהיה לעילוי נשמת הנשמות הטהורות והקדושות הללו, שעברו שם- גם בשבילנו!
@הדרי
