אתגר כתיבה 13 : )
-
והפעם....
אתגר כתיבה ברעיונו של @דודו.
אמנם הוא שלח את הפניה די מזמן...
אבל היא עדין רלוונטית.למען האמת- ממקום אישי התחברתי לנושא אותו הוא רצה שניקח כאתגר....
אז...
אם סיקרנתי אתכם- תמשיכו לשורות הבאות.בנושא של האתגר הפעם יש אקטואליה למצב...
כמו שאתם בטוח זוכרים-
על אף שאנו אתר מוזיקה, אסור בתקופה הזו לשמוע שירים.לכן..
@דודו רצה לאתגר אותנו מהמקום הזה של המוזיקה.
שהרי ת'כלס המוזיקה היא כל חיינו- היא יכולה להביא אותנו למקומות עליונים וגבוהים-
אבל גם ההפך הגמור.
מוזיקה יכולה להיות הרס בלתי הפיך כמעט...סואו...
עכשיו זה זמן טוב להסתכל על החיים שלנו ללא מוזיקה.ואם עוד לא הבנתם את נושא האתגר אז-
תכתבו לנו את הבט שלכם...את התובנות או התוצאות של חיים ללא מוזיקה...
--
חייבת לציין שוב שאני ממש מחכה ליצירות-
כי...
הנושא מאוד רגיש...תודה ל @דודו על המבט המעניין והמחכים---
-
This post is deleted! -
יצא משהו קצר , מקווה שטוב-
חיים בלי צבע
שחור לבן
בלי מוזיקה
אין טיפת טעם
מה עושים בלעדיה?
דבר שנעלם
אמנם לזמן קצר ,
אבל עדיין מרגישים
שהיא לא כאן ..
באוזניות חסרות
המילים, המנגינות שמנגנות,
אלו שמנחמות, שנותנות את
הכוחות- להמשיך לשרוד ... -
טוב זה פעם ראשונה שלי אז נא לקבל בהבנה ...
חיים ללא מוזיקה
זה כמו שיעור בלי מורה,
וכמו דג מחוץ למים
וצייר ללא צבע ,
ולמרות הקושי
יודעים אנחנו בכאב
שצריך קצת להתאבל ..
ונחכה שיבוא מהר
לנו הגואל! -
זה מה שיצא בספונטני...
עולם בשחור לבן.
תמונה שיוצאת ממסגרת
חיוכים שקפאו על הפנים.עיניים שקטות מספרות
מילים שלא נצרבות על הדף.
מימד של עומק שנשטח.חיים שאי אפשר לפתח.
חיוך עדין ושמחה שקורנת
דמעות שזולגות בלי שליטה.מציאות פרושה על גליון
בלי אפשרות לכתוב לה תווים
ללא המנגינה שתתן כח ותפיח חיים.זה עולם בלי מוזיקה בשבילי. שטוח... בשחור לבן... להפסיד את העומק ולהעביר את החיים בלי הרגש.
ובוא לא נשכח שמאחורי המילים היפות יש קושי יומיומי, במיוחד בנסיעות...
-
@אייצ-ית אמר באתגר כתיבה 13 : ):תכתבו לנו את הבט שלכם...את התובנות או התוצאות של חיים ללא מוזיקה...
תובנות...איזה... התובנה היחידה שאפשר לעשות גם ת'בלתי אפשרי....
(אני כותבת את זה אחרי שבוע וחצי בלי מוזיקה אז תקבלו בהבנה..)כמו לחצות את הים,
עם תרמיל ומקל.
כמו לצעוק על כולם,
בלי לקלקל.
כמו לשפוך ת'נשמה,
ועדיין לשתוק.
כמו לחיות בשממה,
ולדעת לצחוק.כמו לקטוף פרח בלי גבעול,
לגדול בלי לדעת לשאול,
כמו חלל שמגיע עד התהום,
ילד שהרסו לו ת'חלום.כמו לחיות ת'עבר,
ולהיות בעתיד.
כמו עוד יום שנגמר,
ואין מה להספיד.
כמו בדמיון כמעט לגעת,
ולהתעורר מסיוט.
כמו להיסחף בלי לדעת,
להרגיש כמו קישוט.כמו לעבור עוד שבוע,
ולא להיכנע לטירוף.
כמו לחיות עם געגוע,
לנגן ת'כאב החשוף. -
@דודו @אייצ-ית
וואוו נושא יפה!
לקחתי את הרעיון לכיוון הפשוט - בעיקר כשמרגישים את החסר מבינים כמה יופי, עניין ועומק יש לנו במוזיקה!!! ומעריכים יותר.
חיים של שעמום,
של חֶסֶר עמוק.
חיים בלי גיוון,
של דיכאון ולא בצחוק.חיים שסוחבים,
והכל על הפנים.
חיים קצת עלובים,
חיים לא מובנים!!אין ביטוי ואין זמרה,
או יצירה לנשמה.
אווירה כה מוזרה,
קול נכאים נשמע.אין ציוץ ואין רון,
אבל אבלים כולם.
נס שזהו רק דמיון,
וואו!! תודה לבורא עולם!
-
מתי שקשה מתי שעצוב
חוזר שוב ושוב
לנגן, לשירים
למנגינות למילים
מתחבר לנשמה
עם הרבה נחמה
וברגע של אושר ושמחה
מעלים תקצב
עם כל המשפחה
אף אחד פה לא בעצב
ביום וגם בלילה
אותנו מלווה
אז איך אפשר 30 ימים
בלי מנגינות ובלי שירים
בלי לשמוח בלי לרקוד
תגלו לי את הסוד
כי עוד רגע ואני
נופל לדכאון
בלי מוזיקה זה כמו
לקום לבד בלי שעון
(דבר לא הגיוני)אני יודע שיצא לי לא וואו אבל הייתי חייב לנסות, לפי הלייקים נראה אם היה שווה -
כמים לנשמה
זהו כוח מופלא
להנות ולהרגע
לנשום ולחיות
המוזיקה מאירה
באלפי גוונים
ונותנת נחמה
איך אפשר בלי
רגעים עצובים ושמחים
אירועים שונים
ורק בימי אבל
כשלא ניתן
להיקרע מול האיסור
להתגעגע למנגינה
שום קולות משונים
לא יהוו תחליף
לקולות החיים
למנגינות הנשמה -
נבראנו לעולם קטנטנות תינוקות
נבראנו למלא חלקים בתמונות
נבראנו כדי להעביר את מסרינו
נבראנו בשל לבצע תפקידנוייחד עם זה בא נסיונות
ייחד עם זה יש נפילות
יחד עם זה יש גם שמחות
ייחד עם זה בא השפלותעם הכאב קיבלנו ריפוד
עם הריק נכנס המילוי
עם השמחה בא הביטוי
עם הפצעים בא הריפוימוזיקה כדי לבטא שמחתינו
מוזיקה כדי למלא את נפשינו
מוזיקה כדי להרגיע רוחינו
מוזיקה כדי לעזור במילוי תפקידנו -
הלב מלא הלב גדוש
רוצה לדבר רוצה לחוש
לא מוצא מילים לא מוצא שפה
אז הוא שותק לו כבר תקופהרוצה לצעוק רוצה לבטאות
לשפוך קצת רגש בין אות ואות
לא מוצא שום דרך לא מוצא כיוון
כי בלי מוזיקה הלב בניוון -
כמו לשבת שבעה
ולבכות את האובדן
כמו לאבד עוד שעה
ולחוש איך עוצר לו הזמןמרשים לעצמנו למחות
איך העזו לקחת
לחמישים ימים (או פחות)
את מקור השלווה והנחתאך ניזהר ובל נשכח
שכל יום הוא יום השנה
לאדם גדול שנלקח
סתם כך, ללא הכנהואין לו תחליף לאותו התלמיד
גם לא ווקאלי, לא מעובד וערוך
הוא אבד לעולם, לתמיד
יהי זכרו ברוך. -
אי אפשר לשמוח
גם לא להביע עצב
גם לא ריקוד מעודד
אבל אני לא מצטער
לא הייתה עולה מחשבה
אם היה זה חלילה
מהמשפחה הקרובה
אז גם על תלמידי רבי עקיבא
לא נורא אם נתאבל ולא נשמע -
בלי מוזיקה:
לא, לא תחזור בקרוב אותה הזיקה
האמת התקופה הזאת לי מאוד מציקה..
מ-ע-י-ק-ה
שומע תרגש בסטריאו ימין ושמאל שמאל וימין,
קשה לי לחיות בלי אותה מנגינה, היי מי יאמין..
מ-ו-ז-י-ק-ה-
זה נשמע עוד מטאפורה, משל ונמשל,
אני ממש לא צוחק זה הרגש נבהל, זה חודש ימים לא סתם..
על שלא נהגו אהבת חינם,
ולא לחינם אני נעצב כאוב ומותש זה המצב,
(ויכוח בפורום על מה מותר ומה לא, היום,
לסיים עוד מסכת בשביל עוד קצת לטעום..)
אז תשאל אותי מה המצב..
זה לא חכמה לדבר
כשאין לי באוזן מקצב...:)
נהוראי אריאלי
סופרים את הימים ומסתכלים, אם נשמע שירים זה תלוי רק בנו... -
איך מתמודדים
איך מתעודדים
עם חיים כה לא פשוטים
צרות ובעיות
החיים הם לא תותים
יש לכולנו דאגות
יש רק דבר אחד
שמסוגל פה להרים
לכל אחד
את הקצב בחיים
להדחיק את המחשבות
לשמח להנעים
לכמה שעות טובות
ואיך אפשר בלעדיו
פתאום כולם מבינים
שזה לא מובן מאליו
איך נעצרים החיים
והרגשה מעיקה וקצת מציקה
חסרה לי באוזן
כמובן, מוזיקה!!!!
על זה לא מוותר
בשום פנים ואופן
חסר באוזן המקצב
השירים המנגינות
אך מה לעשות שזהו המצב?!
צריך להשלים ולחיות
-
נסיעה משמימה
מתארכת לאין סוף
מסביבי דממה
ואוזני כרויות.מילים וקולות
שמנסים להשלים
נשפכים באוזניות
שיר אחר שיר.הווקאל לא יכול לחפות
למרות החיקוי שמנסה
ביט-בוקס וחצוצרות
שנעשים כולם בפה.זמן של אבל
וזה מה שמאיתנו נדרש.
נקווה שיגמר הסבל
בביאת המשיח, בבנין המקדש.באמת רוב הקושי שלי זה בנסיעות....
אני מבלה בהם הרבה זמן בד"כ וכשאפשר לשמוע מוזיקה - הן הופכות לשעות הכי יפות בכל היום. -
לא אוהבת לכתוב עם נושא מראש, זה מקשה עליי בזרימה של הכתיבה
בגלל זה עד היום לא השתתפתי בשום אתגר
אבל הנושא הזה ישר קרץ לי...
המוזיקה הזאת
המוזיקה הזאת שליוותה ברגעי משבר
המוזיקה הזאת שטובה מכל חבר
המוזיקה הזאת שידעה ללטף
שאיתה מסתדרים גם לבד, בחושך, במרתףהמוזיקה הזאת שתמיד נותנת לי יד
המוזיקה הזאת שכאן ולא רק ליד
המוזיקה הזאת שעבורי היא עולם
שאיתה שום דבר לא נעלםהמוזיקה הזאת חסרה כל כך עכשיו
אז באו ננהג כבוד ונהיה כולם יחדיו -
טוב אז ניסיתי לכתוב, האמת שהיה ממש קל כי זה משהו שנוגע בכולם-המוזיקה שלנו--
הכנסתי בזה קצת פן מזווית אחרת--
מוזיקה היכן?
מנסה לחשוב על היום ומחר,
להמשיך ולזרום והיום לא נגמר,
אין את הצלילים,
רק ווקאל, קולות ומילים,
זמן עובר לאט בכבישים,
אין מוזיקה כבכול יום- משמִים--
ואיך נשאר אדישים?
מנסה להמשיך לארגן,
אך שוב- הצליל בראש מתנגן,
מעורר ציפייה וגעגוע,
אל המוזיקה שתחזור בעוד יותר משבוע,
אך נעצור רגע ונתבונן במעשים,
האם אנו באמת מתאבלים?
או רק סופרים כמה נשאר מהימים?
על בין אדם לחברו מתו גדולים,
ועל כן אלו המנהגים,
ובזה יש צורך להיזכר--
בין אדם לחברו, לאחר!!
ואז—
המוזיקה תקדים ולא תאחר--
לכל אלה שמרגישים את ההרגשה הזו בנסיעות ובכלל- כמה שהמוזיקה שלנו חסרה--
אבל תסתכלו כמוני מזווית קצת אחרת, מניסיון-זה עוזר
-
מוזיקה , שירה
מנגינה, רוגע
ים, שמיים,
חוף
משהו בי רוצה
רוצה כל כך
לצרוח
איה היא הנגינה...
והמנגינה?מוקדש לכל אלו שהמוזיקה בשבילם היא כמו בשבילי -
איך אפשר את האבל להרגיש
איך את הצער והכאב להמחיש
על תלמידים שנפטרו
על שנאת חינם
על כבוד שלא נהגו
ועל מות כולם
צריכים אנו להתאבל
על עשרים וארבע אלף תלמידים
ולא להתבלבל
להיות תמיד מאוחדים
אך איך נרגיש את האבל
הצער האבדה?
שמכל יושבי תבל
כל אחד יידע
ויצטער?
לקחו לנו את השירים
המנגינות והמילים
ואין מה שירים
צריך רק להשלים
עם המצב
להתאבל ולנהוג כבוד
זה בזה
ואיך אפשר להתאבל
ולהרגיש בצער
אם לא על ידי לקחת לנו
מה שמשמח
אותנו
הלא הוא מוזיקה
רק ככה מרגישים אנו מעט
את הצער שבלב כל אחד חרט
יכולים אנו רק קצת
להתאבל מעט
לקוות ולהתפלל
שבית מקדש יבנה
ולבוא גואל לפלל ולייחל
ובעזרת הקל
עוד נזכה ונגאל
