שאלות, תשובות, טיפים והצעות ייעול בכתיבה.
-
@רבקה "שחקנית" זה הדבר האחרון שהייתי אומר על מי שכתבה כזה שיר!
אבל המילים עושות את שלהם וגמאני מרגיש כזה לפעמים מחייך וצוחק אבל מבפנים...
אז שורה תחתונה להגיד ריגשת זה להמעיט במה שהרגשתי כשקראתי את זה. -
@טיטו אמר בשאלות, תשובות, טיפים והצעות ייעול בכתיבה.:
אז שורה תחתונה להגיד ריגשת זה להמעיט במה שהרגשתי כשקראתי את זה.
אני שמחה שזה מה שזה עשה.... כי כל כוונתי היא להעביר באמת את הרגשות שלי הישר ללב הקוראים, וכנראה שהצלחתי... ומצאת הזדהות ישירה עם המילים
אבל הדבר הכי חשוב הוא - שאני מקווה שהחיבור שלי חיזק ונתן במת עידוד לכאלה שחושבים שהם לבד. כי הם ממש ממש לא לבד במערכה.
-
@מישי אמר בשאלות, תשובות, טיפים והצעות ייעול בכתיבה.:
@רבקה אמר בשאלות, תשובות, טיפים והצעות ייעול בכתיבה.:
זה אוטומטי. ואני חושבת שכך צריך להיות אצל כולם.
לא אצל כולם, רק אצל מי שהוא אומן בנשמתו. מי שסתם יש בו כישרון אבל החלק האומנותי הוא לא בנשמתו לא מרגיש ככה.
ולגבי הקורא - וודאי שמי שמכיר את הרקע ומבין מאיפה נחצב השיר מתחבר הרבה יותר ומבין הרבה יותר לעומק. וקרדיט ל @אינספריישן על השיר תספר לה ששיתפה אותנו ברקע של השיר (מאמינה שלא באמת שתפה אבל רקע כן קיבלנו) ולקרוא את השיר לפני ואחרי זה היה כמעט כמו 2 דברים שונים....
שיר מיוחד וכואב ומלא תפילה שמתאר סיפור עצוב ואמיתי כ"כ של נשמות רבות - והיד שלי רוטטת עכשיו.... (הנה מצב שבו השיר מתחבר עמוק לקורא ואז זה רגיש מדיי גם בשביל להגיב במיוחד כשזה בפומבי.)@AVI123 שלושת השירים שלך מקסימים!!!
מדברים בגדול על אותו נושא ונהנתי שכל אחד ממקום אחר ובסגנון שונה!
השיר גלו את האמת הפנימית הוא שיר שבא להעביר מסר נוקב לעולם "לחנך" ולכן הוא בנוי במקצב קצר של 2 שורות בכל בית, מה שדורש מהקורא להתרכז ולהפנים את המסר בצורה חדה וברורה. מדהים!
הן צדיק הוא כמה עצוב ככה נכון.
הם רק הקליפה שיר עמוק שמדבר על עומק האדם והחיים שיר שזורם ולא נתקע ומאפשר לקורא פשוט - להעמיק פנימה. אמן שנצליח!תודה רבה על הפירגון!!!
-
אני תמיד מרגישה שיותר קל לי לחבר שירים על חוויות שונות שקורות לי או על הרגשות שונות שאני מרגישה וזה יוצא יותר טבעי גם
-
@ברוריה אמר בשאלות, תשובות, טיפים והצעות ייעול בכתיבה.:
אני תמיד מרגישה שיותר קל לי לחבר שירים על חוויות שונות שקורות לי או על הרגשות שונות שאני מרגישה וזה יוצא יותר טבעי גם
אני חושבת שכך זה רוב הסופרים.
גם לי אישית יוצא שירים טובים יותר כשאני כותבת מתוך חוויה -
@רבקה וואו. ריגשת. נגעת בי.
הלב שלי שם - בשיר הזה!!!
איך הוא כ"כ אמיתי ונכון וחודר פנימה אל הלב - פשוט כי המילים שלו מתארות בצורה הכי פשוטה ונכונה מה קורה לנו בלב ובלילה במיטה....
תודה על השיר הזה!!! (שומרת לי אותו.)
וזה שיר שכתוב כ"כ יפההההה אוהבת ת'חרוזים שלך!!!@רבקה אמר בשירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה:
ולכרית נמאס להקשיב,
היא מתחילה לעקצץ.
גם לי התחיל להעיב,
כל יום מחדש להיעקץ.ואני יודעת,
שמחר עוד כזה יום
כולי משתגעת
את עצמי קורעת
למיטה כורעת
עייפה ודומעת.
כי אם -
לא אהיה מספיק עייפה
המחשבות
הרגשות
הזכרונות
התסכול והבלבול
יציפו אותי כמבול
ולא יתנו לי -
לישון
ומחר לקום
לעוד כזה יום.... -
https://miktzav.com/topic/349/שירים-לכתיבה-וקריאה-שימו-לב-לפני-כתיבת-פוסט-לחוקי-הקטגוריה/279
ככה זה נוצר...
זה פוסט עם קטע קצת שחצני, אבל מי שיקרא את השיר שפרסמתי עכשיו בפורום המקביל יבין שהוא די מתבקש. פרסמתי עכשיו שיר מוזר לתפארת, שבאופן די חריג לא עסק במשברים אלא בתיקונים ובצורה תמוהה עד אין קץ... אני מקווה, שאולי.. יבינו ששירים באים בלי ששואלים אותם, ואי אפשר להאשים יוצרים, זה המצב..יום אחד, באמצע שיעור הרגשתי שאני מתקשה להתרכז, הכל היה חזק מידי ויותר מידי הסחות דעת השתלטו עלי. הרגשתי שאני לא מרוכז כי חסר לי בטהרת הנפש, טהור בראשונים מתואר תמיד מי שנקי, שאין לו מניעים או חוצצים נוספים (חשבו על שער הטהרה במסילת ישרים) ויחלתי בתוך ליבי להיוולד מחדש, ללכת למקווה להיטהר מכל זה. שיהיו "מים עמוקים מכוסים מעל ראשי". ותוך כדי כך נזכרתי במי שתיאר את המקווה כ"רחם העולם", מקום מעולם להיולד מחדש בו.
הפכתי את הדף שעליו שירבטתי את השיעור וכתבתי "והמים כאן ברחם העולם, מגלים בי עכשיו סוד עתיק ונעלם". ומיד עלה בי לחן.
עכשיו, למי שלא יודע, לחנים באים מהר, תוך דקות, וזה בדרך כלל סימן להשראה פתאומית, אז זנחתי את השיעור התרכזתי בכתיבה.
"מים עמוקים מכוסים מעל ראשי" ומה עוד? השורה השניה חייבת לתאר את המים המקיפים את הטובל, לא רק מעליו, הם גם סביבו, נמצאים בכל מקום ומקום שבו, מחוט ועד שרוך נעל, "מציפורן ועד - ", אפשר להשאיר מקומות ריקים..
החלק השני של הבית: חיפשתי חרוז לראשי - אישי נשמע מתאים. הבנתי שאש גם היא מלובה בעקשנות מרוחות חזקות, אבל הנר יפה יותר... נר ה' נשמת אדם..."כל הרוחות שמלבים את אישי
עצרו עכשיו, אני כמו נר עכשיו".הפזמון לא היה מוכן, פניתי אליו שוב, רציתי לתאר את היציאה מהמקוה, הבית יוסף אומר שמה שמטהר בטבילה זה דווקא היציאה מהמקווה, הטומאה נשארת במים והאדם יוצא מהם חדש לגמרי. המילה לגמרי לא מתאימה למנגינה אז: "ואני יוצא מכאן אני חדש לחלוטין", הסתפקתי האם לכתוב "כשאני" או "ואני" והכרעתי על השני, אני מעדיף הרגשה של התקדמות בעלילה שנותנת תחושה של חיים פנימיים על פני השקפה חיצונית וקבועה. מה מתחרז עם לחלוטין? לא ברור.
הלאה, חצי שני של הבית, הוא צץ בלי לשאול, ונראה די לא קשור "אנו יוצאים יחד לשקיעה, עטופים באהבה עטופים ביראה", אבל חשבתי שהוא דווקא קשור ועוד איך, השלווה הגמורה הזו שאני מחפש אמורה לכלול את השלווה שאנו מחפשים כל העת: השלווה החברתית. והצעדה הזו במקום כל שקט כמו השקיעה, כשתי אנשים ששקועים באותו חוויה עצמה זה התגלמות ההשלמה החברתית בעיני. להצליח להיות שקוע בחוויה מסוימת, ועם מישהו נוסף.
והתגלמות ההשלמה החברתית אמורה השתלבה עם השלמה רוחנית נוספת, ההשלמה של השברים הכי גדולים של עולמנו: המקרים.
אין שום דבר ששובר את השקפתנו והסתכלותנו על העולם כמו דברים שאיננו יכולים לצפות אותו או להבינם, וברור לי שההכרה הזו בשלמות, במעין ביאת-משיח פרטית חייבת לבוא עם התיקון הזה.
הביטחון מקנה לאדם שלווה, אומרים הספרים, וזה כי אין יותר דברים מסתוריים שהוא לא יודע, עולמו שלם, ואני חייב לפתור את זה אז:"מאמינים בנצח בן מאה מקרים
ששלובים בפסיפס וכולם מאירים"והסיום הזה, הכול כך שלם, סיום שלא משאיר סימני שאלה יותר, כי זהו, כולם מאירים עכשיו. הוליך מעולה לפזמון של המים ברחם העולם. של הלידה מחדש המטאפורית הזו.
ואז, כשאני עסוק בספק-חלום ספק-חזון הזה, אני מבין כמה שהוא מוזר, זה חוויה של מסוממים שחיים את הנצח ומדמיינים אורות וצללים בכל מקום. אבל אני רוצה להמשיך הלאה: אני חוזר לדימוי המקוה שנזנח בחצי השני של הבית הראשון: הבית יוסף אומר שהטהרה מגיעה במקוה כיוון שהמים הם לא מקום שיש בו קיום, ולכן כל הטומאות נושרות במים.מבחוץ הם רואים אדם טבוע
אני משאיר כאן את כל השבוע
וכל כך הרבה דברים שקשורים בי בעוצמה
נושרים לתדהמתי, נופלים אל הדממהכאן אני מבין שבלי שימת לב ביצעתי מהפך: בניגוד לבית הראשון שהתייחס לטבילה במקוה עצמה אני כבר עובר לתאר את הטהרה עצמה, את היציאה מהמקוה, אני מסתכל על החצי השני של הבית הראשון ויותר את המהפך המדויק הזה גם לגביו, וכך נוצר החצי השני:
ופתאום למולנו צועדת הזריחה
וכל העצב שלי מתגלה כשמחה
והאופק מתרחק והשמיים נבקעים
כשאוזניי מתמלאים במים עמוקיםברור, לא? בניגוד לבית הראשון שדיבר על הצעדה לעבר השקיעה, להליכה למקום הכל כך שקט הזה כדי להשתיק את כל הקולות הרעים עכשיו באה אלינו הזריחה, הכוחות הטובים שמופיעים בטהרתם כמו שהם: האמונה וגילוי כבוד מלכותו יתברך, המחמאות והאהבה. ואיך נראה הגילוי הזה? ציינתי שלוש נקודות יחוס: א. העצב עצמו מתגלה כמו שמחה, אנחנו מבינים שהאסונות הללו היו טובה אמיתית. ב. האופק מתרחק - גבולות ההשגה שלנו עצמם גדלים, אנחנו לא מבינים את מה שלא הבנו עד היום אלא מבינים שיש דברים נוספים שלא ידענו שהם קיימים. ו ג. השמים נבקעים - כלומר, הכוח הזה עצמו שנמצא עלינו, שאנחנו מביטים עליו ומייחסים אליו הכול בתמידות - פתאום נבקע ואנחנו מגלים עוד רובד ועוד רובד ועוד רובד...
השיר גמור, נשאר רק הפזמון הלא ברור, מה מתחרז עם "לחלוטין"? אני חושב חושב חושב ומחליט על מאיטים, זה מתאר היטב רגע של שלווה, איך הנביעה המהירה הזו של מרוץ החיים האכזרי מאיטה לקצב שפוי. "וכל המעיינות שמפכים בי מאיטים" משתלב גם עם מוטיב המים החוזר שוב ושוב. אבל - אני שונא לאט, באמת שונא. הרי בבוא היום הזה המעיינות לא יאיטו, אדרבה, יצא נהר גדול מבית קודש הקודשים והשפע יזרום יותר מהר וחזק מאי פעם. ויש לי רק פיתרון אחד: אני מוסיף את המילה 'במהירות' 'וכל המעיינות שמפכים בי מאיטים-במהירות.'
כי ההאטה הזו לא תהיה האטה אמיתית, זה רק יראה לנו ככה. כלומר, אם נביט אל אותם מעיינות שמפכים בי, הם לא הופכים לאיטיים יותר, הם נראים כאילו הם מאיטים וזה כי הם שלווים, אבל הקצב שלהם רק גדל.
הסתכלתי על השיר והבנתי שאני אוהב אותו מאוד, שיר אוטופי כזה, כמעט פסיכדלי שמתאר חויה מאוד מיוחדת, זה גם אחת הפעמים הראשונות שאני מתאר מצב לא מתוך החויה האישית שלו אלא ממחשבה עליו בלבד שזה נשמע מעניין, שקלתי לפרסם אותו מיד, אבל מה אני יעשה ביום ראשון? אולי בערב שבת כי זה באמת מתאים.. אולי לא...
פתאום חשבתי על התגובות, שיר מוזר משהו, הסתכלתי על כלל משתתפי השיעור והבנתי כמה זה רחוק מהם, כמה זה רחוק מכולם. מה אמא תגיד? ובמחשבתי עלו כל מי שלא מכיר את תחושת השלווה הזו, את הטהרה כמו שהיא, אז הוספתי גשר:
"האם הרגשתם זאת אי פעם - האם שמעתם את השקט?
האם נטהרתם פעם בנועם - הנח את הראש, זה לא לרדת."
ומאז אני רק מזמזם את הסיום הקליט של השיר: "הו יא, הו יא, איך הם מאיטים במהירות".
פניתי להשלים את חצי השיעור שהפסדתי. -
-
@שרי-0 אולי @אינספריישן יכולה נראה לי שהיא יודעת אידיש והכתיבה שלה זה משו שלא צריך לאמר עד כמה זה יפה אקיצר נסי לשאול אותה
-
@הללויה
מדהים!
עמוק!
מחייב!
זה לא שיר שאפשר לקרוא על רגל אחת - זה שיר שצריך ללמוד אותו.
תודה ששיתפת איך הוא נולד - זה מוסיף הרבה להבנה.
יש בך אומנות אדירה ועומק פנימי בלי גבולות.
מאתגר לחיות במקום מורם ולדעת שמסתבר שאין מי שיבין אותך באמת עד עומקה של נפש ונשמה, נכון?
אבל זה שווה את זה!!! והשיר הזה יוכיח.
המון הצלחות! -
@הללויה וואו איזו סקירה!
שיר מדהים, אומנותי, מלא ארמזים ופותח המון מקום לחשיבה.
אחד היפים שקראתי לאחרונה! -
@אינספריישן אם היה אי פעם שיר שיכל לבטא חנוכה- הצלחת!!! אני עם פה פעור.... זה פשוט.... מדהים!!!!!!!!!! אין מילה אחרת! פשוט מדהים!!!!!!!!
-
@אילנית אמר בשאלות, תשובות, טיפים והצעות ייעול בכתיבה.:
@אינספריישן אם היה אי פעם שיר שיכל לבטא חנוכה- הצלחת!!! אני עם פה פעור.... זה פשוט.... מדהים!!!!!!!!!! אין מילה אחרת! פשוט מדהים!!!!!!!!
מצטרפת. וואוווווו איך אהבתי את ההנגשה של החג בכל מיניי זוויות מסויימות. @אינספריישן עשית את זה מטורף!!!!!
ו... @הללויה - את כל מה שרציתי לומר - כבר נאמר לעיל. כך שעדיף שאקצר במילים...
כתיבה יפהיפיה, עמוקה, ועם ים של אופקים להתגמשות במחשבה. שיר שמדבר אל כ-ו-ל-ם.עלה והצלח!
-
@אינספריישן השיר שלך הזוי תאמת שזה נתן לי נקודה למחשבה שרבי נחמן אומר שכל אחד עובר את כל המלחמות שהיו לעם ישראל וכאן כולם כותבים על קשיים ומלחמות ועכשיו שאנחנו בחנוכה צריך לזכור שלא משנה מי אתה ומה אתה חושב... תזכור שנצחנו במלחמות וגם אתה תנצח את שלך
-
@אינספריישן וואו, זה לא סוד שאת ברמה מעל כולם כאן, תודה שהסכמת לכתוב לנו שיר שלם ולא רק כמה שורות, מקווה שתמשיכי.
