אתגר כתיבה 30 :)
-
האמת שבתקופה האחרונה המוזה כאילו רבה איתי ולא ממש מצאתי השראה מה שיצר לי רק טיוטות אינסופיות אבל כנראה שהיא חזרה והרי התוצאה לפניכם-
סערות פנימיות
נשמה בחתיכות
צעקות מחרישות
מתוך הלב שלי.
געגועים למשהו
נסיון בדבר שהוא
תקווה אל הכלשהו
זאת התפילה שלי.הכוכבים ירדו עלינו מלמעלה,
יבשרו לי בשורות,
עם תשובות מאלוקים.
המלאכים יסבירו מה קרה לה,
לפעימה בלי הדמעות,
שהחליטה להחסיר.דמדומי השקיעות
מבטים של שניות
רציתי לראות
טיפה של אושר.
הסינוור בעיניים
בקשה משמיים
כבר טבעתי במים
חיכיתי או ש...הכוכבים ירדו עלינו מלמעלה,
יבשרו לי בשורות,
עם תשובות מאלוקים.
המלאכים יסבירו מה קרה לה,
לפעימה בלי הדמעות,
שהחליטה להחסיר.אז אלוקים שלח לי אליי
תראה לי בכוכבים מעליי
זה חצי שעה יותר מידיי
וכל דקה אחת אומרת נצח! -
ידעתי שהדברים אסורים
שמים להם סייגים וגדרים
כך כל המשגיחים אומרים
אבל אני רק רציתי לבדוק
עברתי ביודעין על החוק
ובאמת חטפתי כזה שוק
בלי לשים לב התדרדרתי
הגעתי למצב שכבר לא חשבתי
נפלתי ונפלתי עד שכבר התיאשתי
ואז הגעת, אמא שלי
עם כוכב של תקווה בשבילי
ובקול רך אמרת לי
כמו שהכוכב מאיר רק בלילות
כשחשוך כמו בנפילות
כשאיבדת את כל המעלות
כך בני תתחזק ואל תתיאש
תצא מהבוץ מבלי להתבייש
תזכור, הכוכב מאיר עליך כאש
פשוט תקום ותעזוב אותם
ומה שהיה עד עכשיו, תם
תתחיל מחדש כילד תם
תזכור שאני מאמינה בך
ובכל הכוחות שיש לך
קך את הכוכב מתנה בשבילךנ. ב.
ניסיתי את כוחי בכתיבה
זאת לי פעם ראשונה
ואשמח לקבל תגובה
וגם ביקורת בונה
נ. ב. מקווה שזה מתאים לקטגוריה... -
A AVITAL 1 התייחס לנושא זה ב
-
מצולקים מכוכבים/אילה
צעקות משתיקות
הלב מנסה
להשתלט על המושכות
אך אין הצלחה
הוא מוכן לפרישהלשרוד בלי לב
לחיות עם הכאב
לעזוב בלי לנטוש
לשרוט במקום לחבושעל דוכן בשוק
לשים את הרגשות
לשרוף אותם באדישות
ולצחקק לעצמי בסיפוקגעגוע לאותו הכאב
שתכוחות שלי שואב
כמיהה למצפון שקט
לאור שיביא את האפקטכוכבים נופלים
כשאנחנו נשברים..
כי בכל אדם יש טוב שהשחיר
כמו כוכב שרק רוצה להאירגם כוכבים
לפעמים טועים
אבל הצלקות מהכוכבים
עשו אותך גיבורה עם השברים||גםו מי שנראה כוכב
נראה מרחוק אור ענק
גם הוא מצב מורכב
כמעט שמהכאב הוא נחנקאז אל תצפו מכוכבים
להיות מלאכים.....הם כמוכם נופלים
רק שזה קורה בדממה
בלי מלא צופים
הם לא מפילים ת'אשמה
על כוכבים אחרים..|| -
השמש כבר שקעה
והירח קטן כל כך
מעיניי זלגה דמעה
שם ליד פרחי הבאךהבטתי למטה
לא ראיתי מאומה
ריק שחור
מילא את כל השדרהועייפתי כבר
ולא רציתי להמשיך
והיום נגמר
כך אחרי שהחשיךורק רציתי לישון
להתחבא מתחת השמיכה
לכבות את השאון
ולשקוע במיטהאבל לרגע הרמתי מבט
כן. לא שכחתי.
אני בת
גם אם קצת התבלבלתיוגם בחושך העמוק
כשאני לא רואה
אבא שולח נשיקות מרחוק
מזכיר לי שהוא נמצא -
בלילה שכולם ישנים
אני יושב ובוהה בכוכבים
ומהורר בתוך עצמי
ופתאום מאיר לי
הכוכב הצפוני
שמאיר את ליבי.ואני חושב לעצמי
שכמו שבכוכבים
יש אחד שמאיר
ככה בחיים
בחושך, בעצב
תמיד יש משהו מאיר.||שיר נחמד שכתבתי בדקה
אבל עם מסר חזקק לחיים || -
עץ הכוכבים.
ביער השחור נטוע עץ
אין אחד כמוהו
עץ מיוחד אך לא נוצץ
רק מלא בתוהו.
לא פירות עליו צומחים
כי הם רוקבים ממילא
על העלים שבו יש כוכבים
אך לא רוצים את אלה.
כל יום שלישי אנשי הכפר באים
ממלאים סלים בפירות שווי ערך
ונותר הוא עץ הכוכבים
הם לא רואים בו צורך.
אנשים רואים צוחקים
על עץ מוזר בלי ריח
ושואלים הם את עצמם
אם יש כוכבים, איפה ירח?
והעץ נותר מלא
בכוכבים של לילה
ואני, מן הצד צופה
רוצה לקנות אחד בלירה.
ניגשתי אל העץ הבודד
ודמעות לא היו בעיניו
באתי, רציתי לעודד
אך ראיתי ברק באישוניו.
תמהתי, שאלתי למה
למה אין בו צער, שהוא נותר מלא גם הלילה
וכך לחש לי עץ הכוכבים באושר
עלי עוד יש כוכבי קסם
ואצלם, נשאר העצב.
חיוך קטן עלה על שפתי
נכנס בי רצון לקטוף כוכב
התיישבתי תחתיו, כוכביו מעלי
וחלמתי, על עץ הכוכבים ושיריו.
בלילה ההוא
כאשר ישבתי לבדי בחצר הדוממת
התבוננתי אל הכוכבים-
החלטתי בליבי
כמעט נדרתי נדר-
להקדיש ערב ערב
רגע אחד,
רגע קט ויחיד
ליופי הזה, הזורח.זלדה.
נ.ב- לקחתי את הרעיון של עץ הכוכבים משיר ששמעתי פעם.
לא זוכרת את השם, או את הזמר. אבל חושבת שחובה לכתוב את זה.. -
מבט לילה..../#ORLY#
חַיִּים.
שְׁלֵמִים.
שֶׁמִּתְנַהֲלִים.גָּלָקְסְיוֹת.
עֲצוּמוֹת.
שֶׁרוֹחֲשׁוֹת.יְקוּם.
עָמוּם.
עָלוּם.כָּל זֹאת,
אֵלָי נִבָּט.
בְּרֶגַע אֶחָד,
שֶׁל מַבָּט.
שֶׁחוֹנַנְתִּי בּוֹ,
אֶת הַלַּיְלָה.||ניסיתי לכתוב תיאור של מה שזלדה ראתה בשמיים.. תיאור מזווית קצת שונה. כוכבים. רק במילים אחרות...
כשמסתכלים על השמיים הפרוסים בשעת לילה. מצד אחד אפשר לראות בהם חושך. אבל אפשר גם לבחור להסתכל על הכוכבים. שהם. כמו שזלדה כתבה. "ליופי הזה הזורח" וכמה שהם נראים לנו קטנים ובלתי משמעותיים. הם אלו שמביאים ללילה את היופי. הזורח. את האור. וכל כוכב מסתתר מאחוריו עולם ענק. גלקסיה עצומה. יקום עלום.
וכל הכובים יוצרים את המרבד הקסום הזה כשרואים במבט אחד שנותנים בו, בלילה.
מבט. ששוה להקדיש בשביל רגע אחד. קט ויחיד. בכל ערב וערב.
וצריך לזכור גם בחיים. כשנדמה לנו כשחשוך. וקודר. והטוב נראה כפיסות קטנטנות. וכמעט בלתי נראות. לזכור שמאחורי כל פיסה קיים עולם ענק.
ואם רק נמקד ונקרב את המבט. נגלה את העוצמה של כל פיסה קטנה כזאת. ונקדיש לה רגע אחד. דומם. קט ויחיד. להתבונן.|| -
מחפש את עצמי...
לפעמים כשאני בחוץ,
לא בזמן לחוץ,
אני נח, מרפה
ומנסה לחשוב מה אני עושה:
הרי אני וגם אתה
מחפשים מתי להשפיע, להאיר
להשאיר אחרינו מה שאף אחד עדיין לא השאיר,
אולי אני מדען?
(בשיעור מדעים...)
או אולי בכלל רקדן?
(בתוך סערת הריקודים..)
אולי למדן?
(חושב לעצמי בשיא הלימודים...)
אולי...
ואולי...
ואולי...
מתי אני אמצא איפה לזרוח?
מי ייתן לי את הכוח?
מבולבל מהמציאות סביבי...
הגלים גבוהים
המעגלים מסחררים
הדפים מבלבלים...
כולם מוצאים במה ליהיות מוצלחים,
ואני? אני...
מדשדש לי ככה מאחורה,
סוחב רגליים עייפות,
אבל אל תדאגו,
יום אחד אתם תראו,
אני מבטיח להוכיח לכם בגדול -
אני אעזור לאנשים קטנים לגדול
לחלשים לא ליפול
לעניים לפתוח יד לכל...
אמרתי שאני חולם בגדול?
הכוכבים נמצאים גם ביום
נשאר רק להרים עיניים למרום,
אבל בחושך גם את זה לא אצטרך להזכיר,
האור הזה זורח גם למי שלא מכיר
יש אנשים חשוכים, רחוקים
הם יושבים בצד, וכן, הם אפילו מרגישים (!)
תדליקו להם! ותזכרו-
מעט אור דוחה הרבה מן החושך!|| כתבתי מהלב... מקווה שתתחברו למסר...
לכו להאיר יש לכם את זה בגדול!
ותזכרו - חיוך הוא פס עקום שמיישר הכל - בדוק! || -
אולי קצת באיחור אבל...
"בלילה ההוא
כאשר ישבתי לבדי בחצר
הדוממת
והתבוננתי אל הכוכבים -
החלטתי בליבי,
כמעט נדרתי נדר -
להקדיש ערב-ערב
רגע אחד,
רגע קט ויחיד
ליופי הזה הזורח."רגע של שנינו יחד,
וכל אחד לבד.
זה סוג של סימן
שלך אליי-
שאפילו בצעד קטן,
אתה שומר עליי.מביט בי, אוהב.
וגם אם אין מילים,
אתה רואה את הלב.
שולח לי כוכב,
קורץ, מאיר.
כך החשוך והמורכב,
הופך לבהיר.והרגע הזה,
של שנינו בחצר-
שווה לי יותר
מכל רגע אחר!
-
השיר נכתב בהשראת המסוממים הירושלמים, הילדים שמחפשים את עצמם שם וכל אלה שהתייאשו מעצמם,
השיר מדבר על כמה מאחורי כל אחד כזה מסתתר יהלום גדול וכמה ירושלים לא היתה מי שהיא היום בלעדיהם.
יש איזו אווירה מיוחדת בעיר הזו של חיפוש וכאב חשוף שמשך אותי לכתוב על האנשים שישנים שם על הרצפה- לא פעם יצא לי לראות כמה דווקא הם אלה שישימו לב לילד שנפל לו המוצץ בצד ולגבר שמחפש את הדרך...
תשימו לב אליהם- הם גם בני אדם. (אני הרבה פעמים קונה להם שתיה ושמה לידם- ולפעמים זה פשוט לתת להם סיבה לחיות- להראות להם שלמישהו איכפת...)
אז הנושא שבחרתי הוא קצת קשוח ולבעלי לב חזק במיוחד-
תחשבו על האירוע הכי קשה שעברתם בחייכם- ותכתבו על זה שיר, זו יכולה להיות מסקנה ,מחשבה או סתם סיפור בצורת שיר, אבל- בצורה עקיפה בלבד ובדגש על מסקנות או הבנה מהסיפור ולא רק סתם סיפור...סומכת עליכם שאתם מסוגלים...יעל#
