"לנגן עם החיים או עם המדומים?"
מעשה שהיה כך היה...
בשנות התשעים המאוחרות פגשתי לראשונה בהפקה מוסיקלית את שיטת המידי...
שיטה בה מחברים מקלדת נגינה עם 2 כבלים משונים (5 פין למי שמכיר) וברגע שאני מנגן במקלדת הנגינה, המידע נתפס ונשמר כחומר דיגיטלי במחשב. כלומר אם אלחץ עכשיו פליי בתוכנת ההקלטה, המידע המנוגן משדר אותות דיגיטליים למקלדת הנגינה במקום הידיים שלי. מופלא!!!
בפריצת הדרך הזו יכולתי להקליט יותר לאט תפקיד מהיר, להאיץ בסוף ההקלטה חזרה למהירות הרצויה ולסיים את המלאכה גם אם איני וירטואוז צמרת או איזה רחמנינוב...
יכולתי לאחר הנגינה לתת פקודה דרך המחשב לשינוי צליל במקלדת הנגינה כך שסאונד אחר ינגן את אותה היצירה....
יכולתי למחוק תו בודד שבטעות החליק לי
ולא לנגן את כל היצירה מחדש...
בסיום העריכה הייתי מקליט את המידע כאודיו למחשב
עם כבלים מהמקלדת לכרטיס הקול
ויש לי ערוץ ערוך במחשב מוכן ליצוא.
בימים של אז זה היה עולם שלם שנפתח לי ומסמר אותי לכיסא שעות מרובות... רק לשתות ממנו עוד ועוד.
אך עם ההתבגרות האישית והמוסיקלית,
הסאונדים ההם של מקלדות הנגינה כבר לא ריגשו אותי וחיפשתי את השלב הבא.
שמעתי שיש ספריות סאונדים שחברות מוכרות ללא המקלדת. כלומר רק מוח והוא נכנס היישר לתוך התוכנה. טירוף!!!
חקרתי את הנושא לעומק ורכשתי את הספריה הראשונה. "אדירול אורקסטרל".
הפעם אני כבר יכול לנגן סאונדים ברמה הרבה יותר גבוהה אך מרגע שניגנתי על הקלידים,
אני יכול לכבות את מקלדת הנגינה.
המחשב אינו צריך לשדר למקלדת במקום הידיים שלי
דרך כבל את המידע.
הסאונד כבר בתוך המחשב,
לא צריך לדגום ולהקליט אותו בסוף התהליך כאודיו
והתוכנה משגרת אוטומטית את המידע לאוזניי בזמן אמת... אם יש שינוי ולו הקטן ביותר התהליך הרבה יותר פשוט,
מיידי וידידותי.
עוד פריצת דרך!!!
יצרתי במשך שעות יצירות ופסקולים והייתי מאושר.
איזה כיף זה לנגן עם תזמורת פרטית במחשב הביתי...
יום אחד הגיע אלי חבר כנר הביתה
והקלטנו תפקיד כינור אמיתי. אבל על באמת אמיתי.
פתאום הבנתי... שכל ההדמיות נשמעות יפה
עד שאתה שומע הקלטה של נשמה...
של נגן אמיתי שיכול ליצוק לתוך כלי נגינה
אפשרויות ההבעה אינסופיות
בהשוואה לווליום בלבד 1-127 שהיו קיימים בתוכנה.
מאותו רגע חוויתי מהפך והבטחתי לעצמי
שכדי לקבל תוצאה ראויה אצטרך להקליט רק נגנים.
עוד כמה שנים עברו וקצת נהיה לא נעים...
כי חברות היצור של ספריות vst יצרו מהפך אמיתי.
דגימות של נגנים אמיתיים בסימפולים
וארטיקולציות שונות ומשונות
כדי לרדוף ולהשיג את התוצאה האנושית.
שוב בלבול... מה, אז לא צריך יותר נגנים?
עם המרדף האינסופי הזה אני חי כבר למעלה מ- 25 שנה. מנסה להבין מי יותר שווה ומי רודף אחרי הזנב של מי ולהלן מסקנותיי:
-
אין ספק שלתפקידים אלקטרוניים דיגיטלים יש כיום מבחר רחב של ספריות שנולדו לזה ויתנו מענה אותנטי לז'אנר המוסיקלי. אז אם נפשך חשקה בייצור ביטים, אלקטרו, טראנס, edm וכו, ספריות אלקטרוניות יתנו את המענה הראוי ביותר.
-
אם ההפקה אקוסטית ודלת תקציב, אין ספק שספריות איכותיות יצליחו להתקרב ולהגיע למענה ראוי, אם כי
לחדי האוזן יובן שמדובר בסאונד לא אנושי אבל ע"פ רוב,
יש כלים בהם הם ישמעו די אמינים.
כדי להגיע לרמת ביצוע טובה חשוב שהמעבד יכיר את רזי הכלי שאותו הוא מדמה, על מנת להתקרב ככל שניתן
לחיקוי כלי אמיתי.
טיפ: בתופים למשל, המנעו מתפקיד קצר וקופי פייסט אלא נגנו פיזית את התפקיד גם אם הוא חוזר על עצמו. תמיד יהיו ניואנסים קטנים שבכל זאת קצת שונים מתיבה לתיבה ויתנו תחושה של נגן ולא של מכונה.
- לתפקידים אקוסטיים מורכבים ודומיננטיים אני אישית משתמש בספריות רק כדי לקבל הדמייה עד שהנגן או הנגנים מגיעים. זה נותן תמונה מצויינת, הנגן מבין בדיוק למה התכוונת כשהוא שומע את ההדמיה ואיך מצופה ממנו לנגן ויכול לדייק ולהבריג את עצמו להפקה בצורה מקסימלית.
טיפ: למי שלא למד מוסיקה ועיבוד, אפשר דרך הדמיות טובות להכיר עולם שלם של ארטיקולציות. מתי לנגן לגטו, סטאקטו, פורטמנטו, גליסנדו, פיציקטו, מרקטו, והיד נטויה.
כמובן שבמקרה של הקלטת נגנים לייב זה רלוונטי אך ורק אם מדובר בנגנים מקצועיים, ויכולת הקלטה בסיסית טובה. אחרת בעריכות מצופה לעורך התמודדיות עם סאונד לא טוב, תיקוני זיופים רבים, בעיות טיימינג ואז אולי עדיף להשאר עם הדמייה שעובדת מאשר עם נגן שמחפש...
- למי שנמצא בדילמה בין האפשרויות מבחינת תקציב, אמליץ לקחת לתפקידים אחוריים ספריות סאונדים ולתפקידים דומיננטיים נגנים אמיתיים. התחושה של נגינה לייב בתפקידים הדומיננטיים תשפיע ותגרום לכל היצירה להשמע כאילו הוקלטה כולה על ידי נגנים.
מאחל לכולכם חג שמח
עמית בן עטר
קורסים דיגיטליים ללימוד תוכנת ההפקה "קיובייס"
מן הצעד הראשון.
כנסו כאן לכל הטירוף האמיתי
https://amitbenatar.ravpage.co.il/cubase course for google
