היא יושבת לה באוטובוס
בוכה על מלחמה פנימית
נושמת לה אוויר דחוס
מרגישה בסכנה קיומית

היא במאבק על עצמה
על העקרונות שלה
על משהו 'לא רע'
אבל... זה לא נראה לה

היא הייתה היום בים
איזה אושר מדופלם
אבל היה משהו שהפריע
הבגד ים שלה היה צנוע

אה וגם אין לה לק בציפורניים
ובנגן שלה רק שירים חרדים
ואין לה קרסוליות מעל הגרביים
והיא אפילו קצת אוהבת לימודים

היא כל כך שונה מכולן
וזה מציק לה כל הזמן
הן לא לוחצות אבל זה מדביק
והיא קצת לבד וזה מציק

מרגישה את הכוחות אוזלים
איך היא מתרגלת וגם משתנה
אז היא בוכה בין כל הספסלים
בוכה שם על עצמה

זה קשוח
מה שעשית לי
כבר לא בטוח
כלום בחיים שלי

איך את עזבת
ככה בשקט
אמרת שכשלת
ובחרת לסגת

את יודעת,
תמיד יש שלב שמפסיקים לחלום
אבל לא כדאי לך
אל תעשי זאת היום

הדמעות שלי יורדות
מכסות את הכרית
איך לא הבחנת בהן פורצות
מקרן זווית

היית נחושה
אמרת ש'אנצח'
עכשיו את נמושה
והלב שלי צורח

למה דווקא את
אף פעם לא ידעתי
איך היית קרובה כמעט
למה שהייתי

ואם הייתי יודעת
הייתי משתפת
אולי לא היית טובעת
בתוך המערבולת

זה שורף לי ת'לב
אני עוצרת את הבכי
איך מכל הכאב
את פגעת בי הכי?