משתפת שיר שכתבתי, כמה ימים אחרי "אסון הר מירון"
ה"שלושים" חל ממש לפני ימים בודדים, ושוב עלו הזכרונות, התובנות והעוצמות של האירוע הגדול על זה, שמכל היבטיו, היה כואב, מהמם, ועם זאת - מפיח אמונה ותקווה.
שמן משחת קודש
נסוך בדמע-
לח, חלקלק.
מותם של קדושים
נישא בתמה-
כאוב, מצולק.
מ"ה קרבנות ציבור-
שאותתו על אותו חיבור
נאספו בלהט להבה
אש, מהקודש חצובה
אבוקת שכול, שבר.
הילה מאמירה בכל עבר
העשן, מיתמר.
סמיך וחודר-
קודר.
כחץ מקשת יורה
אל ליבות בני האדם
חוצה אותם, וזורה
עוד מלח-
על פצע פתוח
אשר לא נשלם...
והוא יבין תוכן ליבות
והוא ישלים את החורבן
יאחה את שברי הלבבות
כשהרפש מהעדה – מלובן.
שילת.