שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה

[dynhlybrmn185]

פוסט זה נמחק!

[נווד]

פוסט זה נמחק!

[dynhlybrmn185]

פוסט זה נמחק!

[טיטו]

פתחתי את הנושא מחדש.
אני רק מדגיש שהנושא הזה קיים עם חוקים משלו מי שלא מכיר אותם שיקרא כאן! אנחנו בפעמים הבאות נמחק פוסטים ונרחיק אם יהיה צריך כי זה לא ממש כיף לנעול לכולם רק בגלל שמישהו אחד או שתיים החליטו להתכתב בשרשור הזה במקום להעלות פה שירים.

[חובב המוזיקה 2]

בחדרם נמצאים שני אחים
לקראת יום המחרת נחים
על החלון הם מתווכחים
פותחים. סוגרים ושוב פותחים
קר לי, את החלון טורק
השני בתגובה נעלו זורק
קול נפץ המריבה ניצחה
להאחד קר ולשני הרווחה

בררר..... קר לי
אני רועד כולי
מהחלון נכנסת רוח פרצים
קפוא. ממש קר כלבים
לא יודע איך אפשר לחיות כך
במזג אוויר קר כל כך?
רועד הוא כמו עלה נידף
מושך השמיכה עד מעל העף

השני לעומתו ליבו מתרונן
לא יודע למה להתלונן
כבר לא חנוק איזה אוויר
ואת השמיכה מעליו העביר
אני כבר לא מזיע
מקודם היה באמת מזוויע
וכל הלילה הוא שמח
החלון פתוח, החום בורח

פזמון:
תקשיבו לדבר הגיוני
זה הכול דמיוני
קור וחום וכל התחושות
מנפש האדם הם נובעות
האדם יכול לבחור
האם להיות רגיש לקור
ואפילו כשהכל מחום מתנמס
אתה מחליט איך להיתייחס

Spoiler

מקווה שמתאים לקטגוריה...

[נווד]

Spoiler

זה שיר שכתבתי לפני שבוע אחרי שיחה שהייתה לי עם אחותי על הקשיים שלנו. של החיים. היה הרבה עירפול ולכן כתבתי מאוד מבולגן. אבל דווקא באי סדר יש הרבה יופי. לפעמים האי סדר אומר יותר מאשר הסדר. הרבה אמת מסתתרת מאחורי המילים. אמת שנמאס כבר לשמוע. אבל ברגע שנפנים אותה אז חיים אחרת את החיים הלוואי! מענין אם מישהו מזדהה איתי.

                      מכתב לאחותי

כל מילה מצטרפת למשפט.
כל דמעה על מצב לא פט.

כל תו בתורו, הוא נוקב וחד.
הכאב הנשמע מקורו, הוא מלב אחד.

אחותי אם את מקשיבה אשמח לומר לך.
הקשים הם סימן שאת גדולה על לך,
לחדול.
את לא כמו כולם. יבשים.
יש לך קשר מיוחד עם בורא עולם. זה החיים!!!

אלוקים מחכה שתראי לו, שעשה בחירה נכונה.
קומי תתעוררי אל תחכי לו, הוא מאמין בך את נבונה.

כל קושי מראה על גדלות הנשמה, שבך.
כמה עוצמות טמונים בחלק אלוקי שלך.
דעי לך, ההבנה הזאת.
זוהי הגאולה שלך.

[טותיייי]

כשהכל חשוך
כל נקודה של אור
ישר רואים

כשהכל הפוך
גם את השחור
כולם מחפשים

כשהכל מוזר
גם הנורמלי
נהיה מוזר

כשהכל זר
גם את המוכר
לא מכירים

כשהכל ערפל
הכל מתהפך
והגשם מגיע

כשהכל מתערפל
הכל מתארך
והאור מופיע

כשהכל אמונה
הנשמה רגועה
ואבא אליך מגיע

טוהר

[מישהי מיוחדת]

הצביעות אצלי בלב
קשה לי להתקרב
בא לי לעזוב הכל
אבל הלב שלי לא יכול

זה כל הבלאגן
בגלל לב לא מבין עניין
עסוק בלקטר
ושוכח להתקדם

בא לי למחוק הכל
אבל אני מנסה להתגבר
כי אם אמחק אולי אפול
ואסור לי שוב להישבר

[שיר 5]

נכון אמרתי
אני זוכרת
לרגע לא שכחתי
את דעתי הנחרצת

דיברתי בקול
בביטחון רב
נאמתי הכל
בלהט זהב

היום מסתכלים עלי
לא מבינים
הרי את אמרת
כך לוחשים

ואני יודעת
לא מסוגלת
נשרפת מבפנים
אבל נשארת

נכון אמרתי
אני זוכרת
נאמתי, הרצאתי
אך היום אני, לא מי שהייתי...

[טותיייי]

לפעמים לאחור
לא מסתובבים
לפעמים לאור
לא מסתכלים

האמת לפעמים
שהחיים קשים
האמת שפעמים
לקום מתקשים

לפעמים את הטוב
קשה לראות
לפעמים להרגיש קרוב
גורם לפעימות

האמת שלפעמים
קל רק לבכות
האמת שפעמים
זה טוב לפרוק

לפעמים צריך אדם
שיגרום לי לעלות
לפעמים ללמוד להיות בן אדם
זה חשוב יותר מלחיות....

טוהר

[צ'רלס פייפר]

שונא את החיבורים
מגדל של פיצולים
את מה הם מחפרים
כולנו הפכים
מתמודדים
הולכים
חופרים
יוצקים בונים
ואז הורסים
למה סתם עובדים
זה מיותר אנחנו לא מתאימים
אני זה עמק הוא זה הרים
מי יודע למה אנו מתחבקים
הלוואי והיו יודעים
אנו רק בובות על חוטים
אצל מי שעלינו שולטים
ואדמה רועדת לפעמים
ופה בלב נשארים שברים
רסיסים
והמון זכרונות מעיקים
מימים לא טובים
ורגשות דחוקים

[הללויה]

והשיר הזה מוקדש גם ללוזרים וגם לאובססיביים, ובפרט למי שהם גם וגם
[בית 1]
קצת מוזר, אוהב אדם
תמיד חושב ולא נרדם
תמיד עזר, ולא קודם
מרגיש גדול להיות נגדם
[קדם פזמון]
והוא קל רגליים ולשון
זריז תנועה והראשון
להגדיר את הצורך והמטלה
למה הוא האחרון קבור בתעלה?
[פזמון]
ביקורת ביקורת ביקורת
היא ממלאת אותם שמחה
"טעית פה טעית שם"
ו"כך תבוא לך ההצלחה"
הם יודעים להכאיב, הוא יודע להקשיב, הוא לא יכול להישאר אדיב
[בית 2]
היה טיפש, ליבה את האש
אהב את עצמו יותר מידי
מתעורר לכבות את עצמו
גם זה נכשל - אתם עדיי!
[קדם פזמון]
מאה מליון ספרים קראת
על כמה פעמים טעית
שנתיים רצופות למדת
ששום דבר עוד לא הבנת
[פזמון]
ביקורת ביקורת ביקורת
היא ממלאת אותם שמחה
"טעית פה טעית שם"
ו"כך תבוא לך ההצלחה"
הם יודעים להכאיב, הוא יודע להקשיב, הוא לא יכול להישאר אדיב

אאוטרו

"דיברו איתי יותר מידי - אף פעם לא נרגע
עכשיו צועק בגאווה - הלו! אני המשוגע!
אני לא צריך חברים יותר, ולא צריך שידוך
והבוקר המוזר הזה, יותר מידי סבוך"

[י.ז.ל.]

גל / י.ז.ל.

גל, ועוד אחד
בית, לצידו פזמון
נפש, ועוד אחת
בית, בתוכו ארמון

חוף, של מבטחים
הוא, נד בדרכים
עוגן, בסיס, יציבות
רוח, רסיס, ארעיות

[מישהי מיוחדת]

האמת אני יודעת, אני רעה
ואיך אני מנסה לחפות
אני שונאת את זה נורא
אבל אין לי מה לעשות
אנלא מסוגלת להתגבר
ממציאה שזה לי קצת עוזר
אבל אני יודעת שזה שקר
וזה כבר כמעט אותי גומר
אז אני שוכחת להיזהר
והשכל שלי לאט לאט מתפורר
ואני ממציאה שהתחזקתי
אפילו שבמציאות ירדתי

אבאלה אני רוצה אותך
תקרב אותי אליך
אבאלה כל זה רק בגלל
שבא לי לעשות הכל
והכל זה גם זה אבל
אני מנסה לא ליפול
אני רק רוצה כבר לגדול
להפסיק לסבול
אבאלה גדול

[אדם חכם]

פוסט זה נמחק!

[נווד]

Spoiler

זה שיר שכתבתי ממש עכשיו כשאני מחכה לניתוח, ואני קצת מפחד(הרופא די הלחיץ אותי אם כל הדברים שחס וחלילה יכולים לקרות). וחשבתי על זה שהחיים מלאים הניתוחים כואבים יותר כואבים פחות אין מה לפחד זה מה שצריך לעבור וזה רק אמור לעזור לנו לחיות יותר טוב

                           ניתוח

הגוף עומד להיפתח/ זה כואב אבל נצרך.
לקרב הוא תמיד נערך/ אבל אני שוב נשרך.

יציקת תוכן חדש/ להסיר מה שנדרש.
הצעד מעלה חשש/ כואב להיות ההוא שפרש.

תרגע תיקח בסבבה/ למה אתה לחוץ?
תנשום הכבלים הם לאבא/ זה בעולם, לא שיחת חוץ.

תתחזק אל תהיה שביר.
תרגע זה סך הכול מכשיר.

[פושפוש]

חברה אחת צחקה
שצמח לה חצ'קון
ומאז היא במיטה
ולא רוצה לקום

עשרות ספרים מתגבהים
איך מתפטרים מהפצעים
היא מנסה הכל
והעור מתחיל לנבול

היא מתביישת מעצמה
לא מסתכלת במראה
מה היא כבר רוצה
רק להיראות פצצה!

הזמן עובר והיא איתו
ושכחה החברה
אבל היא בחיים לא תשכח
את הכאב שלא חלף

תיזהרו אפילו בבדיחות
כי לרדת על מישהו
יכול להשפיע עמוקות

Spoiler

מה דעתכן על הטיפשה הזאת?
שיר של אחותי...
אבל אהבתי את המסר

[המחבל המחופש]

הרגע שמצאת
את מקומך
אחרי שחיפשת בעצמך
ולא הסתמכתה
על חבריך.

אחרי שהרגשת
שמה שאתה עושה,
גם הם עובד קשה
זה מה שמרגיע
את נשמתך.

עבדת בשביל עצמך
גם עם שקל לא ראיתה
ולביתך בקושי באתה
ואמך אותך בקושי ראתה.

זה שווה לך
לתת מעצמך
כי זה תורם לך
הרבה יותר
ממה שזה תורם
לסביבתך.

Spoiler

אשמח לתגובות הארות והערות
תודה

[ארי רוזנבלט]

אני כואב את הלבד,
בודד מול הכאב הזה,
כי מי יוכל למלא את החסר,

ואחרי שחשבתי שנדם,
הלב שלי עוד שותת דם,
ומי יוכל להרגיש כמה אני מתייסר,

ושם מול רגבי האדמה,
העקורה המפוררת והתחוחה,
זורמות להן הדמעות חופשיות,

מי יבין את הגעגוע,
של לב פצוע ושסוע,
למי שהיה ואיננו יותר,

אבל הן, הן עומדות סביבי,
שותקות, ומביטות בי,
לא מסוגל להבין אותן,

כמה שכול שהן ראו,
רבבות לוויות עינן שבעו,
והן, מבטן קפוא ליבן איתן,

איך הן לא קורסות,
תחת עומס הרגשות,
אני עומד משתאה ותוהה,

חייב להיות,
שלב של אבן יש להן,
למצבות הדוממות

[י.ז.ל.]

ירושלים / י.ז.ל.

ירושלים בלילות
אור זוהר על החומות
ובתווך סמטאות
מלאות בחלומות

טרם יפציע
שחר חיוור
דמויות בשחור
נראות מעבר
להר, עליו מטפסות
בצילו, באות לחסות

שבע מדרגות
דלת חומה
בפנים מסתגרות
מבקשות חכמה