מידע | מתי ואיך התחלת לכתוב?
-
טוב, אז הרעיון לנושא הוא של @יעל-ק
חשבנו שיהיה מעניין לשמוע מחברי @ספרות-מקצועית כל אחד מתי הוא התחיל לכתוב, ואם הוא זוכר את השיר הראשון שלו שישתף אותנו.
וסתם יהיה מעניין גם לראות שלבים והתפתחויות בדרך.
בקיצור תשתפו.אני אתחיל...
אז מאז שאני זוכר את עצמי אני שר לעצמי שירים, כאילו רק שגדלתי יותר הבנתי שאני בעצם כותב 'שירה'.
עד אז זה היה לי בטבעי, כאילו מה הבעיה להמציא שיר.
תכלס' השיר הראשון שכתבתי שאני זוכר עד היום היה באזור גיל 14 (כאילו כתבתי גם בגיל מוקדם יותר אבל שיר שכתבתי על דף, ואני זוכר אותו) הוא הולך בערך ככה:לילה
חשוך
למעלה
כוכב משוךובלב
יש תחושה
של כאב
זאת הרגשה-שמתחזקת לה ביום
כשנעלם לו עוד חלום
זאת הרגשה ללא מילים...לא זוכר הלאה, מקווה להזכר בהמשך
והשיר הראשון שפרסמתי לציבור (כאילו עד זה היה לשתף משפחה קרובה וחבר או שניים) זה היה כמובן במקצב את השיר הזה https://miktzav.com/topic/349/שירים-לכתיבה-וקריאה-שימו-לב-לפני-כתיבת-פוסט-לחוקי-הקטגוריה/1726
מחכה לשיתופים שלכם
-
@מיתר אני כתבתי המון בעיקר מגיל 13/ 14 סתם הרבה מכתבים, סיפורים ושרבוטים.
כן יצא לי לכתוב כמה חיבורים עם חרוזים לכיתה וכו' אבל לא משהו אמיתי..
ואז הייתה תקופה שגרנו בחו"ל, וביום חורפי אחד הייתה לי השראה לשיר, לקחתי מנגינה עצובה והלבשתי עליה מילים:כשאתם יושבים בארץ, ואני פה בדד,
כשלכם נעים וטוב ולנו כפור ברד.
כשיש חיים ברחובות אנשים וילדים.
מסתובבים בחנויות מחפשים קונים בגדיםואני כאן בבית מצפה ומחכה,
מחלוני בחדר את עיניי לא מתיקה.
וחוץ מגז ופיח שנפלט מרכבים-
עיני אינן רואות את חבריי האהובים.ולי קר בלב ועצוב בנשמה,
כשכולם בירושלים ואני לא שמה.
ואני כאן מתפללת ומבקשת...
שהמשיח יבוא מייחלת.זה זכור לי ממש כשיר הראשון שלי ושהתחברתי אליו. הוא באמת לא כתוב הכי ברמה אבל נחמד..
מאז הייתה לי הפסקה וזה חזר אחרי זמן מה - כשהתחברתי יותר למוזיקה, לשירים ולמקצב:)נ.ב. כשגיליתי את נושא כתיבת השירים במקצב, אז זה היה מהשירים הראשונים שפרסמתי שם כדי לשתף ולקבל פידבקים.
(בתחילה נכנסתי לאתר במחשבה שיש כאן אוסף של מוזיקה טובה, בסוף ראיתי שזה הרבה מעבר! ומשם הכל היסטוריה!) -
אז אני גם כמוכם התחלתי לכתוב בגיל 14/13 התחלתי לכתוב על קשיים/ התלבטויות שהיו לי לאדם פיקטיבי, וכך הייתי מנתח עם עצמי סיטואציות, מה עושים במצבים מסוימים או איך יוצאים מהם. משהו שאני עושה עד היום הרבה שנים אחרי, וממליץ לנסות!)
השיר הראשון שכתבתי היה בערך בגיל 15, אני קצת מתבייש לפרסם אותו כאן, אבל בשביל הספורט נזרום
בין אינסוף הארות
בתוך כבלי נסתרות
בין עמקי הבכא
לשבילי התקוה
בין האוצר המנוצר
לתחתית ההר
יושב אני נער מוזרעד מתי אהלך כסומא
בודד כעלה בסוּפה
הלעד בליבי מהומה
מי ישורנה בסוֹפה
בתוכי אטביע חותם
או לעולם אשאר מיותם
האם אמצא את דרכי
או שאשקע בנהי ובכיזהו נסיון הביכורים שלי, ומאז השאר היסטוריה...
-
אז ככה..
אהבתי ת'נושא!אני בכלל לא התחלתי לכתוב שירה.
תמיד הייתי אוהבת ספרות..גם בבית ספר וגם בתיכון..
תמיד הייתי זאת שכותבת ת'מכתבים למורות או לכל חברה שמתארסת...בהמשך זה התפתח לזאת שכותבת את הג'ינגלים לתוכניות.. לבנות של בת מצוה... או בר מצוות.
אבל עוד לא הבנתי שזה חיבורים, פשוט הייתי לוקחת מנגינה ומלבישה לה מילים אחרות.זה היה לי כל כך פשוט עד ש..
אחת החברות שלי קראה את אחד היומנים שלי של התיכון... והיא הייתה בשוק.
אני לא הבנתי ממה.
פשוט הייתי כותבת לעצמי, כאילו בלי לדבר... סתם על כל מה שעובר...(כן..הייתי הבנות של היומנים
: )--
לאתגר פה שמתי את החיבור הראשון שלי מתוך הבנה..
אם אני לא טועה העלתי אותו לאתר אפילו...
אני רוצה רק לחיות
ומה שבא אלי זה קרבות
אני רוצה רק לחיות
לשחרר ת'יום, את הצרות...נשבר לי מכאבים
נשבר לי מנפילות
נשבר לי מהסרטים
שמציירים אגדות..וזה קשה לי ככה
לכתוב שירים ושוב לחזור
הנה עוד כאפה
של החיים בשטח האפור...אז שוב באלי לוותר ,לפרק
לנשום את אני האמיתי
וחאלס! מספיק להתרסק
בשדה הקרב נלחם חזיתי---לא..אתם לא יודעים
מה זה בוקר בלי חיים
בוקר שכולם נושמים
וגם אתה במאמצים...מה שנשאר לעשות
זה לאסוף ת'דמעות
להפוך אותו לשק חבטות
מול כל הרוע והמחשבות...התרגלתי להדוף בידיים
כל טעות שעשיתי בדרך
לא שמתי לב שבינתיים
אני מפסיד מרכיב בעל ערך... -
טוב, אהבתי מאד את הנושא, תודה @מיתר!
אההממ, שלא כמו כל המוכשרים פה, אני התחלתי לכתוב רק בשנה האחרונה, זה התחיל מאתגרים שהנחיתו עלי במשפחה עם ברכות בחרוזים ושירים לאירועים משפחתיים וכאלה, ובהמשך התחלתי לכתוב שירים לעצמי/על עצמי/אל עצמי, ראיתי כי טוב ופשוט התמכרתי!
ה"שיר" הראשון ששמור לי בצורה מסודרת הגיע מתוך תסכול... כשנאלצתי להישאר בבית עם הילד מספר ימים בעקבות מחלה מדבקת, וכל העניין עלה לי מעל הראש... הגעתי פתאום לתובנה מדהימה, ניסיתי לכתוב אותה בצורת שיר,
והנה זה לפניכם... (גם אני כמו @משורר-מבולבל קצת מתבייש לפרסם אותו, אבל זה כל הקונספט...)אין לי מצב רוח
ל*** יש אבעבועות רוח,
והמצב כל כך קשוח
נסגרו לי הדלתות במוחונכון שאני אבא,
אבל משמונה עד ארבע?
זה הגזמה! סבבה?אבל תכלס' אני יודע תמיד
שגם לי יש אבא, שאותי מעמיד
גם כשאני לא בדיוק עושה את רצונו
הוא תמיד מרחם עלי, כמו רועה על צאנואז טאטע, תודה לך על הכל
שמור עלי שלא אפול
ואזכה תמיד לעשות רצונך
לעבוד אותך בכיף ובשמחה -
אני התחלתי לכתוב שירים לשם כתיבת שירים בערך מגיל 14 וחצי... אבל לפני זה גם יצא לי לשיר או לכתוב רק שזה מעולם לא יצא לאור ואני גם לא זוכרת כלום
הנה השיר הראשון שלי:
אני
עומד לי בעולם
יחד עם כולם
תוהה מי מכולם
הוא הכי מושלם
ולא מוצאכי רק אתה
קיים לא רק עתה
גם אתמול וגם מחר
ואף פעם לא נגמרתתן לי סימן
שאותי אתה רואה
תסמן לי ביומן
שאותי אתה שומעלא צריך עוד דיבורים
חסל כל סימנים
אני גדול מהחיים
והחיים גדולים ממניהעולם הוא סתם כדור
ורואים את זה ברור
רק מחוץ למקום חיות
במקום בו יש שפיות -
וואו איזה מרתק לקרוא כל אחד והשיר המוזר הראשון שלו:)
השיר הראשון שלי לצערי קבור במחשב הישן שלי שמת בשיבה טובה,
לכן אני מעלה שיר שהוא בין הראשונים ובלי נדר כשתצליח ההחייאה אני יעלה אותו
(אתם תקרעו מצחוק מהרמה..).
// השירים שלי אף פעם לא זכו להכרה ממני עד שאחרים גרמו לי להכיר בהם,
הכתיבה שלי השתפרה (ומשתפרת) כשאני בסביבה שמאמינה בשירים האלה ומזדהים איתה...
אין שיר שאני לא זוכרת מה עומד מאחוריו למרות שאני כבר בשיר ה- 400 בערך.השבוע עברתי על כל השירים שלי(שנתיים אחורה עד עכשיו)- מדהים לראות איך החיים הכתובים מספרים את המצאות בעין אחרת, רגישה יותר, זו כמו עדות רגשית למציאות פיזית,
בעצם- זה סיעור המוחות הכי טוב של אני של היום ואני של לפני שנתיים- תנסו את זה, זה מדהים! //
אם אני אגיד:
מי אני? תמיד שאלתי,
מה אני?תמיד ידעתי,
ידעתי שאני ייצור
ידעתי שאני אדם
ידעתי שאני קצת חכם
וידעתי שיש בי עולם,
ידעתי שאני משתדל
אך יותר מתעצל
ידעתי שיגעתי
אך יותר מכל עוד לא מצאתי...
ידעתי שאני בניסיון מאלוקים
אך לא מצאתי בי כוחות להפנים
ידעתי שאני יכול
אך אמרו לי אתה אפס אתה כמו חול...אז מי אני?תמיד שאלתי,
כי אם אגיד שאני ייצור
יאמרו לי אתה גמור...
אם אגיד שאני אדם יאמרו לי אני גם
אם אגיד שאני קצת חכם
יאמרו לי וואו! "חכם" להגיד בשם אומרם...
ואם אגיד שיש בתוכי עולם
יגידו לי: מה שלא רואים- נעלם...אם אגיד שאני משתדל
יאמרו לי אתה מתעצל
ואם אני אגיד שאני מתעצל
יאמרו לי תתעמל
אם אגיד יגעתי
יאמרו לי: "לא ראיתי!"
ואם אגיד עוד לא מצאתי
יענו לי "את התירוצים האלו כבר שמעתי"אם אגיד להם אני בניסיון מאלוקים
הם יצחקו לי בפנים
אם אגיד להם שלא מצאתי את הכוחות להפנים
הם ישלחו אותי למאבחנים..
אז ידעתי שאני יכול
אך אמרו לי אתה אפס אתה כמו חול...
יעל#
-
השיר הראשון שלי התחיל נולד בזכות פורום מקצב!!!!!!!!!!!!!!
(שיר שלא הייתי נותנת לו צ'אנס בחיים, אבל שיר ראשון אחריי הכל ....
)
התגריתי כל כך מהשירים הנדירים פה של כולכם!
מי שהיה ההשראה שלי הוא @טיטו שהשירים שלו צעקו לי לתוך הנשמה עד שלא יכולתי שלא לנסות.
ואם לא העידוד שלכם לא הייתי יודעת מה מתחבא לי במקלדת!!!טוב אז הנה השיר....תמיד זכרי זאת ביתי
שמאחורי כל כאב
אומד אב אוהב
שמחכה רק לך
לדמעותייך שלך כשמסביב ערפל
וכאב מערפלתמיד זכרי זאת בתי!!
שאני מאחורייך
מוחה דמעותייך
ומחכה רק לך
ב-ת-י!!!!!! -
פוסט זה נמחק!
-
@חסידייה-אוטנטית וואו איזה כיף להיות השראה שלך. להתחלת הכתיבה, והיום אני אפשר לומר מעריץ של חלק נכבד מהשירים שלך.
אז התחלתי לכתוב באיזור גיל 13.5 האמת שההשראה שלי הייתה כמה דברים שעברתי באותה תקופה, ואז ראיתי שיש לאחותי מחברת עם שירים של שיעור ספרות ורציתי שיהיה לי גם כזאת (איזה אח קנאי הייתי
), התחלתי לכתוב בהתחלה פשוט לספר למחברת את כל מה שיש לי על הלב, עד שהחלטתי לשכתב את הדברים לשירים, יש לי ערימה של מחברות עם שירים וציורים שלי שכל פעם אני נפגש איתם בתקופת הנקיונות לפסח ולוקח אחת מהם איתי כדי לעבור עליהם, נראלי בזכותכם לקחתי את הראשונה מביניהם, ליד כל שיר כתבתי תמצות של מה שעומד מאחרי השיר ומסתבר שגם בלי זה אני עוד זוכר כל מילה ומילה למה היא נכתבה...
אז זה השיר הראשון שלי -
אם תרצו מוקלד אני אקליד, אבל ככה זה נראה יותר אותנטי ואמיתי.
||כמו שכבר אמרה @יעל-ק , לקרוא את השירים האלה זה ממש כמו להריץ יומן מתומצת בטירוף, זה פשוט כיף לשבת ולהזכר ברגעים הקשים ולהווכח שעברת אותם.
האמת, שבדיוק היום ישבתי על כמה שירים מפעם ופשוט הם כל כך נגעו בי, לאו דווקא בגלל העבר אלא בגלל שחלקם נכונים בזווית שונה, גם להיום|| -
טוב, דבר ראשון-
תודה ל @מיתר ול @יעל-ק אהבתי ממש את הרעיון.
אז מאיפה הכל התחיל???
כמו אצל כמה מכם, גם אני התחלתי בכתיבת ברכות ואיחולים בחרוזים לכל המשפחה והמסביב..(זה היה ממש בגיל די צעיר 10/11..אולי עוד לפני
)
עם הזמן, זה שודרג, התחלתי לכתוב מילים על שירים קיימים- לקחתי שיר ושיניתי לו את המילים- לעצמי בלבד (וכמובן למשפחה שפרגנה), לא חשבתי לעשות עם זה משהו עד ש...בערך בגיל 13/14 אחד מהשירים גלש קצת החוצה, מה שגרם לכך שאכתוב שיר למסיבת חנוכה של השכבה, שהתקבל באהדה רבה. מכאן קצרה היתה הדרך לכתיבת שירים נוספים לפעילויות רציניות בעיקר של השכבה(עדיין בקונספט של לחן קיים...). בין לבין, כתבתי שיר לבת המצווה של אחותי. באותו זמן מצאתי לעצמי מקום לפורקן טוב- והתחלתי לכתוב גם בלי לחבר או להדביק למנגינה / לחן מסויים. מאז עברו כמה שנים טובות ואני עדיין עם הכתיבה.
כשהכרתי את מקצב (דרך חיפוש כמה שירים בגוגל...), זה הפך ממש לעניין כמעט יומיומי, תודות לאתגרי הכתיבה!!!
השיר הראשון שלי שהתפרסם במדיה היה הג'ינגל לת''ת בישיבה של אחי בפורים.
והשיר הראשון שכתבתי (לא הראשון ממש, אלא הראשון שלא בנוי על לחן קיים) היה בגיל 14/15 : "שב עד אליך" (אגב, העלתי אותו למקצב...)
הנה הוא לפניכם:
שב עד אלייך
בית א:
יושב מול הים מביט על השמים
המתחברים אל המים.
יושב מול הגלים הגבוהים,
מוצא את עצמי מחפש אותך בין העננים.
מבקש לחוש אותך קרוב אליי,
מבקש להרגיש אותך יותר בחיי,
רוצה לשוב אלייך.פזמון:
הו אלוקים אל תעזוב אותי אף לרגע,
שמור עליי מכל פגע.
שלא אשבר, שלא אפול,
בלעדייך אבא- אינני יכול.
אנא פתח שערייך,
כעת אני שב, שב עד אליך!בית ב:
אני יודע שאתה מסתתר לפעמים,
רוצה לבדוק אם אני בך מאמין.
גם כשהכל חשוך ואני רועד מקור,
אתה איתי- גורם לי להאריך את האור.
אך אני הקטן מרגיש בודד,
ואין בי כח להתמודד.
עכשיו כשהשמש נעלמת בין הגלים-
אני צועק לך ללא מילים.סיפארט:
מדרכך מעולם לא ברחתי,
אך ממך קצת התרחקתי.
כעת אני שב- פתח לי ידיך,
כעת אני שב- שב עד אליך!||היה לי ממש כיף לפתוח את המחברת!!!-
(כן כן, העט והדף היו החברים שלי הרבה לפני המקלדת).
נהנתי להיזכר בכל שיר שכתבתי וכמו שכולם כבר אמרו- ממש זוכרים כל שיר וכל פזמון על מה ולמה הוא נכתב. זה די מרגש לראות את הדרך שעברתי ועוד יותר מרגש שזה מתועד במילים שלי!!!|| -
וואו, איזה רעיון יפהה!!
אז ככה...:
התחלתי לכתוב לעצמי בגיל מאוד צעיר(7-8) כל מיני שירים קצרים. הייתי מאוד אוהבת
לשחק עם מילים, משקלים, חריזה...ראיתי שאני טובה בזה.
בשלב מסויים הפסקתי ולא כתבתי בכלל עד שהגעתי לפורום הזה!(וזה מלא שנים..)
אתם החזרתם לי את האהבה לכתיבה והזכרתם לי שיש לי את זה...:)
פתאום מצאתי את עצמי מול אתגרי הכתיבה השונים ותוך שנייה יוצא לי שיר בהקלדה ראשונית...
אגב, טעות שלי שלא כתבתי אותם גם אצלי בצורה מסודרת...כי כתבתי המון והם מפוזרים בפוסטים השונים ואין לי דרך ללקט אותם:)
מבחינתי השיר הראשון שכתבתי הוא מה שפרסמתי בפורום לראשונה
הלוואי והייתי מוצאת אותו.. -
@אנונימית https://miktzav.com/search?term=&in=posts&matchWords=all&by=אנונימית&categories=30&searchChildren=true&sortBy=relevance&sortDirection=desc&showAs=posts&page=3 שם יש את כל השירים שלך מהפורום, וזה השיר הראשון שלך.
-
וואו זה באמת מרתק לחזור אחורה לשירים הבוסריים הראשונים...
אני התחלתי לכתוב בכיתה ט'. היה אצלינו סטייל של מחברות שירים לכל מי שרק חשבה שהיא יודעת לכתוב.
השיר הראשון במחברת מתאים לזמן והוא ממש בוסרי:
כשבערב פסח, בתוך הניקיונות
אמא שלי שלפה ספר זיכרונות
ונתנה לי לקרוא את השירים שהיא כתבה
אי שם לפני עשרים וחמש שנה
החלטתי שזה מה שאני עושה
משמרת את כישורי הכתיבהושהבת שלי תתחיל לכתוב
הראה לה שגם לי הי כישרון טוב
גם אני פעם כתבתי
את אוצרותיי שמרתי
ואת זה מאמי למדתיאבל השיר שלי מהתקופה הזאת זה זה:
שיר-
זה דבר הלב
שבו פורקים כל כאב
אפשר גם לקרוא לסדר
כל מיני מחשבות בלי פשרבוער בי העט
והשיר מפכה
כי מעת לעת
גם אני מחכֶהלכתוב, ליצור
על מחשבות לגבור
ולהראות לעולם
שהשיר שלי מושלם!בכל אופן בתקופה הזאת הייתי בחיתוליי...
ומאד רציתי להשתפר, להשתפשף, ולהיות יכולה להשוויץ באמת...
איזה כייף להסתכל אחורה ולומר לעצמי: "הצלחת!" -
האמת שאני התחלתי לכתוב מכיתה ג...
תמיד אהבתי להביע את עצמי בכתב...יש לי אוסף של שירים מצחיקיםם מהילדות.
האמת שפסח וזה בדיוק הזמן לחזור לבית של ההורים ולהתחיל לנבור בארכיונים
הכתיבה היותר רצינית שלי התחילה יותר בשנות התיכון...
אז התחלתי יותר לגבש את הסגנון הספרותי שלי (הוא עדיין לא ממש מגובש;)
נודד בין הומוריסטי וקליל לבין ספרותי ברמת המשורר הדגול הזה שאף אחד לא מבין מה הוא רוצה (?!)
בוא נגיד, שהחלום שלי הוא שמישהו או כמה יגידו לי שהם מבינים מה רציתי בשיר ואת כל הקעטשים וקנייטשים שלוחשוב לי מאודד שיהיה איזה רעיון ספרותי קעטשי כזה מאחורי כל שיר
נדיר יהיה לראות אותי יושבת לכתוב סתם רגשות מתחרזים
שיר שאני זוכרת מכיתה ו שחיברתי לבת מצווה
על לחן שלמדתי בשיעורי פסנתר (אבדוק לכם בדיוק איזה):לאימי היקרה
שאת הדרך לי מתווה
בשמחה ואהבה
ואין קץ נתינהלאימי היקרה
שכל כולה בי משקיעה
נותנת הכוחות
לחזור ולנסותגם אם קשה
תמיד יודעת ש...
בצד מחכה לי
אימי היקרהמחבקת היא אותי
ואומרת לי
נסי המשיכי והצליחי
בהצלחה!**
מילים שפועלות
נוסכות בי הכוחות
בכוח, בגבורה
לעמוד בניסיונותאעשה הכל
לשמח את אימי
אתן לה, בחזרה
את מה שנתנה היא ליאתן לה בחזרה את מה שנתנה היא לי...
וואי וואי עשה לי חשק לשלוח את הקובץ של השיר עצמו
-
וואלה תקשיבו הזיה בשבילי להזכר בזה אבל חוויה.
אבל אני משום מה לא התחלתי בשירים,
אלא במכתבים לאנשים .
וחברות ראו בי כיתרון, את הברכות והאחולים שלהם תמיד כתבתי
וראיתי שיש לי את זה בגדול (סליחה על ההסטלבטות)
ולעסק נכנסתי הלכתי פתאום לכתוב שירים,
יצא לי חרוזים
נראה לי שיצא לא רע גם אם זו התחלה
את השיר הראשון שלי אני ממש לא זוכרת מה ועל מה כתבתי
אבל למילים והמנגינות אליהם התחברתי
דרכם ראיתי יכולת להוציא על הדף או המקלדת את אשר אני חושבת ...
ואת השיר הראשון שהעלתי לפה למקצב זה https://miktzav.com/post/103535
(לא מצאתי דמות נשית)
והי ממש חמוד להזכר וקבלו אני במקצב כבר שנה וחודשיים
ולי זה נראה ממש כמו שנתיים
אין על מקצב......
בזכותכם יש לכם חלק במלותיי
מעריכה @צוות-פיקוח ו @מנהל-ראשי -
הי דבר ראשון אני רוצה להודות שאישרתם את הבקשה שלי להכנס לקטגוריה. אז תודה רבה
דבר שני לגבי הנושא וואי זה להזכר בילדות, אשכרה לקחת אותי אחורה בזמן חחח... אבל הפעם הראשונה שכתבתי זה היה בגיל 11 בערך (תאמת זה סיפור מצחיק) אני ועוד כמה חברות רצינו לעשות מופע אז ישבנו לכתוב שיר באנגלית (כמובן היתה לנו עזרה מאחותי) אם תרצו שאני יעלה תגידו...
ומעבר לזה הייתי בעיקר כותבת ג'ינגלים וסיסמאות או שירים קצרים כאלה וקליטים...
אבל בתכלס נכנסתי לזה יותר עמוק בתקופה של הקורונה, השיר הראשון שלי שכתבתי על משהו קצת יותר רציני זה היה על הקורונה (קצת מביך להעלות תשיר לכאן...
אבל זה מגניב לראות מאיפה התחלתי)
אממ... וזהו נראלילהיות חזקים/צ.ג
החיים עוברים ומשתנים הזמנים
בין הטוב ובין הרע
בין העצב ובין השמחה
אנו כרגע בזמן של מצוקה
זמן המקשה לנו לשדר עוצמה
אנשים נופלים, נעלמים
ואותנו ממשיכים לעודד:
"תהיו חזקים"
ישנם אנשים שמרגישים חולשה
ולפעמים חולשה זו הורסת, שוברת
ולהיות חזקים זאת התרופה
תרופה למה?אתם שואלים
זה הרי ברור
לנגיף הקטן שתקף ותקף
והפחד לא יעזור על הקורונה להתגבר
אלא אם נאמין בבורא עולם שעל כולם שומר
להיות חזקים!!!
להאמין בבורא עולם חייבים
אסור לשכוח שהכל לטובה
גם אם רע, ומרגיש שאין תקוה
לא לשכוח! תמיד לזכור!
אם נאמין בבורא עולם את הקורונה נעבור. -
מ מוכשרת על התייחס לנושא זה ב
-
ע עדי 3 התייחס לנושא זה ב
-
קצת נדוש להגיד
או בעצם לכתוב
שכתבתי תמיד
אבל בעצם יש תאריך
התחלתי לכתוב פשוט משעמום בשיעורים בשיעור א' ישיבה קטנה [ששש... לא לגלות]
מהר מאד התבגרתי וחזרתי להקשיב בשיעורים אבל נשארתי עם העט ביד
במשך השנים חשבתי שאין שום ערך לכתיבה שלי והיא נטו כי אני נהנה מזה עד שהגיע הפורום הנפלא הזה והעלה לי קצת את הבטחון העצמי
עדיין אני חושב שאני לא מספיק ברמה אבל אני אוהב לכתוב ועוד יותר אוהב לשתף את זה פה
אני לא זוכר מה היה השיר הראשון [זה בטח היה על הר"מ שלי מאז] ואני לא שומר את השירים שאני כותב
אני כן יודע שהשיר הראשון שהעלתי לפורום לפי מה שמופיע זה שיר שנכתב לקראת ראש השנה פ"ב לאחר מספר אסונות זה שיר לא כ"כ ברמה סוג של שרבוט חמוד שכולו נגמר באותה סיומתכבני מרון
בגיל ברון
בעבודת הגרון
עוברים לפניך ותיק כטירון
זוכרים מיאמי מירון
זוכרים קרלין וקרון (רכבל-איטליה)
זוכרים את נספי תאונת האוירון
אמנם אין לנו ארון
גם לא תפילה על שרון
אך בזכות שוכני חברון
אנא הסר מעימנו חרון
אתה, לא ביידן לא מאקרון
גם בנט לא הפתרון
אף לנתניהו אין יתרון
ללפיד אם כבר יש חסרון
אך רק אתה ראשון ואחרון
על עולמינו הפטרון
ואנו בסך הכל בובות תיאטרון -
אחלה של נושא, נדלקתי.
זה אולי נראה לכם ארוך אבל זה מעניין, לא תפסידו מקריאה עד השורה החותמת...;)
אז ככה.
מאז ומתמיד אהבתי לכתוב. הגיל המדוייק הוא גיל 6 וחצי. הייתי בכיתה ב', ושגיאות כתיב מעולם לא היו לי[!]
פלא הבריאה 🤯
מיום שיכונו של העט בין ידי, ידיי משרבטות להן חיבורים ללא הרף , איכשהו תמיד ''נפלו' עליי התפקידים הכיתתים הקשורים בכתיבה וספרות, שלטי חוצות סלוגנים ומחזמרים. בעיקרון בשיעורים הייתי יותר כותבת חיבורים מאשר מסכמת, אבל את זה לא לגלות למורה. עד היום היא לא יודעת---את האמת שהדבר הראשון שכתבתי לא היה חיבור אלא סיפור 'מתח' שכל ילדון היה 'משקשק' בעת הקריאה. קרימינולוגייה היא חלק בלתי נפרד מתחום הכתיבה שלי. [גילוי נאות - גם כעת אני באמצעה של כתיבת ספר, מבטיחה לכם שהרמה שלו קצת יותר מהרמה של ילדה בגיל 7...;)]
את הסיפור אני לא אעלה לכאן, זה מדיי ארוך. אבל את השיר הראשון שנכתב באותה השנה, אני אעלה. זה קצת-הרבה מביך, אבל בשביל הפורום שלנו, נעשה הכל
השיר נכתב לאסיפת אימהות, כשכל בת נדרשה לכתוב מכתב לאמא שלה. אני הלכתי על הקטע ה'חרוזי'....
לאמא הכי היקרה
את כל כך מסורהתמיד תטרחי בשבילי
ותצאי לטייל איתיאת נותנת מחמאות
שעושות הרגשות נעימותאמא כזאת טובה
שלעולם לא נראתהממני ביתך האוהבת
שעל הטוב תמיד מסתכלתרבקה ביתך,
שכתבה את המכתב בשבילך
מרגש אה? חחח...
מזכירה לכם שהוא נכתב בגיל 6 למקרה שחס ושלום שכחתם
את השירים ה'עמוקים ומלאי התוכן' יותר שלי התחלתי לכתוב בגיל 9, שגם אם אני אעלה אני לא אתבייש בהם בכלל. אוליי בהמשך אני אחשוף בפניכם גם אותם. בינתיים תוכלו לקרוא את אלה שהעליתי בכתיבה ושירים לקריאה;)
על החתום, רבקה
ישנו אוייב השתול באדמת ידיד, ביצע בדם קר התנקשות מטווח אפס במגן אנושי, ומבוקש ע"י לוחמי הצללים👊
-
וואו כולכן פה ממש התחלתם לכתוב מגיל צעיר
אז זהו,שאני ממש לא, הייתי הילדה שהכי לא אוהבת לשבת ולקרוא/לכתוב/לשפוך על דף
הייתי ילדה מאד פעלתנית, נמרצת, בקיצור חסרת סבלנות...
ולדברים האלה צריך זמן וסבלנות- מה שלא היה לי..
זה לא נכון לאמר שלא היה לי את כישרון הכתיבה- כי היה לי אותו אבל פשוט לא ממשתי אותו..
ואיך אני יודעת?- הייתי מכיתה א' מפנטזת ומדמיינת סיפורים, דרמות למינהם וכותבת רק בתור משחק עם חברות, א''כ כשבגרתי יותר באיזור כיתה ז' ח' התחלתי לכתוב מחזות, סוג של תסרטאות, סיפורי מתח ואקשן,
דברים עם לשון שנונה והומוריסטית בכל מיני פעוליות בביה''ס (הרכזת חברתית ביקשה ממני לכתוב משהו למחנה של ח'- וכולן היו בהלם- כאילו מה הקשר שאני כותבת?!! הייתי הכי לא בקטע של "לשבת ולכתוב")
אבל שוב כל זה לא שירים, מעולם לא כתבתי שירים (פתאם אני נזכרת שבמחברת של כיתה ו' כתבתי שיר לצורך ש.ב של מחברת ספרות- אז זה השיר הראשון שלי בעצם אני יעלה לכם תמונה שיהיה יותר נוסטלגי ואמיתי )
אז איך בעצם התחלתי לכתוב שירים- במעשי?
אז יש לי 2 אחיות שכותבות נדיררר (אחת מהן כאן בפורום
)
ואחת מהן עשתה מזה ממש מסחר- כשביקשו ממנה אחראיות הפקה שתכתוב שיר,
וביום אחר ביקשו ממנה למחנות וכד' , יום אחד היא ישבה וכתבה ואני צפיתי מהצד, זה היה בחופש בין ח' לט'
והיא נתקעה אז אני בשייא פשטות נתתי לה עיצות ורעיונות למילים הבאות והיא ממש התלהבה וזה אכן יצא לפועל, אבל עדיין לא זה מה שגרם לי לשבת ולכתוב שירים, יום אחד אני רואה את אחותי המקצבניקית כותבת שיר בפורום, וזה כבר ממש עניין אותי, ובמיוחד כשהגיעו האתגרי כתיבה כאן בפורום- ואני ממש אוהבת אתגרים,אז בעצם השיר הראשון שהגיע מרצוני (ולא מתוך אילוץ ש.ב וכד'...) היה כאן, בזכות הפורום,
מאז אני פשוט כותבת בכל רגע פנוי- בשיעורים משעממים בעבר (לאחרונה פתאם התחלתי לאהב (כמעט) את כל השיעורים.. ) אז השירים הדלדלו
בכל אופן לכתוב שיר- זה לא כמו שבעבר היה לי צורך ב"לשבת ולכתב" כי עכשיו כל שיר שאני כותבת פשוט מרגע שאני מניחה את העט על הדף אני פשוט לא מרימה אותו עד שאני מסיימת וזה לוקח לי מספר דקות, זה פשוט יוצא לי בשלוף ב''ה, חברות בכיתה כל פעם מחכות שיהיה שיעור משעמם ורוצות לראות מה הפעם ייצא לי בסוף השיעור- באמת אני מקבלת המון אהבה על השירים שלי, ואני לא חושבת שבצדק- לא היה לי מספיק ביטחון. אני הייתי בהלם ששמו אותי בקטגורייה של המקצוענים בכתיבה, כי לא חשבתי שעד כדי כך אני טובה, יש פה תותחיים הרבה יותר ממני.. אז נכון יוצא לי בשלוף אבל מי אמר שיוצא יפה?!
בקיצור ברברתי המון.. סליחה
אמאאא איזה כתב קטן היה לי בעבר
השיר הראשון קשור למשהו שלמדנו זה לא ממש שיר.. לא הבנתי מה הולך שם כ''כ הייתי צריכה לאזור אומץ כדי לעלות ת'שיר.. הוא לא משהו... סתכלו על השיר נוסף..
ויש עוד שיר מאותה מחברת שהש.ב היה לכתוב משהו על גבורה יהודית לוידת ! IMG_0565.JPG
פאדיחה רצינית כל העסק הזה
