שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה

[המחבל המחופש]

מילים: במנגינה של באמצע החורף של מתניה
בית א':
ביום רגיל, של שגרה רגילה
שחיפשתי ליהות בת מלך מרצון
נפלתי שוב לאותו מקום,
ואיבדתי את הטעם והרצון,
שחיפשתי ת'צמי, במקומי הטבעי
איפה ששמת אותי,
פרצתי את הדלת
ונפשי נחשפה לעולם שמסביב.

פזמון:
שהרגשתי לבד שבכיתי בחדר,
שניסיתי לשדר שהכל בסדר,
מחפשת את הדרך הנכונה
בינתיים נאבדת בדרכים ברחוב,
בבקשה רק תראה לי את הדרך הביתה,
תדע שלמרות הכל אני מנסה לשמור,
ותשמע אותי בשקט לוחשת
שאין לי כבר כוח אבל לא מתייאשת.

בית ב':
לא היה לי כבר כוח רק חיפשתי נחמה
הכנסתי שוב את עצמי לסערה
קיבלתי שוב מכה חזקה
ורק שם חיפשתי אותך.

פזמון: כפול 2
שמצאתי אותך, קיבלתי נחמה
לנפשי הרעבה, שחיפשה קירבה
שלפת אותי משאול התחתית
שמרת עליי כל כך קרוב,
בבקשה רק תראה לי את הדרך לחזור
תדע שלמרות הכל אני נסיתי לשמור,
ותשמע אותי אותי בשקט לוחשת
תודה אבא שעזרת לי לחזור.

רוצה להגיד רקע לשיר
אני חושבת שלכול בחורה יש את התקופה עם עצמה שביא בוחרת להישאר חרדיה.
להתקרב יותר להקב"ה ומוצאת את דרכה בעולם.
השיר די מתאר את זה
ובעזרת ה' אני הולכת כניראה להוציא אותו.

[כוכב לכת]

בתוך מערבולת צבעים
אלפי אלפים של גוונים
מאירים

היא יוצאת החוצה
מוגלתית
ודוקרת
התמקמה באמצע
חלילה לא בפינה

בלי להתחשב
ביופי מסביב
בא לה
והיא תוציא
את הזבל מבפנים

אז היא יצאה היבלת
שמראה על לחץ פנימי
או חוסר התחשבות
בדבר בסיסי
ואיך היא תתרפא
אם היא באה מתוכי
נושאת בתוכה
את האני השלילי?!

יום אחד לא יבוא ואשתנה
זה כמו לחיות בסרט בהווה
עם מודעות עצמית והכלה
עוד אצליח לשנות את התמונה
ולפעמים אני מקנא
כן זה נכון
קשה לי להתמקד בישר ובטוב
שאלוקים דואג לי כל רגע בחיי
אך זאת עבודת מידות שלי עכשיו
לחשוב חיובי
לאהוב את עצמי
ובסיעתא דישמיא
להיות אדם בריא

[הדרי]

לנצל את הימים..

ימים עמוסים
שעות לחוצות
מבחנים ותירגולים
שיתנו לנשום לפחות!

לוח מבחנים עמוס
סדר יום צפוף
פרויקטים להגיש, בגרויות
מה לעשות?!

לפעמים בא לי
לשרוף את הספרים
ללכת לארץ של גמדים
ששם- אין לימודים!
לחיות ולהנות מהנעורים
ופשוט לחיות בלי לימודים
בלי מתמטיקה, בלי אנגלית
יהיו חיים יפים בתכלית...

יודעת,
שבעוד כמה שנים
שאסיים לגמרי את הלימודים
התגעגע- לספסל הלימודים
למורות, להעתקות במבחנים
לבגרויות, לשיעורים
לפרויקטים ולכל הדברים
לחברות- גלגל ההצלה
לכל דבר ודבר-
אפילו למזכירה..)

לכל גיל בחיים
יש את התרגיל שלו-
כל גיל-
והקשיים שבו
אז אדע לנצל
כמה שיותר
את המציאות הזו,
את הלחץ הלימודי
והחשוב מכל-
החברות שאיתי!
כי יודעת,
שיש רגעים
שלא חוזרים בחיים
זה הכל עניין של זמן-
והכל נגמר..

תופעות לוואי של העומס..
מקווה שתבינו אותי...
ובאמת- חשוב שננצל כל רגע, מבטיחה לכם שבסוף נתגעגע לכל זה,
אז במקום שנבכה על השנים האלו שלא נצלנו- בואו נהנה..- לא רק מהפעילויות והחברות.., אלא מכל דבר הכי קטן- אפילו מלימוד למבחן..
בהצלחה לכולם!!

@הדרי

[אדמילים]

ואיך קרח נשבר
על כל המילים
שעדיין לא נכתבו
וטיפות של מים
נשרו מהעין
שעדיין לא דמעה
ורסיסים קרים
נספגו באדמה
שעדיין לא הושקתה
ופרח מת שם
בין הקוצים
שעדיין לא נוכשו

[טותיייי]

לפעמים אחרי החושך רוצים
גם בלילות עם הכוכבים
את הירח הלבן לקחת
כי הכוכבים כבר קטנים

את מרגישה בתוך סערה
ולשחות את לא יודעת
את רוצה לקחת נשימה
ואת בינתיים טובעת

יש מילים שאת לא מכניסה
הם שורפים לך את הנשמה
כי לפעמים מילים יכולות לחדור
גם אם יש אש יהיה גם את הקור

טוהר

[שוהם]

פוסט זה נמחק!

[אילן פ]

לא משעמם

פותח את הרדיו
מהדורת החדשות
הלב מתפוצץ מהבשורות הקשות

מלחמה בדרום
מלחמה בצפון
ממשלה מתפרקת
כלכלה מתרסקת

הפגנות על כלום
עוד בשורת איוב
"שהותרה לפרסום "

משהו פה הזוי
מהמם
מדמם
נגזר עלינו משמיים
שלא נשתעמם

ורק אתה בורא עולם שומע התפילות
יכול ברגע להפוך לטובה את כל הגזרות
שלא נשתעמם
אבל מסיבות אחרות

לקום בבוקר כמו חלום
בשורות טובות בכל מקום
מברית לחתונה
מתנות וישועות ממתינות בכל פינה

**אנא השם
שבורי לב מצפים לישועתך
אנא השם
אותנו תנחם
אם כבר נגזר עלינו משמיים
שלא נשתעמם

[הדרי]

תיכף אשוב..))

אבא,
יש את הימים-
שמדברת אתך שעות
בשעות הקטנות
בצרות, בשמחות
תחושה של חיבור
אהבה, וקרבה מתוקה..

אבל יש את הימים-
שמדברת עם אחרים
אבל אתך-
לא בדיוק מצליחה..
התפילות ללא כוונות
והשיחות- כבר לא שעות
המילים--כבר לא יוצאות!

אז למה עם כולם
מצליחה לדבר, לספר
ואתך נוצרת שתיקה?!
רוצה שוב לחוש קרבה!

ויודעת,
שגם שאתך לא מדברת
הרי אתה יודע נסתרות ולב
יודע מה כל אחד עובר
גם כשקשה לי לדבר
אותי אתה אוהב
ויודע שהכל יסתדר

ואתה מחכה לי,
בתקופה שקשה לי
יודע שתיכף אשוב
לתפילות מהלב
ואחזור להתקרב..

ושום תפילה לא לשווא
אני הולכת לדבר אתך עכשיו..)

(תסכימו איתי שיש את הימים- שהתפילה בכוונה, באהבה
ויש את הימים- שקשה!- שהתפילה זורמת כזה.., בלי כוונה, קצת יבשה..
וזה קורה כמעט לכולנו....
--לאחרונה כתבתי הרבה שירים, ולא הספקתי להעלות אותם...
ואת השיר הזה החלטתי שאני חייבת להעלות
כי דווקא בתקופות האלה-- שהתפילות לא הכי טובות...
אני יודעת שאני אשוב בסוף לתפילות מהלב...- זה הכל עניין של זמן..)
@הדרי

[אביעזרי]

עוד יבוא

בית א’ -
עוד יבוא פתאום
עוד יתגשם חלום
שלא היה לו לילה
ואף לא יום

יזרח יפציע ממרום
כמו משום מקום
אל אומה שדי לה
כבר מלחלום

פזמון -
קרב יום אשר הוא לא יום
ולא לילה
שלוות עולמים

בית ב’ -
עוד יירפא הכאב
נעמוד לב אל לב
בתחתית ההר
כבש גם זאב

נגור יחדיו נשב
נעבוד בלב שליו
נחזיק עד מחר
הוא מתקרב

פזמון -
קרב יום אשר הוא לא יום
ולא לילה
שלוות עולמים
קרב יום אשר הוא לא יום
ולא לילה
היינו כחולמים...

[אפרת גלבוע]

שקיפות
גוף ונפש
גלוי מול סתום
הקושי עצום
עם לב חתום

חולה בגופו
הכל יחבקו
יפנקו ויבינו
יהיו שם

אך מי ילטף
ינחם יחזק
את שבור הנפש??

[יהודי זה הכי]

לנסות, לחיות,
למרות הכל להיות.
ונכון שעכשיו קצת קשה,
אבל בסוף הטוב יתגלה.

ובינתיים---
עובדת על אמונה,
מבינה שאני קטנה
לא רואה את התמונה
חיה בלי הבנה

ובינתיים---
מגששת אחר האור
מחפשת לי מזור
האמונה מצליחה לעזור
ובזכותה הטוב יחזור

כי,
בגלל שאני בת של מלך
אז אין בכלל שום סיכוי
שאאבד לי את הדרך

אני,
רק צריכה לנסות שוב
להפסיק עם ניסיונות החיפוי
והלב כבר לא יהיה עצוב

[מישהי מיוחדת]

בא לי להקיא,
ועדיין זה לא נגמר.
כל כך רציתי להפסיק
אבל עדיין זה נשאר.
נהייתה לי התנגשות
בין האסור אל המותר
ובתוך ההתרחשות
גם הלב שלי נמכר.

חיפשתי בכוונה
דברים רעים
חשבתי שהשריטה
תיעלם לי מהחיים
עכשיו לא יכולה
וזה אפילו לא עזר
אני נהייתי סתם חולה
והריגוש הזה עוד נשאר

לא יכולה לעצום את העיניים
בתוך המוח השריטות כואבות
רק ניסיתי קצת לשרוד בינתיים
אבל נפלתי ועכשיו משלמת בכמויות

[אילן פ]

רק מי

רק מי
שהלך את בדרך איתי
שעלה אל על ....... וירד
שרצה לקום ,,,,,,,,,ומעד
רק מי
שראה את הכל
שראה איך שנפלתי לחול
יוכל להבין
את הרצון האמיתי להלבין
איך נפשי מהרע תתנער
מי ידע ?
מי יבין ?
מי יוכל לשער
כי לא היה שם אדם אחר מלבדי
רק אתה צורי
מגן נפשי רוחי ונשמתי
שיודע שנלחמה
עד תמצית כחי
כל הנשמה תאמר ,,,,,
הללויה

הרעיון בשיר
לא לדון אדם עד שתגיע למעשיו וניסיותיו
כי את זה רק ה יודע

[יהודי זה הכי]

העצב שנהיה כבר טבע
החסר שחתם על קבע
ימים שעוברים בערפל
קשה לי לא להתקפל

מחזיקה חזק בחבל.
בשבילי. בשביל השם. 
בוחרת מחדש, מאהבה.
רוצה להיות קרובה. 

חושך על הלב, על הנשמה. 
איזשהו קול צורח בשממה.
צורח, מפר בלי כוח את הדממה.
רק רוצה לנצח במלחמה. 

והכל נגמר לי פתאום
על הסף של התהום
אני עומדת כמעט לבד
רק אתה כאן מחזיק לי היד

פוסעת צעד לאחור
ואז צעד קדימה
מנסה עלי לשמור
מסתכלת שמאלה וימינה

עוצמת את העיניים
נזכרת בך
אתה הכל בחיים
אני רוצה אותך

וזה קשה, קשה מידי
אבל אני לא נופלת
מחזיקה בכל כוחותי
כי רק אותך אני מבקשת

[הדרי]

עוד יבואו?!

מבול של שאלות
ים של דאגות
נחל של דמעות
אגם של כשלונות

כוחות שטמונים
יצרים שגוברים
כשרונות שצצים
רצונות לי קורצים

עתיד "שמובטח"
עבר שחלף
הווה שהוא כאן
וזמנו הוא עכשיו

הדאגות-
אלו של עכשיו- יחלפו
אך יבואו אחרות,
הדמעות-
יזרמו וגם יעצרו
אך יבואו שוב דמעות
והכשלונות-
יבנו חומות, הצלחות

רוצים תמיד
לשלב הבא להתקדם
ובטוחים-
שזה יפתור הרבה מהבעיות
כבר לא יהיו כשלונות
ולא יהיה על מה לבכות
כי כל החיים מלווים קשיים
השאלה-
אך אליהם אנו מביטים?!

(לפעמים,
אנחנו רוצים להתקדם לשלב הבא מהר מידי...
כי חושבים שהבעיות של עכשיו יפתרו..
"אין לי כח ללמוד?"- אז יש כאלו שחושבות שחתונה תעזור להם ותביא חיים יפים
צריך להנות מכל שלב בחיים באשר הוא, ולהבין שלכל שלב יש את הקשיים שלו...
וגם עם הקשיים בכל שלב ושלב- יש דרך לדעת להתמודד, ולהביט בצורה שונה
אם באמת תחשבו על זה- ותהנו מהשלב שאתם נמצאים בו
זה יכול להיות בלימודים, בהמתנה לזווג, בהמתנה לילד, ובכל שלב קשה אחר-
תנסו להנות מ "העכשיו" ממה שיש פה.., בטוחה שזה יעזור לכם
לי אישית זה עוזר, להנות מהעכשיו....)

[ש. לוי]

תודה על הכל

~א~
ביום בהיר קרה הנס שלי, ברגע אחד,
הכל הסתובב לי בפנים, בדיוק מיוחד,
יד מכוונת מלמעלה, יד של אבא, ליטפה את לחיי,
זה אותו הרגע בו קיבלתי, מחדש את חיי.

פקחתי את עיני לראות הפעם, עולם חדש,
לראות שוב את אותם דברים מפעם, אבל מחדש,
את כל הטוב שמסביבי, את כל האור, את האושר בחיי,
את הנפילות שלא הכרתי, כי אבא שומר עלי.

~מעבר~
טוב להודות לה',
ואילו פי מלא שירה אני לא אספיק אפילו להודות על רגע שאני נושם,
טוב להודות לה',
לשיר ולהלל לו עד בלי די כל עוד הנר דולק תמיד לומר תודה.

~פזמון~
תודה על הכל,
תודה לך אבא,
על החיים במתנה כל בוקר מחדש ניסים ונפלאות בלי סוף,
תודה על הכל,
תודה לך אבא,
גם על הרגע שאומר תודה מליון שירים אפילו לא יספיקו להודות,
מה כבר אני יכול עוד לעשות,
חוץ מלומר לך אבאל'ה שלי,
תודה על הכל.

~ב~
עוד יום בהיר זורחת שמש, הכל כרגיל,
עולם מופלא כמנהגו מאמש, איך שייך להכיל,
כל ציפור כל פרח כל בריה קטנה, בדממה צועקים,
כל היצורים מעידים, ה' הוא האלוקים.

פזמון...

https://youtu.be/fZbuTk4GlaE?si=llw_9qB390W8GyYw

[ש. לוי]

מאז שמחת תורה עוד לא העזתי עדיין לכתוב שיר ולנסות לתאר תחושות!!!
הגיע הרגע, כתבתי מהלב...

~א~
הלוך ושוב, ברחוב, השומם המדמם עדיין,
דמעות כבר לא זולגות, ושוב בושות פתאום לבכות, סתם כך יש מאין.
אבל הלב חצוי, עוד בלי פיצוי, רוצה לצעוק, רק לא לשתוק,
אומרים הזמן רופא, משכך כאב, אבל תאריך מהיומן הוא לא יכול למחוק.

~מעבר~
אבא, ילדים שצועקים, נאנקים ומחכים עדיין,
כמה, עד מתי נהיה כאן מושלכים, בבור אחים שמושיטים ידיים.
עם שלם בנים של מלך המלכים, מציפים את העולם בדמעות של מלאכים.

~פזמון~
אל ימעטו תלאותינו לפניך,
שוב כבר עלינו בהמון רחמיך,
ונשובה...
מלוך על כל העולם בכבודך,
תראה לכולם שאין עוד מלבדך,
ונשובה...

~ב~
כמעט שנה, ולא השתנה, שום דבר לא עבר, עדיין,
צלקות שעוד מכות, שמשתקות, מרתקות ידיים.
אבל הלב כבר התרגל לשכול, גם באחים ללחום הוא כבר יכול,
אומרים הזמן רופא, משכך כאב, אבל צלקות עמוקות הוא לא יכול למחוק.

~סיום~
בלב שבור, בלי שום דיבור,
יודע שאתה שומע,
נותן כוחות, להמשיך לצעוד,
עד שכבר יבוא משיח.

[יהודי זה הכי]

פוסט זה נמחק!

[יהודי זה הכי]

פרידה, סוף י"ב:

4 שנים היינו ביחד
צלחנו את גיל ההתבגרות
הם השפיעו עלי יותר מידי
בהתקרבות ובהתרחקות

אהבתי אותן, חטפתי בוקס
ברחתי מהן ואז איבדתי אותי
אחר כך התקרבתי, חזרתי בסוף
אבל עוד התרחקתי מהן בתוכי

ונהיה לי כאב, כי אני לא יודעת להיות חַבֵרה
ועלתה בי שמחה, כי סוף סוף נעלם קצת הרע
ושאלתי את עצמי, למה אני כל כך חסומה?
אהבתי אותן, אבל פחדתי להיות שוב בהן תלויה.

זוכרת רגעים טובים כל כך, אבל גם קשים...
היו מחשבות, כמה זה הדדי?
זוכרת ימים שהתרחקתי או שניסיתי להרשים
תמיד זה כאב לי, לא הייתי אני.

הלב התרסק, התפרק לשברים
וכמה הן היו נוכחות בתוך המשברים
אהבתי אותן אבל גם כל כך שנאתי
רציתי ללכת, אבל בסוף נשארתי.

ואתמול... הייתה פרידה
וכמה שזה כאב לי
ופתאום, עלתה הבנה
שתכל'ס רוצה אותן איתי

ואיך פתאום זה כואב, הלב שלי נשרט!
אני אוהבת אותן, אבל למה עכשיו???

[הדרי]

פה בשבילך...

היי אהובה..)
אני יודעת שעברה לך שנה קשה,
שנה של בדידות, הרחקה
שנה של בכיות מתחת לשמיכה,
שנה שנלחמת למעמד חברתי
שנה של מאבק יום יומי
שנה של קשיים שהתגברו
שנה של חלומות- שלא הגשמו.

רוצה לומר לך-
שאני כאן בשבילך
וסליחה שזה לא היה לפני
סליחה שלא התייחסתי
ושיחות שלך "סיננתי.."
ומ-לצאת איתך התחמקתי
ומללמוד איתך נמנעתי

זה לא היה בכוונה
זה היה מחוסר הבנה
שאת לבד, בודדה!
התמקדתי בחברות שלי
בעולם ובחיים שלי,
ושכחתי להביט גם בך
שרצית, ניסת וחפצת
להישען על מישהי
לפרוק למישהי..

סליחה שסגרתי עלייך דלתות
אני אשמה, ולא פחות!
אני כאן בשבילך
ברגעים של אמת
שאת נושאת המון כאב
אני פה...
גם בשעות הקטנות
גם בשעות החשוכות..
מוזמנת להתקשר
כמו כל חברה אחרת שלי
ולשפוך את הלב
לספר, לדבר..
והפעם "לא אסננן.."

לפעמים שאין לי מילים, אני פשוט כותבת, שופכת את הסערת רגשות הזו על הדף..
גם כאן- לא היו לי מילים, שקלטתי מה עובר עלייה, ואיך לא עזרתי לה?
זה קרה במחנה, היא התעלפה.., ושם המורות שאלו-
היא אכלה משהו, שתתה?- ואנחנו עמדנו שם, לא יודעות את התשובה..
כי פשוט לא הבטנו עלייה כ"כ, זה לא מרעות- זה מחוסר הבנה,
ומאותו הרגע המצפון שלי התחיל לפעול..., וההחלטה הייתה ברורה-
מהיום לשים לב אלייה יותר, לא לסננן שיחות- פשוט להיות איש במקום שאין איש..
אז אם גם לכם יש את "האחד הזה.."-
תעזרו לו, אל תחכו שחלילה יקרה משהו, ואז יהיה לכם מצפון...

@הדרי