שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה

[הדרי]

מקום לשכינתך\ תשפ"ה

בוקר, שמש, שקט
בעיר העתיקה,
כהנים עולים,
לבושים, נרגשים
לקראת עוד יום
ספוג בקדושה.

עשן הקטורת עולה,
בזמן שהכבש נצלה
הקורבן מוכן,
הכהן נושא את ידיו
אליו!

שירת הלווים
מלווה את האוירה,
כינורות ונבלים
מהללים ומשבחים
את שמו של מלך-
מלכי המלכים.

ליילה, ירח, בכיות.
אין בית מקדש,
ואין קורבנות.
וכל עמך מבכים
על החסרון,
על השביון.
השכינה מחכה,
לבית משלה.
שייבנה,
מתפילות,
בכיות
ומעשים!

אבא, חדש ימינו כקדם
בנה את מקדשך, כבתחילה
תן מקום- לשכינתך!

נכתב מגעגוע רב ומתוך החושך שחיים בו כיום. גלות, גאולה...
ובהשראת הטור שהוגש פה בפורום השבוע:)

[מישהי מיוחדת]

בא לי לכתוב
שיר על החורבן
הלב נהיה כבד פתאום
כבר המון זמן שזה כך

שבית המקדש חרב
והעם נמצא בגלות
והשם נמצא בהסתר
ונהיה ממש ריחוק

ולמה השם החריב בית מקדשו?
כי לא רצה להשמיד את עמו.
ברגע שנתקן את מה שקלקלנו
השם יחזור שוב פעם אלינו.

ואולי זה לא כוכב לך באמת
או לא באמת שורף
אולי כבר התרגלת לחושך
ולא מצליח לראות מה חסר

אז אח שלי, בוא תבוא ותיזכר.
שאולי לך טוב, אבל אבא עצוב.
אבא שלך הומלס, והוא אשכרה מלך.
אבל כואב לו בעיקר שיש בינכם ריחוק.

הוא כל כך היה רוצה לבוא ולחבק אותך.
כל כך היה רוצה לנחם ולעטוף אותך.
והוא... אח שלי... הוא לא יכול, בינתיים.
אין לו מקום כאן עדיין.

והוא לא רוצה להביא ניסים כאשר החטא עוד כאן-
כי אחרת הגאולה לעולם לא תושלם!!!
הוא רוצה שאנחנו נתקן, ותאמין שזה לטובה!
לכן הוא לא יכול כעת. אז אתה רוצה את הגאולה?

[אבי לוי]

לא שלי

תראו מה זה-

עולם הפוך,

אני.

תשעה ימים לאבל,

רוצה גם כן

לאחוז בחבל,

לחוש את החורבן,

לקיים את ההלכות,

להשהות את השמחות,

לבטל ת'הליכות,

להיות רק בבית

להתחבר לגלות

להתקרב לגאולה.....

---

אבל מה אני?

עולם הפוך.

מחפשת רק לצאת,

ליעד הכי רחוק

להנות הכי שאפשר,

למחוק את האבל

לשמוט את החבל

להציף את השמחה

כמובן שבתוך ההלכה...

לצאת להליכה

להזמין גלידה,

ועם שוקולד, לבן:(

אם אפשר.....

---

אבל,

מה לעשות?

עולם הפוך...

אני ההפוכה.

יוצאת להליכה,

ואוחזת בחבל,

רוצה את השמחה

ושקועה באבל.

ועכשיו?

ריבונו של עולם

אוהבת אותך חזק,

רוצה אותך, באמת!

לבכות בכנפיך, להתרפק על אבניך.

לחזות בנועם קודשך

ויחד עם זאת

מבקשת

תרשה לי להרפות מעט את החבל,

כי הצער שלי, החיפוש שלי

התהליך שלי, הצמיחה שלי

הוא האבל.

ואני לא הפוכה עוד,

רוצה ללכת-

ישר אליך.

תרשה לי בבקשה

לברוח מהאבל,

כי זו הדרך, הכי ישרה שמצאתי

לצאת מהעולם ההפוך שבי.

לחזור לעצמי,

לחזור אליך.

[ילד חוכם]

זהו שיר שנכתב בהשראה מסוימת ולכן נכתב כך
אבל, כדרכם של שירים,
כל אחד ייקח את זה למקום שהוא מרגיש...

סדקים

סדק אחר סדק,
המציאות פוערת.
ובלהבת השתיקה,
נפשה עודנה בוערת.

העצב בא בגלים,
גם השקט אלים,
דממה מחרידה,
מחרישה את חייה.

ייאוש מזדחל,
ובליבה מקום נוחל,
נוטל פיסה מחייה.

היא ילדה טובה,
אבל אף פעם לא קרובה,
שרי מיואשת,
היא שוב עצובה...

שרי חבולה פוחדת לחלום,
שרי יודעת,
מחר היצר שוב יהלום.

אך משברי ליבה,
בין צריבת להבה,
לעוד אכזבה
כמו זאבה, היא קמה.

מנסה, לא שואלת כמה כמה,
משתדלת,
פותחת לתקווה ת'דלת.
גם בימים שקשה
הלב טיפה מתכסה,
ליבה לא כבה,
רק הולך ומתהווה.

[הדרי]

שבת-
כמה טוב שבאת.

מרוץ אחרי הזמן,
מרוץ אחרי עצמי,
מטלות, הספקים,
השעונים רצים--
לא מתעייפים:)

ואז?-
שבת,
שקט,
רוגע
שלווה,
אוירה,
משפחתיות,
פרטיות.
יש זמן לספרים,
לצחוק עם האחים,
לנוח,
לחוש ברוח...

השולחן ערוך,
הנרות דולקים,

מעין עולם הבא-
שבת מלוכה!-
בואי כלה,
שבת מלכתא.

@הדרי
שבת- מה יותר מזה?-
מתנה גדולה שקיבלנו!!- הלוואי ונדע לנצל אותה...

שבת שלום!!

[ילד חוכם]

מנגינת הנצח

מסתובב בסמטאות,
העיר החרבה.
מתבוסס בשלוליות
מבול האכזבה.

בין המילים,
העט קצת רוטט.
בדרכים ושבילים,
הלב עוד משוטט.

כתבתי שיר,
הלחנתי לב שבור,
העצב בהיר,
והקצב לא ברור.

פסעתי בכל שביל,
חיפשתי מטרה,
כתבתי כל משפט,
חיברתי כל שורה.

וסוף כל סוף,
זה קרה,
מצאתי את הצליל.
הנשמה כבר לא שבורה,
מצאתי מנגינת נצח,
אותה ראיתי בתורה!

[הדרי]

יום הולדת- פותחת דלת.

פותחת זרועות-
בדיוק כמו תינוק....

מקדמת בברכה-
שנה חדשה-
ספרה חדשה
שבאה לחיי.

מביטה-
שנה לאחור
כמה חלומות,
תקוות,
צפיות-
שהוגשמו
שמומשו.

פותחת הדלת-
מסיטה הוילון
לשנה חדשה
מלאה תקווה ועשייה,

שתהה זו שנה-
של התפתחות
אישית, רוחנית
לימודית, עסקית.
שאממש את כל חלומותיי
לטובה ולברכה
שאתקדם, שהתעצם!

שאזכה להמשיך לגדול-
ולתת לעולם הרבה אור:)

@הדרי
יום הולדת, זמן להביט אחורה.., תודה לקב"ה על שנה מדהימה בעשייה ולימוד.
תודה על כל החלומות שהוגשמו, בתפילה ותקווה להגשים את השאר...
שתהה שנה של עלייה,
תודה אבא, על עוד שנה בעולם!!- שום דבר לא מובן מאליו!

[מנאששש]

לא שלי

פתאום,
באבחת יום.
הוא בא.

הָדַף מאחור,
פיסות מנגל או חול.
ותבע.

וכל מי שננער
מתרדמת הזמן,
וגבה,

זכה וחותם
יומו של אלול
בו טבע.

[נעמי ה]

שנה חלפה עברה
מרגישה כאילו עכשיו קרה
איך הלכת לי פתאום
השארת אותי פה לכאוב

השמש אינה זורחת כמו פעם
והציפורים מזייפות בשירתן
העצב שוכן פה לעתים
והגעגועים אליך לופתים

אתה נמצא בכל מקום
בא לי בחלום
מטייל איתי ביום

אני מנסה לגעת לחבק
אבל אתה נעלם מתרחק
לפעמיים נופלת לתהום
רוצה אותך רק ליום

ללחוש לך,
כמה אוהבת אותך
לספר מה עשיתי למענך
ורק תבטיח שגם אם לא מבינה
זה הכי טוב בשבילי בשבילך.

[הדרי]

שגרה אלולית ברוכה.

שגרה?!
לכאורה יבשה,
בין החופש לשגרה
ההבדל הוא-
כים ויבשה.

כשרוח אלולית נושבת,
פותחת החלון-
ומתמכרת-

לאוייר השגרתי הזה,
לילדים הצועדים
לתלמודי התורה,
שם לומדים בשקידה.
לחמודות שפוסעות-
לעבר בית ספרן
ולמתרגשות שעולות לגן...

מוצאת את עצמי,
על אדן החלון
נושאת תפילה חרישית
שייתן הבורא לטהורים הללו
ולכל אחד באשר הוא
שגרה-
בלי מלחמה,
בלי מגפה,
בלי מניעות-
לשגרה ברוכה.

@הדרי

הראשון לתשיעי מחזיר את כולנו לשגרה מבורכת..., כמה עברנו בשנים האחרונות- קורונה, מלחמות...
בהצלחה לנו- התלמידות, בשנה החדשה, שתהה שנת שגשוג ופריחה.
ואל תשכחו להעריך את השגרה.., היא יקרה מידיי בכדי להתעצבן עלייה:)

[אוהבת]

משתפת במשהו שאהבתי ממש, לא שלי, חברה מוכשרת כתבה.
חולף,
כחלום דק –
אלול.

מי שעבר,
ולא שם לב –
נשמט, נשכח,
נותר חלול.

ומי שידע
לפתוח לב,
זכה קרוב,
ושער רחמים פתוח.

חותם נצח,
באור זהב,
בו נחרת –
חודש אלול.

[מישהי מיוחדת]

רגע לפני ראש השנה
רגע לפני שאתחיל שנה חדשה
רגע לפני שתבחן שוב מעשי
איך הייתי בשנה הקודמת ולאן מועדות פני

רגע אחד לפניה המשפט
רוצה לדבר איתך
להזכיר לך שאני לא אותה אחת
וגם אז כשנפלתי, הצטערתי נורא.
אני רוצה להזכיר לך,
שאני אוהבת אותך.
מרגישה כל כך חלשה,
חייבת עזרה.

אהה אבא... קשה לי להסביר.
במוח שלי אני רק ילדה.
כמה שהעולם היה לי קשה
בקושי עביר
וכמה שרציתי להיות רק טובה...

אהה אבא וכמה רציתי לאהוב אותך
איך רציתי לעלות אליך
לחבק אותך
לעטוף אותך

רציתי להגיד לך
שאני ממש מצטערת
שכועסת עלי שנכשלתי
על אף שלא ראיתי אז ברירה אחרת...

אהה אבא. כי רק אתה יודע.
רק אתה יודע כמה אתה היחיד שיש לי.
אין אף אחד בעולם הזה שלי, שנמצא כאן.
רק אתה אבא. בבקשה ממך, תבין אותי.

רחם עלי, אפילו שלא מגיע לי.
שב איתי דקה. תתכופף ותחבק אותי.
נגב לי ת'דמעות, תעצור לי את הדם.
תגיד שהכול בסדר, גם כשהכלי נשבר.

תגיד שאתה אוהב, למרות מה שקרה.
ולמרות שנפלתי, עדיין תהיה לי שנה טובה.
ואפילו שלא מגיע לי, אתה עדיין תסלח.
אחרי הכול אני מצטערת, ואתה טוב כל כך.

כל כך רוצה עכשיו לחבק אותך,
להישיר לך את המבט שלי-
להציג לך עיניים של ילדה,
שנלחמה בלי הפסקה כדי לחיות אותי.

אההה אבאאא
אני אוהבת אותך!!!
בבקשה ממך...
תאהב אותי חזרה.
תודה.

[הדרי]

המלך בשדה!!

דמעות-
מרטיבות הסידור
מרטיטות את הלב.

שנה שחלפה,
תמה כבר, אזלה.
והלב אפוף-
במחשבה-
על שנה,
שבאה לסיומה.

כמה חטאים,
כמה נפילות,
כמה טעויות,
כמה עברות.

"המלך בשדה..."
רצה בשדות הפתוחים
מחפשת את דודי
בין הקוצים.

ריח של צמחים
בשיא פריחתם
מגיע לאפי,
ממכר,
משכר.

ניחוח של אהבה
מתגלה בפניי,
ידיים רחומות
פתוחות, מצפות!!

רצה אליך--
היישר לזרועותיך-
ואתה מחבק,
מקבל, מרחם..,

ואני-
כמו ילדה קטנה
בוכה.., מתוודה.

ואתה?-
מרים אותי,
מהקוצים
מנקה-
מהבוץ, מהחטא.
מקבל אותי,
ככה...
כמו שאני.

@הדרי
שעות ספורות לפני יום הדין, ויום ההמלכה למלך האחד והיחיד שלנו!!
כמה אהבה יש לנו אליו, כמה הערכה...
היחיד שמקבל אותנו ככה.., עמוסים בחטאים, בוכים , מודים בחטאים.
"אין צדיק בארץ אשר לא יחטא..", רק נשאר לנו לחזור בתשובה,
הוא מחכה לנו!!

שנה טובה ומתוקה:)

[יהודי זה הכי]

ד', אני רוצה לדבר איתך.
יש פעמים שאני מרגישה רחוקה מידי.
איך הטוב שלך לא מפסיק אפילו דקה,
ואיך אני נשארתי כמעט אותו דבר.
ונכון שגדלתי וניסיתי להשתנות,
אבל יש מרחק עצום בין מי שאני למה שצריכה להיות.
ואיך אעמוד מולך בכל הזמן הקרוב,
כשאני כל כך רחוקה ממך אבי הטוב?
היצר אומר לי שאין לי סיכוי.
אנ'לא באמת אשתנה, זה קצת אבוד.
מרגישה שאני משקרת, וד' לא טיפש!
הוא יודע שאחרי יום כיפור אני אחזור אל החטא!
אז מה אני מנסה לעבוד עליו?
אומרת לו שאני שונה עכשיו?
שנינו יודעים כמה זה משחק,
ילדה טובה... מעניין שזה רק עכשיו.
ואני ככה מסתובבת, עם ביקורת אמיתית,
אבל כ"כ לא מתחשבת, לא נותנת לי עתיד!
והגוף קצת בורח, כי קשה לו לעבוד
ואני כזו קטנה, רוצה לשכוח הכול.
חבל שאין לי דרך לישון איזה חודש...
כך לא אראה ת'פער ביני אל הקודש.

אוף אין לי כוח, אני עומדת צמוקה.
אהה אבא... אני כל כך רחוקה!
ואשכרה עכשיו אתה הולך לבדוק בי הכול-
תראה שוב איך ברחתי, איך בחרתי ליפול...
לא יכולה. אני פשוט מתביישת.
הלוואי ויכולתי להיות בת אחרת.
אני מרגישה מתוסכלת, מתזזת בין המחשבות,
מבולבלת מידי, לא יודעת מה לעשות,
היצר טורף אותי, לא נותן לי מקום.
אהה אבא. אין לי סיכוי להשתנות!
ואז, פתאום, עולה בי מחשבה אמיתית-
חושבת עליך, אבי אהובי.
איך נתת לי כל יום מחדש לחיות,
איך האמנת בי שאצליח לעלות!
כשנפלתי בחורף לא שברת ת'כלים,
עמדת וחיכית עד שאשוב ממרחקים.
אז נכון, טעיתי. נכון, חטאתי.
אבל אתה אוהב אותי גם ככה.
אז לא אתייאש. כי אתה כאן. מחכה לי!
ובעזרתך-אצליח לחזור חזרה.
אוהבת אותך.
הבת שלך.

[מישהי מיוחדת]

לוחמת בשחור

בחורה כזו, לוחמת.
לוחמת בהכול.
בהורים ובמסגרת.
בכל זמן, בכל מקום.

בחורה כזו לוחמת.
לוחמת בשחור.
בחוץ היא סתם מורדת
בפנים, אין לה מקום.

היא לוחמת במוסכמות.
נלחמת ביצרים.
והיא לא מוצאת איזון.
נלחמת גם בדברים טובים.

אבל היא בחורה כזו לוחמת.
אולי לוחמת בשחור...
אבל איך בתוך המסגרת,
אף אחד לא רואה לה ת'טוב?

אף אחד לא יודע
איך בפנים היא נאבקת
כל שנייה, כל רגע
על החיים אל מול המוות

היא לא נכנעת,
היא מחפשת.
היא לא נרגעת,
לא מוותרת.

והיא עוד תחזור
רק לוחמת.
בלי עוד השחור.
בלי הבגד, התלבושת.

[ילד חוכם]

לילה אפור

שוקעת בים הדמעות,
כמו שמש מדממת,
נשטפת לחוף הצרחות,
בשתיקה רועמת.

כמו ברק מסנוור -
הכה בי הרעם,
תמו ימי החום והחסד,
הקיץ נדם וחלף.
עכשיו תור של המרד,
החל עידן המרדף.

בלילות קרים,
סביבי שורקים הכדורים
ולי אוזתל התחמושת,
נקטעה לי מציאות---
מי יביא לי תחבושת...

תקופת החורף,
הלילות נהיו ארוכים.
מלחמה ללא הרף,
כוחות האופל דרוכים.

הציפורים המאושרות,
בציוץ גווע, עזבו משכנן.
עתה מטרי הבדידות,
שוטפים שברי קינן.

הנשמה עכשיו צורחת,
מעמקי טהרתה,
הנשמה כבר לא זורחת,
אני שרויה בעלטה.

קרני האור,
נכנעו לסהר עצוב.
ולילה אפור,
מעמעם לחי רטוב.

לא רואה אור בקו האופק,
מרגישה גופה עם דופק---
רק האופל נראה כשולט,
ולאבא הטוב אני קוראת.

ומתחת לסהר הכבוי,
בחדרי ליבי להבה,
אור האמת ממשיך -
עוד בוערת התקוה!

כל יום אני שורדת,
מקדשת בשקר מלחמה,
ונשמתי האבודה,
בסוף תמצא את מקומה.

עוד יחלוף כלא היה, הכאב והכפור,
ובסוף תבוא גם השמחה.
את חשכת הלילה האפור,
יחליף חיוך הזריחה!

כתיבה וחתימה טובה לכל המשתמשים!
תכלה שנה ונפילותיה - תחל שנה וברכותיה

[מישהי מיוחדת]

פוסט זה נמחק!

[הדרי]

מיומנו של חטוף\ פרק 3 -(ואחרון!!)

אמא,
השברים מדממים,
אדמה ספוגה-
בדם אחים.

שנתיים של תוהו,
לא ראינו קץ,
שנתיים של צפייה-
לצאת מזו המנהרה.

הלב נשבר,
התנפץ לרסיסים
ניסיתי לבנות ממנו
מגדלים-
של אמונה,
תקווה,
וצפייה.

והנה זה בא-

יוצא מהחושך
אל האור!

מעריך כל פסיעה-
בארצנו הקדושה,
את המשפחה, הקרבה
שבתי-
לבית, לחום-
כעת אפשר לנשום!

"ושבו בנים לגבולם"
שמע השם קול עתירתם...

@הדרי

לא להאמין שזה נגמר!!!, וזה ב"ה הפרק האחרון "מיומנו של חטוף", שאלתי את עצמי- מתי אוכל לכתוב פרק אחרון?
פרק של סיום למציאות הסיוטית הזו- והנה ב"ה זה קרה!!
תודה לקב"ה על הניסים הגלויים והנסתרים, על אלו שנשארו חיים, על המשפחות שחזר להם החיים!
שלא נדע עוד צער:)

[מישהי מיוחדת]

מכורה לרגשות
כמעט נחנקת
נגמר חג סוכות
נגמרה שמיני עצרת

מכורה לרגשות
כמעט צועקת
איך אחזור לחברות
למרדף חסר תועלת

איך היה טוב איתך
איך לא רוצה להתרחק
אולי תבוא אלי גם לשיגרה
ואז יהיה לי טוב באמת

[הדרי]

פריחה מהשגרה

מר חשוון,
אין בו משהו רענן?!
לכאורה יבש,
לכאורה "מר..."
אולי מעט מוזר...

אין בו חג,
אין בו חופשה,
אין בו רעננות,
אין בו "משמעות"...

דווקא בשגרה,
המשעממת, היבשה
נמצא הזמן
למלא אותה בעשייה.

נפתח דלתות,
הזדמנויות חדשות,
חלומות, שאיפות...

תני לחשוון
למלא אותך-
להצמיח בך,
לפתוח לך-
דלתות,
הזדמנוית,
חלומות.

מצאי בו משמעות,
רגעי התעלות.

כי חשוון תשפ"ו-
לא יחזור לעולם,
נצלי הזמן,
זה לא תם ונשלם:)

@הדרי
השגרה הזו..., היבשה, המשעממת, כל יום רודף עוד יום...
במילה אחרת - "חשוון".
דווקא המילה הזו עושה לי אנרגייה לפעול, להבין שייבש מידי.., אז לתת מעט "רטיבות" משלי, לפעול ולמלא את היובש הזה באור...
שבוע מקסים:)