שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה

מוכשרת על

שיר על חברה שלי שבא לה לצעוק אבל אין לה על מי.

בא לי לצעוק אבל אין לי על מי,
לא מבינה מה העולם בשבילי.
רוצה להיות כמו עוף נודד,
ולטוס הרחק לאיזה אי בודד.

מי קבע שצריך ללכת בקו,
ומי אמר לי לעבוד עכשיו.
למה אנשים לא מבינים דברים פשוטים,
ולמה ת'חיים קשה לי להפנים.

מנסה להסתדר בין השבילים,
ונגררת אחרי ים האנשים.
אי, מי תקע לי סטיגמה בדרך,
ראיתי בעיניים - אין לה שום ערך.

מי הכתיב לי כך את החיים?
לימודים ועבודה, עבודה ונישואים.
למה א"א תמיד להתבטל?
לשכב מול הים - ליהנות מהצל.

זה לא ייתכן. שיגעון. בלי צחוק.
נו, בא לי לצעוק. בא לי סתם כך לצעוק.

את המשפט הזה - שבא לה לצעוק אמרה לי לא מזמן, וזה נתן לי השראה לשיר.
כשסיימתי לכתוב, אמרה שצריך להכפיל פי 20! מה אומרים??
בטוח כל אחד מרגיש את זה מתישהו.
אבל --- אלו החיים. "אדם לעמל יולד" פחות או יותר.

מוכשרת על

טוב. אז יש לזה המשך!
@זברה ... הספיקה לכתוב תגובה לשיר הקודם.

זברה

מה כבר ביקשתי?
קצת לברוח ולהתנתק,
לחיות כאילו אין שעון מתקתק.
לראות כל יום זריחה בכנרת,
ובים שקיעה זוהרת.
לאכול ממתקים בלי סוף,
ואת הקלוריות- שמישהו אחר יאסוף.

מה כבר ביקשתי?
ללכת לישון כשהשמש עולה,
ולקום ב 8 לאחר 12 שעות שינה.
לשכב על מצע של עלי שלכת,
ומעלי עצים עם פריחה מלבלבת.
ללכת לטייל במקומות רחוקים,
אבל לא על חשבון הלילות והימים.
לשבת ברוגע ולהנות מהחיים,
בלי דאגות של פרנסה וגידול הילדים.

מה כבר ביקשתי?
לבנות לי עולם חדש משלי,
שבו לזמן יש קצב ייחודי.
מבינים אחד את השני בלי צורך לדבר,
והשירים- יפים שם יותר.
הדמעות זולגות רק משמחה,
וכשעצוב תמיד יהיו לצידך.

מה כבר ביקשתי?
רק לחיות איך שאני רוצה,
אז איך זה עדיין לא קרה?

אינספריישן

עיבוד שלי ל'רק עוד רגע' של עקיבא

רק עוד רגע
הד
רק אני כאן
פה לבד
למה צוק במקום
פסגות
וחשוך בי
קול הלילה
כל היום רק
הצגות

מרגישה במעגל
זאת לא שום דרך
השבילים ההם טובים מדי
בשביל ללכת שם
בערך

אבל באמת
בהרגשות הכי דקות
אני ילדה
עם עיניים בורקות
באה אלייך
כולי רצון בוער

אם אחפש אותך
בעומק הלב
תמיד אתה
אז תתקרב
רק עוד רגע
הנה בוקר זוהר

אין
מי שיגיד לי
שישיר לי
נשמה כל כך
טובה
וימיס בי
חומות של קרח
ייתן לי אהבה

ובימים כאלו שאין גשם
פתאום בוכה מבול שבי
נזכר בברית בקשת

האמת באמת
שאתה איתי
בכל שממה
לא בשמים
לא באדמה
באה אלייך
ואיך
בסוף אמצא
אם אחפש אותך
בעומק לב
תמיד אתה
אז תתקרב
רק עוד רגע
הנה בוקר זוהר

באמת
בהרגשות הכי דקות
אני ילדה
עם עיניים בורקות
ובאה אלייך
בידיים פתוחות
מחפשת אותך בכל העיר
שוברת מעגל ויש לי כבר אוויר
מתקרבת
בוקר מאיר

יש לי גם עיבוד באנגלית.
מעניין מישהו?

אייצ'ית

@אינספריישן אמר בשירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה:

יש לי גם עיבוד באנגלית.
מעניין מישהו?

כן!!

אינספריישן

Hey, that's me here
sing to you
search for new song line
to discussing
of all my songs
and what I have behind

I feel that with the time
I lost my way
the life is only once
so I can lose one day

In the real perfectly life
under all the mask
I just wanna be with you in all my life task
coming to you
with light in my eyes

I search for you in any place
run around with
tears on my face
just one moment
and the morning will be shine again

השיר הזה נכתב בע"פ, בארוחת ערב משועממת, כשנגמרו כל העיתונים, וכולם כבר אכלו לפניי.
אז אם התרגום לא מדויק... תסלחו לי

ברוריה

זה שיר על מי שלא מפסיק לחפש מידע אבל אין לו את מי לשאול או לא רוצים לענות לו כי מפחדים ממה שהוא ישאל(או שלא יודעים לענות)

היו לי הרבה שאלות
לא מצאתי תשובות
חפשתי את מי לשאול
לא רציתי להתווכח
רק סתם לדעת
לא רציתי להתגרות
אלא סתם לנסות לחפש
קצת מידע היה לי חסר
אף אחד לא ענה
כולם רצו שאלך בתלם
שלא אחקור
פחדו ממני
מה את שואלת ענו
תעשי מה שכולם עשו
זה מה שלימדוני
אין ברירה
חייבים לציית
לישר קו
גם אם לא הבנתי הכול
אדע תמיד שאלוקים גדול

אילנית

השיר הזה נכתב על מקרה קרוב מאוד של ילדה שהכרתי שכבר בגילה הקטן חוותה קשיים ונסיונות ובעקובתם התבגרה והשתנתה ללא הכר . השיר שלי מנסה לתאר את הפחד והמהירות בה אנשים עושים קפיצה מילדות לנערות בעקבות החיים .

את בוגרת, רצינית ומדודה
ולמרות שאת רק בת עשרה
את כבר מזמן לא ילדה

החיים ביגרו אותך, ילדתי
לא מרצון, לא מבחירה
החיים הכבידו ,לא הטו אלייך שכם
לא את כל הדרך צלחת בגבורה

כולם מביטים על אחריותך באהדה
ורק אני יודעת שזה ממש לא מלידה

כשנולדת היית שובבה וצחקנית
תינוקת מפונקת וצרחנית
תינוקת בדיוק כמו כולם
דומה לפעוטות בכל העולם

ואת גבהת וגדלת,
החיים לא חסו על גילך הצעיר
ליבך היה לנזיל, לשביר .
הקשיים לא נתנו לך זמן לחכות
עבדו פחות בגזרים, יותר במקלות

ואני רק הבטתי מהצד בשתיקה, בבושה
איך את הופכת מתינוקת לנערה
מנערה לאשה כבר לא צעירה
פחדתי שגם תגיעי בסוף לקשישה

ואני, רק אני, נתתי לב ושמתי עין
לראות שמאחורי התחפושת
במעטה של רצינות ושובבות
עומדות ילדה וקשישה המשחקות תופסת

העולם ימשיך לתייחס אלייך בבגרות
ורק אני מבטיחה בשבילך
שבשבילי תמיד תהיי עם פנים צעירות

ורק אני תמיד אזכור
שמאחורי הקשיים והטלטלות
מסתתרות, מתחבאות פני ילדה שואלות .

ילדה שהתבגרה בעל כורחה
אבל בשבילי תמיד תהיי ילדותית
תינוקת בשיא הפריחה .

זברה

חשבתי- גדלתי, התבגרתי, למדתי.
הייתי בטוחה - השתנתי.
דברים שעזבתי, כבר לא מדברים אלי.
געגועים לאנשים דחקתי ודי.

אבל אז ברגע אחד,
ראיתי שאין לי כלום להחזיק ביד.
הכל נפל עלי כמו מפל גועש,
הרגלים ישנים חזרו בלי לבקש!
הגעגועים התחילו שוב להציק,
וטיעונים ישנים חזרו להצדיק.

כבר אין בי כוחות להילחם!
צעקתי בקול אילם.
רוצה להרים ידיים ולפרוש,
נמאס כל הזמן לנסות יעדים לכבוש.
איך כל החומה שבניתי נפלה?
זה מה שנקרא כאבי גדילה?!?!

ברוריה

השיר נכתב בהשראה נדירה של שיחה עם מורה מדהימה (באמת!)

אל המורה מתקשרת
הבת מתקשה
במה לא אדע
אתייעץ אברר
האותיות לה מסתבכות
הניקוד קופץ
והיא אין לה כוח לקרוא
רוצה לשחק לצייר להשתולל
מה קרה? מתי תקרא?

המורה שיעורי בית נותנת
לבת לאימא
די נגמרה לי הסבלנות
חזרתי מאוחר מהעבודה
לעשות שיעורים אני צריכה
סליחה? זה לאימא או לתלמידה?
אני קצת מתקשה
המורה קחי אחריות
לקחת לי את החירות
אולי מחר אחזיר את הבנות לגן
אין שיעורים אין בלאגן

אני צריכה לזכור זה כיתה א'
גם אני הייתי שם פעם
לא יכולה לחזור לשם
הפעם זאת מהדורה ב'
(אבל כפולה יש לי תאומות!)

ברכיי

פוסט זה נמחק!

רבקה

את החיבור הזה כתבתי, מתוך ראשה של בחורה 'שקצת קשה לה'--- כזו שונה מכולם, לא משנה באיזה נושא.
אבל היא שונה, ולאחרים זה קצת 'צורם'....
זהו השיח שלה - כלפיי אלו שלא חושבים כמותה ודואגים לה מאד מאחורי הגב, במקום להניח שם משענת.

כמובן שניתן להמיר ללשון זכר;). וואו כמה יש מהם---

דברו, ואני במקומי מונחת

אני אחת כזו,
שלא אכפת לה.
מין בחורה כזו,
שמדברים עליה.

אבל כבר למדתי,
לשתוק, לאטום.
מזמן שהורגלתי,
שפתיי בכח לחתום.

לפעמים באלי לצעוק,
'לא טוב לי'. הפסיקו!
אבל מה יעזור לזעוק,
הרי לעולם לא תפסיקו.

אז דברו. שחררו,
לשונכם כחרצובה..
תרכלו, כן, תאמרו,
שאני עוד איזו בחורה.

אתם טובים יותר,
אני ה'היא' השונה.
פיכם את השטן מעורר,
מלחש לשון הרע.

ואני אמשיך לעמוד,
בדום, כך זקופה.
ניצוצות חוזק אאגוד,
ממשנת הגאווה.

טיטו

מנגינת החיים

שיר שכתבתי בדואט עם עוד מישהי על הזדהות והכלה דרך המוזיקה היפה.
בית א:
רקמתי חלומות. על במה וקהל.
מנגנת על גיטרה.
פורטת את הלב.

שברת בי חומות. וזה לא כלכך קל.
שמעתי אותך שרה.
פורקת לך כאב
מבטאת תחושותייך בהם נוגה ועצב
רצית שהכל ילך לפי הקצב
מראה את חולשותייך חשופה מרגשות.
חשבת שזה כמו פצע -מחלים גם תתחושות.
פזמון:
מנגינה יוצאת מתוך הנפש. יורדת לחיי
מנגינה יוצאת ומרגשת. מוחה את דמעותיי
ואין שום דבר שיותר יפה ממנה
ואין לי בעולם שום דבר כמוה

מנגינה יוצאת ולוחשת. יהיה טוב
מנגינה נוגעת מלטפת. השם קרוב
ואני משתדל להאמין בכל ישותי
ועוד רגע קט זה יהיה מציאותי
בית ב:
חשבתי שהצלחתי לעבור את הקצף
מחקתי תשירים
המשכתי בדרכים
הלכת לתומך ושוב נתקלת בנגף
ראינו כבר מקרים
כולנו כאן אחים.

טיטו

זה שיר שכתבתי על מישו שקרה לו מקרה טרגי בקרבה ראשונה

אינינו
בית א'
אני כאן אבל אני שם
התרגלתי למשו והוא נעלם
אין לי את מי לשתף
אין לי עם מי לדבר

מוצף מחשבות
צלקות של הלב
מוצא את עצמי
יושב וכותב

כותב על עבר
על דבר שנגמר
על תחושה מתגברת
על לב שנשבר

פזמון
דייי דייי
אינלי כח
דייי דייי
אינלי כח
זה כואב וחד
אני מפוחד
ומרגיש לבד
דייי דייי
זה קשה לשכוח
דייי דייי
זה קשה לשכוח
את מה שקרה
כל מה שהיה
אינינווווו

בית ב'
אני כאן אבל אני שם
עומד מרחוק בודד ונפעם
אין את זה יותר
אין שידור חוזר

חורט צלקות
מזכרות של תקופה
הם נשארו על הלב
כמו מחיצה שקופה

שקופה כמו דמעה
שזולגת במחאה
על הגוף ועל הנשמה
שנשטפו בדממה

מיתר

@רבקה השיר הזה הזכיר לי איזה שורה משיר שכתבתי פעם:

מישו שם כאן קופסא
והשאיר את המחשבות שלי בחוץ

בקיצור זה שאתם הרוב לא הופך את השונה לטועה.

אילנית

ואני מוסיפה רק עוד בית אחד לשיר הקודם שלי .

ואם אף לרגע אחד תסירי המסכה
ותחזרי להתעטף בחום וילדותיות של שמחה
אני אזהה זאת, אקבל אותך כתינוקת בברכה

ועד אז - פנים מבוגרות ואחריות תמשיכי לשאת
ואני מבטיחה בניתיים לא להתערב
לקבל קשישותך בשתיקה, בהבנה
להפנים ילדותך שנקטעה בסליחה, באמונה .

פונץ' בננה

שיר שחברה מהממת כתבה -הקרדיט הוא לה..
אבא השיר הזה נכתב אליך
רק הלב שלי ואני בידך
חושבת רבות לאיזה כיוון לפנות?
מלא שאלות, מלא תהיות
אני רק רוצה את התשובות
רק סימן קטן
שאחד לפנות להיכן
חברות הן לא באמת טובות
רואים אחרי מעשים ומריבות
זורקות מילה פה ושם
שורטות את ליבי הקטן
ואני ילדה קטנה ורגישה
עומדת בוכה ונטושה
מביטה לשמים מסתכלת אליך
רוצה להרגיש את קרבתך
את היד שלך בתוך הלב
כדי שלא יהיה לי יותר כואב
שאדע שאתה ידיד הנפש שלי
ורק אתה רוצה את טוב הלב שלי
שלא ינצלו אותי
וארגיש פתאום לטיפה מעלי
לטיפה של אור אמונה ופורקן
אור גדול מאיר הכול
רק אתה הכי גדול
אבא יקר אבא שלי
אתה הכי חשוב בשבילי
נותן לי את האור בחיים
אני אוהבת אותך
אבא שבמרומים!
טוהר.

שיר נולד

פוסט זה נמחק!

מנאששש

(לא שלי)

בשעון החול הזה ישנו מעבר
דקיק חד, פרוזדור צר
ובתוכו ניגרים, גרגרים.
הזמן אוזל
ונוזל
דולף
זולף
וחולף
טיפין
ט י פ י ן
ומבכה את הטרקלין
את שפך רגעי החולין.
הפרוזדור צר, הפכו חולותיו לזהב!

רבקה

את החיבור הבא כתבתי לאחר שיחה עם בחורה ש'קצת-הרבה' קשה לה להאמין כי היא נולדה כ'חרדיה', כביכול ללא אפשרות בחירה - והיא דורשת תשובות. לאט-לאט היא משתקמת, ב"ה עם עזרה והכוונה.
ואת מה שאתם תקראו - זהו שיר ליבה. מה שהיא מלמלת לעצמה ולאחרים הרבה, שיפנימו ויקבלו.

רק יכילו---

תענו לי בכנות

לאחרונה אני נמצאת,
בפלונטר מטורף.
מחפשת, לא מוצאת,
את הקשר המסועף.

אומרים שזה הגיל,
את מתבגרת חמודה.
אני עונה שזה רגיל,
כי אני מזמן כבר בחורה.

יש אלוקים, והוא גדול.
אני ביתו, כזו קטנה.
האם באמת לי הוא ימחול,
כאשר דעתי שוב משתנה?

אתם עונים לי וודאי,
אבל האמון שלי רופף.
אתם אומרים לי שכדאי,
לדעת לאן הלב שואף.

אבל אני לא כמו כולם,
מורידה ראש, ומקבלת.
דורשת תשובה מהעולם,
להוכיח תשובתכם המעודדת.

והלוואי שאמצא,
אקבל מבוקשי.
כי נותרתי ללא מוצא,
כך במדבר שאול לבדי.