שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה
-
כולם כאן כותבים
שירים עצובים
ממש דכאוניים
ואני-בא לי OVER
בא לי לשמוח
בא לי לכל עבר
חיוכים לשלוח
אז אל תהיו בדיכי
קחו ת'כל באיזי
קבלו באהבה מה שהוא שולח
גם אם תכשלו שוב
כי עדיף להיות משוגע שמח
מלהיות נורמלי עצוב
ותזכרו שבכל מצב
אבאלה לא יעזוב אותנו
גם כשההתקדמות בקצב צב
הוא תמיד איתנו
אז תנו חיוך, חברים
ואל תהיו עצוביםבכל מצב יש טוב, התפקיד שלנו זה למצוא אותו ולהתמקד בו!
-
@שירלי הנה - בדיוק כתבתי שיר שונה מכולם, שאפחד לא כתב בסגנון עדיין....
מקווה שתאהבו חבר'ה, הוא דיי מקורי;)
#anchor(בואו נסיר ת'מסיכה)
אא--ה----ממ.
הנה ה'חופרת' ההיא מהרדיופון האוטובוסי....
מה היא רוצה מהחיים שלי עודפעם-----
קלטתי אותה!!!!!! לא צריך להזכיר כל דבר אלף פעם!!!!עצרו שנייה.....
אתם בטוחים?!
תקשיבו טוב.... אבל הפעם טוב-טוב!שששש....
סליחה?!
מסיכה!
אין מקום לנגיף השקר בעולם שלכם!
אתם חיים בעולם, כזה שקרן,
אחד אחרי השני נופל כדומינו.
מסתובבים כטווס 'אדון עלמן',
ושקועים בסרט ה: 'תאמינו לו'.'אז מה אם הוא היה חייב אחרת,'
אז סילפנו כמה קצוות, ביג דיל.
נכון, ההוא אמון אך ורק על 'אמת',
אבל לאט לאט, 'השתקרן' עם הגיל.הרי אמרו חז"ל 'הגונב מגנב פטור',
וכן הוסיפו - ריבית על הימצא הגוי.
מי אמר שההוא, בעניבה יפה עטור,
לא היה פריץ בגלגולו?..... אבוי!!אז אנו משלבים ידיים, חוגרים כתף,
פנינו מועדות לקרב על הקרקע.
אנו נלחם עד עצם הנפש, יחד נעטף,
טבענו בהבל, וכבר נמאס לו ל'אבא'.אז.... קחו שנייה, הקשיבו בשנית
ייתכן כי הפעם ישתנה התקליט.סליחה?!
מסיכה!
אין מקום לנגיף השקר בעולם שלכם!
נשימ-מ-ה עמוקה, תהנהנו נחרצות,
הפנימו כי דרכיכם הינה טעות גדולה.
רדו, כן בזה הרגע - לבמת המלחמות,
והראו לה עד כמה ידכם על העליונה.וניצחתם אותה,
הרדיופונית.||ועכשיו רציני... תפיקו מסר... הרי לא לחינם כתבתי את כל החיבור לעיל... אני רוצה קצת זכויות
|| -
פוסט זה נמחק!
-
לקראת חודש שבט המתקרב
שיר על שבעת המינים
ִׁ
שבְעַת הַמִינִים, בָּם נִשְׁתַבְּחָה
אֶרֶץ יִשְרָאֵל, אֶרֶץ בְּרוּכָה.
שִׁבְעָה מִינִים, בָּם רְמָזִים יִשְכּוֹנוּ.
שִׁבְעָה מִינִים, לְמִצְוות הֵם יִסְכּוֹנוּ.
***
חִיטָה, מִמֶנָה לֶחֶם הַפָּנִים
חִיטָה, שְׁתֵי הַלֶחֶם, בִּיכּוּרִים.
דָגָן הוּא עִיקָר מְזוֹן הָאָדָם
כַּךְ עַמֵנוּ נִבְחָר מִכּל עַם.
***
קָרְבַּן הָעוֹמֵר, קְצִיר שְׂעוֹרִים
לְבֵית הַמִקְדָש, בֵּית עוֹלָמִים
רֵאשִׁית הַתְבוּאָה, לְאֵלוֹקֵינוּ נָגִישׁ
בְּגִיל וְשִמְחָה, נִקְצוֹר וְנַקְדִיש.
***
גֶפֶן לְבַב אֶנוֹש מְשַׂמֵח
עֵץ הַגֶפֶן, עַל מִשְׁעַנְתוֹ צוֹמֵחַ
כַּך עַם יִשְׂרָאֵל, עַל אַבוֹת מִשְׁעַנְתַם
בְכָל עֵת יַזְכִּירוּ בָּנִים זְכוּתָם
***הַתְאֵנָה, לַאֲכִילָה יָפָה כּוּלָה
גָם עַם נִבְחָר, עַם סְגוּלָה
כּוּלוֹ נָאֶה כּוּלוֹ יָאֶה
מִכָּל צְדָדָיו טוּבוֹ נִרְאֶה
***
מָלֵא הַרִימוֹן, גַרְעִינִים
מְלֵאִים מִצְווֹת, אַפִילוּ רֵיקָנִים
כֶּתֶר לָרִימוֹן, אַרְגָמָן יַעֲטוֹף
עַסִיס רִמוֹנִים מִמֶנוּ יִנְטוֹף
***
הַזַיִת, פְּרִי מַר הוּא מְאד
אַך בְּקִרְבּוֹ, נוֹצֵר אֶת הַסוֹד
שֶׁמֶן מֵאִיר, בִּכְתִיתָה הוּא נוֹצָר
חָכְמַת עַם קָדוֹש, מִתְגָלֶה הַאוֹצָר.
***
נִמְשַׁל הַצַדִיק לְתָמָר מָתוֹק
בְּדֻבְשָׁה שֶׁל תוֹרָה תָמִיד יַעַסוֹק
לֵב אֶחָד לַתָמָר, אֵין לוֹ שְׁנַיִים
כַּך לֵב יִשְׂרָאֵל לְקֵל שָׁמַיִם.
***
יְהִי רָצוֹן, , בִּמְהֵרָה
יִבַּנֶה בֵּיִת הַבְּחִירָה
עַל אֶרֶץ יִשְרָאֵל, נְשַׁבֵּחַ
אֶרֶץ בְּתוֹכָה, כְּבוֹד ה', זוֹרֵחַ
***
דָגָן תִירוֹֹש וְיִצְהַר, יְמָלְאוּ אַסַמִים
כִּדְקָלִים נִישָׂאִים, יִפְרְחוּ חֲכָמִים
לַמִקְדָשׁ נַעֲלֶה בְּשִׁיר וּרְנָנִים
לַכֹּהֶן נָגִישׁ, בִּיכּוּרֵי הַמִינִים.
***
אַז תָאִיר מְנוֹרָה
וְתָפִיץ אֶת אוֹרָה
בְּיִצְהַר מִן הַזַיִת, שֶׁמֶן כָּתִית
עַל יְסוֹדוֹת שֶׁל קְדוּשָה, עוֹלָמֵנוּ נָשִׁית.
***
אָז בַּתוֹרָה נַעֲסוֹק בְנַחַת
תַחַת גֶפֶן וּתְאֵנָה פּוֹרַחַת
קוֹל פַּעֲמוֹן וְרִימוֹן בִּמְעִיל כֹּהַנֵנוּ
בַּהֵיכַל נִשְׁמַע, בִּמְהֵרָה בְּיָמֵנוּ. -
"שער הכניסה"
"אז אל תשאלו למה ברחתי מהעיר...
הצבתם גבולות-אמרתם "מיינסטרים"
ניסיתי לחזור בדרך לא הכי מקובלת
הילכתי צולע בין הקודש לסטנדרים
אמרתם 'סגור' אתה נראה אחרת..."אתה אומר הצבנו גבולות
אמרנו אתה נראה אחרת
אז הנה אני קושיא מקשה
אם זה באמת לא משנה
הלבוש והמראה
אז מה אכפת לך אותנו לכבד
לא אמרנו בבת אחת תשתנה?מדוע ברחת מדוע לא חיכית
מדוע את כל הכלים שברת
האם אתה בטוח שכולם סגרו עליך את הדרך פנימה
האם לא היה אחד שקרא לך בוא כנס הביתה
כי לפעמים אתה מרגיש כל כך רע עם עצמך
עד שאתה בטוח שכולם רוצים ברעתך?עדין לא אבדה התקווה
תמיד פתוחה דלת הכניסה
גם אם היא פלדלת תמיד אפשר לפורצה
טעינו נבקש גם סליחה
תמשיך באהלינו לשכון השלווה -
יושבת בקרון
מביטה בחלון
איך הזמן חולף
עף טס
לא הספקתי כלום
כולם חולפים מהר על פני
מספיקים המון
לא מביטים שיש מי שנשאר אחרון
לא מעניין אותם המצב של השני
שקועים בעצמם
בכיף של חיים
ורק אני באותו מצב נשארת
לא מבינה איך יוצאים מהבוץ
מנסה לצלצל בפעמון
שהנהג יפתח לי דלת
שיתן לי לרדת
אבל אופס הנהג לא שמע את הפעמון
ולא עצר לי בתחנה
ועוד פעם חוזר חלילה
רואה אנשים עסוקים בשלהם
לא נותנים דעתם על אלה שנתקעו מאחורה
למה לי זה קורה
כל פעם מחדש
שאני לא בקצב של כולם
ונשארת בפיגור אחריהם
מי זה הנהג הזה שלא נותן לי לרדת
למרות שצלצלתי בפעמון? -
למרות שבדרך כלל אני מפרסם ביום ראשון, אתמול היה לי עיסוקים מעניינים, אם יצא מזה משהו כנראה תדעו מזה שבוע הבא.
ועל השיר עצמו... https://miktzav.com/post/60991 אגב, המבנה שלו פחות מסודר מהרגיל, אבל זה יושב על הלחן בול! תאמינו לי...גם באבנים שבורות יש שלם בפנים
וחוץ מכל החסרונות יש טוב על הפנים
וזה נכון שאין מושלם
אבל זה רוב העולםנה נה נה לזכור לחשוב טוב
נה נה נה לראות ולחשוב טוב
נה נה נה נה...זה לא אומר להיות נאיבי, זה לא
נאיבי מי שחי רק את הצד שלו
זה לא נקרא להיות פסיבי, זה לא
פסיבי מי שמאוהב בקולונה נה נה לזכור לחשוב טוב
נה נה נה לראות ולחשוב טוב
נה נה נה נה...זה גם לא שאין בעולם רע
זה לא שהכאב הוא לא צרה
זה שיש בעולם בחירה
אני בטוב, אני לא ברע -לזכור לחשוב טוב
לראות ולחשוב טוב
נה נה נה נהבחלומות אני בדיוק כך
אני מאמין, אני לא ציני מלוכלך
ויש לי נשמה, אני לא עוד שורד
מה שעלה שוב לא ירדלזכור לחשוב טוב
לראות זה לחשוב טוב -
קצת התלבטתי אם לשתף, ובסוף החלטתי שכן, מקווה שתאהבו ותבינו את מה שמאחורי.
בין המיית גלים,
וציוץ של ציפורים.
לבד, מול ים גדול,
ולא ממש כחול.
וגליו קרבים,
מתנפצים ברעשים אדירים
כמו מזמינים להיכנס למעמקים
להוריד את הראש, ולהיכנע.
ככה, בלי שום מלחמה,
בלי לצחצח חרבות,
ובלי רעשי הקרבות.
ככה, בקול דממה דקה,
מתחלף הדגל בראש התורן
מלבן לשחור,
משלם לשבור.בין המיית הגלים
וציוץ של ציפורים
לבד, מול ים גדול
שכבר ממש לא כחול
רוצה להרים את הראש מהמיים
ולצעוק לשמיים,
שיישלח הכוח מלמעלה
וכבר לא אכנע בשניה
ששוב ישמע קול החרבות
ואעמוד בגבורה בקרבות,
וגם אם אפול למטה
עדיין יישאר הדגל למעלה
השחור יוחלף בלבן,
והשברים יתאחדו.ושם, לבד על החוך,
עם המיית הגלים,
וציוץ הציפורים
מול הים הכחול
אסתכל לבפנים
ואדע, שגם אם נפלתי
ישנה תקווה
זה יהיה קשה
אבל אני עוד אקום
ובליבי יתנגן מארש ניצחון...אבל עד אז, אני אמשיך ליפול
ומבוך של שאלות יקשה עלי לקום
לא תמיד אני ארגיש טעם מר של כישלון
כי לפעמים נוח להישאר בבור,
אבל בפנים עמוק
תמיד יישאר הזיכרון
של ים גדול, שלא תמיד היה כחול
ודגל שלפעמים היה שחור
ואז, כשכמעט יתפזרו השברים
ויראה כמעט בלתי אפשרי לאחד את הקרעים
אני אנסה לקום,
ולא תמיד אצליח,
אבל הסוף יהיה טוב, (כמעט) בטוח... -
גם כששחור אמא תמיד
אומרת שזה דבש
גם אפור זה שילוב
זה השחור לבן החדש
גם קפה מר כלכך
אבל בסוף טעם נרכש
גם מסטיק זה טעים
אחרי שעה הוא לא מורגשאז מתי תבין
הכל עיניין של מבט
בסוף יהיה טוב
אם זה לא טוב
זה לא הסוף
מתי תגיד
אבא תן לי כח
במקום
אבא אין לי כח
תחייה ת'רגעקח תחלום שלך
תחייה אותו גם במציאות
קח תלב שלך
ותלך אחריו מזה לא תמות
קח מה שיש לך
ותהנה מזה בכל הזדמנות
קח תהגיון שבך
זרוק אותו תרוץ על חוטרק אז תבין
הכל עיניין של מבט
בסוף יהיה טוב
אם זה לא טוב
זה לא הסוף
רק כך תגיד
אבא תן לי כח
במקום
אבא אין לי כח
רק אז תחייה ת'רגע -
כתבתי את השיר הראשון בחיי אחריי שגיריתם אותי כ''כ בשירים שכתבתם אני אפילו לא מנסה להתחרות כי אני לא מגיעה לקרסוליים שלכם אבל הייתי חייבת לשתף...
תמיד זכרי זאת בתי
שמאחוריי כל כאב
עומד אב אוהב
שמחכה רק לך
לדמעותייך שלך
כשמסביב ערפל
וכאב מערפל
מתחבא רק טוב
מאבא רחום ואהובתמיד זכרי זאת בתי!!
שאני מאחורייך
מוחה דמעותייך
ומחכה רק לך-
ב-י-ת-י!!!!!!! -
פוסט זה נמחק!
-
ס סודי ביותר התייחס לנושא זה ב
-
משאירה לכם 'לשבור' את הראש למה התכוונתי בכל מילה ושורה בחיבור הבא----
קצת קשוח...#anchor(אבא, אמא, אתם כאן?!)
ידו אחוזה היטב בזו של אבא,
השנייה לופתת את שמלת אימו.
הוא מרגיש בטוח בצעד קדימה,
אל פנים קרון הומה, זקן בן יומו.הרכבת שורצת, בליל של קולות,
מושבים פנויים כלל אין בנמצא.
עמוס הקרון, משפחות- משפחות,
ידו נלפתת סביב יד אביו החסונה..שמלת אימו פתאום, כך, נעלמה,
גם היא כבר אינה נראית בסביבתו.
אבא, היכן אמא? קולו עולה בצעקה,
אבל אבא לא שמע, רפתה אחיזתו.לפתע, נעלמו כולם. דמם הקרון,
האורות בו כבו, כך אחד אחרי חברו.
שקט, דממה, אפלה . לבדו הילדון,
בין מושבים ריקים, יחד עם פחד ליבו.חפץ לצעוק, לצרוח. להרים קול,
אולם פיו חתום הוא, דלתות נעולות.
הוא שואל בשקט, לא נשמע לכל,
בקושי ששפתיו הקפוצות נענות.אבא, אמא,
אתם כאן?!
איך ולמה....
נעלמו כולם?....והם לא עונים, השקט רק אומר,
שב כמוני, ככה. ואל תעשה דבר.
אבל דמעותיו מעידות כי הוא אוסר,
לחקות התנהגות של השקט הנמהר.אבא, תענה!!!!
אמא?? בואי!!!!
למה אתה לא עונה??
אמא, הבטחת לי!!!!דמדומים ענו לו בפצפוצי גלגל,
הרכבת החלה לנוע קדימה.
הוא מסתכל סביב, בודק מעל,
מגלה כי ידו בין שמלה של אמא. -
#anchor(עשרה בטבת)
היום העשרה בטבת,
ה 100 מראש השנה.
מה יהיה איתנו,
מה תיהיה הגזרה.האם נזכה לבנייה,
לגאולה שלימה.
או שח"ו לחורבן,
בך הברירה.כי כעת הוא יום דינך,
מה הספקת,
מה מגיע לך,
איך ומתי.כן כן אל יאוש,
תתפלל תצום,
חזור אליו ותזכה
לטוב- בוודאי.--
ולמי שהשראה מענינת אותו:||רבי משה פיינשטין זצ"ל כותב שי' בטבת הוא תמיד היום ה- 100 מראש השנה, וזה הצום היחיד שלא דוחים לעולם. אילו הוא היה יכול לצאת בשבת, היו צמים אותו בשבת. כשהוא חל ביום שישי, צמים בשישי, גם כשהצום זולג לתוך השבת. והוא תמיד יום המאה, כי הוא גורלי.
מדוע? במילים שלו: בכל דור ודור כשמגיע עשרה בטבת כשהתחיל למעלה משפט החורבן, כל שנה יושב בית דין של מעלה וגוזר [לא עלינו] החורבן הכללי והפרטי של כל שנה ושנה. ועל צרה שעברה לא צמים בשבת ולא ביום שישי. אבל תענית עשרה בטבת, שהוא על ביטול הצרה העתידה –עונג הוא, ודוחה את השבת.
מילים מופלאות. צום תשעה באב, שבעה עשר בתמוז וגם צום גדליה הם כולם לזכר חורבן שאירע, ואילו עשרה בטבת הוא צום שבא כדי לבטל את החורבן שחס ושלום לא נגזר על השנה הזאת, על הכלל או על הפרט. בכל י' בטבת יושב הקב"ה ודן על בניין או חורבן: האישה הזו – האם היא תיבנה השנה? האם יהיה לה בן זוג? פרי בטן? ילדים בני-תורה? בניין או חורבן? זה יום שמחליט עבורך!
עשרה בטבת גורלי לעתיד ולכן הוא עונג, לא עונש. לא צמים כדי לכפר על חטא קדום אלא על מנת להתפלל לקב"ה: בבקשה - הבא לי שנת בניין! אם מקור החורבן החל בעשרה בטבת, עשה לי את היום הזה למקור השמחה!
עשרה בטבת הוא הצום הקל ביותר מכל צומות החורבן. מי שקשה לה לצום, ותיכף באה המיגרנה, והיא או טו טו מתעלפת, לא צריכה לצום. מה כן? להצטמצם. להוריד את המינון של הלשון הרע והמחשבות הלא טובות. להזְליג דמעה אחת והכי חשוב – תפילה ששוברת לקב"ה את הלב.|| -
מתקשה להגדיר את השיר הזה... יש פה את שריפת ביהמ"ק, גלות וגעגוע.... משאירה אתכם למצוא את החיבורים...
דם נמרח בלהבות נוגסות
שובל של עשן מלווה עליונים
קרעי זהב, זעקות מכסות
אלפי דורות בוכיים, נשעניםאש שחורה על גבי אדומה
כונסת כנפייה הקצוצות באבל
מבצר פרוץ בשתיקת מלחמה
דמעות רותחות ממעל. הבלרוח שוככת במזוודות ארוזות
מלאות נדידה, אהבה פוצעת
על הרצפה, גופות שזזות
תפילת לב ועם. המגעת?||בתחילה התכוונתי לא להסביר... לתת לכנפי דמיונכם לשאת אתכם לכל מקום, מבלי להגביל,
אז-- באמת. אתן לכם להבין כפי שתבינו ותחשבו בדעתכם... רק אוסיף ש...
כשאני כתבתי את השיר טמנתי בו מאורעים וצרות רבות. ובינהם על פי הסדר-
שריפת ביהמ"ק. משרפות. אינקווזיציה. שיפת התלמוד. ליל הבדולח. עשרת הרוגי מלכות. מאורעות תתנ"ו, פרעות ת"ח ות"ט. פרעות חברון. גלויות. פיגועים. אסון מירון. הרוגי ביתר. ועוד ועוד....
מאחלת שעוד לפני שתצליחו לקשר הכל. כבר נשמע כולנו תרועת שופר ו... אמן!!!! || -
זה יצא ממש חופר. אתם לא חייבים לקרוא. פשוט הייתי חייבת לפרוק את זה
#(מכתב לחברה שהרחקה לה פתאום)
חברה שלי
זו שאני מכירה
קצת התרחקה לה ופתאום גדלה...
מחברת שירים
מילים עם עומק
בינות לגלים סוערים
מתמודדת באומץ
בוחרת בחירות עם השלכות
כבר לגמרי לא ילדה
יודעת להחליט ואולי גם לטעות
ובכל מקרה להמשיך הלאה
לא נותנת לקשיים להכניע
לא מורידה ראש
ממשיכה ללכת באומץ מדמיע
בדרך עוד פסגות לכבוש
את גדלת
ומי שהכרתי חמקה בין האצבעות
אני מתגעגעת
אבל אוהבת יותר את הזאת
נכון שאותה אני לא מכירה
והיא ממעיטה בדיבור
אבל יש לה עומק שראוי להערכה
גם אם ממעיטה להראות בציבור...
הדבר היחיד שבגללו היא תסתכל לאחור
הוא לראות עד כמה רחוק התקדמה
אז רק רציתי לומר שאפו
ובאמת בנית את עצמך
אבל תגדלי ועוד ותביני
ששלום אינו כואב
אלא אם כן זה השלום האחרון
מהלב שלי....
אוהבת אותך..... -
זה שיר שכתבתי לעבודה בספרות... אבל אני חושבת שיש לו מסר עצום,
אז החלטתי לשתף אותו עם אחרים!העצל הינו מוכן
לנוח כל היום
לרכון על השולחן
העצל חייו הוא חי
ואומר תסתכלו עליי
כיף לי טוב לי
מה לי לעבוד?
ללכת, לעמוד
מה לי ללמוד?
מה ההשכלה
אם יכול אני לכייף בשמחהאך אינו מאושר
כי יש גבול לכל דבר
אם ינוח כל היום
ולא יהיו גבולות,
ישב ולא יהיו לו עבודות,
יתבטל ויחפש
רק להתנער מאחריות
יחלום לו חלומות
ישכח מהמציאות
ישאר כל חייו כסיל
''העיוור בחושך יעפיל''הזריז אינו פזיז
עם המטרה אל מול עיניו!
ועל ידי כך זוכה לאושר רב..
הוא יודע האמת
שעל ידי העבודה
באה השמחה
האמונה הקשיים
מביאים את הבנייה...אינו נח, ורץ לעובודות
מחפש ומאתר
את הדרך למצוות
חבל על כל דקה
של ביזבוז וחוסר עשייה
הזריז תמיד חושב
לא מתעצל וגם לומד,
על דרך החיים
ומתמלא בשבח ומעשים טובים! -
וניסתי
ונכשלתי
ושוב ניסתי
ושוב נכשלתי
מה עכשיו?
תמיד זה יהיה המצב?
באמת אין לי סיכוי?
הרי הטוב מבחינתי רצוי?!
ואחרי ששוב נפלתי
פתאום הבנתי
הרצון הוא העיקר
בעניי ד' הוא כ"כ יקר
לכן לא אמשיך לחכות
ליום שבו אקצור הצלחות
אלא אמשיך לנסות,
אשאף רק לרצות
להתחיל, לפחות,
את חלקי לעשות
ולהשאיר בידיו ת'תוצאות -
פוסט זה נמחק!
