שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה
-
והשיר הזה מוקדש גם ללוזרים וגם לאובססיביים, ובפרט למי שהם גם וגם
[בית 1]
קצת מוזר, אוהב אדם
תמיד חושב ולא נרדם
תמיד עזר, ולא קודם
מרגיש גדול להיות נגדם
[קדם פזמון]
והוא קל רגליים ולשון
זריז תנועה והראשון
להגדיר את הצורך והמטלה
למה הוא האחרון קבור בתעלה?
[פזמון]
ביקורת ביקורת ביקורת
היא ממלאת אותם שמחה
"טעית פה טעית שם"
ו"כך תבוא לך ההצלחה"
הם יודעים להכאיב, הוא יודע להקשיב, הוא לא יכול להישאר אדיב
[בית 2]
היה טיפש, ליבה את האש
אהב את עצמו יותר מידי
מתעורר לכבות את עצמו
גם זה נכשל - אתם עדיי!
[קדם פזמון]
מאה מליון ספרים קראת
על כמה פעמים טעית
שנתיים רצופות למדת
ששום דבר עוד לא הבנת
[פזמון]
ביקורת ביקורת ביקורת
היא ממלאת אותם שמחה
"טעית פה טעית שם"
ו"כך תבוא לך ההצלחה"
הם יודעים להכאיב, הוא יודע להקשיב, הוא לא יכול להישאר אדיבאאוטרו
"דיברו איתי יותר מידי - אף פעם לא נרגע
עכשיו צועק בגאווה - הלו! אני המשוגע!
אני לא צריך חברים יותר, ולא צריך שידוך
והבוקר המוזר הזה, יותר מידי סבוך" -
האמת אני יודעת, אני רעה
ואיך אני מנסה לחפות
אני שונאת את זה נורא
אבל אין לי מה לעשות
אנלא מסוגלת להתגבר
ממציאה שזה לי קצת עוזר
אבל אני יודעת שזה שקר
וזה כבר כמעט אותי גומר
אז אני שוכחת להיזהר
והשכל שלי לאט לאט מתפורר
ואני ממציאה שהתחזקתי
אפילו שבמציאות ירדתיאבאלה אני רוצה אותך
תקרב אותי אליך
אבאלה כל זה רק בגלל
שבא לי לעשות הכל
והכל זה גם זה אבל
אני מנסה לא ליפול
אני רק רוצה כבר לגדול
להפסיק לסבול
אבאלה גדולאם יהודי היה יודע כמה השם אוהב אותו-
הוא לא היה עצוב אפילו שנייה,
ובית המקדש היה נבנה מיד.
בטוח. -
פוסט זה נמחק!
-
||זה שיר שכתבתי ממש עכשיו כשאני מחכה לניתוח, ואני קצת מפחד(הרופא די הלחיץ אותי אם כל הדברים שחס וחלילה יכולים לקרות). וחשבתי על זה שהחיים מלאים הניתוחים כואבים יותר כואבים פחות אין מה לפחד זה מה שצריך לעבור וזה רק אמור לעזור לנו לחיות יותר טוב ||
ניתוחהגוף עומד להיפתח/ זה כואב אבל נצרך.
לקרב הוא תמיד נערך/ אבל אני שוב נשרך.יציקת תוכן חדש/ להסיר מה שנדרש.
הצעד מעלה חשש/ כואב להיות ההוא שפרש.תרגע תיקח בסבבה/ למה אתה לחוץ?
תנשום הכבלים הם לאבא/ זה בעולם, לא שיחת חוץ.תתחזק אל תהיה שביר.
תרגע זה סך הכול מכשיר. -
חברה אחת צחקה
שצמח לה חצ'קון
ומאז היא במיטה
ולא רוצה לקוםעשרות ספרים מתגבהים
איך מתפטרים מהפצעים
היא מנסה הכל
והעור מתחיל לנבולהיא מתביישת מעצמה
לא מסתכלת במראה
מה היא כבר רוצה
רק להיראות פצצה!הזמן עובר והיא איתו
ושכחה החברה
אבל היא בחיים לא תשכח
את הכאב שלא חלףתיזהרו אפילו בבדיחות
כי לרדת על מישהו
יכול להשפיע עמוקות||מה דעתכן על הטיפשה הזאת?
שיר של אחותי...
אבל אהבתי את המסר|| -
הרגע שמצאת
את מקומך
אחרי שחיפשת בעצמך
ולא הסתמכתה
על חבריך.אחרי שהרגשת
שמה שאתה עושה,
גם הם עובד קשה
זה מה שמרגיע
את נשמתך.עבדת בשביל עצמך
גם עם שקל לא ראיתה
ולביתך בקושי באתה
ואמך אותך בקושי ראתה.זה שווה לך
לתת מעצמך
כי זה תורם לך
הרבה יותר
ממה שזה תורם
לסביבתך.||אשמח לתגובות הארות והערות
תודה || -
אני כואב את הלבד,
בודד מול הכאב הזה,
כי מי יוכל למלא את החסר,ואחרי שחשבתי שנדם,
הלב שלי עוד שותת דם,
ומי יוכל להרגיש כמה אני מתייסר,ושם מול רגבי האדמה,
העקורה המפוררת והתחוחה,
זורמות להן הדמעות חופשיות,מי יבין את הגעגוע,
של לב פצוע ושסוע,
למי שהיה ואיננו יותר,אבל הן, הן עומדות סביבי,
שותקות, ומביטות בי,
לא מסוגל להבין אותן,כמה שכול שהן ראו,
רבבות לוויות עינן שבעו,
והן, מבטן קפוא ליבן איתן,איך הן לא קורסות,
תחת עומס הרגשות,
אני עומד משתאה ותוהה,חייב להיות,
שלב של אבן יש להן,
למצבות הדוממות -
מה לך נפשי/ ש. בן דוד
והאור מאיר בכל מאודו
במלוא זיוו והדרו
ומה לך אצל החושך
ההסתרה והעדר המוחלטהרימי המסך
והסירי ההסתרה
ויאירו עינייך העיוורות
במעיינות המדע והחכמה.
מה לך נפשי
חבוקה ועטופה
בכבלי הגשם והחושך,נתקי המוסרות
ופתחי כבלי הרזל
צאי ותפרחי לחופשי
אור, חירות, וגאולה.||זה השיר הראשון שאני מעלה כאן לפורום.
אשמח לתגובות והערות.|| -
ה הדרי התייחס לנושא זה ב
-
אני לא
יכולה
לשבור
קירותאני צריכה
למצוא
דלתותאני לא
יכולה
להילחם
בשטן
כשהוא
מחופשלדמות
מלאך
רק לגרום
לו להיות
חלשאני נותנת
לו מקום
אבל בלי
להגזיםלחשוב
להרגיש
לחיות
להזריק
רעל
בשורשיםאנצח
כשאצליח
לקבל
בעצמי
את
הפגמים#שברים של ניצחון#
||לחשוב
להרגיש
לחיות
להזריק
רעל
בשורשים
מחשבה -רגש-מציאות-
זתאומרת שצריך להרוס
תמחשבות מהשורש....
ולא לחכות שהם ישנו תמציאות שלנו....|| -
א ארי גולד התייחס לנושא זה ב
-
מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה?
מַדּוּעַ אֵין הִיא בּוֹעֶרֶת
מִתְלַהֶבֶת וְכוֹסֶפֶת
בְּאִישִׁי אֵשׁ קֹדֶשׁ
רִשְׁפֵּי שַׁלְהֶבֶת ק'ה---הֲרֵי אֵשׁ תּוּקַד תָּמִיד
בְּקִרְבָּהּ בְּתוֹכָהּ –
הַנְּשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה.וְלָמָּה לֹא תִּבְעַר,
מַדּוּעַ אֵינֶנָּה נִשְׂרֶפֶת?!בַּאֲדִישׁוּתָהּ נִשְׁאֶרֶת
אֲדוּקָה וַחֲבוּקָה
בְּכַבְלֵי הַגֶּשֶׁם
כְּאִלּוּ יְצוּקָה הִיא
מֵהַחֹמֶר.אֵיךְ?
אֵיךְ נַתִּירֶנָּה
מֵהַכְּבָלִים וְהַשַּׁלְשְׁלָאוֹת!?הֲרֵי הַהַשְׁלָמָה
עִם הַמְּצִיאוּת,
הַמְּדֻמָּהּ וְהַקַּיֶּמֶת.
גַּם לָהּ אֵין תּוֹחֶלֶתכִּי בַּסּוֹף יִתְגַּלֶּה
הָאֱמֶת הַנֶּעֱדֶרֶת.
פְּנִימִיּוּת הַנְּשָׁמָה
תֵּצֵא הַחוּצָה
בְּקוֹל גָּדוֹל וְרַעַשׁ.וּמֶה אָז נַעֲשֶׂה -
עִם הַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים!?עַתָּה בְּעֵת הָעִבּוּר
הַהַעֲלָמָה וְהַהַסְתָּרָה.
שָׁאַלְתִּי:מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה,
מָתַי תִּתְגַּלֶּה אוֹר הַנְּשָׁמָה? -
לשיר הזה יש גוון
כחול עמוק כמו הלילה,
קצת אדום של שקיעה,ולשיר יש מרקם
כמו אלפי גרגרי החול
וכמו הקצף על שפת הים,ולשיר יש ניחוח
של בריזת ים תיכון,
ושל שלכת בסוף הסתיו,ולשיר גם מנגינה
של כינור עתיק נוגה,
וצליל של חליל פן נוהה,אבל עוד לא מצאתי,
את אשר חפשתי,
כמה שהתאמצתי,
עדיין לא אתרתי,
את המילים לתאר
געגוע,||מישהו יכול לעזור לי?||
-
אבא שלי
תודה!
הרמתי היום את הראש
וראיתי שם משהו מיוחד
לא סתם שמיים
אלא משהו אחר
משהו מיוחד
שלא רואים הרבה
משהו האיר לי משם
נתן בי תקווה חדשה
התמלאו בי הכוחות
להתחיל מחדש
אנא אבא
אל תעזוב אותי לעולם
קבל את תפילתי השלמה
אוהבת אותך ללא גבולות -
מ מוכשרת על התייחס לנושא זה ב
-
עתות משבר
יש גמרא, סטנדר, אין בחור,
כבר מזמן ליאוש הוא מכורהוא נמצא כרגע במשבר,
כך מסתברזה לא שלחברים רעים הוא התחבר,
רק שעל היאוש קשה להתגברכל רעיו הפנו לו עורף,
מרגיש כמו עץ בחורףלא מנהל שיחה,
מתחפר מתחת לשמיכהשוכב בודד במיטה,
עזוב, כמו שדה בשמיטהלמה אין מי שיעזור?
שאת היאוש לקרעים יגזורלמה אין בישיבה איש צוות?
שינחם, ינגב את הדמעות במגבתלמה???
זה כל כך כואב
ממני, חבר אוהב. -
נער הייתי-וגם זקנתי
שנות הבחרות
שנים מבוזבזות של חרות
חבל, יכולתי לנצל יותר
אבל זה עדיין לא סותר
כי כל זמן שהנר דולק
אפשר לתקן, אין חולק
לשוב בתשובה,
כל דקה חשובה,
לעשות חשבון הנפש
להזכר בכל הרפש
להתחרט על העבר
על שהיצר עליי גבר
לקבל קבלה
ללמוד מוסר, לתקן את העגלה
לתפוס את עצמי
אם לא אני, אז מי
מקווה להתחזק
ולא להנזק -
יש בי מאגר עצב
היצר מוצא אצלי קשב
עוד יום מבוזבז קרב
עוד יום שבו ליבי חַרֵבוהאמת שכבר לא אכפת לי
משהו מבפנים נכבה בי
מילים שפעם המסו אותי
עכשיו לא חודרות לליביהתרגלתי להיות ככה
לא בת, רק שפחה, שלך
עושה הכל בלי התלהבות
ממלאת פקודות בצייתנותהתרגלתי להתרחק
ואין לי ספק
שבחרתי להשתתק
כי התרגלתי לפרקכל הזמן רק רציתי הישגים
העמדתי רשימת יעדים
אבל בסוף לא השגתי כלום
ומאז, הלב שלי, אטום.
