שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה
-
תשוקה בוערת טהורה גוערת
הוכתי סנוורים חושי מתגרים
צועד בלי הבט, איני מתחבט
רואה מטרה אש זרהנהנה מהרגע לא חש בפגע
תאוותי מתמלאת שש בזו העת
נפש גואה אין היא רואה
אסון מתעתד הכול מתגמדתם אושרי עוזבתי ערירי
נהייתי לבור רצוץ ושבור
הטעם נגמר הנני ממורמר
יכולתי למנוע בעת בער מנוע -
בחרתי לכתוב שיר שמשקף את רובנו. אם ניקח פסק זמן קטן יכולים להיות לנו חיים מאושרים. מוקדש באהבה לכ-ל עמ"י:)
החיים שלי לא כאלה קשים
זורקים אליי כל הזמן חיוכים
ורק אני מזעיפה פנים
בוחרת להתמקד בדברים הפחות טוביםאומרים לי: תסתכלי על מאורעות
בצורה אובייקטיבית
ולא חלילה וחס
בצורה סובייקטיבית
אפר"ת זהו פטנט כזה גאון
תאמצי אותו- זה יוציא אותך מהשיגעוןכי לפי כל הדעות
כל ארוע מורכב מפרשנות
ואם מסתכלים מכל הזויות
עדיין לא תמיד יש משמעותוכל אירוע
הוא גם טוב וגם רע
ומה שמשנה
זו זווית הראיהכי זה ידוע שהחיים יפים
קחי באיזי
כך יהיה לך יותר נעים
ותזכי לחיים מאושריםאשתדל לקיים...
-
אני ליברלית
מקבלת את כולם
אני ימנית
רוצה להפוך את העולםאני שחקנית
עובדת על כולם
אני פרפקציוניסטית
חייבת הכל מושלםאבל מעל הכל,
אני יהודית
אוהבת את בורא עולם!!! -
תקופות שבאות והולכות לי
מחדשות לי יותר את הענין
לא יודעת מה טוב או מה רע לי
לא רוצה פה שנאת חינםכשפתאום נופל כאן הביטחון
מתאחדים ונהפכים לאחד
למה אי אפשר לאהוב כל הזמן
גם ביום של שחור ועשןאז יאללה בואו נאהב היום כל אחד
אז בואו נהפוך אותו ליחיד ומיוחד
ובואו נשנה היום את האוירה
לאוירה של אחדות ואהבהאחרי שהפנמנו הכל
וקיבלנו משמעות לחיים
נתפלל אל ה' כל יכול
שיעזרנו לקיים זאת לנצח נצחים! -
שיר שכתבתי אשמח אם זה יעורר ענין!!
אלול
בהול
הזמן שאול
לפני מרבבה דגולמתחטא
על הלב מכה
כבן הבוכה
לפני הכל קונהתשובה
תופס גובה
זיו ונוגה
לפני גבוההחרטה
מהחטא עזיבה
מצוה הודה וזיוה
לפני אבי אבאעשיה
עליה
עוד מדרגה
לפני ראש השנהלתפוס
צפורניים לכסוס
היראת שמיים לתסוס
לפני המנהל הבוסתפילה
כתינוק בהתחלה
מילה במילה
לפני מי שמקבלהעומד
לפני מעודד
לפני ממודד
לפני מודד
לפני מלך מלכי המלכים
קודשא בריך הוא
שכינתיה ושולט בעליונים [ובתחתונים]
הקדוש ברוך הואוכבן וכעבד מבקש
מגמגם ומתבושש
אנא קבל תפלתי
תשובתינחת
התורה מנחת
השכינה סולחת
חיוך שולחת -
אף אחד לא מאחר
שתיקת ורדים שיתוק פסנתר
חכה המון חכה יותר
אולי לך לא ישאר.
אגרוף נחוש עוד ממאן
להתרסק להתאפס
יד לפותה אל תוך עצמה
שעון דופק לא מתייחס.
תבוא כבר
עד מתי עוזך בשבי בתוך המערה
ורוב העם כבר לא זוכרים כ"כ ת'דרך חזרה
חמול עלי ועליהם כי אין עוד שום ברירה
תדליק תקווה בלב פועם
ואת הערפל תקרע.
תגיד רק
עד מתי החושך כאן עד מתי נכסוף
תגיד כבר די לשמד ולחורבן ועד מתי תקצוף
כמעט חבטה הזרוע השמאלית בזגוגית המשאלה
שתעלה המעלית שתתנפץ האפילהלגאולה
-
היום יום אחד לעומר
יום אחד כמעט ועבר
מה הוא אומר מה מספר
עוד ארבעים ושמונה ונגמראת התורה נקבל בסיני
שלא נפספס הלוואי הלוואי
שהתורה תיכנס לעד תישאר
בשמחה נקיים בזריזות נישמר -
|-קטגורייה ספרות וכתיבה עברה סינון מוקפד, ועקב כך תוכלו לשים לב שהועברו לכאן שירים ישנים [בערך ה15 האחרונים] של משתמשים אשר פתחו נושאים חדשים עבור שיר בודד ולא שרשרו לכאן את החיבור.-|
|-למה אני כותבת את זה?!-|
- אל תבהלו אם תתקלו לפתע בשיר שעיקר הנושא בו הוא 'פורים'🤯 [מקווה שהגזמתי;)]
- שימו לב להבא, להקפיד על חוקי הקטגורייה. החוקים עברו ריענון, נא לקרוא אותם מחדש.
- לסנן קטגוריה כזו זו לא עבודה של רבע שעה וגם לא של שעה. העבודה היא קשה מאד, ושקדנו על כך מסיבית. אנו מצפים לחידוד הכללים ועמידה צולבת בהם בכל המובנים.
- פשוט מאד, כי סופסוף מסודר לנו!!!
|-אז נאחל לכולנו בהצלחה והמשך פעילות מועילה ופורייה, מחכימה ומרתקת בקטגורייה הענקית הזאת!!!!-|
|-מיותר לציין, כי בראש הצוות של הסדר והנקיון עומד @טיטו . הפידבק כולו שלך;)-|
-
א אליש התייחס לנושא זה ב
-
א אליש התייחס לנושא זה ב
-
כבר בפעם הראשונה
שנפגשנו שם בשכונה
ידעתי שתהיה לי לחברהיש בך משהו עוצמתי כזה
חושך, עלטה, ורוחות סערה
שעות שאני יכול לשבת ולבהות בךובלילות שלך, הארוכים
כשכולם בבתים ספונים
אני יוצא אליך בצעדים שקטיםוהקולות, הברקים והרעמים
מרעידים בי את כל הנימים הדקים
את העקמומיות שבלב שלי מפשטיםמסתכל בדממה
איך שכל טיפה וטיפה
אינה נוגעת בחברתהפורט בשקט על גיטרה
מנגינה נוגה ועתיקה
שפכי כמים ליבך,
שפכי כמים נשמהורק אני ואתה
השמים השחורים והחשכה
יושבים יחד ויוצרים השראהותמיד אני מקווה
שתמיד תישאר פה
לעד, ולעלמי עלמיאאבל אחרי כחצי שנה
אתה מפנה את מקומך
פסח הגיע, והנה האביב בארק תדע שאני תמיד מחכה
להתראות חורף, בשנה הבאה... -
מזה שנים שאני כותב את שירי כסודות למגירה, הגיע הזמן שיאיר עליהם אור היום:
אביא כאן בזאת, ב' שירים ואצפה לתגובות ממכם ידידי היקרים!
אור החיים
בית ראשון
כל הדרכים הסלולות, נשארו חלולות
מחכות להגשמה, ציפיית הנשמה
כל הדרכים עקלקלות, הרכיבו מסילות,
שעולות, לאן עולות, לנצח מלחמה.
כל החלומות יתגשמו לטובה
וגם הבקשות לא ישאירו לי בושה,
וכח הנתינה חיזק את האמונה
שעלי, עלי היא שולטת, מעל לכל תבונה.
פזמון
בים של אמונה
ברקע יש תמונה
שמחכה, רק מחכה לנוע
בים של הרגלים
עולם של הבלים
שמחכה, רק מחכה לשמוע
את אור החיים!
בית שני
אכן אפשר שלא לשאול שאלות
לפעמים מותר לחפש, בשביל לגלות
וגם כשחושש שלא נותר לי כח
יושב, חושב, מוצא דרכים מחוץ למוח
פזמון X2
בית שלישי
ושוב עוד לא נכנע, גם לא מרים ידיים
מאותו שדון קטן, שמייאש מהתקוות בינתיים
עם אבא שגדול ממני אלך באור חזק
ושם השם אחד, בקול גדול אצעק!
פזמון לסיוםהלב מתמלא
בית ראשון
מסע ארוך, נשרך בשביל הדרך
וגם הולך ומאסף אבק דרכים
וגם אם באמצע התעוותה בערך
בכל הכח מיישר את הקווים
נוסק בתפילה - כשמרגיש את הנפילה
לא מאבד מקום - ממשיך עולה למעלה
כל עוד זה אפשר, עדיין לא מאוחר
ממשיך חזק, ממשיך ללכת הלאה.
פזמון
הלב מתמלא בתוכן נעלה, גם על סף הסוף אפשר להתחיל מהתחלה, כל מבחן בעצם הוא שיעור לחיים, גם אם קיבלת מאה אם קיבלת עשרים, רק להמשיך בכל הכח לא לסגת, עם נשמה עמוקה שבליבי בוערת, אומר לעצבות הסתלקי מהר לצד, ועם שמחה בלב, באור ה' אצעד!
בית שני
לרגע עצירה, כשהאווירה קצת חסירה
הלב רוצה מנוח, אולי אפשר לברוח
נקודת בחירה ברגע של שירה
גם היא תביא איתה מטען מלא בכח
אנא ה' הושיעה נא - גם כשאני נמצא עמוק בעת צרה
אני ה' הצליחה נא - ואת אורך ממני, ממני אל תמנע
פזמון
בית שלישי
נקודת תקווה, דומעת כלפי שמיים
במקום לשקוע עמוק בפנים, לקפוץ ישר למים
הנשמה כמהה סוף סוף להתחבר
להרגיש יותר בנוח, בתוך ניחוח מאתגר
לעולם נותר - אצלי רק לחכות
אלך איתו ביחד - באור ה' לראות
ולכל באי עולם - נאמר וגם נאמר
את בשורת הגאולה - שבא תבוא מחר
פזמון + תוספת לסיום
הלב מתמלא בתוכן נעלה... ועם שמחה בלב באור ה' אצעד!
הלב מחכה מתי הוא כבר יגיד, העתיד נראה קרוב, את דעתינו עוד יעמיד, נראה וניווכח באור האמונה, ובלי שום ערפל, בבהירות נראה תמונה!!!
מקווה שאהבתם -
פוסט זה נמחק!
-
פוסט זה נמחק!
-
|-פעם ראשונה שלי שאני משתתף בקטע הזה של כתיבת שירים, מקווה שיצא יפה.
זה שיר ארוך [5 בתים] והוא מדבר על משל ידוע על כד החרס.
אני מקווה שהמסר בשיר הזה יצא מובן [ליתר ביטחון הוספתי הסבר בספוילר] תגיבו לי עם זה מובן-|#anchor(%(#f50000)[משל כד החרס])
|-חובר על דרך האפיפורה והאנאפורה והחרוז.-|
#anchor(מבוא)
הוא היה גוש אדמה רטוב ולח לא שווה כלום.
דרכו עליו כולם לא הֶבִטוּ לעברו מֵאוּם.
רֶגע מועט וזָעוּם.
מדוע ידידי היקר שכך דורכים עליך.
איזו השפלה, בזיון לראותך.
על מה ולמה כך.
חבל לי שראיתיך בכך.||המבוא מספר על "גוש אדמה" שכל מי שעובר לידו בכלל לא מסתכל עליו, את איש הוא לא מעניין. יש כאלה שאף דורכים עליו.
המשורר במהלך המבוא וכן במהלך כל השיר מדבר אֵל "גוש האדמה" שהוא בעצם משל לעם ישראל בגלות,
ששאר אומות העולם לא מתעניניים בו ולא מסתכלים אליו,
חלק משאר האומות אפילו דורכים עליו רומסים אותו ומשפילים את העם שכל חפצו לשבת בשלווה ובמנוחה בארצו - ארץ ישראל: ||#anchor(בית א.)
איי מי זה בא, לָקחת אותך בידיו האכזריות.
אַח, שָם אותך במכשיר סֵבֶלוֹת אֵינְסוּפִיוֹת.
את עָצמאותך במכשיר זה יגנוב,
את כל גופך יעביר סבל ומכאוב.
אתה לא בן חורין על עצמך.
הרי זה נוצר ממך.
והנה קם עליך.
עם מקל מכה בך.
מכֶאב לכֶאב מַעָבִירֶך .||בבית הראשון, המשורר מתאר ל"גוש האדמה", אדם [שנוצר מגוש אדמה] שבה ולוקח אותו בכפות ידיו,
שם אותו במכשיר מסוים ועם מקל מתחיל לשרטט בו.
הכאב מתפשט בכל גופו שלאט אט משתנה למשהו אחר ושונה.
כך עם ישראל. הקב"ה לוקח אותו לגלות,
עם ישראל כבר לא עם בן חורין, הוא משועבד לעם אחר בגלות קשה עד למאוד:
||#anchor(פזמון.)
ידידי הנה הגיעה שעתך המדויקת.
את סבלך מדייקת.
אַח ידיד מה כך ולמה אָח.
הן בין חורין מת אתה.
חטאתךָ.
אשמתךָ.
עוונךָ.
זה,
על מה זה.
שב לך במקומך מקדם כרגב אדמה רך ולַח.
רטוב מעט ונָח.
לא נכאב. חי. עצמאי.
בן חורין חופשי.||בפזמון המשורר מסביר ל"גוש אדמה" שהסבל מדויק ואותו אדם לא יכאיב לו יותר ממה שצריך.
ולמרות רצונו לשבת במקומו ולהיות בן חורין הוא בן חורין מת לא עצמאי לא חופשי וכואב, כואב...
עם ישראל בגלות אותו הדבר בדיוק.
הסבל מדויק. הקב"ה לא יעביר אדם בסבל יותר ממה שצריך לו,
ולמרות רצונו של לעם ישראל לחזור לארצו הוא לא חוזר... לפחות בנתיים:||#anchor(בית ב' [על דרך האפיפורה {השורות מסתיימיות באותה מילה}])
לא, שוב פעם בה - זה הרע.
אל האש מטילך - כי רע.
חם לך, הגהנום כאן רע.
עוטף אותך מארבע פינותיך - לֶךָ הַרע.
מה אשמתך שרצונך להיות חופשי ללא רע.
עם חופשי בארצו על אדמתו הרחוק מרע.
ובסוף אחרי הרע.||ואז בא אותו האדם לוקח את "גוש האדמה" וזורק אותו לאש החמה והרותחת.
ו"גוש האדמה" מתחיל להזיע...||הוא מגיע מחזיק אותך בשני ידיו המלאות ברע.
על יד החלון שמך האיש הרע,
רוח מנשבת מקררת אותך ופתאום טוב לך ואין שום רע.
אוויר נעים עוטף את כולך, אין לך יותר רע.
הנה מגיע החופש בלי רע.
עם חופשי בארצו בטוח מכל רע.
אבל הנה האוויר ממשיך והקור גובר, ופתאום מתגבר הרע.
ולֵךָ לפתע פתאום מתבהר שהנה אליך חוזר אותו רע.
רוצה לך האיש רק לֶרָע.
רע תדע כל ימי חייך עד שתהיה חופשי משוחרר מכל רע.||ואחר כך לוקח אותו האיש ושם את "גוש האדמה" ליד החלון.
מהאש החמה הוא עובר לרוח הקרירה והנעימה.
ולאט לאט מתברר לו שסוף סוף הוא הגיע למשכנו למנוחתו, עכשיו סוף סוף טוב לו. הוא נח ללא כאב או סבל עם עצמאות בדיוק כמו שחלם ולא קרה עד עכשיו.
ואז פתאום מתחיל להיות יותר קר ועוד יותר ואז מתבאר שהסבל והכאב חוזרים, וכנראה שהרוע בנה את ביתו אצלו ולא יעזב לעולם:||די נמאס לנצח אימתי נטבול בבור הרע.
#anchor(פזמון.)
ידידי הנה הגיעה שעתך המדויקת.
את סבלך מדייקת.
אַח ידיד מה כך ולמה אָח.
הן בין חורין מת אתה.
חטאתךָ.
אשמתךָ.
עוונךָ.
זה,
על מה זה.
שב לך במקומך מקדם כרגב אדמה רך ולַח.
רטוב מעט ונָח.
לא נכאב. חי. עצמאי.
בן חורין חופשי.||בפזמון המשורר מסביר ל"גוש אדמה" שהסבל מדויק ואותו אדם לא יכאיב לו יותר ממה שצריך.
ולמרות רצונו לשבת במקומו ולהיות בן חורין הוא בן חורין מת לא עצמאי לא חופשי וכואב, כואב...
עם ישראל בגלות אותו הדבר בדיוק.
הסבל מדויק. הקב"ה לא יעביר אדם בסבל יותר ממה שצריך לו,
ולמרות רצונו של לעם ישראל לחזור לארצו הוא לא חוזר... לפחות בנתיים:||#anchor(בית ג' [על דרך האנאפורה {השורות מתחילות באותה מילה}])
ידיו בך יעשו כרצונו הן רק חומר אתה לפניו.
חומר אתה לו, יחרוט בך בכאב כי עלתה על ליבו.
חומר דע לך, כי יִזֶנָח אותך באש.
חומר דע, כי במכחול יצבע גופך הֵחרוך מאש.
חומר דע, כי את עצמך לא תנחש.
חומר אחר תהיה, דינך נחרץ - כי בכך ליבו חָפֵץ.
חומר הקשב, מרב כאב לעילפון תמהר, ואז יוצִיאֵך האיש מתוך כבשן האש.
בחומר שבך שיפוצים אחרונים יעשה, מכה בפטיש אילך - יחיש .||וכך ממשיך אותו האיש לעשות ב"גוש האדמה" כרצונו.
הוא חורט בו איורים צובע אותו בצבעים, יטיל אותו שוב לאש ולבסוף יכה עליו בפטיש||#anchor(פזמון.)
ידידי הנה הגיעה שעתך המדויקת.
את סבלך מדייקת.
אַח ידיד מה כך ולמה אָח.
הן בין חורין מת אתה.
חטאתךָ.
אשמתךָ.
עוונךָ.
זה,
על מה זה.
שב לך במקומך מקדם כרגב אדמה רך ולַח.
רטוב מעט ונָח.
לא נכאב. חי. עצמאי.
בן חורין חופשי.||בפזמון המשורר מסביר ל"גוש אדמה" שהסבל מדויק ואותו אדם לא יכאיב לו יותר ממה שצריך.
ולמרות רצונו לשבת במקומו ולהיות בן חורין הוא בן חורין מת לא עצמאי לא חופשי וכואב, כואב...
עם ישראל בגלות אותו הדבר בדיוק.
הסבל מדויק. הקב"ה לא יעביר אדם בסבל יותר ממה שצריך לו,
ולמרות רצונו של לעם ישראל לחזור לארצו הוא לא חוזר... לפחות בנתיים:||#anchor(בית ד')
הנה בעודי מתבונן על האיש הנ"ל ומעשיו.
קם הוא ופנה עליו .||ואז ניגש אותו האדם ל"גוש האדמה" ומדבר איתו.
הוא מסביר לו למה לקח אותו ממקומו? למה הכאיב לו כל כך הרבה? ובשביל מה זה היה שווה?
וכך בדיוק מדבר איתנו הקב"ה. למה גלינו מארצנו? על מה כל הסבל והכאב אלפיים שנה? ומה ביעד והתכלית של כל זה?||"דע לך כלי חרס יקר" - פתח ואמר.
"הן גוש אדמה רך ולח הייתה.
גוש ללא שום חשיבות - ללא שום משמעות.
הן דרכו עליך מאז נבראתָ.
התעלמו מכאבךָ - מסבלךָ.
צרותך היו בשבילם - תענוגות עולם.
משהו שבשבילו להשקיע מבט - עולה מעט.
ואז באתי אני ממקומך מקדם לקחתיךָ.
מארצך מולדתך גַלִיתִיךָ סבל רב אלפיים שנה חוויתָ.
את כאבך שמרת לעצמךָ.
כי כשצעקתָ - בכיתָ - התחננתָ.
הִדרדר מצבךָ.
ממקום שקט שהייתה.
עברת לספינת המכאוב ואת הסבל חוויתָ.
מאז מארצך גליתָ.
חופשי בארצך לא הייתָ .||והתשובה לכל השאלות האלה. זה שכל עוד "גוש האדמה" היה במקומו הוא לא היה שווה כלום ועכשיו עשה ממנו האיש כלי חרס יפה ונאה.
ועם ישראל כל עוד היינו במקומנו נחים בארצנו לפני יציאתנו לגלות. היינו עם מנודה ומשוקץ בעיני כל אומות העולם.
ועכשיו אחרי יציאתנו לגלות התחיל כאבנו וסבלנו שלא פסק מאז||תן לי לומר לך שחופשי בארצך לא רחוק ממךָ.
עוד תחזור למולדתךָ - למקומךָ.
זה מקדם גן הָעדן.
מהמקום ממנו גורשתָ.
בוא שם התביישתָ. [חטא אדם הראשון]
ומאז הסבל קבע משכן בליבך . [כנאמר בתורה. בגלל חטא אדם הראשון באה מיתה לעולם]||וכאן בא הקב"ה ומבטיח לנו שעוד יגאל אותנו,
עוד יביא את משיח צדקנו רכוב על החמור, ויבשר לנו על תום הגלות המרה, וחזרה לגן העדן:||#anchor(פזמון.)
ידידי הנה הגיעה שעתך המדויקת.
את סבלך מדייקת.
אַח ידיד מה כך ולמה אָח.
הן בין חורין מת אתה.
חטאתךָ.
אשמתךָ.
עוונךָ.
זה,
על מה זה.
שב לך במקומך מקדם כרגב אדמה רך ולַח.
רטוב מעט ונָח.
לא נכאב. חי. עצמאי.
בן חורין חופשי.||בפזמון המשורר מסביר ל"גוש אדמה" שהסבל מדויק ואותו אדם לא יכאיב לו יותר ממה שצריך.
ולמרות רצונו לשבת במקומו ולהיות בן חורין הוא בן חורין מת לא עצמאי לא חופשי וכואב, כואב...
עם ישראל בגלות אותו הדבר בדיוק.
הסבל מדויק. הקב"ה לא יעביר אדם בסבל יותר ממה שצריך לו,
ולמרות רצונו של לעם ישראל לחזור לארצו הוא לא חוזר... לפחות בנתיים:||#anchor(בית ה')
ואם אינך מאמין לי הבט על עצמךָ.
מהיכן הגעת - מגוש עפר ואדמה.
ומה אתה עכשיו - כלי חרס נאה ויפה.
ששוויך כי רב.
כלי מלא רקמות עור וגידים.
עצמות מוח ולב.
כליות ראיות עיניים ורידים.
עשויות בוץ לַך וֶרָך .||ואם תשאל למה היינו צריכים לעבור את כל שנות הגלות הקשות והרעות האלה. הן יכל הקב"ה להביא ואתנו לגן עדן להביא את משיח בן דוד בלי אלפיים שנות גלות?
פשוטה התשובה.
הן כמו ש"גוש האדמה" בשביל להפוך מסתם אדמה לכלי חרס יפה ויקר. היה צריך לעבור מסלול קשה ומר, בו ידע עליות, גם ירידת קשות וכואבות.
כך גם עם ישראל שכמו כד החרס גם אנו באנו מאדמה וכעת יש בנו עיניים ורידים רקמות עור וגידים.
כך גם אנו צריכים לעבור קושי כאב ונסיונות מרים אלפיים שנה,
וכל זה בשביל מה?...||הן תסמוך ותאמין שמי שעשך כָך.
עוד יחזירך לגופך הרוחני.
לנשמתך מקדם בגן העדן הנצחי.
כן, הן רק תאמין ותרצה.
לייחל לקוות, מצפה .||רק בשביל לחזור מהגלות לגן העדן, לבית המקדש השלישי. ולגאולה השלימה.
ומה רק עוד נדרש מאיתנו – "הן תסמוך ותאמין..."
רק להאמין שיום יבוא וחיינו ישתנו ויהיו טובים יותר שמחים יותר ומאושרים יותר בגן בעדן:||#anchor(סיום)
וזה לא מרחוק ימהר.
קרוב אילך ומהר.
את רף הכאב תעבור.
בבוא שלוחי על הַחמור .||ועד ששלוחי על החמור, פירוש משיח בן דוד, יבוא מחכה לנו עוד קצת סבל וניסיונות בעולם הזה.
עד רף הכאב - אותו אנו מסוגלים לשאת – נגיע, כי הקב"ה לא נותן נסיונות לאדם כשאינו יכול לעמוד בהם. אלא עד היכן שהוא כן מצליח לעמוד. אז יגיע המשיח ויגמרו צרותינו אמן:|| -
פוסט זה נמחק!
-
נכתב ערב חג שביעי של פסח
זוֹכְרִים?
אֵי אָז
כְּשֶׁפָּחַדְנוּ כֻּלָּנוּ לָמוּת
לִפְנֵי שְׁנָתַיִם
בִּגְלַל אֵיזֶה וִירוּס
שֶׁלֹּא רוֹאִים בָּעֵינַיִם
וְשַׁרְנוּ בְּיַחַד
מֵהַמִּרְפָּסוֹת
שֵׁבֶט
אַחִים וַאֲחָיוֹת
וְאָז זֶה עָבַר
וְשָׁכַחְנוּ
חָשַׁבְנוּ
שֶׁנִּצַּחְנוּ
וְשַׁבְנוּ
לָרִיב וְלִפְגֹּעַ
לֹא לְהַקְשִׁיב
לֹא לִשְׁמֹעַ
כַּנִּרְאֶה שֶׁלֹּא הֵבַנּוּ
שֶׁאִם לֹא נִהְיֶה
אַחִים וַאֲחָיוֹת
בַּחַיִּים
נִהְיֶה
אַחִים וַאֲחָיוֹת
מֵתִיםלזכרם של
יעקב ואשר פלאי הי"ד
הלל ויגל יניב הי"ד
מאיה ורינה די הי"ד
ומעיין וסהר עשור ז"ל -
למה אצלי הכל רע?
למה אצלי זה לא ניראה?
אולי אצלי הבעייה?
רוצה לשבור שיאים.
רוצה לראות ניסיםאז מה,
זה רק היה ניראה .
אבל אני הכי קרובה!
הדוקה,מחזיקה.
אבל מה זה אבא כל המועקה?
פיגועים, אסונות.
מתי תאמר stop
?
מתי יגיע אותו חמור,
שירכיב אותו על גבו?
וזאת לנו נישאר,
להתפלל שהוא יבוא
ממך אבא מצפים כולם לישועות -
גשם יורד בזעם
רעמים וברקים
הצפות, שטפונות
כי שמיים בוכים.דגל שחור בים
קצף על סלעים
זרמים, מערבולות
כי גלים גועשיםשבר עמוק בעם
ת'אחדות משליכים
הפגנות , מחלוקות
כי שנאה בין אחיםקרע עצום בעם
כמו זרים אל זרים-
חרבות נשלפות, חלום בלהות
אלוקים מה עושים??? -
זה היה בסוף שבוע
האויר היה קריר
הוא רכב על אופניים
זה קלע עוד סל מזהיר,אני חשבתי בינתיים
האם ללמוד או לשחק
זה עוד דף אחד או שניים
אולי עדיף להתפרק,פזמון:
ההחלטה קשה כמעט כמו בסרטים
היצרים אותי תמיד מבלבלים
הועלם מורכב הוא לא לילדים
ולמרות הכול תמיד לא מתייאשים -
לא שלי
אחד אחד נחבאים הכלים
קושיות לשונות ושירים
שְיָרִים
של חול ומועד.
אני עולה ועומד ומועד
ויורד.
מלמעלה מביטים בי כלים
פותחים לי פסח
כוס של חכם ושל תם
ורשע ואינו יודע עדיין
נושקות זו לזו: לחיים
בארגז אחד לוחצות ידיים
עד שנה הבאה בירושלים. -
צמאה לך נפשי
ליבי ובשרי,
מרננים לשמך.
נפשי ורוחי,
צמאים לקרבתך.כי אני לא רעה.
אני פשוט צמאה
אלייך. לאהבתך.אני קשה כאבן .
אבל רכה כמו מים.
נשארתי כאן לבד.
אבל אתה מחזיק לי,-
מן השמיים את היד.אל תרחק ממני לעולם
כי מאתך תקוותי.
אל תשפץ אותי לכמו כולם.
שונה יהיה לך.- "ביתי יחידתי"
