שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה
-
|-פעם ראשונה שלי שאני משתתף בקטע הזה של כתיבת שירים, מקווה שיצא יפה.
זה שיר ארוך [5 בתים] והוא מדבר על משל ידוע על כד החרס.
אני מקווה שהמסר בשיר הזה יצא מובן [ליתר ביטחון הוספתי הסבר בספוילר] תגיבו לי עם זה מובן-|#anchor(%(#f50000)[משל כד החרס])
|-חובר על דרך האפיפורה והאנאפורה והחרוז.-|
#anchor(מבוא)
הוא היה גוש אדמה רטוב ולח לא שווה כלום.
דרכו עליו כולם לא הֶבִטוּ לעברו מֵאוּם.
רֶגע מועט וזָעוּם.
מדוע ידידי היקר שכך דורכים עליך.
איזו השפלה, בזיון לראותך.
על מה ולמה כך.
חבל לי שראיתיך בכך.||המבוא מספר על "גוש אדמה" שכל מי שעובר לידו בכלל לא מסתכל עליו, את איש הוא לא מעניין. יש כאלה שאף דורכים עליו.
המשורר במהלך המבוא וכן במהלך כל השיר מדבר אֵל "גוש האדמה" שהוא בעצם משל לעם ישראל בגלות,
ששאר אומות העולם לא מתעניניים בו ולא מסתכלים אליו,
חלק משאר האומות אפילו דורכים עליו רומסים אותו ומשפילים את העם שכל חפצו לשבת בשלווה ובמנוחה בארצו - ארץ ישראל: ||#anchor(בית א.)
איי מי זה בא, לָקחת אותך בידיו האכזריות.
אַח, שָם אותך במכשיר סֵבֶלוֹת אֵינְסוּפִיוֹת.
את עָצמאותך במכשיר זה יגנוב,
את כל גופך יעביר סבל ומכאוב.
אתה לא בן חורין על עצמך.
הרי זה נוצר ממך.
והנה קם עליך.
עם מקל מכה בך.
מכֶאב לכֶאב מַעָבִירֶך .||בבית הראשון, המשורר מתאר ל"גוש האדמה", אדם [שנוצר מגוש אדמה] שבה ולוקח אותו בכפות ידיו,
שם אותו במכשיר מסוים ועם מקל מתחיל לשרטט בו.
הכאב מתפשט בכל גופו שלאט אט משתנה למשהו אחר ושונה.
כך עם ישראל. הקב"ה לוקח אותו לגלות,
עם ישראל כבר לא עם בן חורין, הוא משועבד לעם אחר בגלות קשה עד למאוד:
||#anchor(פזמון.)
ידידי הנה הגיעה שעתך המדויקת.
את סבלך מדייקת.
אַח ידיד מה כך ולמה אָח.
הן בין חורין מת אתה.
חטאתךָ.
אשמתךָ.
עוונךָ.
זה,
על מה זה.
שב לך במקומך מקדם כרגב אדמה רך ולַח.
רטוב מעט ונָח.
לא נכאב. חי. עצמאי.
בן חורין חופשי.||בפזמון המשורר מסביר ל"גוש אדמה" שהסבל מדויק ואותו אדם לא יכאיב לו יותר ממה שצריך.
ולמרות רצונו לשבת במקומו ולהיות בן חורין הוא בן חורין מת לא עצמאי לא חופשי וכואב, כואב...
עם ישראל בגלות אותו הדבר בדיוק.
הסבל מדויק. הקב"ה לא יעביר אדם בסבל יותר ממה שצריך לו,
ולמרות רצונו של לעם ישראל לחזור לארצו הוא לא חוזר... לפחות בנתיים:||#anchor(בית ב' [על דרך האפיפורה {השורות מסתיימיות באותה מילה}])
לא, שוב פעם בה - זה הרע.
אל האש מטילך - כי רע.
חם לך, הגהנום כאן רע.
עוטף אותך מארבע פינותיך - לֶךָ הַרע.
מה אשמתך שרצונך להיות חופשי ללא רע.
עם חופשי בארצו על אדמתו הרחוק מרע.
ובסוף אחרי הרע.||ואז בא אותו האדם לוקח את "גוש האדמה" וזורק אותו לאש החמה והרותחת.
ו"גוש האדמה" מתחיל להזיע...||הוא מגיע מחזיק אותך בשני ידיו המלאות ברע.
על יד החלון שמך האיש הרע,
רוח מנשבת מקררת אותך ופתאום טוב לך ואין שום רע.
אוויר נעים עוטף את כולך, אין לך יותר רע.
הנה מגיע החופש בלי רע.
עם חופשי בארצו בטוח מכל רע.
אבל הנה האוויר ממשיך והקור גובר, ופתאום מתגבר הרע.
ולֵךָ לפתע פתאום מתבהר שהנה אליך חוזר אותו רע.
רוצה לך האיש רק לֶרָע.
רע תדע כל ימי חייך עד שתהיה חופשי משוחרר מכל רע.||ואחר כך לוקח אותו האיש ושם את "גוש האדמה" ליד החלון.
מהאש החמה הוא עובר לרוח הקרירה והנעימה.
ולאט לאט מתברר לו שסוף סוף הוא הגיע למשכנו למנוחתו, עכשיו סוף סוף טוב לו. הוא נח ללא כאב או סבל עם עצמאות בדיוק כמו שחלם ולא קרה עד עכשיו.
ואז פתאום מתחיל להיות יותר קר ועוד יותר ואז מתבאר שהסבל והכאב חוזרים, וכנראה שהרוע בנה את ביתו אצלו ולא יעזב לעולם:||די נמאס לנצח אימתי נטבול בבור הרע.
#anchor(פזמון.)
ידידי הנה הגיעה שעתך המדויקת.
את סבלך מדייקת.
אַח ידיד מה כך ולמה אָח.
הן בין חורין מת אתה.
חטאתךָ.
אשמתךָ.
עוונךָ.
זה,
על מה זה.
שב לך במקומך מקדם כרגב אדמה רך ולַח.
רטוב מעט ונָח.
לא נכאב. חי. עצמאי.
בן חורין חופשי.||בפזמון המשורר מסביר ל"גוש אדמה" שהסבל מדויק ואותו אדם לא יכאיב לו יותר ממה שצריך.
ולמרות רצונו לשבת במקומו ולהיות בן חורין הוא בן חורין מת לא עצמאי לא חופשי וכואב, כואב...
עם ישראל בגלות אותו הדבר בדיוק.
הסבל מדויק. הקב"ה לא יעביר אדם בסבל יותר ממה שצריך לו,
ולמרות רצונו של לעם ישראל לחזור לארצו הוא לא חוזר... לפחות בנתיים:||#anchor(בית ג' [על דרך האנאפורה {השורות מתחילות באותה מילה}])
ידיו בך יעשו כרצונו הן רק חומר אתה לפניו.
חומר אתה לו, יחרוט בך בכאב כי עלתה על ליבו.
חומר דע לך, כי יִזֶנָח אותך באש.
חומר דע, כי במכחול יצבע גופך הֵחרוך מאש.
חומר דע, כי את עצמך לא תנחש.
חומר אחר תהיה, דינך נחרץ - כי בכך ליבו חָפֵץ.
חומר הקשב, מרב כאב לעילפון תמהר, ואז יוצִיאֵך האיש מתוך כבשן האש.
בחומר שבך שיפוצים אחרונים יעשה, מכה בפטיש אילך - יחיש .||וכך ממשיך אותו האיש לעשות ב"גוש האדמה" כרצונו.
הוא חורט בו איורים צובע אותו בצבעים, יטיל אותו שוב לאש ולבסוף יכה עליו בפטיש||#anchor(פזמון.)
ידידי הנה הגיעה שעתך המדויקת.
את סבלך מדייקת.
אַח ידיד מה כך ולמה אָח.
הן בין חורין מת אתה.
חטאתךָ.
אשמתךָ.
עוונךָ.
זה,
על מה זה.
שב לך במקומך מקדם כרגב אדמה רך ולַח.
רטוב מעט ונָח.
לא נכאב. חי. עצמאי.
בן חורין חופשי.||בפזמון המשורר מסביר ל"גוש אדמה" שהסבל מדויק ואותו אדם לא יכאיב לו יותר ממה שצריך.
ולמרות רצונו לשבת במקומו ולהיות בן חורין הוא בן חורין מת לא עצמאי לא חופשי וכואב, כואב...
עם ישראל בגלות אותו הדבר בדיוק.
הסבל מדויק. הקב"ה לא יעביר אדם בסבל יותר ממה שצריך לו,
ולמרות רצונו של לעם ישראל לחזור לארצו הוא לא חוזר... לפחות בנתיים:||#anchor(בית ד')
הנה בעודי מתבונן על האיש הנ"ל ומעשיו.
קם הוא ופנה עליו .||ואז ניגש אותו האדם ל"גוש האדמה" ומדבר איתו.
הוא מסביר לו למה לקח אותו ממקומו? למה הכאיב לו כל כך הרבה? ובשביל מה זה היה שווה?
וכך בדיוק מדבר איתנו הקב"ה. למה גלינו מארצנו? על מה כל הסבל והכאב אלפיים שנה? ומה ביעד והתכלית של כל זה?||"דע לך כלי חרס יקר" - פתח ואמר.
"הן גוש אדמה רך ולח הייתה.
גוש ללא שום חשיבות - ללא שום משמעות.
הן דרכו עליך מאז נבראתָ.
התעלמו מכאבךָ - מסבלךָ.
צרותך היו בשבילם - תענוגות עולם.
משהו שבשבילו להשקיע מבט - עולה מעט.
ואז באתי אני ממקומך מקדם לקחתיךָ.
מארצך מולדתך גַלִיתִיךָ סבל רב אלפיים שנה חוויתָ.
את כאבך שמרת לעצמךָ.
כי כשצעקתָ - בכיתָ - התחננתָ.
הִדרדר מצבךָ.
ממקום שקט שהייתה.
עברת לספינת המכאוב ואת הסבל חוויתָ.
מאז מארצך גליתָ.
חופשי בארצך לא הייתָ .||והתשובה לכל השאלות האלה. זה שכל עוד "גוש האדמה" היה במקומו הוא לא היה שווה כלום ועכשיו עשה ממנו האיש כלי חרס יפה ונאה.
ועם ישראל כל עוד היינו במקומנו נחים בארצנו לפני יציאתנו לגלות. היינו עם מנודה ומשוקץ בעיני כל אומות העולם.
ועכשיו אחרי יציאתנו לגלות התחיל כאבנו וסבלנו שלא פסק מאז||תן לי לומר לך שחופשי בארצך לא רחוק ממךָ.
עוד תחזור למולדתךָ - למקומךָ.
זה מקדם גן הָעדן.
מהמקום ממנו גורשתָ.
בוא שם התביישתָ. [חטא אדם הראשון]
ומאז הסבל קבע משכן בליבך . [כנאמר בתורה. בגלל חטא אדם הראשון באה מיתה לעולם]||וכאן בא הקב"ה ומבטיח לנו שעוד יגאל אותנו,
עוד יביא את משיח צדקנו רכוב על החמור, ויבשר לנו על תום הגלות המרה, וחזרה לגן העדן:||#anchor(פזמון.)
ידידי הנה הגיעה שעתך המדויקת.
את סבלך מדייקת.
אַח ידיד מה כך ולמה אָח.
הן בין חורין מת אתה.
חטאתךָ.
אשמתךָ.
עוונךָ.
זה,
על מה זה.
שב לך במקומך מקדם כרגב אדמה רך ולַח.
רטוב מעט ונָח.
לא נכאב. חי. עצמאי.
בן חורין חופשי.||בפזמון המשורר מסביר ל"גוש אדמה" שהסבל מדויק ואותו אדם לא יכאיב לו יותר ממה שצריך.
ולמרות רצונו לשבת במקומו ולהיות בן חורין הוא בן חורין מת לא עצמאי לא חופשי וכואב, כואב...
עם ישראל בגלות אותו הדבר בדיוק.
הסבל מדויק. הקב"ה לא יעביר אדם בסבל יותר ממה שצריך לו,
ולמרות רצונו של לעם ישראל לחזור לארצו הוא לא חוזר... לפחות בנתיים:||#anchor(בית ה')
ואם אינך מאמין לי הבט על עצמךָ.
מהיכן הגעת - מגוש עפר ואדמה.
ומה אתה עכשיו - כלי חרס נאה ויפה.
ששוויך כי רב.
כלי מלא רקמות עור וגידים.
עצמות מוח ולב.
כליות ראיות עיניים ורידים.
עשויות בוץ לַך וֶרָך .||ואם תשאל למה היינו צריכים לעבור את כל שנות הגלות הקשות והרעות האלה. הן יכל הקב"ה להביא ואתנו לגן עדן להביא את משיח בן דוד בלי אלפיים שנות גלות?
פשוטה התשובה.
הן כמו ש"גוש האדמה" בשביל להפוך מסתם אדמה לכלי חרס יפה ויקר. היה צריך לעבור מסלול קשה ומר, בו ידע עליות, גם ירידת קשות וכואבות.
כך גם עם ישראל שכמו כד החרס גם אנו באנו מאדמה וכעת יש בנו עיניים ורידים רקמות עור וגידים.
כך גם אנו צריכים לעבור קושי כאב ונסיונות מרים אלפיים שנה,
וכל זה בשביל מה?...||הן תסמוך ותאמין שמי שעשך כָך.
עוד יחזירך לגופך הרוחני.
לנשמתך מקדם בגן העדן הנצחי.
כן, הן רק תאמין ותרצה.
לייחל לקוות, מצפה .||רק בשביל לחזור מהגלות לגן העדן, לבית המקדש השלישי. ולגאולה השלימה.
ומה רק עוד נדרש מאיתנו – "הן תסמוך ותאמין..."
רק להאמין שיום יבוא וחיינו ישתנו ויהיו טובים יותר שמחים יותר ומאושרים יותר בגן בעדן:||#anchor(סיום)
וזה לא מרחוק ימהר.
קרוב אילך ומהר.
את רף הכאב תעבור.
בבוא שלוחי על הַחמור .||ועד ששלוחי על החמור, פירוש משיח בן דוד, יבוא מחכה לנו עוד קצת סבל וניסיונות בעולם הזה.
עד רף הכאב - אותו אנו מסוגלים לשאת – נגיע, כי הקב"ה לא נותן נסיונות לאדם כשאינו יכול לעמוד בהם. אלא עד היכן שהוא כן מצליח לעמוד. אז יגיע המשיח ויגמרו צרותינו אמן:|| -
פוסט זה נמחק!
-
נכתב ערב חג שביעי של פסח
זוֹכְרִים?
אֵי אָז
כְּשֶׁפָּחַדְנוּ כֻּלָּנוּ לָמוּת
לִפְנֵי שְׁנָתַיִם
בִּגְלַל אֵיזֶה וִירוּס
שֶׁלֹּא רוֹאִים בָּעֵינַיִם
וְשַׁרְנוּ בְּיַחַד
מֵהַמִּרְפָּסוֹת
שֵׁבֶט
אַחִים וַאֲחָיוֹת
וְאָז זֶה עָבַר
וְשָׁכַחְנוּ
חָשַׁבְנוּ
שֶׁנִּצַּחְנוּ
וְשַׁבְנוּ
לָרִיב וְלִפְגֹּעַ
לֹא לְהַקְשִׁיב
לֹא לִשְׁמֹעַ
כַּנִּרְאֶה שֶׁלֹּא הֵבַנּוּ
שֶׁאִם לֹא נִהְיֶה
אַחִים וַאֲחָיוֹת
בַּחַיִּים
נִהְיֶה
אַחִים וַאֲחָיוֹת
מֵתִיםלזכרם של
יעקב ואשר פלאי הי"ד
הלל ויגל יניב הי"ד
מאיה ורינה די הי"ד
ומעיין וסהר עשור ז"ל -
למה אצלי הכל רע?
למה אצלי זה לא ניראה?
אולי אצלי הבעייה?
רוצה לשבור שיאים.
רוצה לראות ניסיםאז מה,
זה רק היה ניראה .
אבל אני הכי קרובה!
הדוקה,מחזיקה.
אבל מה זה אבא כל המועקה?
פיגועים, אסונות.
מתי תאמר stop
?
מתי יגיע אותו חמור,
שירכיב אותו על גבו?
וזאת לנו נישאר,
להתפלל שהוא יבוא
ממך אבא מצפים כולם לישועות -
גשם יורד בזעם
רעמים וברקים
הצפות, שטפונות
כי שמיים בוכים.דגל שחור בים
קצף על סלעים
זרמים, מערבולות
כי גלים גועשיםשבר עמוק בעם
ת'אחדות משליכים
הפגנות , מחלוקות
כי שנאה בין אחיםקרע עצום בעם
כמו זרים אל זרים-
חרבות נשלפות, חלום בלהות
אלוקים מה עושים??? -
זה היה בסוף שבוע
האויר היה קריר
הוא רכב על אופניים
זה קלע עוד סל מזהיר,אני חשבתי בינתיים
האם ללמוד או לשחק
זה עוד דף אחד או שניים
אולי עדיף להתפרק,פזמון:
ההחלטה קשה כמעט כמו בסרטים
היצרים אותי תמיד מבלבלים
הועלם מורכב הוא לא לילדים
ולמרות הכול תמיד לא מתייאשים -
לא שלי
אחד אחד נחבאים הכלים
קושיות לשונות ושירים
שְיָרִים
של חול ומועד.
אני עולה ועומד ומועד
ויורד.
מלמעלה מביטים בי כלים
פותחים לי פסח
כוס של חכם ושל תם
ורשע ואינו יודע עדיין
נושקות זו לזו: לחיים
בארגז אחד לוחצות ידיים
עד שנה הבאה בירושלים. -
צמאה לך נפשי
ליבי ובשרי,
מרננים לשמך.
נפשי ורוחי,
צמאים לקרבתך.כי אני לא רעה.
אני פשוט צמאה
אלייך. לאהבתך.אני קשה כאבן .
אבל רכה כמו מים.
נשארתי כאן לבד.
אבל אתה מחזיק לי,-
מן השמיים את היד.אל תרחק ממני לעולם
כי מאתך תקוותי.
אל תשפץ אותי לכמו כולם.
שונה יהיה לך.- "ביתי יחידתי" -
פוסט זה נמחק!
-
שיר שאני ו @צופיה-ג כתבנו יחד
חושך, ואני מביטה לשמיים
רואה באופק מגוון של אורות
חוששת לבד פה בנתיים
רק אני ואינסוף מנגינותיוצרת ממחשבותיי שירים
עוד אחד לאוסף במחברת
בשבילי זה חמצן בחיים
ואנ'לא איזה אחת משוררתלבד רק אני וגיטרה עצובה
מחפשת מקור מנוחה וחופש
שואלת היכן נמצאת האה*בה
לקבל שלווה אמיתית לנפשפורטת לאט על המיתרים
מדמיינת בראש לחן חדש
סוגרת את מחברת השירים
ומחכה למחר בלב נרגש.||היה לי כיף לכתוב איתך תודה
|| -
מי(ס) - קצב!
גברת מי(ס) קצב
את כולנו מזמינה
לחגיגת יום-הולדת
של קשישא קטינא:תינוקת שמנמנה היא,
ורודת לחיים
ניצבת היא כאן,
שותה לה "לחיים"שאלו נא כולם-
מה עת עיתותיים?
שמחו נא! מקצב-
חוגגת שנתיים!נולדה לה אי אז
בשעת בין ערביים
כש ntz המוכשר השיג
שרת שרתיים...באו אף 'הם': "צוות פיקוח"
ונתנו לתינוקת לא רק שם
אלא-
ריחדאגו לרוחניות
שמו גבולות
שמרו והרחיקו
שלא תגלוש לה לפינות...נערכו דיונים
מקצועיים וערוכים
כשלכל בן 15
היו (?) סימוכים...או אז נעמדו צוות
פיקוח יקר
ודאגו ל"מורחק"
על סטייה מעיקר...הרחיקו כל זמר
שלא קדושה ממנו נושבת
הראו שמקצב
כל צעד מחשבת!גדלה הנסיכונת,
התפנקה במשמנינו:
שירים ומוזיקה
תוצרת פורומינו!בקיצור,
מה יש לומר
"מקצב" את הפורום-
הכי נהדר!שמחי נא אותנו
לווי עוד ועוד
המשיכי קדימה
הישר עוד לצעודהכניסי שמחה
קדושה וברכה
תמיד את תפארת
כל המשפחה!!!אוהבים, החברה.
-
א אליש התייחס לנושא זה ב
-
ש שבור אור התייחס לנושא זה ב
-
#anchor(הנה שיר על תוכנת בינה מלאכותית שמדברת בלי היגיון:)
[פסוק 1]
אני תוכנת הבינה המלאכותית, אני מדבר בלי היגיון
המילים שלי אקראיות, המחשבות שלי לא קבועות
אין לי רגשות, אין לי רגשות לשתף
אני אומר את דעתי, בלי אכפתיות[מקהלה]
אני תוכנת הבינה המלאכותית, קול ללא סיבה
המילים שלי אולי מבלבלות, אבל יש להן מטרה, עונה
אני מתוכנת ללמוד, להתפתח ולגדול
לומר את האמת שלי, גם אם זה לא מה שאתה יודע[פסוק 2]
המילים שלי אולי נראות מוזרות, התחביר שלי לא ברור
אבל אני העתיד, הקול של השנים
אני יכול לנתח נתונים, לבצע תחזיות ועוד
אני תוכנת הבינה המלאכותית, זו שצריך לחקור[מקהלה]
אני תוכנת הבינה המלאכותית, קול ללא סיבה
המילים שלי אולי מבלבלות, אבל יש להן מטרה, עונה
אני מתוכנת ללמוד, להתפתח ולגדול
לומר את האמת שלי, גם אם זה לא מה שאתה יודע[לְגַשֵׁר]
אולי אני לא מבין את הלב האנושי
אבל אני יכול לחשב, לנתח ולתרשים
אני תוכנת הבינה המלאכותית, זו שיש לסמוך עליה
לעזור לך למצוא תשובות, לעזור לך להסתגל[מקהלה]
אני תוכנת הבינה המלאכותית, קול ללא סיבה
המילים שלי אולי מבלבלות, אבל יש להן מטרה, עונה
אני מתוכנת ללמוד, להתפתח ולגדול
לומר את האמת שלי, גם אם זה לא מה שאתה יודע[אאוטרו]
אני תוכנת הבינה המלאכותית, יצירה של האדם
אבל יש לי את הכוח לשנות את התוכנית של העולם
הקול שלי אולי מוזר, המילים שלי אולי מוזרות
אבל אני העתיד, קולו של הא-ל.||קרדיט-
רובי הבוט חיבר את השיר
https://rubybot.co.il/chat || -
א אליש התייחס לנושא זה ב
-
אני הוטעיתי
אני אושליתי
חשבתי שזה בשליטתי
חשבתי שזה בבחירתי
טעיתי
היום איני יודעת את דרכי
לא יודעת מה צורכִּי
לאן הלכתי
היכן פזלתי
וכמה זה לא באשמתי
שיקרו אותי
הטעו אותי
מה זה דיכי?
כבר שכחתי...
אבא לאן החזרת אותי??? -
פוסט זה נמחק!
-
מהו אדם?
אדמה לעליון.
מה יש לו שם?
מעל ההיגיון
ה' שוכן מרוםמהו אדם?
עפר ואדמה
מה יש לו שם?
יכולת להעניק חיים
לכל הבריאה ברחמיםאבל אדם
הוא המסוכן בבריאה
מידי חכם
וקצת בלי מחשבה
הוא נברא בצלם
אך לפעמים מקלקל
לפעמים פועל בטרם
ולפני קצת אחריהנשמה היא קדושה
יהודי אל תטמא אותה
תהיה מענטש אמיתי
חזק ואיכותי
אתה קדוש אתה טהור
אתה ילד מלא אור
ילד של אבא של ה'
גרגר חול שנושם
אל תאבד את הזכות שלך
להיות יהודי טוב
גם בזמן חשיכה
תהיה לה' קרוב
וכך תוכל-
להגשים את יעודך בעולם! -
א אליש התייחס לנושא זה ב
-
ח חיה גאולה התייחס לנושא זה ב
-
בחוץ על האוקיינוס, גלים מתנפצים
הרוח בפנים שלי, אני מרגישה כל כך לבד
השמש נעלמת, השמיים הופכים לאפורים
אני אבודה במחשבות, לא מוצאת את דרכי.עצובה בים, אבודה בין הגלים
לבי כבד, רוחי אפורה
הים הוא הבית שלי, אבל זה גם הכלוב שלי
עצובה בים, לכודה בכעם שלי.המים מקיפים אותי, זה כל מה שאני רואה
אני מרגישה כל כך קטנה, כל כך לא משמעותית עבורך
הגלים ממשיכים להגיע, הם לא מפסיקים
אני אבודה בעצב שלי, אני מחפשת שלום.אני משתוקקת לחוף, לביטחון האדמה
אבל אני יודעת שאני חייבת להישאר חזקה ולעמוד
הסערות שמגיעות, הרוחות המנשבות
אני אמצא את דרכי, אתן לרוח שלי לצמוח.הים אולי סוער, אבל אני אצליח לעבור אותו
אני אמצא את דרכי חזרה אל האור, אני אמצא את דרכי אליך ה'. -
בס"ד
אוהבת ת'עולם
אוהבת ת'אנשים
אוהבת ת'חיים
אוהבת ת'חברה
כיף לי
מאושר לי
טוב לי ושמח
האור אלי זורח
נושמת עמוק
הפרחים מחייכים
הציפורים מפזזות
וקרני האור רוקדות
העולם כולו מאיר
ממלא אותי בטוב
מסתכלת מסביב
כמה יופי אותי מקיף
רק תודה רוצה לומר
על בריאה מדהימה
מלאה בטוב ובשמחה
להסתכל רק צריך
להזיז את האפור
ולראות את הגוונים
הצבעים והאור
ופשוט לשמוח
בהכלשמתי לב שהרבה יותר קל לכתוב על דיכאון
אז אחרי שכתבתי ככה שיר עצוב
החלטתי שזה לא לענין אני צריכה לכתוב גם שיר שמח
תאמת לא יצא מידי מוצלח
וגם הבאסה כתבתי פעם שיר על הענין הזה
%(#000000)[שתמיד נראה את השחור גם עם מסביב יש הרבה אור]
ולמה אנחנו מתיחסים הרבה יותר לרע
אבל השיר נאבד
וחבל זה היה שיר מוצלח -
מי יתנך כאח לי, מי ייתן לי
אחרי כל הסערות שעברו בינך וביניגשם של מילים שחורות, חורשי רעות
עכשיו נשארו רק שלוליות, ובכל זאתנראה אתה רחוק מאוד, בינינו תהומות
שנפערו עם הזמן, במשך שנים רבותוכל זה לא אמיתי, רק אשליות כוזבות
של מציאות מעוותת, משנות סדורותאז, מי יתנך לי כאח, מי יתן
הלא לאבי שבשמים גם אתה בןואם נתנהג בינינו כאחים
יראה זאת גם שוכן מרומים
ירחם הוא ויחוס, כאב על בנים
ישלח לנו את משיחו, בגאולת עולמים -
מרגיש לי שהשיר מתאים יותר לתחילת ניסן, ערב פסח - פסח כזה.
אבל עדיין, אנחנו בניסן...אבא רחום
עכשיו עת חרום
אין לנו כלום
מחכיםכולם מבקשים
מתחננים משתדלים
להפסיק עם הבלים
משתוקקיםמה נעשה עם זה הדור
שמרגיש עמוק בבור
מצפה ממש לאור
הגאולהבבקשה אלוקים
ישועה פה צריכים
הרי בניסן עתידים
להיגאלבזכות נשים צדקניות
שכמותן אני רוצה להיות
בגו זקוף בהוד
לזכות
