שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה

[מרב]

שקיעה זה מין דמעה.
השמש שוקעת,הדמעה נוגעת.
בליבי המר,בכאב הרע.
הנר ההוא כבה?!

זה הנטוי לכאב,
הכבוי לי הנר?
לבי פועם
משלים החסר,
ואני עם האויב.

נשמתי נשנקת,מבכה.
מסרבת היא לנחמה
מנסה להבעירה חזרה,
אך ללא הצלחה.
אין בי קול,
אך אין בי שום רע.

[כמעט מפורסמת]

השקט הזה צורם לי באוזניים,
גורם למחשבות לדקור לי בעניים.
אני נסערת,
נזכרת בלוחמת.

בזו שתמיד ניסתה לעזור,
במי שהשתדלה שתמיד יהיה סביבה אור.
בזו שהשליכה רוגע על הסובבים אותה,

שאהבה לתת מכל הלב
שהחיים שלה יפים
שלא הראתה את מה שכואב
ושהחיים שלה תותים

כך כולם חשבו.
שהכל בא לה בקלות,
עם חיוכים ופרגונים אמתיים,

והם לא שמו לב שלא כולם היו ככה.
ועכשיו אני צופה בה מהצד:

בזו שהיום עדיין מנסה לעזור,
אבל אין אף אחד שמנסה לעזור לה.

זו שמשתדלת שיהיה טוב,
אבל כולם סביבה רעים.

שמשליכה רוגע על הסובבים אותה,
אבל סובלת מלחץ מתמיד.

אוהבת לתת,
ולא מקבלת כלום בתמורה,
לא איזו מילת הערכה,
ולא שיתנו ויאהבו אותה בחזרה.

שמכסה את הכאב,
אך הוא חזק וצורב.

וכולם חושבים שהחיים שלה יפים-תותים.
אך הם גרועים,
מכוערים,
היא אוכלת את הרקובים.

מקבלת את הנקודות השחורות שביניהם,
מורחת חיוכים מזויפים,
מראה לכולם שהחיים שלה יפים.

אך בסוף כשהיא גומרת עם כולם.
ויש לה כמה שעות שהן רק שלה,
עם הכרית והשמיכה,
והמחשבות והחלומות,

אז כל לילה היא מרטיבה את הכרית,
מספרת לה חרישית,
שקשה לה.
והכרית מקשיבה
סופגת הכל בתוכה
נענית לכל החיבוקים שלה בשמחה
ונמצאת שם כל יום במיטה.

ובבוקר היא קמה,
נפגשת במהלך החום,
בכל אלה שמלחיצים אותה,
שמרגיזים, וכועסים,

שיורדים, שפוגעים,
שדוקרים,
שרוצים שהיא תיהיה טובה,
ותחייך את חיוך הגומות הנצחי שלה.

היא גורמת להם
לראות שהיא בסדר
ועושה להם ת'יום,
והם עוזבים אותה לנפשה.

ואז היא נשארת לבד
מוחקת את החיוך
שלפחות במקום אחד,

הקושי, העצב, הכאב,
יתבטאו בו חיצונית.

שכל הפצעים הפתוחים,
המדממים, לא יזעימו בפנים,
והיא שבורה,
אך בונה את עצמה כל פעם מחדש.

כואב לה מאוד,
והיא תובעת מעצמה להיות שמחה.
והיא אומרת שוב ושוב:
"קשה מאמי? יש רק בלחם וגם אותו אוכלים"

תיהיה גיבורה,
תיהיה לביאה,
צאי למלחמה.
שלך- בהערכה.

[יהודי זה הכי]

הכל מבולבל
הכאב מחולל

אני הולכת
למקום של שלכת
אוחזת
במנעול בלי שרשרת

זה אני
חיה בקלישאות

אני טובעת
בין גלים מאיימים
אני נוגעת
בכאב של אחרים

ככה אני
כל היום משחקת
משקרת כל החיים
ובעצמי נאבדת
זה אני
הכלום מול הכל
הלב שלי
שמתקשה עוד לגדול

מתי כבר
יגיע הזמן
הוא נגמר
על לפני שהגיע
ואני
ככה לבד
מחכה לו
שכבר ירגיע

[שמעק]

פוסט זה נמחק!

[שמעק]

פוסט זה נמחק!

[נגינתי]

פוסט זה נמחק!

[שמעק]

פוסט זה נמחק!

[שמעק]

פוסט זה נמחק!

[איזה קטע]

פוסט זה נמחק!

[חלאס לבאלגן]

חלאס די לבלאגן
שמאל וימין כל הזמן
חלאס די לבלאגן
ביבי ימני ובג"צ ושמאלן
חלאס די לבלאגן
פיגועים ערבים ושטן
חלאס די לבאלגן
שר לי ורוקד בפנאן

[טותיייי]

אתה איתי צועד לעד
עוטף אותי שלא אמעד
בכל שיריי ותפילותיי
אתה הנחמה שלי
מחזיק את ידיי
יודעת שאתה תמיד איתי

מעבר:

את השביל שלי סוללת
כשקשה לי מתפללת
אתה שומר עלי, שומר
בסוף האור תמיד אלי חוזר

פזמון:
אתה האור שלי בעולם
גם שאני אחת מול כולם
נותן לי את הכוח
מכל הרע לשכוח
מרגישה אותך בכל שיריי
כותבת את דמעותיי
רוצה אותך תמיד איתי
להרגיש אותך בתוך ליבי

יש ימים שמרגישה רחוקה
את הלב שלי מסגירה
הכל סביבי נהיה שחור
מנסה על הרע לגבור
את הדרך חזרה מחפשת
ולעולם לא מתייאשת

Spoiler

כל הזכויות שמורות@

[ארי רוזנבלט]

השמש שקעה כמעט
ניחוחות ואווירת השבת
מתגנבים פנימה לאט

בראשי הפמוטים
התמירים והכסופים
הנרות כבר דלוקים

ופניה בידיה ספונות
שפתותיה מרחשות
תפילות, תחינות ובקשות

אנא יושב מרומים
תזכני לראות בנים
אוהבי ה', יראי אלוקים

ומעיניה הטהורות
דמעות חמות נשפכות
שערי שמים הן בוקעות

בימי חולין ושגרה
העבודה כה קשה
אבל זה חלקה בעמלה

לראות את הילדים
את העולם מאירים
בתורה ובמעשים טובים

זאת האמא היהודייה
מה יש לה בעולמה
אם לא נחת מהמשפחה

ואז תפנה היא מהנרות
פניה קורנות ומאירות
שבת שלום, תאחל ברכות

ואני רק אגיד לה
שבת שלום, אמא

[משתמשת1]

מוקדש לאנונימית
רק אני יודעת כמה הנשמה שלך יפה..

---

מצקצקים לה ברחוב
מנידים את הראש
רחמנוס, לא עלינו פושעת
זה רק חלק ממה שהיא שומעת

יודעים לספר על אבא בוכה
על השידוכים של הבכורה
יודעים גם שהאמא מתביישת
כואב הלב וי ממש נקרע...

לא מבינים תוהים
איך היא עשתה את הצעד הזה
הכאיבה כך להורים
פירקה משפחה, וילדים

והיא-
בסך הכל ילדה,
נפש פצועה
לא יודעת איפה לשים את הגבול
בין הטוב והרע
המצפון מתערבב
האמונה
הלוואי מישהו היה מבין אותה

יש בה שד..
הוא קופץ, מרקד
תעשי תלבשי תחטאי
ככה את הקושי לא תרגישי

הנסיונות חזקים, גדולים
בצפורניים היא נאחזת באלוקים
שומרת על הגבולות
חורקת שיניים מול החברות
ומהסביבה מקבלת אינספור תלונות

חושבים שהיא מכעיסה מורדת
בחרה בדרך חיים אחרת
אבל היא..
היא רק רוצה שקט
בשמחה הייתה מתחלפת
עם החברה השקטה, המוערכת

עוד יבוא יום והיא תגדל
הנפש הסוערת תירגע
והיא תשוב למקום שעזבה

אבל עד אז אם תראו אותה ברחוב
תשתדלו לחשוב עליה גם טוב...)

Spoiler

יודעת שזה נושא רגיש ולא באה לשפוט שום צד
רק רוצה לתת הצצה לעוד זוית

[ארי גולד]

עולם ההפוך ראיתי! (או שמא ישר?)

יושב לי לבד
עמוס מחשבות,
כלום לא עבד
לא נשארו תקוות,
ואני כבר נאבד
בעולם האכזבות,

חצי מבולבל
במערבולת רגשות,
מרגיש מוגבל
בגן עדן של שמחות,
חצי מובטל
בעולם של אנחות,

עולמי מתפרק
מסביבי לחתיכות,
עסוק בלשחק
בפרצופים ומסכות,
בפנים מתאבק
בעולם של רגשות,

עולמי מקודד
ברצף של שגיאות,
עיפרון מחודד
יאמרו כל הבריות,
מתהלך בדד
בעולם של חתונות,

עד מתי אני
אכתוב עוד שורות?
עד מתי אני
יאגור עוד במגירות?
עד מתי אני
אתנחם במחברות?

עולמו של מוכשר
לא תמיד נוצץ,
לפעמים הוא זר
וליבו מתפוצץ

אז תבקש מאלוקים
דברים שונים, אחרים
לא רק כסף וכישורים,
אלא חיים מאושרים,

Spoiler

השיר הזה נועד לזעוק את הזעקה על הקנאה הלא מוצדקת במוכשרים, או עשירים, שימו לב כמו שכתבתי בשיר תסתכלו סביבכם ותיראו שהרבה פעמים לא המוכשרים או העשירים הם אלה שמוצלחים בחברה, הם לא אלה המאושרים באמת,
אז תבקשו מאלוקים, דברים אחרים...

[שמעק]

פוסט זה נמחק!

[נגינתי]

פוסט זה נמחק!

[אריה 93]

פוסט זה נמחק!

[שמעק]

פוסט זה נמחק!

[אפרת גלבוע]

פוסט זה נמחק!

[אין על מוזיקה]

זמן ,תעצור!!
ממה אתה בורח?
עצור את השעון
היה לנו לאורח

הימים חולפים ביעף
ללא יכולת לעצור
עוצמת עיניים, סוגרת עפעף
ומגששת אחר המעצור

רק אתמול התחלתי תיכון
הכנו קישוט כיתה עם גואש וסינר
חזרתי הביתה , הלכתי לישון
איך תוך 12 שעות אני בסמינר???

זמן ,תעצור!!
ממה אתה בורח?
עצור את השעון
היה לנו לאורח

מכבה שעונים,מוציאה בטריות
מתחפרת עמוק במיטה
קמה אחרי 30 שניות
ומגלה שעברה שעה עגולה

לא רואה טיפה של אור
חייבת הפסקה, ממש
אך המחוגים ממשיכים לדהור
במהירות של 120 קמ"ש

זמן ,תעצור!!
ממה אתה בורח?
עצור את השעון
היה לנו לאורח

החיים טסים, מה לעשות?
הזמן נושף בעורפנו
אי אפשר להישאר עם פנים אדישות
כשהזמן כבר כמעט ואיננו

אין זמן להתפנק, צריך לעמול
לנצל כל שניה ושניה
לאסוף עוד יהלומים ולסנן את החול
בלי לשווע למנוחה

זה קשה ? נכון
זה מעייף? וודאי
אבל בסוף אחרי 120 נדע-
שהמאמץ היה כדאי.