שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה
-
השקט הזה צורם לי באוזניים,
גורם למחשבות לדקור לי בעניים.
אני נסערת,
נזכרת בלוחמת.בזו שתמיד ניסתה לעזור,
במי שהשתדלה שתמיד יהיה סביבה אור.
בזו שהשליכה רוגע על הסובבים אותה,שאהבה לתת מכל הלב
שהחיים שלה יפים
שלא הראתה את מה שכואב
ושהחיים שלה תותיםכך כולם חשבו.
שהכל בא לה בקלות,
עם חיוכים ופרגונים אמתיים,והם לא שמו לב שלא כולם היו ככה.
ועכשיו אני צופה בה מהצד:בזו שהיום עדיין מנסה לעזור,
אבל אין אף אחד שמנסה לעזור לה.זו שמשתדלת שיהיה טוב,
אבל כולם סביבה רעים.שמשליכה רוגע על הסובבים אותה,
אבל סובלת מלחץ מתמיד.אוהבת לתת,
ולא מקבלת כלום בתמורה,
לא איזו מילת הערכה,
ולא שיתנו ויאהבו אותה בחזרה.שמכסה את הכאב,
אך הוא חזק וצורב.וכולם חושבים שהחיים שלה יפים-תותים.
אך הם גרועים,
מכוערים,
היא אוכלת את הרקובים.מקבלת את הנקודות השחורות שביניהם,
מורחת חיוכים מזויפים,
מראה לכולם שהחיים שלה יפים.אך בסוף כשהיא גומרת עם כולם.
ויש לה כמה שעות שהן רק שלה,
עם הכרית והשמיכה,
והמחשבות והחלומות,אז כל לילה היא מרטיבה את הכרית,
מספרת לה חרישית,
שקשה לה.
והכרית מקשיבה
סופגת הכל בתוכה
נענית לכל החיבוקים שלה בשמחה
ונמצאת שם כל יום במיטה.ובבוקר היא קמה,
נפגשת במהלך החום,
בכל אלה שמלחיצים אותה,
שמרגיזים, וכועסים,שיורדים, שפוגעים,
שדוקרים,
שרוצים שהיא תיהיה טובה,
ותחייך את חיוך הגומות הנצחי שלה.היא גורמת להם
לראות שהיא בסדר
ועושה להם ת'יום,
והם עוזבים אותה לנפשה.ואז היא נשארת לבד
מוחקת את החיוך
שלפחות במקום אחד,הקושי, העצב, הכאב,
יתבטאו בו חיצונית.שכל הפצעים הפתוחים,
המדממים, לא יזעימו בפנים,
והיא שבורה,
אך בונה את עצמה כל פעם מחדש.כואב לה מאוד,
והיא תובעת מעצמה להיות שמחה.
והיא אומרת שוב ושוב:
"קשה מאמי? יש רק בלחם וגם אותו אוכלים"תיהיה גיבורה,
תיהיה לביאה,
צאי למלחמה.
שלך- בהערכה. -
הכל מבולבל
הכאב מחוללאני הולכת
למקום של שלכת
אוחזת
במנעול בלי שרשרתזה אני
חיה בקלישאותאני טובעת
בין גלים מאיימים
אני נוגעת
בכאב של אחריםככה אני
כל היום משחקת
משקרת כל החיים
ובעצמי נאבדת
זה אני
הכלום מול הכל
הלב שלי
שמתקשה עוד לגדולמתי כבר
יגיע הזמן
הוא נגמר
על לפני שהגיע
ואני
ככה לבד
מחכה לו
שכבר ירגיע -
פוסט זה נמחק!
-
פוסט זה נמחק!
-
חלאס די לבלאגן
שמאל וימין כל הזמן
חלאס די לבלאגן
ביבי ימני ובג"צ ושמאלן
חלאס די לבלאגן
פיגועים ערבים ושטן
חלאס די לבאלגן
שר לי ורוקד בפנאן -
אתה איתי צועד לעד
עוטף אותי שלא אמעד
בכל שיריי ותפילותיי
אתה הנחמה שלי
מחזיק את ידיי
יודעת שאתה תמיד איתימעבר:
את השביל שלי סוללת
כשקשה לי מתפללת
אתה שומר עלי, שומר
בסוף האור תמיד אלי חוזרפזמון:
אתה האור שלי בעולם
גם שאני אחת מול כולם
נותן לי את הכוח
מכל הרע לשכוח
מרגישה אותך בכל שיריי
כותבת את דמעותיי
רוצה אותך תמיד איתי
להרגיש אותך בתוך ליבייש ימים שמרגישה רחוקה
את הלב שלי מסגירה
הכל סביבי נהיה שחור
מנסה על הרע לגבור
את הדרך חזרה מחפשת
ולעולם לא מתייאשת||כל הזכויות שמורות@||
-
השמש שקעה כמעט
ניחוחות ואווירת השבת
מתגנבים פנימה לאטבראשי הפמוטים
התמירים והכסופים
הנרות כבר דלוקיםופניה בידיה ספונות
שפתותיה מרחשות
תפילות, תחינות ובקשותאנא יושב מרומים
תזכני לראות בנים
אוהבי ה', יראי אלוקיםומעיניה הטהורות
דמעות חמות נשפכות
שערי שמים הן בוקעותבימי חולין ושגרה
העבודה כה קשה
אבל זה חלקה בעמלהלראות את הילדים
את העולם מאירים
בתורה ובמעשים טוביםזאת האמא היהודייה
מה יש לה בעולמה
אם לא נחת מהמשפחהואז תפנה היא מהנרות
פניה קורנות ומאירות
שבת שלום, תאחל ברכותואני רק אגיד לה
שבת שלום, אמא -
מוקדש לאנונימית
רק אני יודעת כמה הנשמה שלך יפה..
מצקצקים לה ברחוב
מנידים את הראש
רחמנוס, לא עלינו פושעת
זה רק חלק ממה שהיא שומעתיודעים לספר על אבא בוכה
על השידוכים של הבכורה
יודעים גם שהאמא מתביישת
כואב הלב וי ממש נקרע...לא מבינים תוהים
איך היא עשתה את הצעד הזה
הכאיבה כך להורים
פירקה משפחה, וילדיםוהיא-
בסך הכל ילדה,
נפש פצועה
לא יודעת איפה לשים את הגבול
בין הטוב והרע
המצפון מתערבב
האמונה
הלוואי מישהו היה מבין אותהיש בה שד..
הוא קופץ, מרקד
תעשי תלבשי תחטאי
ככה את הקושי לא תרגישיהנסיונות חזקים, גדולים
בצפורניים היא נאחזת באלוקים
שומרת על הגבולות
חורקת שיניים מול החברות
ומהסביבה מקבלת אינספור תלונותחושבים שהיא מכעיסה מורדת
בחרה בדרך חיים אחרת
אבל היא..
היא רק רוצה שקט
בשמחה הייתה מתחלפת
עם החברה השקטה, המוערכתעוד יבוא יום והיא תגדל
הנפש הסוערת תירגע
והיא תשוב למקום שעזבהאבל עד אז אם תראו אותה ברחוב
תשתדלו לחשוב עליה גם טוב...)||יודעת שזה נושא רגיש ולא באה לשפוט שום צד
רק רוצה לתת הצצה לעוד זוית|| -
|-עולם ההפוך ראיתי! (או שמא ישר?)-|
יושב לי לבד
עמוס מחשבות,
כלום לא עבד
לא נשארו תקוות,
ואני כבר נאבד
בעולם האכזבות,חצי מבולבל
במערבולת רגשות,
מרגיש מוגבל
בגן עדן של שמחות,
חצי מובטל
בעולם של אנחות,עולמי מתפרק
מסביבי לחתיכות,
עסוק בלשחק
בפרצופים ומסכות,
בפנים מתאבק
בעולם של רגשות,עולמי מקודד
ברצף של שגיאות,
עיפרון מחודד
יאמרו כל הבריות,
מתהלך בדד
בעולם של חתונות,עד מתי אני
אכתוב עוד שורות?
עד מתי אני
יאגור עוד במגירות?
עד מתי אני
אתנחם במחברות?עולמו של מוכשר
לא תמיד נוצץ,
לפעמים הוא זר
וליבו מתפוצץאז תבקש מאלוקים
דברים שונים, אחרים
לא רק כסף וכישורים,
אלא חיים מאושרים,||השיר הזה נועד לזעוק את הזעקה על הקנאה הלא מוצדקת במוכשרים, או עשירים, שימו לב כמו שכתבתי בשיר תסתכלו סביבכם ותיראו שהרבה פעמים לא המוכשרים או העשירים הם אלה שמוצלחים בחברה, הם לא אלה המאושרים באמת,
אז תבקשו מאלוקים, דברים אחרים... || -
פוסט זה נמחק!
-
א אליש התייחס לנושא זה ב
-
א אליש התייחס לנושא זה ב
-
א אליש התייחס לנושא זה ב
-
A Anne התייחס לנושא זה ב
-
פוסט זה נמחק!
-
זמן ,תעצור!!
ממה אתה בורח?
עצור את השעון
היה לנו לאורחהימים חולפים ביעף
ללא יכולת לעצור
עוצמת עיניים, סוגרת עפעף
ומגששת אחר המעצוררק אתמול התחלתי תיכון
הכנו קישוט כיתה עם גואש וסינר
חזרתי הביתה , הלכתי לישון
איך תוך 12 שעות אני בסמינר???זמן ,תעצור!!
ממה אתה בורח?
עצור את השעון
היה לנו לאורחמכבה שעונים,מוציאה בטריות
מתחפרת עמוק במיטה
קמה אחרי 30 שניות
ומגלה שעברה שעה עגולהלא רואה טיפה של אור
חייבת הפסקה, ממש
אך המחוגים ממשיכים לדהור
במהירות של 120 קמ"שזמן ,תעצור!!
ממה אתה בורח?
עצור את השעון
היה לנו לאורחהחיים טסים, מה לעשות?
הזמן נושף בעורפנו
אי אפשר להישאר עם פנים אדישות
כשהזמן כבר כמעט ואיננואין זמן להתפנק, צריך לעמול
לנצל כל שניה ושניה
לאסוף עוד יהלומים ולסנן את החול
בלי לשווע למנוחהזה קשה ? נכון
זה מעייף? וודאי
אבל בסוף אחרי 120 נדע-
שהמאמץ היה כדאי. -
פוסט זה נמחק!
