שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה
-
אבא- כמו אבא-
מה שעברנו כעם,
גלויות שחוינו יחדיו,
גזרות ומלחמות-
מאבק רק לחיות...ובשעות הקשות הללו-
שהכל "קרס לנו..."
נלחמנו ונאבקנו,
בכינו והתפללנו-ואבא-
כמו אבא...
אתה-
הרמת אותנו,
בשתי זרועותיך,
עטפת אותנו-
ישר אליך,
שמרת עלינו-
הכי קרוב אלייךגם בקושי הגדול
היית לנו האור!ומתי שהרגשנו שבורים,
שאין טעם להאבק בחיים
שעניים אכזריות
אבדו לנו תקוות,
היית שם--
ואבא-
כמו אבא...
אתה-
הרמת אותנו,
נתת לנו כח,
להמשיך במסע-
לראות אמונה!כי -
אבא כמו אבא...
לעולם לא עוזב!
אין לנו משהו אחר-
שתמיד שומר ואוהב,
מביט מלמעלה-
נותן כח להמשיך הלאה...אין כמוך אבא-
מתהומות לגבהות
הרמת אותנו-
אתה-
האבא היחיד שלנו
-
פעם הייתי ילד
והיום קצת גדלתי
התנועות נהיו חלד
ולא אקרובטיפעם תמיד היה חיוך
ועכשיו חובות ומחתן ילדים
כל דבר בסבל כרוך
וזיוף ידידיםוהנה עוד חתונה
שולח הזמנות
סוגר זמר ונגינה
ומספר מנותוכשהאולם לאט מתמלא
אז הבנתי כמה נאה
חביב אדם שנברא בצלם
אך תמיד יהיו מלאי מהמורות בדרך לתלםמ. קילורין
-
יוזמה/
מחכה למישהו
שיבוא, ויעזור
מחכה למישהו
שאת הבדידות הזו
יגזור
ממתינה לו,
שיבוא, ויכניס
את הלבד שלי
יניס.
חיכיתי,
והמשכתי לחכות.
מחכה
ואין שום תוצאות.
ובסוף היא באה,
תובנה.
היא כעסה,
לקחה אותי
וטלטלה.
לחכות,
זה לא פתרון
מה זה יעזור לך
להתאבל על זיכרון?
תפתחי את הדלת
תוציאי ראש
תטיילי את בחדר
את לא עץ ברוש!
בלי יוזמה,
דבר לא ישתנה
הפסיקי לחכות,
כי הפתרון בידך
וזה רק את,
את בעצמך. -
ישנו בית
בלאגן שורר בו בחדווה
ואני כמו זאבה
משחקים בכל פינה
מלגו וקליקס מגדל נבנהאי אפשר לדרוך
אפילו על מרצפת
זה ממש ברוך
ואני מוצפתעל הקרוקס ג’לי דביקי
ואיגלואים שפוכים
הילדים קופצים לי
במים דלוחיםחשבו כמה זמן יקח להמציא
את הגמד שיבוא פה לעזר
תגידו לי איך להביא
להטוטן שיעשה פה סדר -
בדידות זה דבר שאוכל אותך
מכרסם
לאט לאט אבל בטוח
ותכף לא נשאר ממך כלום
ככה. בשקט סמיך ומסוכן את מתאדה.
אף אחד לא שם איתך. אף אחד לא רואה. לא יודע.
ואף אחד גם לא מרגיש.
לא מבין איך זה לראות את עצמך נעלמת. לא להצליח לעשות דבר.
מתישהו האוויר נעשה דליל. קשה לנשום.
ושוב, אף אחד לא שם. להשם פתרונים.
את קמה, הולכת,מנסה לזוז. להסיח את דעתך, מנהלת שיח עם עצמך.
מנסה לברוח מהכאב הזה שצועק לך בלב "את לבדד. לבדדד"
מנסה לרוץ למקום אחר, יפה. מזמין.
תמיד מוצאת את עצמך לבד שוב.
בוכה.
שואלת את הדממה, את מי שברא אותה, למה? למה זה ככה? -
שנעוף על זה?!
תפרשי כנפיים,
תעופי למרחקים
תחפשי, תנסי
לגעת בשחקים.תעופי רחוק,
כי יש לך על מה,
תזרחי עם השמש,
ואל תשקעי איתה.תחפשי לך מקום,
שיכיל את כישורייך,
תהיי עם האלה-
שעוזרים לחלום,
שיודעים גם-
לכוון, לא רק בדמיון.תחלמי רחוק,
ותעופי למרחקים,
גם שיש לך חלומות-
לא מציאותיים..
את בדרך להגשים אותם?!
או משתגעת מעצם היותם?-
חבל לך לבזבז זמן,זכרי-
ללכת לישון עם חלום-
ולהתעורר עם מטרה
לעבר הפסגה-ועכשיו תפסיקי לישון,
קומי מהחלום,
תצאי למסע-
לעבר המטרה,
היא לא רחוקה..)שנעוף על זה?!
עופו על החלומות שלכם- גם אלו שנראים רחוקים, כמו העננים...)
תציבו לעצמכם מטרות, תכבשו עולמות- כדי לגעת בחלומות שלכם,
אל תוותרו לעצמכם!!- אתם יכולים..., חבל על כל רגע-
עופו על זה חבר'ה
.., נפגש בפסגות שעוד נכבוש...) -
תפילה - הצלה!
הוא החל להדרדר,
לעבר התהום,
המבטים והצרחות
רק חבטו במחשבות,
חסר הגיון,
אבל חכם ביותר
להיות "ההוא" שקפץ,
ההוא שאת חייו הציל,מוצאת את עצמך,
באמצע ההר,
שקט, חושך-
כאב עצום,מסביבך-
צרחות איימה,
חברותייך צועקות-
מילות פרידה.
והלב מזועזע...זרוקה ובודדה,
אף אחד לא שמע..
אף אחד גם לא ראה.מחשבותייך רצות-
על אלו שהיו יחד איתך-
ולא קפצו, אלא נשארו
לתהום כנראה הדרדרו.מה מכאן, אבא???!!
עשן מתגבר עלה בפנייך,
ואת- לא רוצה לסיים את ימייך!דווקא שם,
במקום הנורא הזה
מהזוית האכזרית הזו,
של לראות גיפ מדרדר
וחברות שאולי- לא יותר.
הקול רק גובר-
ולא דווקא קול של בכי
קול של תפילה,
שיציל אותם מזו הסערה.התמונה משתנה-
מתבהרת יותר,
הם בחיים!- בבית החולים)
התפילה הגיע-
היישר למרומים!!עברו מאז 16 שנה,
הטראומה לא נשכחה,
הצלקת נשארה,
היא עמוקה...ונשאר לך זיכרון-
מאותם הרגעים,
מסקנה לכל החיים-
גם בזמנים האלו-
שהכל חשוך,
התפילה- היא כלי ההצלה!
איפה הם היום,
ואיפה את-
אם לא התפילה הזו
שאז זעקת?-בכוחה של תפילה לשנות מציאות,
בכוחו של האדם-
להתפלל ולבקש!התפילה היא כמו פעמון בבית רב קומות.
מצלצלים למטה ושומעים למעלה.
הפעמון-
פועל בכל שעות היממה,
הוא לא מחובר לחשמל או בטריה,
הוא מופעל מבריאת העולם,
ואבא- מחכה שנצלצל,
הוא שומע, הוא עוזר!את הסיפור של הג'יפ שהדרדר לתהום,לא אני זו שחויתי ב"ה, אלא המורה שלי..)
מהסיפור הזה קבלתי תובנה משמעותית לחיי על תפילה,
כמה כח יש לה.
כל אלו שיצאו מאותו הגי'פ לפני 16 שנה חיות פה היום ב"ה- ובנס,
בטוחה שהתפילה הזו עמדה שם בשעת הדין- והצילה אותם.
כלי התפילה בידינו, הפעמון,
בואו נצלצל בו, ומלא..) -
יש לי את עצמי
תמיד
אבל לפעמים זה לא
מספיק
יש לי חיים ולב פועם
אבל בכל זאת הכאב
מציק
ערימת השריטות מתגבהת,
כמעט קוברת אותי למטה
ואני
כמעט אינני.
מנסה לחיות לצידהלהרגיש את הכאב
לבכות כשצורב
ולצעוק אל הדממה
להתייאש לפעמים
וכשאין לי מילים
להקשיב לקול הנשמהלתת לעצמי זמן
וכמובן כמובן
לא לרוץ
אם היעד לא רצוי
לחבק את ליבי
גם אם זאת רק אני
ולחכות
גם אם הלב חצויוהעיקר
לזכור
שכל החלקים שלי שווים
גם אם יש בינהם שברים
וזאת אני
הנני -
כשאגדל
חושב על עצמי
אולי יותר מידי
מביט מרחוק על עולמות
שחמקו מתוך יידי
שואל מה אעשה שאגדל
האם גם אני יכול ?
האם אני מסוגל ?
"ה יתברך תמיד אוהב אותי "
האם יהיה לי רק טוב ?
העתיד נעלם
ולא יודע כלום
עבר הוה ועתיד
שוים קליפת שום
שעמום שמכה חזק
קם ונופל
מחכה לגואל
כי מה שנשאר
זו רק ההשתדלות
להתפלל ,,,
ושוב להתפלל ,,, -
מתנתק מהכול
יום, יומיים
ושוב חוזרת בגדול.נופלת שוב ושוב
בטוחה שלשם אני ישוב
ולא אצליח באמת לנתק
מכול מה שכבר חייבת לנתק.נמאס לי כבר לחטוף מבעיות
מנסה לא להתפס לשטויות
אולי קצת להתנתק מטעויות.אבא אני לא מצליחה
אבא אני מכורה?
אבא אני צריכה עזרה
אבא אני צריכה אותך!! -
לא משחקת יותר על עצמי
לא מציגה מישהי שהיא לא אני
לא מחפה על החסרונות,
לא מפחדת מעצמי.לא משקרת יותר על כולם
לא עוטה מסיכה של 'מושלם'
לא נלחמת עוד בחולשות
לא דוחפת אותי למקום לא קיים.היום לומדת להיות שלימה
עם הגוף, הרוח, והנשמה.
כן, נכון, הכול נלחם בפנים-
אבל אין לי ספק, בסוף כולם צודקים.
