שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה

[יוכבד]

ישנו בית

בלאגן שורר בו בחדווה
ואני כמו זאבה
משחקים בכל פינה
מלגו וקליקס מגדל נבנה

אי אפשר לדרוך
אפילו על מרצפת
זה ממש ברוך
ואני מוצפת

על הקרוקס ג’לי דביקי
ואיגלואים שפוכים
הילדים קופצים לי
במים דלוחים

חשבו כמה זמן יקח להמציא
את הגמד שיבוא פה לעזר
תגידו לי איך להביא
להטוטן שיעשה פה סדר

[יוכבד]

פוסט זה נמחק!

[Anne]

בדידות זה דבר שאוכל אותך
מכרסם
לאט לאט אבל בטוח
ותכף לא נשאר ממך כלום
ככה. בשקט סמיך ומסוכן את מתאדה.
אף אחד לא שם איתך. אף אחד לא רואה. לא יודע.
ואף אחד גם לא מרגיש.
לא מבין איך זה לראות את עצמך נעלמת. לא להצליח לעשות דבר.
מתישהו האוויר נעשה דליל. קשה לנשום.
ושוב, אף אחד לא שם. להשם פתרונים.
את קמה, הולכת,מנסה לזוז. להסיח את דעתך, מנהלת שיח עם עצמך.
מנסה לברוח מהכאב הזה שצועק לך בלב "את לבדד. לבדדד"
מנסה לרוץ למקום אחר, יפה. מזמין.
תמיד מוצאת את עצמך לבד שוב.
בוכה.
שואלת את הדממה, את מי שברא אותה, למה? למה זה ככה?

[הדרי]

שנעוף על זה?!
תפרשי כנפיים,
תעופי למרחקים
תחפשי, תנסי
לגעת בשחקים.

תעופי רחוק,
כי יש לך על מה,
תזרחי עם השמש,
ואל תשקעי איתה.

תחפשי לך מקום,
שיכיל את כישורייך,
תהיי עם האלה-
שעוזרים לחלום,
שיודעים גם-
לכוון, לא רק בדמיון.

תחלמי רחוק,
ותעופי למרחקים,
גם שיש לך חלומות-
לא מציאותיים..
את בדרך להגשים אותם?!
או משתגעת מעצם היותם?-
חבל לך לבזבז זמן,

זכרי-
ללכת לישון עם חלום-
ולהתעורר עם מטרה
לעבר הפסגה-

ועכשיו תפסיקי לישון,
קומי מהחלום,
תצאי למסע-
לעבר המטרה,
היא לא רחוקה..)

שנעוף על זה?!

עופו על החלומות שלכם- גם אלו שנראים רחוקים, כמו העננים...)
תציבו לעצמכם מטרות, תכבשו עולמות- כדי לגעת בחלומות שלכם,
אל תוותרו לעצמכם!!- אתם יכולים..., חבל על כל רגע-
עופו על זה חבר'ה .., נפגש בפסגות שעוד נכבוש...)

@הדרי

[הדרי]

תפילה - הצלה!

הוא החל להדרדר,
לעבר התהום,
המבטים והצרחות
רק חבטו במחשבות,
חסר הגיון,
אבל חכם ביותר
להיות "ההוא" שקפץ,
ההוא שאת חייו הציל,

מוצאת את עצמך,
באמצע ההר,
שקט, חושך-
כאב עצום,

מסביבך-
צרחות איימה,
חברותייך צועקות-
מילות פרידה.
והלב מזועזע...

זרוקה ובודדה,
אף אחד לא שמע..
אף אחד גם לא ראה.

מחשבותייך רצות-
על אלו שהיו יחד איתך-
ולא קפצו, אלא נשארו
לתהום כנראה הדרדרו.

מה מכאן, אבא???!!

עשן מתגבר עלה בפנייך,
ואת- לא רוצה לסיים את ימייך!

דווקא שם,
במקום הנורא הזה
מהזוית האכזרית הזו,
של לראות גיפ מדרדר
וחברות שאולי- לא יותר.
הקול רק גובר-
ולא דווקא קול של בכי
קול של תפילה,
שיציל אותם מזו הסערה.

התמונה משתנה-
מתבהרת יותר,
הם בחיים!- בבית החולים)
התפילה הגיע-
היישר למרומים!!

עברו מאז 16 שנה,
הטראומה לא נשכחה,
הצלקת נשארה,
היא עמוקה...

ונשאר לך זיכרון-
מאותם הרגעים,
מסקנה לכל החיים-
גם בזמנים האלו-
שהכל חשוך,
התפילה- היא כלי ההצלה!
איפה הם היום,
ואיפה את-
אם לא התפילה הזו
שאז זעקת?-

בכוחה של תפילה לשנות מציאות,
בכוחו של האדם-
להתפלל ולבקש!

התפילה היא כמו פעמון בבית רב קומות.
מצלצלים למטה ושומעים למעלה.
הפעמון-
פועל בכל שעות היממה,
הוא לא מחובר לחשמל או בטריה,
הוא מופעל מבריאת העולם,
ואבא- מחכה שנצלצל,
הוא שומע, הוא עוזר!

את הסיפור של הג'יפ שהדרדר לתהום,לא אני זו שחויתי ב"ה, אלא המורה שלי..)
מהסיפור הזה קבלתי תובנה משמעותית לחיי על תפילה,
כמה כח יש לה.
כל אלו שיצאו מאותו הגי'פ לפני 16 שנה חיות פה היום ב"ה- ובנס,
בטוחה שהתפילה הזו עמדה שם בשעת הדין- והצילה אותם.
כלי התפילה בידינו, הפעמון,
בואו נצלצל בו, ומלא..)

@הדרי

[Anne]

יש לי את עצמי
תמיד
אבל לפעמים זה לא
מספיק
יש לי חיים ולב פועם
אבל בכל זאת הכאב
מציק
ערימת השריטות מתגבהת,
כמעט קוברת אותי למטה
ואני
כמעט אינני.
מנסה לחיות לצידה

להרגיש את הכאב
לבכות כשצורב
ולצעוק אל הדממה
להתייאש לפעמים
וכשאין לי מילים
להקשיב לקול הנשמה

לתת לעצמי זמן
וכמובן כמובן
לא לרוץ
אם היעד לא רצוי
לחבק את ליבי
גם אם זאת רק אני
ולחכות
גם אם הלב חצוי

והעיקר
לזכור
שכל החלקים שלי שווים
גם אם יש בינהם שברים
וזאת אני
הנני

[אילן פ]

כשאגדל

חושב על עצמי
אולי יותר מידי
מביט מרחוק על עולמות
שחמקו מתוך יידי
שואל מה אעשה שאגדל
האם גם אני יכול ?
האם אני מסוגל ?
"ה יתברך תמיד אוהב אותי "
האם יהיה לי רק טוב ?
העתיד נעלם
ולא יודע כלום
עבר הוה ועתיד
שוים קליפת שום
שעמום שמכה חזק
קם ונופל
מחכה לגואל
כי מה שנשאר
זו רק ההשתדלות
להתפלל ,,,
ושוב להתפלל ,,,

[יוכבד]

שיר מלחמה

שומעת את הזוועות ולא מזדעזעת
רואה את התמונות והעין לא דומעת
מקשיבה לתיאורים וכלל לא מושפעת
קרה כמו קרח מרגישה מרושעת
אל נא תכעסו גם אני מעצמי מופתעת
"נעלתי" את ליבי לפני שאני משתגעת

[המחבל המחופש]

מתנתק מהכול
יום, יומיים
ושוב חוזרת בגדול.

נופלת שוב ושוב
בטוחה שלשם אני ישוב
ולא אצליח באמת לנתק
מכול מה שכבר חייבת לנתק.

נמאס לי כבר לחטוף מבעיות
מנסה לא להתפס לשטויות
אולי קצת להתנתק מטעויות.

אבא אני לא מצליחה
אבא אני מכורה?
אבא אני צריכה עזרה
אבא אני צריכה אותך!!

[מישהי מיוחדת]

לא משחקת יותר על עצמי
לא מציגה מישהי שהיא לא אני
לא מחפה על החסרונות,
לא מפחדת מעצמי.

לא משקרת יותר על כולם
לא עוטה מסיכה של 'מושלם'
לא נלחמת עוד בחולשות
לא דוחפת אותי למקום לא קיים.

היום לומדת להיות שלימה
עם הגוף, הרוח, והנשמה.
כן, נכון, הכול נלחם בפנים-
אבל אין לי ספק, בסוף כולם צודקים.

[הדרי]

"נלחמות בייחד"\חנוכה תשפ"ה-

על המלחמות-שהיו אז..
ועל המלחמות שיש גם היום...

כל אחד הוא חלק מהמכבים,
הוא נלחם- ולא ביוונים,
אלא בדברים שונים...
לכל אחד-
הכח לנצח במלחמה,
לכבוש, לנצח-
להרים את דגלו....

מתוך שמונה מיליארד אנשים-
כמה מתוכם יהודים?-
כ- 15 מליון,
מתוכם- כמה שומרי מצוות?-
הספרות מתקטנות....
אז-
את- זכית-
להיות חלק מהספרות,
להיות שייכת,
גאה ביהדותה!
כמה מדברים על הדור הזה,
"כמה שהוא משגע...".
אולי תתבוננו-
בכמה נסיונות הדור עובר?-
כמה הוא מנצח,
קם ונופל,
ניכשל ומצליח-
ולא רודף אחרי החומר והרוח.

אנחנו-
זכינו-
להיות
חלק
מהמכבים!!!
אלו שנלחמים-
קמים, ומנצחים
את-
מכולם
מתוך שמונה מיליארד
אנשים בעולם!!
זכית-
להילחם,
גם שנפלת-
משנה לבורא הדרך-
לא התוצאה,
מה עשית-
כדי להילחם-
להיות עם השם...
נפלת?-
תקומי!
ביידך הכח-
לנצח!!
המלחמה היא לא רק אז,
היא גם היום-
נלחם!
ננצח!
ונרויח!
אנחנו מכבים-
קצת שונים מאז...
אבל בכל זאת מכבים!!

@הדרי

המלחמות היו אז, וגם היום- ואפילו יותר...)
מלחמות כל אחד לחוד, כל אחד עם נפשו,
בכוחנו לנצח, וגם שנפלנו- העיקר שנלחמנו,
העיקר לבורא זה הדרך, כמה נלחמתי, כמה עשיתי בשבילו,
הלוואי ונזכה לנצח תמיד, ולבחור בטוב.
חג אורים שמח!!

[אילן פ]

נר קטן

נר אחד קטן
דוחה הרבה מן החשך

מילה אחת טובה
דוחה את הרצון לחדול
למי שקשה לסבול

חיוך אחד קטן
דוחה את הדיכאון
נותן תקוה
לחזק את הרפיון

רמז אחד קטן
מחזיר את הזיכרון

קצת הקשבה
מגלה את הניצוץ הכבוי
עולם מלא חסד ורחמים
שבין הקליפות שבוי
תן מעצמך רק נר קטן
ואולי הצלת עולם ,,,

[הדרי]

ענני החיים-
גשם,
פותחת חלון
מסיטה הוילון
ריח חורפי,
אויר ריחני,
השמיים פתוחים
הגשמים יורדים,
קריר בחוץ,
בפנים חמים
הכבישים רטובים,
העננים אפורים,
נראה שאין סוף-
ושהשמש כבר לא תופיע...

כמו בחיים,
ימים מורכבים,
כגשמים יורדים
הזריחה לא באופק.

ויש ימים-
יפים, ברורים
הזריחה נכרת,
ואני בה חלק.

מסיטה הוילון,
השמש חזרה,
כמו בחיים,
הימים-
איתי משחקים,

וכל יום,
חלק מתוכנית אלוקית,
ואני?!-
מודה על הכל
שמש, רוח, גשם.

גם זה
חלק מתוכנית אלוקית)

מתוך האויר החורפי, והשמיים האפורים- שנתנו לי השראה כנראה
נולדו כמה שירים מיוחדים, עם עומק מעבר למילים.- אשתדל בעז"ה לעלות את רובם בהמשך)
תודה לאבא על השראת הכתיבה שנותן לי כל בוקר מחדש,
לא מובן מאליו!

[תמר החיה בסרט]

מחכה לגאולה

עסקת טיעון
שחרור חטופים
נשמע שמח
אבל זה לא באמת נעים
כי חוץ מאחינו
השבורים הרצוצים
שנמצאים בעזה
כל כך הרבה ימים
משחררים גם
את הרוצחים---

כן רוצחים
עם דם על הידיים
כן מחבלים
מלאי רוע בעיניים
שהרסו חיים של מאות
שהחריבו משפחות
שעדיין רק חולמים
לטבוח בנו...

אומרים שהעסקה פוליטיקה
שזה השמאל בישראל
שהם לא מבינים שיו"ש
זה הכי קרוב אלינו שיש
שהחיים בעוטף
כנראה לעולם לא יהיו בטוחים
שעצוב להגיד אבל כנראה
סתם הקרבנו ברצועה
200 חיילים

ואני כותבת
והלב שלי שבור
הוא שמח מאד על השחרור
זה היום המאושר בחיי
אבל הוא גם עצוב מאד
כי מנגד
למה לא לומדים פה מטעויות?
למה השמאל מתנהגים כמו חיות?
למה המדינה שלי,
זה המקום הכי לא בטוח בשבילי להיות?

ואם טוב או רע,
ימים יגידו
בינתיים מחכה
מחכה לגאולה
מחכה למשיח
מחכה לשקט
מחכה לשלווה
מחכה כבר אבא,
שתחזיר לנו את הגאווה!

אבא כמו ילדה קטנה
שמשתוללת ובועטת
ורוצה רק משהו אחד
ובכל הלב אליו משתוקקת
אבא אני רוצה שידעו
שאנחנו לא הפקר
אבא אני רוצה שידעו
שיש לנו אבא חזק
שידעו
שאנחנו ננצח במשחק!!!

מחכה לך אבא
רק תתגלה
כל עסקה כזאת לוקחת את הלב שלי לקצה
ואני רק מחכה לראות
בטווח הרחוק
את הטוב שאתה בטוח עושה

השם יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי רק טוב!

[מישהי מיוחדת]

אני חזקה. אני לוחמת.
על הנשמה אני לא מתפשרת.
כבר החלטתי, ואני שוב חוזרת.
בחרתי בך. עודני בוחרת.

שקר בחוץ חושך בפנים.
החיוך שלי חמוד, רק שקרן לפעמים.
אני לא רוצה לשחק, אז מציגה את עצמי.
אבל לפעמים אני פשוט לא מכירה אותי.

לפעמים אני מרגישה בתוכי מאבק.
היצר פוער חורים, בשבילו זה משחק.
הלב מושך אותי הצידה, רוצה לברוח.
אני מדחיקה אותו, בוחרת לשמוע למוח.

רק כך אוכל באמת לשמוח.

אני חזקה. אני לוחמת.
על הנשמה שלי אני לא מתפשרת.
כבר החלטתי, ואני שוב חוזרת.
בחרתי בך. עודני בוחרת.

[מישהי מיוחדת]

פוסט זה נמחק!

[הדרי]

מיומנה של חטופה\ פרק 2

אמא,
אני עדיין בהלם,
מרגישה בתוך הסרט,
מכורה כבר לסבל,

אמא,
471 יום שהייתי פה,
סבלתי, בכיתי,
החושך רק גבר
הרגשתי בתוך מייצר
בתוך מערה חשוכה
זרוקה, בודדה.

לא האמנתי שזה יבוא,
שאקום מהבור הזה,
שאצא מהכאב הזה,
מהמקום הנורא הזה,

אלפי "זכרונות" בראשי,
דברים שחויתי,
פציעות בנפש,
יותר מבגוף
ימים של כאב
מרות ודכדוך.

והנה זה בא-
גאולה פרטית-
אבל המונית,
אני בדרך אליכם!!

אל החופש!!

מאמינה שהפציעות
יתרפאו עם הזמן.
ומי יודע מתי...

יש לי מלא מה לספר,
471 יום-
זה לא צחוק.

אני שבה הביתה!
אבל אחיי--
הם עדיין שם!!

ואני-
עוד משהו יודעת-
שיש מישהו שיושב
ומנהל את העולם,
והוא מנהל
גם את כל מי שיושב שם!!

ומתפללת,
שיצאו גם הם
לחופש,
מהבור,
אל האור!!

מחכה לפגוש אותך כבר,
ביתך האוהבת

@הדרי

לא להאמין, אבל זה קרה!
בתפילה שישובו כולם בריאים ושלמים בקרוב!!

[הדרי]

זה היה שם תמיד?!
אותו מבט,
רק מוערך יותר,
לא אותה גישה,
אלא לבבית יותר.

בקשה לכתיבה,
לניסוח, או עצה...
של אחת-
שעד עכשיו
לא הייתה...

זה היה בך שם תמיד?!
המחברת תעיד...

איך זה קרה?
איך הצלחת להכניס לשם כתבה?
הם לא עשו לך בעיות?
פרסמו ככה, בלי שאלות?

צעד קטן,
אבל חשיפה גדולה,
של אלפי זוגות עניים-

כתבה אחת-
מסר אחד,
חיזוק גדול!

תודה אבא על הכל!

עוד צעד,
התקדמות גדולה,
סיפוק ענק-
מכאן זה רק-
להמשיך לכתוב...)

@הדרי

משהו גדול קרה פה, ועוד יקרה בהמשך בעז"ה
תודה לך השם!

[מישהי מיוחדת]

אבא.

רציתי להיות הכי טובה.
אתה עדי.
שיקרתי בדרך אל המטרה.
כדי שלא אפריע לי.
חשבתי שזו הדרך הנכונה.
פספסתי את עצמי.
והכל היה טוב ויפה לכאורה.
אבל לא אמיתי.

זה היה יכול להימשך שנים.
אם לא היית מנער.
אני לא אחת שמפחדת מקשיים.
גם אם הלב שלי מוותר.
המוח שלי חזק, הוא יודע, הוא השליט.
הלב רק מדבר.
המוח בסוף אצלי הוא זה שמחליט.
לפי מה שחשוב לי יותר.

הייתה חשובה לי התוצאה.
רציתי לסמן וי.
ראיתי רק את המטרה.
שכחתי את עצמי.

למזלי, נתת לי אופי חזק,
שלא מפחד להתעמת.
ראיתי את החיים שלי כמו משחק:
ניצחון תבוסה, חי ומת.

שח מט.

ואז, התחלתי לחקור ת'צמי לעומק:
וגיליתי שיש פה משהו שמפחיד אותי.
נבהלתי, אבל המשכתי. כי אני לוחמת.
והאמת, האמת היא זו שניהלה אותי.

ואז... גיליתי מה אני באמת.
בלי לצפות אותי. ובלי לשקר.
בלי להגזים, ובלי לקצר.
אני באמת. עם הטוב והרע.
עם השקר, האמת, וגם החרדה.

ומאז...
האדמה תחתי בוערת.
אבל אני לא מפחדת.
אני יודעת שאני עושה מה שנכון.
מחברת אל הלב שלי אל המקום.
קובעת לי את החיים.
באמת.
ובלי שקרים.

[שלום לכם]

מלכים כתומים,
מלכים קטנים,
עלו בסערה השמימה,
לא עשו לאיש דבר,
טהורים הכי שיש בעולם,

רוצחים שפלים,
באו פתאום,
צועקים, מתעללים ולבסוף גם רוצחים,
איך יכולתם לראות כאלה דברים?
מה הרגשתם,
כשמצאתם עצמכם בחושך,
עם דם על הפנים,

תמיד למדנו על מלכים לבנים,
עכשיו גילינו
שיש בכל מיני צבעים,
אריאל וכפיר ביבס,
ג'ינג'ים קטנטנים מתוקים,

אין לי מילים,
וגם אין לי את האומץ לבקש,
סליחה, סליחה,
סליחה שעברתם את זה,
סליחה שראיתם את הטירוף שהשתולל,
סליחה שהתמימות עבדה,
עוד לפני שהספיקה להתפתח,
סליחה שאתם לא יכולים לקבל חיבוק מאבא,
סליחה שאתם לא יכולים לקבל נשיקה מסבתא,
סליחה שאתם כבר לא כאן,
אלא נמצאים למעלה,
בטוחה שהנשמות שלכן הגיעו ישר,
למקום הכי גבוה שאפשר,
ה' יקום דמכם, תשמרו עלינו מלמעלה,
כי אנחנו נכשלנו,
נזכור אתכם לנצח.
ת.נ.צ.ב.ה