שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה
-
ענני החיים-
גשם,
פותחת חלון
מסיטה הוילון
ריח חורפי,
אויר ריחני,
השמיים פתוחים
הגשמים יורדים,
קריר בחוץ,
בפנים חמים
הכבישים רטובים,
העננים אפורים,
נראה שאין סוף-
ושהשמש כבר לא תופיע...כמו בחיים,
ימים מורכבים,
כגשמים יורדים
הזריחה לא באופק.ויש ימים-
יפים, ברורים
הזריחה נכרת,
ואני בה חלק.מסיטה הוילון,
השמש חזרה,
כמו בחיים,
הימים-
איתי משחקים,וכל יום,
חלק מתוכנית אלוקית,
ואני?!-
מודה על הכל
שמש, רוח, גשם.גם זה
חלק מתוכנית אלוקית)מתוך האויר החורפי, והשמיים האפורים- שנתנו לי השראה כנראה
נולדו כמה שירים מיוחדים, עם עומק מעבר למילים.- אשתדל בעז"ה לעלות את רובם בהמשך)
תודה לאבא על השראת הכתיבה שנותן לי כל בוקר מחדש,
לא מובן מאליו! -
מחכה לגאולה
עסקת טיעון
שחרור חטופים
נשמע שמח
אבל זה לא באמת נעים
כי חוץ מאחינו
השבורים הרצוצים
שנמצאים בעזה
כל כך הרבה ימים
משחררים גם
את הרוצחים---כן רוצחים
עם דם על הידיים
כן מחבלים
מלאי רוע בעיניים
שהרסו חיים של מאות
שהחריבו משפחות
שעדיין רק חולמים
לטבוח בנו...אומרים שהעסקה פוליטיקה
שזה השמאל בישראל
שהם לא מבינים שיו"ש
זה הכי קרוב אלינו שיש
שהחיים בעוטף
כנראה לעולם לא יהיו בטוחים
שעצוב להגיד אבל כנראה
סתם הקרבנו ברצועה
200 חייליםואני כותבת
והלב שלי שבור
הוא שמח מאד על השחרור
זה היום המאושר בחיי
אבל הוא גם עצוב מאד
כי מנגד
למה לא לומדים פה מטעויות?
למה השמאל מתנהגים כמו חיות?
למה המדינה שלי,
זה המקום הכי לא בטוח בשבילי להיות?ואם טוב או רע,
ימים יגידו
בינתיים מחכה
מחכה לגאולה
מחכה למשיח
מחכה לשקט
מחכה לשלווה
מחכה כבר אבא,
שתחזיר לנו את הגאווה!אבא כמו ילדה קטנה
שמשתוללת ובועטת
ורוצה רק משהו אחד
ובכל הלב אליו משתוקקת
אבא אני רוצה שידעו
שאנחנו לא הפקר
אבא אני רוצה שידעו
שיש לנו אבא חזק
שידעו
שאנחנו ננצח במשחק!!!מחכה לך אבא
רק תתגלה
כל עסקה כזאת לוקחת את הלב שלי לקצה
ואני רק מחכה לראות
בטווח הרחוק
את הטוב שאתה בטוח עושההשם יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי רק טוב! -
אני חזקה. אני לוחמת.
על הנשמה אני לא מתפשרת.
כבר החלטתי, ואני שוב חוזרת.
בחרתי בך. עודני בוחרת.שקר בחוץ חושך בפנים.
החיוך שלי חמוד, רק שקרן לפעמים.
אני לא רוצה לשחק, אז מציגה את עצמי.
אבל לפעמים אני פשוט לא מכירה אותי.לפעמים אני מרגישה בתוכי מאבק.
היצר פוער חורים, בשבילו זה משחק.
הלב מושך אותי הצידה, רוצה לברוח.
אני מדחיקה אותו, בוחרת לשמוע למוח.רק כך אוכל באמת לשמוח.
אני חזקה. אני לוחמת.
על הנשמה שלי אני לא מתפשרת.
כבר החלטתי, ואני שוב חוזרת.
בחרתי בך. עודני בוחרת. -
פוסט זה נמחק!
-
מיומנה של חטופה\ פרק 2
אמא,
אני עדיין בהלם,
מרגישה בתוך הסרט,
מכורה כבר לסבל,אמא,
471 יום שהייתי פה,
סבלתי, בכיתי,
החושך רק גבר
הרגשתי בתוך מייצר
בתוך מערה חשוכה
זרוקה, בודדה.לא האמנתי שזה יבוא,
שאקום מהבור הזה,
שאצא מהכאב הזה,
מהמקום הנורא הזה,אלפי "זכרונות" בראשי,
דברים שחויתי,
פציעות בנפש,
יותר מבגוף
ימים של כאב
מרות ודכדוך.והנה זה בא-
גאולה פרטית-
אבל המונית,
אני בדרך אליכם!!אל החופש!!
מאמינה שהפציעות
יתרפאו עם הזמן.
ומי יודע מתי...יש לי מלא מה לספר,
471 יום-
זה לא צחוק.אני שבה הביתה!
אבל אחיי--
הם עדיין שם!!ואני-
עוד משהו יודעת-
שיש מישהו שיושב
ומנהל את העולם,
והוא מנהל
גם את כל מי שיושב שם!!ומתפללת,
שיצאו גם הם
לחופש,
מהבור,
אל האור!!מחכה לפגוש אותך כבר,
ביתך האוהבתלא להאמין, אבל זה קרה!
בתפילה שישובו כולם בריאים ושלמים בקרוב!! -
זה היה שם תמיד?!
אותו מבט,
רק מוערך יותר,
לא אותה גישה,
אלא לבבית יותר.בקשה לכתיבה,
לניסוח, או עצה...
של אחת-
שעד עכשיו
לא הייתה...זה היה בך שם תמיד?!
המחברת תעיד...איך זה קרה?
איך הצלחת להכניס לשם כתבה?
הם לא עשו לך בעיות?
פרסמו ככה, בלי שאלות?צעד קטן,
אבל חשיפה גדולה,
של אלפי זוגות עניים-כתבה אחת-
מסר אחד,
חיזוק גדול!תודה אבא על הכל!
עוד צעד,
התקדמות גדולה,
סיפוק ענק-
מכאן זה רק-
להמשיך לכתוב...)משהו גדול קרה פה, ועוד יקרה בהמשך בעז"ה
תודה לך השם!
-
אבא.
רציתי להיות הכי טובה.
אתה עדי.
שיקרתי בדרך אל המטרה.
כדי שלא אפריע לי.
חשבתי שזו הדרך הנכונה.
פספסתי את עצמי.
והכל היה טוב ויפה לכאורה.
אבל לא אמיתי.זה היה יכול להימשך שנים.
אם לא היית מנער.
אני לא אחת שמפחדת מקשיים.
גם אם הלב שלי מוותר.
המוח שלי חזק, הוא יודע, הוא השליט.
הלב רק מדבר.
המוח בסוף אצלי הוא זה שמחליט.
לפי מה שחשוב לי יותר.הייתה חשובה לי התוצאה.
רציתי לסמן וי.
ראיתי רק את המטרה.
שכחתי את עצמי.למזלי, נתת לי אופי חזק,
שלא מפחד להתעמת.
ראיתי את החיים שלי כמו משחק:
ניצחון תבוסה, חי ומת.שח מט.
ואז, התחלתי לחקור ת'צמי לעומק:
וגיליתי שיש פה משהו שמפחיד אותי.
נבהלתי, אבל המשכתי. כי אני לוחמת.
והאמת, האמת היא זו שניהלה אותי.ואז... גיליתי מה אני באמת.
בלי לצפות אותי. ובלי לשקר.
בלי להגזים, ובלי לקצר.
אני באמת. עם הטוב והרע.
עם השקר, האמת, וגם החרדה.ומאז...
האדמה תחתי בוערת.
אבל אני לא מפחדת.
אני יודעת שאני עושה מה שנכון.
מחברת אל הלב שלי אל המקום.
קובעת לי את החיים.
באמת.
ובלי שקרים. -
מלכים כתומים,
מלכים קטנים,
עלו בסערה השמימה,
לא עשו לאיש דבר,
טהורים הכי שיש בעולם,רוצחים שפלים,
באו פתאום,
צועקים, מתעללים ולבסוף גם רוצחים,
איך יכולתם לראות כאלה דברים?
מה הרגשתם,
כשמצאתם עצמכם בחושך,
עם דם על הפנים,תמיד למדנו על מלכים לבנים,
עכשיו גילינו
שיש בכל מיני צבעים,
אריאל וכפיר ביבס,
ג'ינג'ים קטנטנים מתוקים,אין לי מילים,
וגם אין לי את האומץ לבקש,
סליחה, סליחה,
סליחה שעברתם את זה,
סליחה שראיתם את הטירוף שהשתולל,
סליחה שהתמימות עבדה,
עוד לפני שהספיקה להתפתח,
סליחה שאתם לא יכולים לקבל חיבוק מאבא,
סליחה שאתם לא יכולים לקבל נשיקה מסבתא,
סליחה שאתם כבר לא כאן,
אלא נמצאים למעלה,
בטוחה שהנשמות שלכן הגיעו ישר,
למקום הכי גבוה שאפשר,
ה' יקום דמכם, תשמרו עלינו מלמעלה,
כי אנחנו נכשלנו,
נזכור אתכם לנצח.
ת.נ.צ.ב.ה -
"אין קץ לימי הרעה..."
מול סער וסופה,
רוחות, פחד, אשמה
בלבול ותהייה,
עומדים שם,
מבכים,
על החללים!תחושות קשות,
עולות ונסערות,
הסוללה נגמרה,
הנפש נשברה
מלהבחין ברע.בין ההמולה שברחוב,
להמולה שבלב,
דקירה קשה,
דקירה מכאיבה,
ששלח הבורא-
ויש לה מטרה.נשמות שעלו,
וכ"כ סבלו,
עברו מה שעברו.הכל בוער,
הכאב לא עובר,
הזעזוע מככב,
שם עמוק בלב.עם שלם- כאוב,
מחפש נחמה,
הנפש עייפה,
זועקים תפילה,
מחכים לישועה!!השמש שקעה איתם יחד,
האדמה זועקת, בוערת!
ואנחנו-
מאמינים בני מאמינים,
מחפשים סימנים,
ממשיכים להמתין,אבא,
לא לשווא את זה עשית,
בטוחים-
גם אלו רחמיךבתור אחת מהעם הקדוש הזה, לא יכולתי להתעלם מהמציאות ההזויה הזו!
שהיה לעילוי נשמת הנשמות הטהורות והקדושות הללו, שעברו שם- גם בשבילנו!
@הדרי -
מתגעגעת להכול
למי שהייתי, למה שהייתי.
איך שדיברתי, איך שהרגשתי,
איך שהייתי בכל רגע,
בכל דקה, בכל שעה.הכול זרם, הרגיש נכון,
היה לי שם טוב,
הרגשתי קרוב,
הייתי אני – באמת.ועכשיו הכול שונה,
מרגישה כבויה, זרה,
כאילו אני לא אני,
כאילו לקחו לי אותי.מרגישה ניתוק,
סוג של ריחוק,
לא מוצאת את עצמי,
משחקת אותה אחרת,
אבל אף אחד לא רואה
מי אני באמת. -
מקום שמכיל הכל!
מקום שיכיל,
מקום לצחוק,
מקום לבכות,
מקום לפרוק.מקום-
מלא אהבה,
מלא שמחה,
מלא בחמימות,
מלא באחדות.איך אפשר לעזוב אותו?
איך אפשר להפקיר אותו?
איך אפשר לוותר עליו?-
כל כספי לא משתווה אליו!!תודה אבא-
על המקום הוורוד הזה,
המקום החמים הזה,
הנשמות הטובות האלה...
שיש לאן לחזור,
ובתוך מלא אור...
קוראים למקום הזה--
בית...
כל יום, כל דקה, כל שניה- צריך להודות, על המקום ה- כ"כ חמים הזה, שמכיל הכל-הבית! (הכוונה לא דווקא לבית עצמו, אלא למשפחה שבתוכו- זוכרים להודות על זה?!)
-
שמחה פנימית\פורים תשפ"ה
פורים כבר חלף, עבר
החגיגות נגמרו,
הלב עדיין ממולא-
ספוג בקדושה, בשמחה.פורים השאיר עקבות...
שמחה למשך כל השנה,
סיפוק מהתפילה שנשמעה...השמחה החיצונית,
הייתה גם פנימית,
ריחפה באויר,
עטופה בצליל...מצוות היום-
מלאו את הזמן
הפכו אותו-
לקדוש ומנוצל.גם שאני לא אחת מהשיכורים-
שרוקדים ושמחים-
הלב מלא מבפנים,השמש שקעה,
פורים מנופף לשלום-
קורץ והולך-השאיר לנו את השמחה,
לעוד שנה...שנזכה תמיד-
להיות מוארים מבפנים
שיר שנוגד קצת את השיר של @שלום-לכם ,
אבל כל אחד ותחושותיו) -
אין דרך חזרה!!
הבטתי בחלון,
שרוחות נשבו ושרקו,
ונתפס מבטי באיש מוזר-
שעמד על גג הבית
ובידיו כרית לבנה
מלאה בנוצות לבנות,
דקות ודלילות.הוא עמד על הגג,
וברגע אחד--
קרע את בד הכרית
והנוצות החלו לעוף,
הן ריחפו באויר הקריר
ודרך חזרה כבר לא הייתה.האחת עפה בעקבות הרוח
לאיזה מבנה זנוח,
השניה והשלישית רחפו באויר
ונחו בראשו של צעיר.שום נוצה כבר לא הייתה לצד חברתה,
כל אחת עפה ליעד אחר משלה.
וידעתי שהכרית לא תחזור לשלמותה.
אכן!, אין דרך חזרה לכל נוצה ונוצה,
גם אם ירצה האיש להחזירן לכרית מאוחדת
אין לא אף דרך אחרת!והרי כך גם לשון הרע-
אין לאף מילה דרך חזרה
כל מילה שנאמרה אף בשגגה,
עפה לה ברוח כנוצה
וכרגע ביעד לא ידוע...אז להבא אדע-
ואחשוב לפני כל אמירה
שהיא ככרית הנקרעת
ונוצותייה עפות ומתעופפות
וו-
אין להן דרך חזרה!!שיר שכתבתי מזמן, (מקווה שכבר לא העלתי אותו בעבר לפה)
האמת ששכחתי ממנו, ופסח.., בין הנקיונות מוצאים הפתעות
שיר עם מסר חזק ממש- קחו אותו חזק בידיים!!! -
אבא, קשה לי
עצוב לי
אני מרגישה רחוקה ממךשומעת את הלב שלי
קורא לי
אומר לי שאני לא שלךאומר לי
התרחקתי
עזבי את הכול ודיאבל השכל שלי
מחזיר אותי
אומר לי שאתה עדיין כאןאתה עדיין כאן
עדיין אוהב אותי
למרות הכול
כל מה שעשיתי
אתה עדיין כאן
אז למה הלב שלי -
החופש לחיות עם שאלות.
אני חושבת שזו ההגדרה של חירות.
לא להיות משועבדת לשכל, ולא ללב.
יש משהו מעלי, קוראים לו אמת...מה זו הבחירה?
ההפרדה בין טוב לרע?
מהי האמת? ומי קבע?
מי אמר שהכול באמת קרה?
אולי את חיה בבועה שיום אחד תתפוצץ?
אולי את לא באמת חיה דווקא באמת?
איך את מדברת על נצח, על גאולה,
בביטחון כזה חזק שזה יקרה כל דקה?
את יודעת כמה שקר יש בעולם?
למה נראה לך שיש אלוקים בכלל?
תסתכלי כמה רוע, איך דווקא הרשעים שולטים,
זו שאלה עתיקה. למה דווקא הצדיקים סובלים?
תגידי, דקה, מה זו אמונה?
מה זה אלוקים? מה זו השגחה?
יש לך באמת תשובה ברורה?
את חרדית כי נולדת כך, או חרדית מבחירה?אני לא נרתעת משאלות
אפילו שלא לכולן יש לי תשובות
זה לא אומר כלום. אני לא יודעת הרבה!
ואלוקים כזה חכם, שלא אבין אותו גם אם ארצה.
רק, מה שברור: כן, יש אלוקים!
בעיניים הגשמיות שלנו לא את הכול אנו רואים.
זה לא אומר כלום. גם את השכל שלי אני לא רואה.
אני יודעת שיש לי ממנו רק בגלל שרואים אותו בלמידה.
יש דברים בחיים שרואים אותם רק מהתוצאות
ככה אלוקים. כך גם התורה, והנבואות.
העולם משוכלל כל כך. ברור שמישהו ברא אותו.
הוא לא נברא מעצמו. זה ברור כל כך. לא?
בתורה יש אינספור רמזים וסודות (הצופן התנ"כי, כדאי לך לראות...)
היא דבר אלוקי. אי אפשר שלא לראות.
וכל הנבואות של פעם שהיום קורות...
קיצור. עם כאלו הוכחות, לא צריך עוד תשובות.
אז כן, אני חרדית גאה!
נולדתי כך, ונשארתי מבחירה. -
את כשל"פ?-\פסח תשפ"ה 2025
בין הנקיונות והשטיפות
לקרצופי הספות,
לניקוי יסודי של הכסאות.
בין ריחות הנקיון
לניחוחות החג,
כשאוכלים בחוץ
והמטבח כבר הברק.
בין הנקיונות
והסידורים לחג
כשתחושת התעלות נגנבת
ואת אי שם מחפשת....אז-
קחי רגע לעצמך,
לנפש שבתוכך
והתבונני-
על מהות החג,
על כל פרט ופרט,
על המצות על המצוות,
על יפין של ההלכות
על הרוח הרוחנית
על הנפש הפנימית
על הזכות להיות שייכת
לעם סגולה, בני מלאכים
תרי"ג מצוות, מוסר ומעשים,
הרי אם בורא עולם
היה מצווה לקדש
על כוס של חומץ
או לאכול כזית שרצים
ודאיי היינו אוכלים, לא?
היה קשה,
ולא נעים..
אבל זה הצווי- אז עושים!אז כעת, כשבורא עולם
אותנו צווה
לקדש על כוס של יין,
לאכול כזית מצה
סעודות כיד המלך..
קחי בזה חלק!!וננקה-
את הלב מבפנים,
מכל הסדקים
מכל הכתמים
מכל הליכלוכים.פסח-
זמן להיטהר,
זמן לשמר
את הלב.
זה גם זמן להתבונן
על היופי, על המהות
על החרות, על הגדלות!את חלק מהעם-
שזכה להטהר, להגאל!פסח פה!
הכל נקי,ריחני, רוחני
הבית, התבשילים...
איך את מבפנים??!!התקשרה אליי שבוע שעבר עורכת עיתון מסויים, ובקשה שאכתוב סיפור לחג..., ופתאום- בלאק אאוט!!
נעלמה לי ההשראה, לא היה לי נושא, לא הייתה לי עלילה- חוסר השראה!!
אז פשוט ישבתי והיידיים שלי הקלידו את השיר הזה, ככה בלי לשים לב...,
וזה יצא משמיים- בסוף זה מה שהיה חסר לה בדיוק בעיתון....- שיר!
פסח כשר ושמח לכולם- תהנו מהרגעים האלה שהבית נקי כבר, ותכינו את עצמכם מבפנים
