אתגר כתיבה 13 : )
-
אני נזיר של אוזניה, מרגיש חירש חסר מכשיר שמיעה,
לא מוצא תחליף הוגן בשום פינה,
אנל'א רוצה להיכשל גם לא שנייה,
לג בעומר מתקרב ואיתו מבסוט הלב עוד תחזור ותתנגן המנגינה,
מבחינתי כל שיר גם לא משהו נדיר- העיקר שירים
גם הלב שלי של ריבו אחרי שמיעה של אינספור פעמים...
אני לא מסוגל לחכות למחר, לחכות עד אז
אז כותב לי אתגר, להוציא קצת מתוק מהעז
אז.... -
המוזיקה
פרידה לשלושה שבועות
זה משהו קשה
אפילו לכמה שעות
לא מצליחה להחזיקלהקשיב לה ברצף
זה משהו יפה
לשמוע את הקצב
וכך כלום לא יזיק||אם קוראים רק בית אחד זה יכול להישמע קצת מקורטע
אז לא לקרוא בית אחד ולעבור הלאה
כי היופי בשיר הזה הוא רק בשתי הבתים יחד|| -
קשה ככה לעבור
את ימי הספירה
בלי מנגינה מנחמת
זה אסור אני מבינה
אבל כמה אפשר
עוד יום ועוד יום
קשה לי ככה לתפקד
מרגישה חסרת איבר
כגוף בלי נשמה
זה ממש מייסר
איפה הצלילים וקולות הנשמה?
לאן נעלמו כל אותם תווים?
די שכל זה יגמר מהרררררר. -
זה לא התוכן זה אני
החוסר עכשיו הוא בי
גם בשקט בדממה
במדבר בשממה
החוסר הוא פיזי
לא עוברים אותו באיזי
מעדיף לכתוב
כדי לא לחשוב
על זה שאין עכשיו
מה לשמוע כשאני מאוכזב
מי שמשתתף בצער ישראל
יזכה יחד איתם להגאל
אז שורדים את התקופה
עם חסכים גדולים לקופה
חסר לי את המוזיקה
היא סם החיים שלי...(האמת שלקח לי הרבה זמן למצוא את הרגע הנכון לכתוב על זה כי זה מעבר לתקופת העומר גם הקשר האמיתי שלי למוזיקה ורציתי משו אמיתי מהלב כמו בכל השירים עד עכשיו)
-
אפילו שכל כך קשה בלי....
ולא חייבים לשקוע בדיכאון!
ואפשר ומותר לראות את הטוב!כשהשקט חדר
עמוק לתוך הלב
אך הוא היה שם זר
גירשתיו בכאבולא יכולתי
פשוט לנגן
ולא שמעתי
רק תו מעצבןואיזה שדרן
שדיבר שם ברדיו
ואיזה בלאגן
שפוליטיקאי ארגן לוורק התחרפנתי
מכולם שסביבי
וממש נימאס לי
שוקעת באבליואז בא לו הבוקר
מודה לבוראי
ציפור קראה לי באושר
בואי, התקרביבשקט האזנתי
שירה מושלמת
גם כשמוזיקה אסור לי
אני מאושרת -
בלי מוזיקה החיים
כאלה משעממים
עצובים ומדכאים
ואין משהו שיריםקשה לי בספירה
רוצה רק שירה
אפילו שיר אחד
אחרון ומיוחדאני כוססת ציפורניים
נושכת את השפתיים
עוצמת את העיניים
וקשה לי שבעתייםמה כבר ביקשתי
רק לשמוע שירים
לא אקפלה-זה פתטי
לחיות רק על ווקאליאבל שהיה ממש
כמעט לא אפשרי
נזכרתי ברשב"י
ששרד מהרבה תלמידיםואיך אני אשמח
שכשקרה כזה אסון
אשמע כבר שירים
אחרי שאגיע למירון -
עוצר התו
מפסיקה המנגינה
עבר הסתיו
גם הסערה חלפהבשקט מפציע
משב של דממה
הנה הוא מגיע
חג של תורהובינתיים סופרים
כל כך מחכים
למוזיקה מתגעגעים
בדממה ממתינים -
אני מחכה לשקיעה
על מנת לשמוע את המנגינה
המנחמת ,
המרגיעה ,הרגילה
ללא זיופים,.
רק מילים וקלידים.
והשקיעה ממאנת מלהגיע,
ועלינו שמש צוחקת מן הרקיע,
עוד לא נגמר היום,
כי אם בלילה ולא ביום.
נרקוד ונשמח,
נזכור ולא נשכח!
את אותם הקדושים,
שלנו הם כה חשובים,
ואלוקים רצה אותם כל כך
בין אם זה קשה לנו או קל
קרוב אליו כל כך...||לעילוי נשמת 45 הרוגי מירון ז"ל||
-
זה כמו -
לקחת את הבקבוק לתינוק
מיד כשהוא מתחיל לינוק.
זה כמו -
לאחר יום שלם של צמא
לשתות רק לגימה.
זה כמו -
לראות מישו בחטף
לאחר געגוע ששנים שטף.
זה כמו -
לאחר כחודש של תשוקה
לשמוע רק יום אחד מוזיקה.||אנחנו נוהגים לא לשמוע מוזיקה עד ר"ח סיוון.........
והרגשתי כאילו נתנו לי הצצה קטנה למוזיקה ומיד חטפו אותי משם
||
