קצת התלבטתי אם לשתף, ובסוף החלטתי שכן, מקווה שתאהבו ותבינו את מה שמאחורי.
בין המיית גלים,
וציוץ של ציפורים.
לבד, מול ים גדול,
ולא ממש כחול.
וגליו קרבים,
מתנפצים ברעשים אדירים
כמו מזמינים להיכנס למעמקים
להוריד את הראש, ולהיכנע.
ככה, בלי שום מלחמה,
בלי לצחצח חרבות,
ובלי רעשי הקרבות.
ככה, בקול דממה דקה,
מתחלף הדגל בראש התורן
מלבן לשחור,
משלם לשבור.

בין המיית הגלים
וציוץ של ציפורים
לבד, מול ים גדול
שכבר ממש לא כחול
רוצה להרים את הראש מהמיים
ולצעוק לשמיים,
שיישלח הכוח מלמעלה
וכבר לא אכנע בשניה
ששוב ישמע קול החרבות
ואעמוד בגבורה בקרבות,
וגם אם אפול למטה
עדיין יישאר הדגל למעלה
השחור יוחלף בלבן,
והשברים יתאחדו.

ושם, לבד על החוך,
עם המיית הגלים,
וציוץ הציפורים
מול הים הכחול
אסתכל לבפנים
ואדע, שגם אם נפלתי
ישנה תקווה
זה יהיה קשה
אבל אני עוד אקום
ובליבי יתנגן מארש ניצחון...

אבל עד אז, אני אמשיך ליפול
ומבוך של שאלות יקשה עלי לקום
לא תמיד אני ארגיש טעם מר של כישלון
כי לפעמים נוח להישאר בבור,
אבל בפנים עמוק
תמיד יישאר הזיכרון
של ים גדול, שלא תמיד היה כחול
ודגל שלפעמים היה שחור
ואז, כשכמעט יתפזרו השברים
ויראה כמעט בלתי אפשרי לאחד את הקרעים
אני אנסה לקום,
ולא תמיד אצליח,
אבל הסוף יהיה טוב, (כמעט) בטוח...

מצרפת שיר שלי, מקווה שתאהבו:

מחשבות,
בליל של מילים.
והעט זרוק על הרצפה,
המחברת נטושה.

מסך ירד על הנפש שלי.
מכסה את המילים,
מרוקן את המחשבות.
מייבש את נהר הרגשות.
והיד כבר לא ממלאת את הדף באותיות צפופות.

המחברת מונחת בצד.
עד שתשוב הרוח והמסך יעלה.

ויום אחד.
היד שוב תרוץ על הדף,
תמלא אותו באותיות.

יום אחד,
האצבעות ירוצו על המקלדת,
ימלאו את המסך התווים צפופים.

יום אחד המסך יעלה,
והמנגינה תעטוף אותי,
תשבה בקסמיה את המילים,
תשפוך לדפים.

יום אחד...

בין הררי כאב
ולב שדואב
בעולם מבלבל
מבוך שמתפתל
שאלה נזעקת
וצעקה שמהדהת.
השביל מתארך
ארכה לה הדרך

בין הררי כאב
ולב שדואב
סימן שאלה נוסף
ואין תשובה למבחן הסף
העולם ימשיך לבלבל
והתפתלות המבוך לא תעצר
עד שיבוא היום
ויינתן אקורד סיום

אברהם פריד לא שינה את השם שלו כדי שיהיה קליט ויצלצל טוב.
אלא בגלל שכשהוא התחיל בעולם המוזיקה הוא היה בחור בישיבה ולא רצה שיזהו אותו אז הוא קרא לעצמו אברהם פריד, (השם המלא שלו זה אברהם שבתאי פרידמן).

וכנ"ל מרדכי בן דוד, שבחר להנציח את אבא שלו [שהיה ניצול שואה], בשם הבמה שלו.

הסגנון האהוב עלי, מוזיקה אמריקאית חסידית אוטונטית.
[מוטי אילוביטש, אח"ג, אידיש נחת, יונגערלייך, שיר ושבח]

שיר שנכתב בעקבות אסון מירון.

תהומות,
וסערות מתגלגלות.
מבול,
יבשות מוצפות.
חורבן.
זה מה שנשאר.

שנאה נשברה,
ואין שלום.
אהבה יתומה,
ואין נחמה.
לב ריק
וכאב ממלא.

מנגינה
ורעשי גלים
שקט
אין רחש ציפורים
דממה
הסכמה שקטה.

הצבעתי אחר כי אני חושבת שאין כאן כל כך מקום להשוואה, יש כאלה שמוכשרים בשירה ולא מנגנים ויש מוכשרים בנגינה שלא יודעים לשיר, אין כאן חשוב ולא חשוב

@חסיד-אוטנטי לכתוב, כמה שרוצים.
להעלות - מותר אחד ביום

אין כמו המתיקות בשירה של ילד.
הטונים הגבוהים והצלולים, וואו!

אין כמעט ביקורות של משתמשים על שירים של משתמשים אחרים, למה?
לדעתי ביקורת עניינית הוא דבר נצרך, והייתי שמחה אם היו מגיבים על שירים שהעלתי ולא רק בלייק.

א בריוועלע בביצוע של אברהם חיים גרין, טוב פי כמה מהמקורי של שטיינמיץ.
ועד מתי של אברהם חיים [קאבר של עד מתי עמרם אדר].

תיקיית דרייב של מגוון ילדי פלא:

https://drive.google.com/drive/folders/1D7PRu9_MnRhm6vWj2HBGPA893AqR7LX_?usp=sharing

עד מתי של אברהם חיים גרין ומקהלת שירה, שיר מדהים!

יש לו גם את השיר תנועלה - שיר מאוד יפה, שווה האזנה

ווייל יעדעס מאל די ליינסט די בריוועלעך וויין איך מיט מיט דיר. [כל פעם שאתה מקריא לי את המכתבים, אני בוכה ביחד איתך] - א בריוועלע אברהם חיים גרין

המופע המלא עלה ליוטיוב

כשאתה משלם לתזמורת בת חמישה נגנים עשר אלף שקל, [לצורך העניין, לא יודעת מה המחירים], הסכום הזה מתחלק בין חמש - שש אנשים, [כל הנגנים, +אמרגן אם יש], כך שזה די טבעי שזה יעלה כמה אלפים טובים.

יש הרבה...
אבל מה שבטוח, הראשונים יהיו באלד באלד של יונגערליך, עד מתי של אברהם חיים גרין, וכרחם אב של גשטטנר.

תראייני את לייבי וויעדער / מוטי אילביטש.
[אני מוכנה לעזור בתרגום]

@אפרת-גלבוע בהעלאה עכשיו.