מ
כמו אי של שקט,
היא הייתה שם בשבילי.
כמו יד מלטפת,
כאבה את מחסורי.
כמו נוף בזריחה -
זמינה ומזמינה.
כמו כזו ארוחה,
שמשביעה ומזינה..
מין כניסה לעולם אחר,
או שמא תאמרו בריחה..?!
מה שבטוח ואין לערער,
גם זו יד ההשגחה!
--
החוזה הבלתי רשמי שנחתם,
עם כזו סוג של חברה,
בשעה שהבטחתי - "לא אעזבך לעולם!"
כשגיליתי אותה –
את המוזיקה!
|| לא תמיד הייתי מחוברת ככה למוזיקה, אבל כשהייתי צריכה אותה, זה פשוט התפרץ מאליו..
וכשאני מסתכלת לאחור (וגם להווה כמובן) אני שואלת מה הייתי עושה בלעדיה?! – בטוח היה יותר קשה.
ומקצב היה חלק מכל המוזיקה הזו, לכן החלטתי לפרסם את השיר. ||
@מיתר אני כתבתי המון בעיקר מגיל 13/ 14 סתם הרבה מכתבים, סיפורים ושרבוטים.
כן יצא לי לכתוב כמה חיבורים עם חרוזים לכיתה וכו' אבל לא משהו אמיתי..
ואז הייתה תקופה שגרנו בחו"ל, וביום חורפי אחד הייתה לי השראה לשיר, לקחתי מנגינה עצובה והלבשתי עליה מילים:
כשאתם יושבים בארץ, ואני פה בדד,
כשלכם נעים וטוב ולנו כפור ברד.
כשיש חיים ברחובות אנשים וילדים.
מסתובבים בחנויות מחפשים קונים בגדים
ואני כאן בבית מצפה ומחכה,
מחלוני בחדר את עיניי לא מתיקה.
וחוץ מגז ופיח שנפלט מרכבים-
עיני אינן רואות את חבריי האהובים.
ולי קר בלב ועצוב בנשמה,
כשכולם בירושלים ואני לא שמה.
ואני כאן מתפללת ומבקשת...
שהמשיח יבוא מייחלת.
זה זכור לי ממש כשיר הראשון שלי ושהתחברתי אליו. הוא באמת לא כתוב הכי ברמה אבל נחמד..
מאז הייתה לי הפסקה וזה חזר אחרי זמן מה - כשהתחברתי יותר למוזיקה, לשירים ולמקצב:)
נ.ב. כשגיליתי את נושא כתיבת השירים במקצב, אז זה היה מהשירים הראשונים שפרסמתי שם כדי לשתף ולקבל פידבקים.
(בתחילה נכנסתי לאתר במחשבה שיש כאן אוסף של מוזיקה טובה, בסוף ראיתי שזה הרבה מעבר! ומשם הכל היסטוריה!)
שיר על חברה שלי שבא לה לצעוק אבל אין לה על מי. 
בא לי לצעוק אבל אין לי על מי,
לא מבינה מה העולם בשבילי.
רוצה להיות כמו עוף נודד,
ולטוס הרחק לאיזה אי בודד.
מי קבע שצריך ללכת בקו,
ומי אמר לי לעבוד עכשיו.
למה אנשים לא מבינים דברים פשוטים,
ולמה ת'חיים קשה לי להפנים.
מנסה להסתדר בין השבילים,
ונגררת אחרי ים האנשים.
אי, מי תקע לי סטיגמה בדרך,
ראיתי בעיניים - אין לה שום ערך.
מי הכתיב לי כך את החיים?
לימודים ועבודה, עבודה ונישואים.
למה א"א תמיד להתבטל?
לשכב מול הים - ליהנות מהצל.
זה לא ייתכן. שיגעון. בלי צחוק.
נו, בא לי לצעוק. בא לי סתם כך לצעוק.
את המשפט הזה - שבא לה לצעוק אמרה לי לא מזמן, וזה נתן לי השראה לשיר.
כשסיימתי לכתוב, אמרה שצריך להכפיל פי 20! 
מה אומרים??
בטוח כל אחד מרגיש את זה מתישהו.
אבל --- אלו החיים. "אדם לעמל יולד" פחות או יותר.
תְּחַבֵּק אֶת הָרֶגַע,
תְּחַבֵּק אֶת הַיּוֹם.
גַּם אִם יֵשׁ קְצָת דֶּמַע,
גַּם אִם אֵין לְךָ מָקוֹם..
"כִּי אֵין לְךָ אָדָם
שֶׁאֵין לוֹ שָׁעָה,
וְאֵין לְךָ דָּבָר
שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם..!"
לְכָל עִנְיָן יֵשׁ מַטָּרָה,
שׁוּם דָּבָר זֶה לֹא טָעוּת!
לְכָל מַצָּב יֵשׁ תּוֹצָאָה,
"הַכֹּל לְטוֹבָה" לָמַדְנוּ מִקַּטְנוּת...
"כִּי אֵין לְךָ אָדָם
שֶׁאֵין לוֹ שָׁעָה,
וְאֵין לְךָ דָּבָר
שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם..!"
אָז תָּנוּחַ וְתַרְגִּיעַ,
גַּם אִם הַיָּם זוֹעֵף.
אוּלַי עַכְשָׁו זֶה לֹא יָדוּעַ,
אַךְ "גַּם זוּ לְטוֹבָה" עֲדַיִן תָּקֵף!
||אפשר לשנות טיפה אם לא הסתדר המילים. וגם מקווה שהבנתי מה זה סי פארט- הבית האחרון||
שיר מעורפל קצת, כתבתי אותו פעם אחרי כמה דברים שעברתי..
אשמח לשמוע משוב (הבנתם את הרעיון? התחברתם?)
רגעים של הזדככות,
בייסורים.
רגעים של דומיה,
בהרהורים.
רגעים של השלמה,
בחיבורים.
רגעים של הבנה,
באיחורים..
רגעים של הקשבה,
בדיבורים.
זמנים של אחרי הכאב,
זמנים שהרע עם הטוב מתערבב.
זמנים של אי שפיות,
זמנים של מציאות!
מוקדש לכל מי שמדבר אליו...
%(#9349bc)[מותר:]
%(#0eb3c8)[לחוש את הרגש,]
%(#0eb3c8)[להתכופף תחת שבר.]
%(#0eb3c8)[לדעת גם לצחוק]
%(#0eb3c8)[ולשמוח.]
%(#f207c7)[להתאבל ולבכות,]
%(#f207c7)[ללמוד מנפילות,]
%(#f207c7)[להתקדם ומשם]
%(#f207c7)[רק לצמוח.]
%(#f29a02)[עם הטבע אל תילחם,]
%(#f29a02)[מפנימיותך אל תיכלם.]
%(#f29a02)[תהיה מודע לרגשותייך,]
%(#f29a02)[ותן להם מקום בנשמתך!]
@אייצ-ית תודה 
השיר נכתב באמצע החיים,
כשהרגשתי לפתע געגועים!
לפעמים מתגעגעת ללילות שדיברנו,
רוצה לחוש שוב המתיקות שחווינו.
בשעה שבאת וניחמתי אותך,
ובשעה שגם אני שפכתי לך.
מישהי שדאגה וכן ידעה לעודד,
אחת כזו שהייתה גב להתמודד.
מישהי עם ביטחון בלתי מעורער,
מישהי שכולם אוהבים זה מכבר.
מישהי עם רגשות בלתי נדלים,
שיודעת להכיל וגם לקבל כלים.
אז רק רציתי שתדעי לפחות,
שאני מתגעגעת... ובכל זאת, אין - מה - לעשות.
לפעמים צריך:
להרים ידיים
להרגיש חוסר אונים
מול האחד והיחיד
מול אלוקים.
לעזוב הכל,
לזרוק אליו תמושכות
להתרגש מהדרך שלך
ולהמשיך, לא לחכות.
לשמוח תמיד,
להינות מהרגע
לפנק קצת ת'צמך
ולהשקיע ברוגע.
להעריך ת'חיים
-את אלו האמיתיים
לשמור על עצמך
גם בזמנים הקשוחים.
אם יש לכם תובנות משלכם או בתים להוסיף, יהיה מעניין!!
אלול
לפחות בחודש הזה תשכחי מהכל
לפחות פה תאזרי אנרגיות יש מאין
לפחות בחודש הזה אל תנסי ליפול
לפחות עכשיו תישארי מעל המים
לפחות..
לפחות שבוע לפחות שבועיים ואולי גם 3
יש לך כוח?
אז תמשיכי כך,
תראי לו באמת את הכוונות שלך!
לפחות עד ראש השנה
זה לא הרבה, נכון..?
שבוע וחצי - זמן מתנה!
נצלי אותו עד תום.
||הגיוני שאח"כ אומר שוב - "רק עוד שבוע ועוד אחד" זה הרעיון- ככה מתמודדים, מגמדים את הזמן.
"כאילו אין מחר לחיות היום, תחזיק רק להיום" (עקיבא תורג'מן, "יש בך הכל") ||
כבר סוף החנוכה
ות'עיקר שכחנו...
להודות על כל ענין וענין,
גם כאשר זה לא מתוכנן.
על בריאות, על משפחה,
על חברים ועל שמחה.
על פרנסה, על אהבה,
על יופי וגם על תקווה.
על נשימה ונשימה, על דופק שבלב.
וגם אם מרגישים כואב,
זה רק כי ד' הוא אוהב.
נ.ב. ההשראה באה לי מהרצאה ששמעתי על הכוח האדיר של ההודאה אז תנצלו את הימים האחרונים של חנוכה, וגם לאחמ"כ.. כדי להודות ובעז"ה נראה עוד ישועות. 
הן תראה כוונותיי
אך תמימות הן וודאי
רק את קרבתך אני רוצה.
הן ראית וויתוריי
גם חזית כשלונותיי
אך תמיד הלכתי בדרכך.
התגברתי על הכסיל
התבגרתי עם הגיל
וחיכיתי, חיכיתי לאורך.
פתאום שמחה מאוד
כי לא יפול רוחי עוד
אני חיה, נושמת בעולמך.
כל כך הרבה טוב..
הרעפת גם משוב
מה הייתי בלעדייך?
עכשיו אני מחפשת
ת'דובדבן שבקצפת
אבל רוצה שיהיה גם משובח:)
כי חשוב לי הבניין
בסה"כ גם לעניין..
הלוואי נו הלוואי, יהא זה מבורך!
