||||ספויילר||לא שלי.. שווה קריאה ||
רווקה בחדר המורות----
אין כניסה בלי חצאיות
שחרחרות
מקומות קבועים
אין כאן תורות
מביטה מבחוץ ממרחק של
דורות
ברוכה הבאה
לחדר מורות
שותים כאן קפה
בכוס
לא קרטון
רק המורות הזקנות שנותנות את
הטון
מרגישה מאובנת
כמו עמוד של בטון
לו רק הייתי בשנת
שבתון
ופוליטיקה זה כאן
עסק רגיל
לעולם כנראה
לא עוברים את
הגיל
רכילות רכילות רכילות
לתועלת!
בין לבין
מקנחת
נזלתת
וזו סצנה לגמרי
לא
אפשריתת
כל בוקר נכנסת
עם פרצוף של
כרית
מעמידה לי פרצוף רענן
נכנסת בצעד בוטח(?)
שאנן
ושואלת את עצמי בלי
אמון
גלגל חוזר או
עניין של
תזמון
ואיך אני ממרחק של דורות
מצויה לי בתוככי החדר
מורותת
ו"כל טוב"
ו"שלום שלום"
ו "מאיפה הגעת אלינו
עד הלום"?
ו "מחר את תורנית, תקני גם חלב"
השם! מאיפה להם רמת
המשלב??????
משתדלת מממש להיות
מאופקת
לו רק הייתה לי פאה
מסורקת
רגע בוכה רגע
צוחקת
רק שלא תישאר לי
צלקת
לא ממש מצליחה לעכל
רק מבחוץ לגחך
תרצינות לקלקל
והולכת להפוך לרזה כמו
מקל
לא מעיזה לאכול שכל אחד
מסתכל.....
רק עזרו שאזכור תמיד תתחושה
איך הייתי כל כך
נטושה
ויום יבוא ואהיה כבודה כבר
דורות
לא אשכח את דרכי
בחדר המורות.....