זה לא השיר שהייתי בוחרת להשמיע
זו לא המנגינה שרציתי שתתנגן
אם היו נותנים לי לבחור הייתי מורדת
מחליפה את התווים, משנה את הקצב.

מישהו אחר את מנגינת חיי הטמיע
מישהו שעלי רק רוצה להגן
וזה לא משתלם לשנות, או לרדת
כי את הטוב המוחלט לי הוא מעצב.

את השיר הזה כתבתי עכשיו, די בהשראת השיר של @אייצ-ית והדיון שהתפתח פה
לא בטוח שיש קשר, אבל זו ההשראה שלי...

נקרעת בין שבילים
כולם נראים נכונים
יודעת שלא כל הדרכים
מובילות אליך, אלוקים.

רוצה רק להתקרב
ומסתבכת בין נתיבים
רוצה בשביל הנכון ללכת
ולא מוצאת סימנים

מחפשת כוחות
במאגרים מרוקנים
אבודה בין מחשבות
שמיידות בי אבנים.

הולכת וחוזרת
תועה בין המסלולים.
דמעה מטשטשת
את גודל המכשולים.

לא מפסיקה לשניה
הלב פועם על מאתיים
ורק החיפוש שנשנה
הוא התוצאה בינתיים.

עומד מול ההרים
צרוב רוחות ושמש
עומד מביט אל על
והדממה זועקת

כבר לא יכול יותר
להתווכח עם הרוח
כבר נמאס לי להסביר
ואין מי ששומע

הרבה דרכים חציתי
וכשלתי בעוד אינספור
בהרבה דרכים הלכתי
ובסוף הצלחתי לעבור

לא יכול להיות
שאאבד את כל הערך
לא יכול לחשוב
שאפול בסוף הדרך

אז עוצר, מאט
מבין למי שייך הכל
עוצר ומתרפק
משליך יהבי על אדון הכל

את השיר הזה כתבתי לאתגר כתיבה 16, אבל אחרי שראיתי שלא הבנתי נכון את כוונת האתגר - מחקתי אותו.
במחשבה שנייה החלטתי להעלות אותו פה... כי הוא מספיק ראוי גם בלי אתגר מעליו....
אז---

מעולם של שקר
מחפשת מחסה
לברוח מחיי הפקר
מבהיה חסרת מעשה.

מעולם של פני פוקר
המחביאים סערות שבפנים.
מהצורך להסתיר כל תקר
להיראות תמיד מוצלחים.

מעולם שאת הדעת עוקר
לא נותן מקום לטיפת מחשבה.
כשעל רצון משלמים ביוקר
וההשתוקקות מזמן נעזבה.

בעולם כזה שלפעמים דוקר –
מי יתן לי רק איזה בונקר.

הייתי בפארק טדי היום, והמראה של המזרקות שם כיוון אותי לשיר הבא.....

אורות טסים, משתלהבים
נדלקת גם, מוקסמת
חושבת לזנוח ת'שלבים
לעבור בזינוק את העמק.

מתלהטת כמו בשדה קוצים
רצה כל הדרך עם חיוך
מתקדמת בדריכה על קפיצים
כל האתגרים כאילו איבדו ת'שיוך.

עד שברגע הכל מתאדה לאי שם
והאש משאירה גחלים עמומות
מגלה את עצמי עם דמעות העשן
תקועה לשווא באותם מקומות.

כי התמכרתי לקפיצה
חשבתי שיש בה תועלת
ושכחתי להיות מרוצה
מהחיים כפי שהם באמת.

||נראה לי לא רק לי זה קורה, רגעים כאלו של "אורות"... שמרגישים פתאום טוב עם החיים.... וכאילו מתקדמים בטיסות:)
רק צריך לזכור אז את הרגע שאחרי, כשההתלהבות תדעך - שבאמת ישאר מזה משהו,
ולא נגלה ת'עצמנו באותו מקום, רק מבואסים פי שניים---||

היי...
במשך היום האחרון, ראשון (מבערך 7 בערב) ושני עד עכשיו, לא הייתה לי אפשרות להכנס לפורום.
וניסיתי מכמה מחשבים שונים.
לפי הכמות המעטה של הפוסטים, אני מניחה שלעוד משתמשים זה קרה.
אז אשמח לדעת אם זה נכון, ומה קרה @מנהל-ראשי
תודה רבה!!!
היה ממש חסר לי...

כותבת אותך
בעיניים שנשארות יבשות
זוכרת אותך
מתמכרת לאותן התמונות.

רוצה אותך
גם בימים מלאים כאב
חושבת אותך
בגעגוע שצורב את הלב.

אוהבת אותך
למרות שנים שעברו
שומעת אותך
ת'מילים שמעולם לא נאמרו

רואה אותך
גם אם שנים לא נפגשנו
מדמיינת אותך
ועוד הרבה דברים ששכחנו

ומשתוקקת,
ולא שוכחת,
ומתגעגעת----

ת'אמת ששנים לא כתבתי....... לא רק פה, בכללי.
אבל שעלה הנושא הזה פתאום בער לי העט בידיים והתחשק לי לכתוב משהו.
אני ממש לא מתכוונת להתחרות ברמה של הכתיבה פה

פעם, כשהייתי קטן
אנ'לא יודע היכן
הכתה בי ההכרה
שהעולם כולו רע

מאז את עצמי הסתרתי
מסיכה עלי עטיתי
ואת כל הטוב שבי
בחומה עבה הקפתי

היום, אף פעם לא ארחם
לא אחשוב להתחשב
אני חזק ועוצמתי
שנון חכם ועוקצני

אך בפנים, עמוק בתוכי
קשה וכל כך חנוק לי
אני מרגיש מרוחק
מעצמי ומכולם מנותק

ומי יגלה לי הסוד
ילחש באוזני עוד
תהיה רך, תהיה טוב
רק כך תוכל להיות קרוב

||מה שרציתי להעלות בשיר, זה העניין שלפעמים גם רוע הוא מסכה לאדם חלש ורגיש שמאיזושהיא סיבה - בחר להציג את עצמו ככזה.
"אין אדם רע, יש אדם שרע לו"||

עמוק בלב שלי, בפנים
זה כבר ענין של שנים,
בועטים להם נמרים
שואגים בלי מעצורים.

את כל מה שעלי עבר
לשם דחסתי כבר,
ובתוכי הם התפתחו
גדלו והתנפחו.

ויום אחד הם יתפרצו
ממני בלי שליטה יצאו.
בסוף זה עוד יתרחש,
לא יכולה יותר להתכחש.

אז למה לא הייתי חכמה
ובמקום לאגור כזו ערימה
הייתי אותם בשליטה משחררת
או אולי אפילו לא הייתי צוברת.

||נכתב בהשראת שיעור ששמעתי היום.... ||

זה כמו -
לקחת את הבקבוק לתינוק
מיד כשהוא מתחיל לינוק.
זה כמו -
לאחר יום שלם של צמא
לשתות רק לגימה.
זה כמו -
לראות מישו בחטף
לאחר געגוע ששנים שטף.
זה כמו -
לאחר כחודש של תשוקה
לשמוע רק יום אחד מוזיקה.

||אנחנו נוהגים לא לשמוע מוזיקה עד ר"ח סיוון.........
והרגשתי כאילו נתנו לי הצצה קטנה למוזיקה ומיד חטפו אותי משם ||

לא מעזה להישיר ת'מבט
מרגישה קטנה, משפילה ת'עיניים.
כשכולן מצביעות למה באת
תמיד חייבת להרוס בידיים.

לא יכולה בכלל להסביר
לא מסוגלת לחזור על זה שוב
כבר עמדתי אלפי פעמים להבאיר
ושכן, גם לי זה עצוב.

מה לעשות שתמיד אני באה
מלאת רצון, נכונה להשקיע
ותמיד משהו מסתבך במפתיע
ואין לי איך להמשיך הלאה.

אז ממקומי, מהפינה המושפלת
נושאת עיניים, מקווה בלי קול.
שפעם תאמינו שאני לא בכוונה מקלקלת
שגם אני רוצה להצליח הכל.

||גילוי נאות
היו לי בראש שני בתים שלמים לכתיבה על נושא אחר בכלל, ואז התיישבתי לכתוב ו... זה מה שיצא, ממש בלי תכנון, ככה בשליפה.
והגעתי למסקנה שלכל בנ"א, גם ההכי מוצלח ומוכשר - יכולים להיות כאלו רגעים, שהוא ירגיש דפוק ולא נצרך.
אז... החלטתי להעלות את השיר ומעניין מה תגיבו ואם תתחברו.
ומי שמתעניין על השיר שתכננתי לכתוב - ד' נתן וד' לקח....||

#anchor(לא יודעת ;()

שוב מוצאת את עצמי
מתכחשת, מטשטשת.
שוב עוטה חיוך על הפנים
ואת המציאות מלטשת.

בתוכי מסתחררת מערבולת
מנסה להסביר שזו טעות
ואני לא יכולה, מתעלמת
וחוזרת על אותן שגיאות.

רציתי להראות ת'עצמי
יודעת הכל, מסתדרת
ורק מוכיחה את בורותי
ועם ידיעותי מסתבכת.

הפה שלי כאילו נחסם
שופכת מילים ומדברת.
משפטים שאנ'לא יודעת מהיכן
מוצאת את עצמי אומרת

לא יכולה לומר לא יודעת
וסתם סופגת תקלות.
משחקת אותי תמיד מוצלחת
ובפועל מילותי רק מפלילות....

||אולי תסבירו לי מאיפה בא הדבר הזה?
באמת שאני מרגישה נורא כל פעם שזה קורה לי,
שאני לא יודעת משו ומנסה לטשטש את זה ולהראות שאני כן יודעת...
ואני רק נדפקת עם זה תמיד
אז למה זה קורה לי עוד פ'ם ועוד פ'ם????
מה כבר יקרה אם אומר לא יודעת-----||

ת'אמת שזה ממש באיחור, אבל הייתי חייבת להעלות---

חץ שפילח מצד אל צד
חרב משספת ת'בשר
הלב פצוע, מצולק.
מדמם, וכולו נשבר.

פצע שמסרב להתאחות
נפתח פעם ועוד פעם
גלד שלא מספיק להיות
וכבר פורץ הדם מחדש.

כבר אין מקום בלב ליותר
ובינתיים הוא מדחיק הכל
אדישות משמימה משתלטת
בעיניים אין יותר דמעות.

ומי יתן, שלא נשמע עוד
שצער וכאב שוב לא נדע
שמחזות מזוויעים ושכול
יכלו ביחד עם כל הרשעה.

סתם
כי לא חשבתי
סתם
כי לא נשארתי
סתם
יושבת ואוכלת ת'לב
סתם
מבזבזת דמעות וכאב
סתם
בגלל החלטה שגויה
סתם
בגלל מחשבה פזיזה
סתם
בפספוס של החיים
סתם
רק מתוך הרגלים.

זה לא סתם,
כי אתה את דרכי מכוון
זה לא סתם,
מאמינה שאפשר לתקן.

רק תתנו לי לנשום,
תנו לרוח בי לנשוב,
שכבר אוכל לשכוח.

רק תתנו לי מקום,
תנו לי בשקט לחשוב,
שלא אצטרך לברוח.

רק תתנו לי אותי,
תנו לי ערך אמיתי,
שארגיש שיש לי כח.

רק תתנו לי אתכם,
תנו לי ת'הקשבה שלכם,
שאוכל לפרוח....

שרק תהיה לי תשובה
שרק אשאר אני
שלא אאבד את התקווה
שאדע מה טוב בשבילי.

אני מרגישה את זה משתולל לי בפנים
אני מרגישה את זה סוער לי בפָּנים
בא לי לעמוד על החוף ולזרוק אבנים
או להתפרקד על החול, להביט בעננים.

יושבת וכותבת, מסביבי מהומה
מאז הבוקר עוד לא עשיתי מאומה
שוכבת עם אוזניות, ושירים רשימה....
ישנה, וחולמת ועוד לא קמה.

כי מבחינתי זה הכיף, לתת לרגש להוביל
לעשות את שמרגיש לי בפנים שקָבִיל
אבל מה לעשות שזה בכלל לא השביל
וכדי להפיק תועלת, צריך שכל שיגביל....

||וואו איך שהנושא הזה מדבר אלי....||

ניצב זקוף ואיתן
למול רוח שורקת.
לא נע ולא זע
כאשר השמש יוקדת.

למה שאשנה דעה
כי אמרתם אחרת
יש לי הכרעה
יצוקה כעופרת.

לא רואה בעיניים
עמוד שדרה זקוף
לא חושב פעמיים
אמיתות מנסה לעקוף.

ויום אחד הבנתי,
בהבזק מטלטל.
ההפסד יהיה כולו שלי,
אם את דעת האחר אבטל.

באמת קשה ומאתגר הפעם... אי אפשר סתם למרוח מילים
תודה ל @אייצ-ית, ול @טיטו על הרעיון.
בכל אופן ניסיתי משו, אומנם יש בזה גם מילים בעלות שלוש אותיות, אבל לפחות אין מילה שחוזרת על עצמה....
אולי אנסה אח"כ רק אם שתי אותיות.

אבוד

נָע וָנָד.
שָׂח אֶל אָב
יָרֵא פֶּן אֹבַד.

חַת מִן דֶּרֶךְ
מֻכֶּה עַל יָרֵךְ
פַּס כָּל עֵרֶךְ.

שָׁקַק לֵב -
קָרֵב עוֹד צַעַד
כַּוֵּן הַחֵץ
יָשָׁר מוּל יַעַד.

זה שיר שכתבתי ביום אחד מבולגן שלא מצאתי לי מקום, והרגשתי קצת חסרת תוחלת....
אי אפשר לומר שיש בו חריזה מדויקת או מקצב מושלם...
פשוט מה שיצא לי אז מהלב.

משרכת רגליים
מחפשת תשובה
בין ערמות בוץ
טובעני.

ביצות ישנות
שעברתי מזמן
פוערות מלתעות למולי
לועגות.

שלא אחשוב שניצחתי
שלא אחלום שגדלתי.

אבק מכסה ת'פנים
עולם שנצבע באפור
משכיח הבטחות.
עתיקות.

אפסה לי תקווה
טומנת ראש,
ביאוש.
ונגמר לי.
ואין כבר כח.
ותכלית.

ויום יבוא.
וכף גדולה,
תאחז בידי הקטנה.
ותחלץ,
מבוץ ועפר.
מאבק ומדם.
ומכאב.
של גלות.

לעולם לא תדע -
מה היא עשתה,
אותה מילה שהוצאת
שזרקת, פגעת, הכאבת.
שכמעט בלי מחשבה אמרת.

לעולם לא תדע -
מה היא עשתה,
אותה מילה שהוצאת
שפרגנת, שמחת, אהבת.
וכמעט בלי מחשבה אמרת.

אבל אתה כן תדע -
כי אפשר לראות כתפיים שנכפפות,
וניתן גם לראות אותן נזקפות.
אפשר להתכווץ מול עיניים פגועות,
וניתן גם לעשותן בורקות.

והבחירה - בידיך!!!