H
באמת שכבר נמאס
הגיע הזמן לומר די לחמאס
אנחנו במדינת ישראל
זו ארצנו אותה לא נעזוב
גם אם כל המחבלים יצאו לרחבות
אנו מאמינים שרק ה' לבדו יחליט
מי בחרב מי בחיה ומי לחיים
לא לא אתה עוד מחבל עלוב
שבגיהנם עוד תשב בכלוב על אש רותחת
דם יהודי אינו הפקר-מאמיניםם אנו רק בה' ובביאת משיח גואלללל............
||בני ברקי זועם
||
@צור @מנהל-ראשי
כל הזמן לאחרונה הפורום נטען ונתקע לזמן מה ולפעמים זה כותב-החיבור אבד וכו'
[לא קשור ואינטרנט]
תודה.
''כולנו עוברים סערות כל הזמן''-מוקדש לכל עם ישראל
הרוח נושבת שמש חמימה שולחת קרניה
אבל פתאום-בלי תכנון מוקדם
לא מבינ/ה מה קורה
העולם מסתובב-אי אפשר לתאר בכלל
מה שקורה כל הרוחות והסערות
לא מתקרבות בכלל לסערה שבי
זה סערה-העולם ברעדה
לא צריך להתבלבל
רק בי, רק אני יודע/ת
למרות הכל גשם שוטף רוח נושבת
אבל בסוף ,תמיד אחרי הסערה
הרוח מפנה הכל
שלג לבן מכסה על הכל
עד שיתחולל המהפך הזה שבי
עד שתרגע הסערה
את/ה יודע/ת זה קורה ושוב חוזר
עכשיו הכל נקי יותר.חם בלב.
||במנגינה של 'לך לך' של עקיבא-מקווה שתתחברו ותבינו||
החיים זה כמו נחל זורם,
יום עובר ועוד יום והכל מחליק
גם שנתקע בקוצים ומועד
משתדל לקום ולעמוד
כי אני בן של אלוקים
אני תמיד זוכר -החיים זה
מסכה אחת גדולה ורק צריך
לדעת לא להיכנע-להאמין
שזה צחוק כי גם היצה''ר בא במסכה
וכמו שבפורים אפ' בקורונה בסוף כולם
מבינים שזה רק מסכה ואין כלום מאחור
כך נדע להתמודד בחיים ,להבין ,להבחין,ולדעת
שאנו במציאות של מסכה של הסתר
אם אנחנו נחיה עם הידיעה הזו
החיים ישרתו אותנו ונבין
שיש תכלית בעולם...
||זה המבט שלי-אמן שתתחברו, תתחזקו
||
@מוכן-תמיד-לעזור אמר באיזה שיר שיצא לאחרונה נראה לכם יהיה להיט?:
איזה שיר נראה לכם שיצא לאחרונה יהיה להיט?
מ.ב.ד כרך נחמד.
כלי מיתר: משפחה בה הצליל מופק על ידי מיתר רוטט. כמעט בכל כלי המיתר קיימים אמצעים להגברת הצליל, כשהשכיח ביותר הוא תיבת התהודה, הקיימת בכל הגיטרות וכלי הקשת (שאינם חשמליים).
כלי קשת: בהם קשת המועברת על המיתרים גורמת להפקת צליל. ניתן גם למרוט (pluck) על המיתרים בשיטה הנקראת פיציקטו (pizzicato; ע"ע).
מבנה כלי הקשת
החלקים בכלי הקשת הם: 1. הצמרת – מסתיימת בצורה של "שבלול", צורה זו זהה בכל כלי הקשת (למעט ויולה דה גמבה שבה אין צורה קבועה לצמרת, וניתן לגלף גם צורות אחרות כגון פרצופים), ונועדה בעיקר בשביל היופי, אך גם היא משפיעה על טיב הצליל המופק מכלי הקשת. לכל כלי הקשת יש בצמרת מפתחות כיוון (ע"ע); 2. הצוואר – הצוואר עשוי משני חלקים אחד מהם הוא הגב – חתיכת עץ מחט לרוב מצופה בלק צורתה היא כמו חתך רדיוס של גליל וישנו השחיף זו חתיכה הנמצאת מעל הגב ועשויה מעץ שחור. על השחיף לוחצים בעזרת ארבע אצבעות, כשמאחור מניחים את האגודל. קיצור המיתרים, הנגרם כתוצאה מהלחיצה משנה את גובה הצליל; 3. הגוף – בקצה חלקו האחורי של הצוואר ישנה בליטה, והנגנים מנצלים אותה במעברי הפוזיציות. בסמוך לשקעים, ישנם שני חתכים המקבילים זה לזה הדומים לצורת S או f. החתכים גורמים לכך שהצליל יצא מתיבת התהודה אל חלל החדר. חתכים אלה נמצאים בכל כלי הקשת, והם הפכו לסימן היכר המאפיין את כלי הקשת. צורתם של החתכים השתנתה מעט לאורך ההיסטוריה.
בין כלי הקשת המוכרים ניתן למנות: כינור, ויולה, צ'לו, קונטרבס, קמנצ'ה.
כלי פריטה: בהם הנגן פורט על המיתרים באצבעותיו או באמצעות מפרט.
לכלי הפריטה שקיימים, יש יותר מ־3 מיתרים, ומשנים את גובה הצליל שלהם בעזרת האצבעות (ראו אצבוע). מיתרי הבס תמיד עבים, ומיתרי הסופרן דקים, ובחלק מכלי הפריטה גם קצרים. לכלי הפריטה ישנם מפתחות כיוון, מפתח לכל מיתר. בניגוד לכלי קשת, שבהם יש גם בורגי כיוון, בכלי הפריטה מכוונים את הצליל רק בעזרת מפתחות הכיוון משום שהמפתחות מסתובבים בקלות. מפתחות הכיוון של כלי הפריטה עשויים מתכת. המפתחות מחוברים למוט, שעליו מלופף המיתר, וכאשר מסובבים את המפתח, הוא משפיע על מתח המיתר.
בין כלי הפריטה המוכרים ניתן למנות: גיטרה, נבל, מנדולינה, עוד, קאנון.
צ'מבלו פרנקו־פלמי, בעל שתי מקלדות, על פי רוקרס, נבנה על ידי טיטוס קריינן, 2004
כלי מקלדת: משפחת כלי נגינה להם מערכת קלידים, אשר צריך ללחוץ עליהם כדי ליצור צליל.
כלי מקלדת בעלי מיתרים: בהם הקלידים גורמים להפעלת מערכת מנופים, שבסופה פטיש המקיש או מפרט הפורט על מיתר.
כלי מקלדת בעלי מיתרים מוכרים: פסנתר (בפסנתר כנף ניתן גם למרוט את המיתרים כדי ליצור אפקטים מיוחדים), צ'מבלו, וירג'ינל, קלאויקורד, ספינט.
כלי מקלדת של הקשה: דומים לכלי המיתר, אך הפטישים מקישים על גופים שאינם מיתרים, כמו פעמונים או מוטות מתכת.
כלי מקלדת הקשתיים מוכרים: צ'לסטה, קסילופון.
כלי מפוח: בהם הקלידים גורמים להזרמת אוויר דרך צינורות, פיות או ממברנות בגדלים שונים.
כלי מפוח מוכרים: אורגן (עוגב), הרמוניום, אקורדיון, מלודיקה.
כלים אלקטרוניים: בהם הקלידים שולחים אותות חשמליים, המעובדים על ידי מחשב המתרגם אותם לצלילים.
כלים אלקטרוניים מוכרים: סינתסייזר, אורגן חשמלי, פסנתר חשמלי.
כלי נשיפה: מפיקים צליל כאשר נושפים בהם. האוויר הננשף אל תוך הכלי יוצר בו רטט וכך מופק הצליל. כלי נשיפה מוכרים: חמת חלילים.
מרכיבי החצוצרה לדוגמה
כלי נשיפה ממתכת: הצליל שנוצר בכלי הנשיפה ממתכת מקורו בתדר העצמי של הכלי והאוברטונים שלו. כלומר בלי לשנות דבר בכלי עצמו ניתן להפיק מספר גדול של צלילים במרווחים משתנים בין צליל אחד לשני. את הצלילים בין הצלילים הללו ניתן לקבל בעזרת הכפתורים המעטים הקיימים בכלי. הפייה אינה יוצרת את הצליל כמו בכלי נשיפה מעץ אלא עוזרת לתאם בין השפתיים לכלי המגביר אותו ונותן לו את גוון הצליל. האוויר לא יוצא משום חור מאז שנכנס דרך הפייה ועד שיצא מהפעמון. בניגוד לכלי עץ בהם האוויר יוצא דרך חורים הנמצאים בגוף הכלי.
כלי נשיפה ממתכת מוכרים: ביוגל, קרן יער, חצוצרה, בריטון, טרומבון טובה, קורנית, מפוחית.
כלי נשיפה מעץ: לכלי העץ הרבה חורים לאורך כל הצינור המכוסים בכפתורים דמויי מכסים ומופעלים על ידי האצבעות. אחד ההבדלים בין כלי העץ לכלי המתכת הוא שבכלי העץ הצינור הוא ישר וארוך, ולא מסתלסל רבות כמו בכלי המתכת. חלק מהכלים הללו אמנם עשויים כיום ממתכת, אך פעם היו עשויים מעץ. כלי העץ מסווגים לפי הפייה שלהם, השונה מכלי הנשיפה ממתכת, מה שגורם לצלילם להיות רך במעט.
כלי נשיפה מעץ מוכרים: חליל, אבוב, בסון, קלרינט, חלילית, סקסופון.
כלי הקשה: מפיקים צליל כאשר נוקשים עליהם.
כלי הקשה מוכרים: תופים, מצלתיים, קאסטאנייטה, טימפני, קסילופון.
מרכיבי הכלים
גשר: נמצא בין שני החתכים ועליו מונחים המיתרים. אצל כלי הקשת הגשר גבוה ומעוגל, כדי שהנגן יוכל לנגן על כל מיתר בנפרד, ובכלי פריטה כמו גיטרה הגשר שטוח. הגשר בעל צורה קבועה בכל כלי הקשת, והוא לא מודבק לכלי, אלא מוחזק באמצעות הלחץ הרב של המיתרים המתוחים – כ־50 קילו. הגשר עשוי עץ ומונח בצורה אנכית לכלי. את הגשר לא מורחים בלכה, כמו את שאר הכלי, משום שתפקידו הנוסף של הגשר הוא להעביר רטט לגוף הכלי, ולכן הוא צריך להיות מונח כשכל בסיסו בא במגע עם הכלי. משום שאינו מצופה לכה, הגשר מתבלה מהר יותר משאר הכלי ומחליפים אותו מדי כמה שנים. על הגשר ישנם ארבעה חתכים דקים שעליהם משעינים את המיתרים. החתכים מקבעים את המיתרים למקומם. מיקומו של הגשר קבוע, על תיבת התהודה ישנם שני "חצים" קטנים, ביניהם יש לשים את הגשר. לשם הדיוק שבהפקת הצליל, חשוב שהגשר ימוקם במרכז הכלי.
חורי הוצאת רוק: כאשר נושפים לתוך הכלי עובר גם רוק, רוק זה חוסם את הצינור ומונע מהאוויר לנוע בחופשיות ובכך יוצר צליל מעוות. על כל כלי המתכת יש מספר חורים (בדרך כלל שניים) המכוסים בכפתורים דמויי מנוף הנלחצים בעזרת האצבעות. כדי להוציא את הרוק מתוך הכלי, הנגן לוחץ על אחד הכפתורים האלו ונושף לתוך הפייה.
מפתחות כיוון: בעזרתם מותחים את המיתרים על מנת לשנות את גובה הצליל המופק מהם. הם לא מחוברים לצמרת הכלי (כמו בגיטרה, למשל), אלא תפוסים לצמרת הכלי בעזרת לחץ. כאשר מסובבים את המפתחות, המוט מסתובב ומביא למתיחת המיתר ולהרפייתו. כך ניתן לשלוט על גובה הצליל.
מִשְחָל: המיתרים מסתיימים בחלק הנקרא מִשְחָל, שהוא תוספת לכלי הקשת, המתוח בעזרת פלסטיק אל תחתית הכלי. חלק זה צר בתחתיתו, והולך ומתרחב, ובמעלהו ישנם 4 ברגים, 'בורגי הכיוון' עליהם מלופפים המיתרים. ברגים אלה עוזרים לכיוון המדויק של הצליל, בחלקיקי־הטון. יש הסבורים כי המשחל משפר את הצליל המופק מכלי הקשת, ויש החולקים עליהם וטוענים כי המשחל פוגע בצליל.
עמעם: סוג של משקיט שאפשר לחבר לכלי נגינה במטרה לשנות את חוזק וגוון הצליל.
פייה: פייה היא החלק שדרכו נושפים. ברוב כלי המתכת יש פייה הניתנת להסרה. ישנם גדלים, צורות וסגנונות שונים של פיות, המתאימים לפעמים לכלי מתכת שונים. לחצוצרה מתאים בדרך כלל פית בצורת ספל, בעוד שלקרן היער מתאימה פייה משולשת.
פעמון: משמש בדומה לתיבת תהודה בכלי מיתר. לכל כלי מתכת יש גודל פעמון אחר. בדרך כלל, ככל שהפעמון קטן יותר, כך מנעד הצלילים יותר גבוה. הטובה בעלת הפעמון הגדול ביותר והחצוצרה בעלת הפעמון הקטן ביותר וכך גם מנעדם.
פְרוֹש: (גרמנית: צפרדע, בגלל צורתו) נמצא בקצה הימני של הקשת, והוא תורם למשקלה של הקשת. הפרוש משמש גם לאחיזת הקשת בידו הימנית של הנגן.
צבע: רוב כלי המתכת צבועים בצבע דמוי זהב, כלי המתכת הנחשבים יקרים ואכותיים יותר צבועים בכסף. ישנם גם כלי מתכת הצבועים בצבעי מתכת פשוטים שונים ומשונים, כמו כחול, אדום, שחור וירוק, הם נחשבים זולים יחסית ופחות איכותיים.
צינור: בכל כלי המתכת, בין הפייה לפעמון ישנו צינור המוביל את האוויר, ככל שהאורך הכולל של הצינור גדול יותר כך הצליל נמוך יותר ולהפך. בטובה האורך הכולל של הצינור הוא הגדול ביותר מכל כלי המתכת, וצלילה של הטובה נמוך מאוד. הצינור בכלי המתכת אינו עקבי. כלומר, הוא אינו באותו קוטר בכולו, הצינור מתחיל בפייה בקוטר קטן, ומתרחב עד הפעמון.
צינורות כיוון: בדומה לחלקת של הטרומבון, לכל כלי המתכת יש צינורות כיוון, המאפשרים לכוון את אורך הצינור הכולל ובכך לכוון את גובה הצליל בחלקי הטון. לכל כלי מתכת יש מספר צינורות כיוון, אחד ראשי – המשמש לכיוון הכללי וכמה משניים המשמשים לכוון את הכלי בזמן הנגינה. על צינורות הכיוון המשניים יש בדרך כלל טבעת או חצי טבעת שבה מכניסים את האצבע כדי לכוון את הצינור בזמן הנגינה.
תרשים של הקשת
קשת: כלי שבעזרתו מנגנים על כלי קשת. איננו יודעים מתי התחילו להשתמש בקשתות כדי להפיק צלילים ממיתרים מתוחים, אך ללא ספק מדובר בפרקטיקה קדומה, והיא קיימת בתרבויות עתיקות רבות סביב העולם. הקשתות המוקדמות ביותר היו דומות לקשתות ציד, וייתכן מאוד שאותה הקשת שימשה לשתי המטרות. הקשת המשמשת היום לנגינה בכלי קשת מערביים מקורה במאה ה־19, והיא פיתוח של קשתות מוקדמות יותר. כיום עשויה הקשת מעץ גמיש, בקשתות מקצועיות – מעץ הפרנמבוקו, עליו רצועה של שיער זנב סוס. בכל אופן, קשתות מתקופות אחרות ותרבויות אחרות בנויות ממגוון רחב של חומרים אחרים.
תיבת תהודה: מתחילה מתחת לצוואר ותפקידה להגביר את הצליל ולהוסיף נפח בצליל. בכינור, למשל, תיבת התהודה קטנה ולכן הצליל המופק פחות עמוק, ולעומת זאת לקונטרבס יש תיבת תהודה ענקית, ולכן צלילו עמוק יותר, ישנן עוד תוספות לכלים שמאזנות הבדל זה. לתיבת התהודה יש שוליים הבולטים החוצה לכל אורך תיבת התהודה, ומחזקים את הכלי כדי שלא יתפרק.
מונחים במוזיקה
מונחים בסיסיים
גובה הצליל: התדר הבסיסי של גל הקול שמפיק כלי נגינה (שאר התדרים הם כפולות שלמות של התדר הבסיסי)
חמשה (staff): חמשה היא מערכת של חמישה קווים אופקיים מקבילים, הרחוקים מרחק שווה זה מזה, שעליהם רושמים את התווים. ניתן לרשום תווים על הקווים או ביניהם. גובה התו על גבי החמשה מצביע על גובהו יחסית לשאר הצלילים בחמשה.
אם רוצים לסמן תו בגובה הנמוך יותר מהקו התחתון של החמשה, או גבוה יותר מהקו העליון של החמשה, ניתן להרחיב את החמשה לאותו תו ספציפי, ולהוסיף לו קווים צרים, הנקראים קווי עזר.
טון: הביטוי לגובה או תדירות הצליל.
מפתח: סימן הגובה של הצלילים, תמיד רשום ראשון על החמשה, לפני כל הסימנים כמו המשקל, וסימני ההֵיתֶק (במולים או דיאזים), ורשום לאורך כל השורות.
מפתח סול: המפתח הגבוה ביותר שקיים. מפתח סול הוא המפתח הפופולרי ביותר שקיים, משתמשים בו לכלים גבוהים, ומשום שמספר הכלים הגבוהים גדול יחסית, כך גם יותר כלים משתמשים במפתח סול. מקומו של התו סול בעיגול שבאמצע.
מפתח פה: במפתח זה משתמשים בצלילים הנמוכים יותר. מקומו של התו פה בין הנקודות שהוא מסמן.
מפתח דו אלט: מפתח דו אלט נחשב למפתח האמצעי במוזיקה, שהוא בין מפתח פה הנמוך, לבין מפתח סול הגבוה, והוא גם מקביל לקול האלט. במפתח דו משתמשים בויולה, למשל.
מפתח דו טנור: מפתח דו טנור מקביל לקול הטנור, ועל כך גם שמו. מפתח זה נחוץ לכלים הנמוכים, ומאפשר נוחות קריאה, משתמשים בו בצ'לו, למשל לצלילים האמצעיים.
מפתח טבעי (נייטרלי): משמש לכלי נגינה חסרי מנעד, כדוגמת כלי הקשה. כל שורה יכולה לייצג כלי מסוים בתוך סט, כמו מערכת תופים. בתמונה למטה נמצאים שני סגנונות של אותו מפתח.
Notenschluessel.svg Bass clef.svg Tenor clef.svg Music-neutralclef.svg
מפתח סול מפתח פה
מפתח דו
מפתח טבעי
סולם מוזיקלי: רצף תווים בעל סדר ספציפי, כאשר בין כל תו ישנו מרווח מוזיקלי
מודוס – סולם עתיק, בעבר עשו במודוסים שימוש נרחב אך עם הזמן הוא פחת.
סולם דיאטוני – סולם המשתמש רק בחלק מהתווים האפשריים במוזיקה המערבית.
סולם טונים שלמים – סולם המורכב ממרווחים של טון בין כל צליל.
סולם כרומטי – סולם מוזיקלי שהמרווח בין כל צליל לצליל בו הוא של חצי טון.
סולם מוקטן – סולם שמורכב משמונה צלילים ואינו מושך לטוניקה מסוימת.
סולם מז'ורי – אחד מהסולמות הדיאטוניים אשר מקורם במוזיקה מערבית.
סולם מינורי – אחד משני סוגי הסולמות העיקריים במוזיקה מערבית קלאסית.
סולם פנטטוני – סולם או מודוס מוזיקלי המורכב מחמישה (=פנטה ביוונית) צלילים באוקטבה. זהו הסולם הבסיסי המשמש בבלוז וברוק.
מקאם - מעין סולם המשמש כמבנה במוזיקה הערבית.
נובה - כמו מקאם רק במוזיקה האנדלוסית.
תו מוזיקלי: גורם המסמן את גובה הצליל המוסכם המשויך לו. המוזיקה המערבית משתמשת בשבעה סימוני תווים (דו, רה, מי, פה, סול, לה, סי) וביכולת להגביהם או להנמיכם בחצאי טונים (על ידי הסימן # לדיאז להגבהה וסימן b לבמול להנמכה)
תיבה: מעין יחידת מידה בסיסית במוזיקה. על פי יחידה זו מתחלקות בקביעות יצירות מוזיקליות. התיבה משמשת בעיקר לנוחיות המבצע והמלחין לשם התמצאות בחלקי היצירה. אך גם להדגשת התו הראשון בכל תיבה. בכל תיבה סך קבוע של משכי זמן, הנקבע על ידי המלחין. לרוב, מצוין משכה של תיבה בתחילת היצירה, לאחר סימני ההיתק שבמפתח. על כל שינוי במשכה הקבוע של תיבה מודיע המלחין מראש.
הרמוניה ומלודיה
מלודיה: קו מנגינה, להבדיל מהרמוניה שהיא הליווי.
הרמוניה: חיבור בין שניים או יותר צלילים בו זמנית או ברצף מסוים שנועד בדרך כלל להתווסף למנגינה כליווי.
הומופוניה: שני קולות או יותר שנעים בקו מלודי אחד
מונופוניה: הימצאותו של קול בודד, או קול מלודי אחד עם ליווי הרמוני
פוליפוניה: הימצאותם של שני קולות או יותר בו־זמנית, כשלכל קול יכולה להיות עצמאות ריתמית ומלודית.
סולו: נגינה של קול בודד, עם או בלי ליווי.
סולי: נגינה של סקציה.
דואט: נגינה של שני קולות בו זמנית.
טריו: נגינה של שלושה קולות בו זמנית.
טוטי: כאשר כל הכלים מנגנים יחדיו.
הירמון – פעולה במוזיקה, ובה לוקחים מנגינה, ומוסיפים לה הרמוניה.
אוניסון: כשקבוצת כלים מנגנת את אותם התווים, בדיוק באותו הקצב ובדיוק באותו זמן.
תזמור: הדרך שבה הצלילים שביצירה מוזיקלית מחולקים בין כלי הנגינה השונים.
מרווחים
המושג "מרווח" מייצג את היחס בגובה בין שני צלילים.
ישנם מספר סוגי מרווחים:
פרימה: מרווח הכולל דרגה אחת ו־0 טונים. פרימה היא מרווח קונסוננטי מושלם.
סקונדה: ישנם שני סוגי סקונדות; סקונדה קטנה – מרווח הכולל שתי דרגות וחצי טון. סקונדה גדולה – מרווח הכולל שתי דרגות וטון אחד.
טרצה: ישנם שני סוגי טרצות: טרצה קטנה – מרווח הכולל שלוש דרגות ו־1.5 טונים. טרצה גדולה – מרווח הכולל שלוש דרגות ושני טונים.
קוורטה: מרווח זך הכולל ארבע דרגות ו־2.5 טונים. קוורטה היא מרווח קונסוננטי מושלם.
קווינטה: מרווח זך הכולל חמש דרגות ו־3.5 טונים. קווינטה היא מרווח קונסוננטי מושלם
סקסטה: ישנם שני סוגי של סקסטות; סקסטה קטנה – מרווח הכולל שש דרגות וארבעה טונים. סקסטה גדולה – מרווח הכולל שש דרגות ו־4.5 טונים.
ספטימה: ישנם שני סוגי ספטימות; ספטימה קטנה – מרווח הכולל שבע דרגות וחמישה טונים. ספטימה גדולה – מרווח הכולל שבע דרגות ו־5.5 טונים.
אוקטבה: מרווח זך הכולל שמונה דרגות וששה טונים. אוקטבה היא מרווח קונסוננטי מושלם.
ביצוע המוזיקה
ביצוע מוזיקה הוא נגינה או שירה של מוזיקה, לרוב בפני קהל כלשהו או ציוד הקלטה. לביצוע מוזיקה כלית נדרשים כלי נגינה בהרכבים מוזיקליים שונים, מכלי בודד (סולו), דרך הרכב קאמרי עד תזמורת סימפונית מלאה. תיאור כלי הנגינה מופיע בפירוט בערכים של כל כלי בנפרד. בעידן המודרני גם המחשב יכול לשמש ככלי נגינה או כמבצע. לביצוע מוזיקה קולית, נדרשים קולות אנושיים, לרוב זמרים, בהרכבים שונים, מזמר אחד (סולן), דרך הרכב זמרים קאמרי ועד מקהלה גדולה או תזמורתית.
מוזיקה כתובה במבנים מוזיקליים שונים, החל ביצירות לכלי סולו (לדוגמה, סונאטה) או לקול יחיד, עם ליווי או בלעדיו (לדוגמה, ליד) דרך מוזיקה קאמרית לסוגיה עד לסימפוניה וקונצ'רטו או אופרה ואורטוריה, הכוללות גם מקהלה. סוגי הצורות המוזיקליות מופיעים בקטגוריה:מבנים מוזיקליים ובקטגוריה:צורות מוזיקליות.
מתוך:ויקיפדיה.
המבנה הטיפוסי של שיר הייקו יפני מורכב משלוש יחידות משמעות (ניתן לכנות אותם כמשפטי שיר) שבהן יש בדרך כלל 17 הברות בסך הכל: ביחידה הראשונה חמש הברות, בשנייה שבע, ובשלישית שוב חמש. עקרונית ניתן גם לחרוג מהמספרים האלה, ובשירים רבים אחת היחידות ארוכה יותר - למשל שש הברות במקום חמש, או שמונה במקום שבע.
ביפנית שירי הייקו נכתבים תמיד בשורה אחת ללא הפרדה בין היחידות או סימני פיסוק כלשהם. בשפות מערביות, וגם בעברית, נהוג לחלק את השיר לשלוש שורות נפרדות.
מאפיין טיפוסי נוסף של הייקו הוא "מילת עונה", שנקראת ביפנית (季語). מילה זו מסמלת את עונת השנה שבה מתרחש השיר, והעונה עצמה לרוב לא מצוינת במפורש. קיימות מילות עונה רבות, ורובן הן תופעות טבע או מנהגים תרבותיים יפניים שמזוהים עם תקופה מסוימת בשנה, למשל פריחת הדובדבן באביב. המילים מחולקות לחמש קבוצות: אביב, קיץ, סתיו, חורף, ותחילת השנה החדשה (השבועיים הראשונים בשנה). כמו במקרה של מספר ההברות, גם מהמוסכמה הזאת ניתן לחרוג, וקיימים שירים רבים שאין בהם מילת עונה כלל. שירים כאלה נקראים הייקו חסר עונה (יפ').
כללים בסיסיים אלה מבוססים על אופי השפה היפנית ועל השירה היפנית הקלאסית - ואקה. הכללים לא תמיד מתאימים לשפות אחרות, ולכן כאשר כותבים הייקו בשפה אחרת יש נטייה לשמור רק על חלק מהכללים, אם בחלוקה שרירותית ליחידות (5, 7, 5), שימוש במשקל כלשהו או שמירה על קיצור ו"אווירת" הייקו. גם כאשר מעבירים הייקו לשפה מערבית, המתרגם בדרך כלל בוחר לוותר על המשקל המקורי על מנת לשמור את המשמעות וקילוח השיר. בתרגומים הראשונים של הייקו לשפה העברית, המתרגמים נטו לעיתים להשתמש בחריזה כתחליף למשקל.
בגלל הקיצור והחסכנות במילים, הנושא של שיר הייקו עשוי להשמע סתמי ומובן מאליו בקריאה ראשונה, אולם כאשר מתעמקים בשיר אפשר לגלות תובנה מעניינת או מסר רוחני. אחת ההשפעות המרכזיות על ההייקו הוא זן בודהיזם, זרם של הבודהיזם שהתפתח בסין ובהמשך הגיע ליפן והשפיע מאוד על התרבות היפנית.
להלן דוגמה להייקו מפורסם מאת באשו:
古池や - פוּרוּאִיקֶה יָא
蛙飛び込む - קָאוָואזוּ טוֹבִּיקוֹמוּ
水の音 - מִיזוּ נוֹ אוֹטוֹ
תרגום:
בְּרֵכָה עַתִּיקָה
צְפַרְדֵּעַ בָּהּ קוֹפֶצֶת -
צְלִיל מַיִם נִשְׁמַע
[לא שידוע לי על נושא כזה אם יש אם אפשר לנעול]
לאחרונה יותר ויותר נכנס המוזיקה האלקטרונית האם אתם חושבים שזה טוב?
או שזה גרוע? האם זה הורס את הרגש בשירים-או שזה לא קשור? האם זה בא על חשבון המוזיקה האותנתית על חצוצרה שמקליטים באולפן?
האם זה טוב פה ושם מידי פעם לא באופן תמידי או שאנחנו בדור אחר וזה הדיבור?
||אבל אחרי הכל יש זמרים שלעולם זה לא יגיע עליהם כמו שטיינמץ וכדו'||
@מוח-שליט-על-הלב נשמע טוב מאד
לא גומר לעבוד הבחור משיר לשיר לשיר זמר על עם עתיד קול ערב ונפלא שימשיך להביא עוד להיטים !!!!!!!!!!!!!!
