חללים מתרחבים
לבבות שבוכים
האיך הלך
אנו חולמים?

מצרה לצרה
באותות מלחמה
אבד קברניט
שהחזיק הספינה

בין יאוש לתקווה
ממגפה ללוויה
אין מתיאשים
"במוצאי שביעית בא"

טוב אני העלתי את השיר הזה במקום אחר פעם אבל הוא מתאים בול לפה אז:

טָרִי נוֹגֵעַ

מְצַפְצֵף נוֹסֵעַ

תּוֹר, הַקָּפָה

שִׁעֲמוּם בְּהַעֲדָפה

אוֹהֵב אֶת הָאָרֶץ

רַק כְּשֶׁהוּא בְּחוּ"ל

וּכְּשֶנוֹחֵת

כַּפַּיִם עַל מַּסְלוּל

קִטַרְנוּ הִתְמַרְמַרְנוּ

הִתְלוֹנַנוּ דַּי

הִתְקַשְׁקַשְׁנוּ הִתְבַרְבַּרְנוּ

יִשְׂרְאֵלִי לְמַדַּי

כִּי רַק פֹּה תֵּרָאֶה

חֶסֶד ָאֱמֶת הַַשְׁרָאָה

ַיֹּפִי, הָאֹפִי

כֵּן, גַּם דוּגְרִי, יֹפִי בְּשׁוּפִי.

נִפְגָּשִׁים עִם זָרִים

בִּשְׁנִיָּה כְּמוֹ אַחִים

עוֹזְרִים נֶעֱזָרִים

תַכְלֶס' יְהוּדִים.

אממ

יְהוּדִים יִשְׂרְאֵלִים.

עישון משמים לעוד רגע חולף
חלף לו שנים ללא סדר
עוד דור נעלם לרגע נדיר
ונדיר שנשמר פה התדר

במחי יד נעלם עוד עוקב לעמוד
המוד שיהיה פה בסדר
אחד מכבד השני בקלות
קל שנשבר לי הערב

איך נשמר פה גוף אדם
אדם נברא בצלם
צילו של אחד שהקים העולם
עולם ששוקע לגלם

מוכתבות האליל שחשב וכתב
הנכתב אין מבין אף אחד
איך כל אחד יכול לברוא
בריאה שרק אחד אמר ונבוא

לו יהי שנבין את סופו של ציור
ציור המתקשקש לו בסוף
סופו של דבר נבין הסיפור
סיפורו של עולם האין סוף

תהנו:

מוקפים אנשים

כולם בודדים

אחד לשני חיוך מזייפים

ובפנים לבבות נשרפים

מנגינות נכנעות

חריקות מתקילות

צרימות נשמעות

חבריות כה פגיעות

בתווך מחפשים אחיזה

לתת לנפש מקום רגיעה

בעולם מלא אכילה

תפיסה לפני הריסה

מקום בו נמצא מנוח

את הלב להפסיק לזנוח

חברים ממבט לא לרצוח

מבדידות רק לצמוח!

דם דמעות
רצפות מרוחות
ריח מוות
מעלה יפחות

כאב אבות
סחבו ארונות
זעקת אלמנות
מתערבל עם רוחות

בתווך ילדון
עם עיני תום
עוד דקות יתפקח
עולם יווכח

שלום לכולם: זה שיר שכתבתי על המנוחה שאדם צריך מיידי פעם כדי שיצליח להמשיך את תפקידו ויצבור כוחות לי שישבר, תהנו:

על חוף מבטחים
מול רוח נושבת,
אמצא לי פינה-
מקום לשבת

לבכות על גורל

תקווה שנופצה

חלומי האומלל

ששבר תאוצה

לנקז הכאב

לסחוף עם גלים

להרגע- דברים ליישב

לשטוף הפנים

עוצר למנוחות

לממש את עצמי

לצבור עוד כוחות

לתפקיד עולמי

כי-

עד סוף העולם
צעד אחר צעד-
אפסע במתינות-
עד שאגיע ליעד.

זמן של שקט
כיבוי צלילים
זמן של נתק
זכירת נופלים

ששגו בלשונם
הלבינו חבר
שפשפו את חרבם
להוריד עוד אחר

זמן לזכירה
להפסיק ללכלך
בדור של שנאה
לזכור לחייך

דבר לא ידוע
משאיר אותי כלוא
גוף מלא חרדות
נשאר רק הדחקות

מה יהיה מחר?
הפחד בי בחר
כל נימי שותקים
מפני זלזול אחרים

שמה יבטל מקשיב
את סודות ליבי יחריב
ואני מלא תעיות
מי יענה לשאלות

מי יקשיב אל הפחדים
יחבק איתי את החיים
הגיגי כה בודדים
ואני רק שותק, מדמים

||נכתב בעקבות שלכולנו יש פחדים, להמון אפילו אותו דבר, אבל אנחנו מפחדים להגיד אותם,להוציא. מפחד שיזלזלו בנו||

כולך רעדה- מהססת

בקלון את נתפסת

מבט מחזירה רופסת

בתווך שתיקה כועסת

נשמתך דרוכה

מריבה עם חריכה

האווירה סמיכה

מרגישים שתיקת המבוכה

את כולך עוטפת

מרגישה כמו מרחפת

בחום עליך מטפטפת

שתיקה המלטפת

שעל עצמך מרחמת

לאחר שצרה מסתיימת

חברה איתך יושבת

בשתיקה היא מנחמת

שמחה פה מתרחשת

לאחל מזל טוב ניגשת

פיך פסק מרחשת

רק שתיקה נרגשת

מבטים רבים עוד לה

לפעמיים היא מעיקה

לעיתיים מתוקה

אך כעת בחדרי-

שתיקת הכתיבה

הולך בבטחה

חש עולם פרוס לפניו

יהירות הגבר יודע דבר

בישנות עם ישראל אצלו נקבר

הרי אף אחד אותו לא שבר
~~

פתאום מרגיש תפיסה חזקה

אותי לא יכבלו, גאוותו צחקה

ידיו נמשכו, אחיזתו התהדקה

נדלק במוחו נורת אזקה

~~

אבל הוא בשלו מנסה להשתחרר

אותו לא יכבלו בליבו מערער

עולם גדול עוד לא ראה

בנסיון יעמוד, לבוראו התגאה
~~

בום, מוצא עצמו מסתחרר

החוטים נקרעו, הוא משתחרר

עולם שלם בשבילו, קום שחק

אבל הבחור בוכה אינו מתאפק

~~

מדוע עולם פתאום השתנה

כל הטוב נהפך לדבר סכנה

ארמונות שראיתי רחוק סתם מחול

היכן הוורוד המשיך לשאול

~~

לא הבנת הצגה

מסבוך החוטים היו מתנה

בוראך הוא שקשרך, נתן הגנה

לחש לו חכם, מנסיון הזקנה.

חרב מושחזת
רצפות מרוחות
שקט מחריש
מת כבר האיש

איה אבי
זועקת בלי קול
ההלך בלי פרדה
מי יקח את העול

עד מתי עוד יבכו
שואלת אותך
עברנו הכל
יש כבר תקיעה?

||עברנו השנה: פיגועים, אסון מירון, קורונה, אסון קרלין וכו....||

נבראנו לעולם קטנטנות תינוקות
נבראנו למלא חלקים בתמונות
נבראנו כדי להעביר את מסרינו
נבראנו בשל לבצע תפקידנו

ייחד עם זה בא נסיונות
ייחד עם זה יש נפילות
יחד עם זה יש גם שמחות
ייחד עם זה בא השפלות

עם הכאב קיבלנו ריפוד
עם הריק נכנס המילוי
עם השמחה בא הביטוי
עם הפצעים בא הריפוי

מוזיקה כדי לבטא שמחתינו
מוזיקה כדי למלא את נפשינו
מוזיקה כדי להרגיע רוחינו
מוזיקה כדי לעזור במילוי תפקידנו

גיבור:
אחד הרואה את השני
הוא המנמיך עצמו להראות נופו לאחרים
אחד המביא לשני משלו
כזה שכוסו מלאה כדי למלות אחרים
גיבור זה אחד שגם אם לא רואים את פניו רואים את ליבו
הוא המביא את חכתו לאחרים
גיבור הוא מי שיכול לבכות בלילה כדי לקבל ביום.

גיבורה נשרת שפופה לבדה
הכל לא הולך לה בתלם
נגמר לה הצחוק,תמימות שאבדה
זיכרון רק נשאר לה, מטרם

גיבורה עזבה את כל התסכול
החלה בגפיה ללכת
אבל עדין לא עובד העיכול
מגופפת עדין ברפת

גיבורה הגיעה לפיסגה של אושר:
כסף, "סיפור הצלחה"
חושבת כבשה היא את סוד היקום
בסופו את הדרך צלחה

גיבורה זאת נמצאת בסופו של סיפור
עם ראש על המים נשארת
בסוף יום מול מראה תוריד האיפור
תראה דמעתה הלוחשת.

עת משבר אבד כבודה
נהפך הפקר צניעותה
בצד נותרה מתבוננת
מתמודדת

העולם עוד המשיך להסתובב
העוברים לא חודלו לרכל
מרוץ החיים המשיך במרוצה

אנשים המשיכו לפקפק
מבטים בחרו להתחמק
כאילו אויר נמצא בכלל
כאילו אין פה שום בן אדם

היא הרגישה אבודה
כאילו מישהו מחק את שמה
אין איש בא לעזור
והיא רק זעקה בלי קול

אחת שתבוא תגאל
תקשיב תלטף
שכבות תקלף
שתציץ לעברה

אחת רק אחת!

שיר על אנשים שמתיאשים מעצמם:

תוותר לחש ראשו

תוותר הרגישה נפשו

תוותר רימזה משפחתו

תוותר בגדו אנשי עולמו

זה מסתדר לו בראש

אתה חלש תתייאש מראש

טיפות מים שקופים כמו נעלמות

חולות סופות עליהם נערמות

הפסק להילחם

עליך צריך לרחם

כשוריך צריך לנחם

בגדך ישן, מתחיל להיפרם

את דבריו-

אחד נבראת בעולמי,
שכחת

הרם ראשך

תאמר-

כך בראני אבי!

השכל נדחק לקצה הפינה
פה עובד רק הרגש
פתיון שנזרק על פה הדגה
והופ נבלע לו הטרף

רגע אחד הכל מרגש
הינה רואה היא מה טוב
אבל מאוחר פתאום תתעורר
תראה היא גוססת על חול

תפרפר בבטנה תקשקש בזנב
רוצה היא לחזור על הים
אבל מה חבל מידי מאוחר
הנעשה אין להחזיר לאחור

מסתובבת סערה
בליבי ואני לא שמתי לב
שברים מרוססים
כי כבר ככה לא נשאר שם כלום

ארך עצמי ירד לשפל הזמנים
אנה אני הולכת
כי מחשבתי נעלמה
רוחות של השפלה נושפות בעורפי

רעמים רועמים
אני מצטופפת בפינה
ממתינה לקצה ירח
יוריד חשכה

כי אין חושך
רק העדר אור
אין קור
רק העדר חום

אותם חיפשתי בתוך בלגן
לב לא ריק
רק מודרת חמימות
וקיר חסום מחפה על הבדידות .

אתה אף פעם לא לבד, דבר איתו הוא שומע,
נועם בנאי ואהוד בנאי
(אגב ההיתי מצטטת את כל השיר אבל זה השורה הכי)

שלום למר וזאנוויל וינברגר
וואו זה יהיה פצצה