שלום לכולם! שיר שכתבתי, כדאי לראות גם את ההקדמה.
[מירוץ החיים. כולנו רצים במרוץ סביב עצמנו, ואין לנו זמן לעצמינו. לנשמה. להביט לאיפה אנחנו רצים. לפעמים טוב לקחת רגע של שקט ולהתבונן. ההבנה כבר תגיע.]

רגע של שקט
מצאתי רגע של שקט
לקחתי קצת מנוחה
לפתוח ללב את הדלת
לנסות להכניס קצת שמחה

לחשוב על מה שעבר היום
לעצור את השגרה
לנסות למצוא בחיים מקום
להכניס את הנשמה

[פזמון]
לשפוך שיחה, לבקש סליחה
בתוך מירוץ, מתוך הבוץ
לגלות כוחות, להתחיל לחיות
רחוק מהחטא, קרוב לאמת

בית:
חיים שלמים עוברים ברגע
מה עשית כל הזמן
אנשים רצים, עובדים ביגע
להשקיע בעצמם

אז יצאתי לעצמי
לחשוב מעט יותר פנימי
לחפש קצת משמעות
להבין את המהות
[פיזמון]
(הזכויות שמורות)
(לשיר יש לחן וביצוע שלי ביוטיוב, מי שרוצה לשמוע) למי שביקש,
זה הקישור

תודה רבה לכל המפרגנים!!! מצטער, אני לא מצליח להעלות קובץ אם פי 3, זה כותב לי שאין לי הרשאה...

בעשרים ושתיים לתשרי, בבוקר לפנות,
יצאו בני בליעל אלינו, להשמיד ולענות,
ואין בהם חמלה על זקנים, ולא על בנים בנות,
ופחד סובב בחוצות, ממזרח שמש עד פנות,
מאיתנו נאלצו לסגת, ואת בתינו לפנות,
יצאו לוחמים מביתם, והותירו אלמנות,
ותינוק שאל איה אב, ומי יוכל לענות,
וקול קורא בעדת אל, לפלל ולהתענות,
אולי יעירו רחמי אב, את מה שנגזר לשנות,
אולי בצערינו יראה, יקבל זעקת לשונות,
האם קפץ באף רחמיו אל, האם שכח חנות?

נר נשמה
אבא קנה לי מתנה,
אבא נתן לי נר,
אך תבינו, בתור מתנה,
הוא חלש וקטן וחיוור.
יש חמה בשמיים,
ולמה יועיל לי הנר,
עכשיו שעת צהריים,
תודה, אך אולי אוותר.

רוח עכשיו מייללת,
השמש ברחה שם מעל,
איזו שעה מקוללת,
וחשוך, ואפל ומעורפל,
ולמה הפכת הסדר,
אבא, זה קר וקשה,
עכשיו יושב לי בחדר,
בוכה וחסר מעשה.

אך ראו, הסתכלו על הנר,
איך בוהק הוא באור יקרות,
לא עוד חלש וחיוור,
ואורו טוב מכל האורות,
ובבוקר תשוב לי השמש,
תנגן לי אלפי מנגינות,
ואקום חזק יותר מאמש,
ואדע להוקיר מתנות.

לפעמים בתוך שגרה,
קצת שוכח להביט,
להציב מולי מראה,
להסתכל על התכלית,
ואם בסוף שנה קצת מאבד את המסלול,
יש חודש בו אוכל לשוב,
אלול.

וגם כשזה נדמה,
שכמעט הכל אבוד,
והטהור והטמא,
מסתחררים פה בריקוד,
והטובות והרעות במעשים הכל בלול,
יש חודש בו נוכל לשוב,
אלול.

ולאט לאט אני,
קרב אל המשפט,
ולאט משפיל פנים,
ומרים את המבט,
ועל כס הדיינות יושב אבי, הכל מחול,
בזה החודש הוא יוצא אלי,
אלול.

אל תשלח ידך
אב ובנו צועדים
בלב שלם כאחד
שמחים וקצת רועדים
אל הר אחד מיוחד
ביד אחת הסכין
ביד שנייה העצים
ואף שהבן כבר מבין
שניהם ביחד ששים

ועולים אל ראש ההר
ומתחיל המעמד
הבן פושט צוואר
והוא מרצונו נעקד
יד רועדת אוחזת בסכין
עין נוטפת דמעה
הבן את עצמו כבר מכין
והאב מתקרב עוד קמעה

ועולם רועד בדממה
וצבא השמים המה
וקול ממרומים נשמע
אל תשלח ידך אל הנער
אל תעש לו מאומה

שני יהודים צועדים
לעשות רצון קונם
פוסעים צעדים מדודים
יודעים את מקומם
ביד אחת הגמרא
ביד שנייה התפילין
ואף ששניהם בשמחה
אף אחד מהם עוד לא מבין

ארור צועד מאחור
צופה ועוקב אחריהם
מוכן להוציא את הצרור
ולהכניס את כולו בהם
והוא עומד מכוון
ורואה את שניהם מהסדק
מתקרב, עומד הכן
אצבע קלה על ההדק

ועולם רועד בדממה
וצבא השמים המה
אך ממרום שום קול לא נשמע
לחיצה קלה על ההדק
דם כמים נשפך לאדמה

שלום לכולם! הנה שיר שכתבתי, כדאי לראות את ההקדמה.
(לפעמים זה נראה שאנחנו מתאמצים הרבה בעבודת ד׳, ולא קורה כלום. מתפללים, מתחננים, מבקשים, מחפשים - וכלום. וכן גם במצבים מסויימים בחיים. עד שנדמה כאילו השער האחרון שהיה אמור להיות פתוח תמיד - נסגר. אבל לפעמים, אם רק נחכה בסבלנות נראה שהוא תמיד היה פתוח לרווחה…)

שער הדמעות

כבר יבשה נפשנו
מלכת בחולות
עוד מחפשות עינינו
את אורך במצולות
עוד ארוכה הדרך
לבקר בהיכלו
על חבל דק רועדת
אמונתנו בלילות

(פיזמון א)
מי סגר לנו את שער הדמעות
כבר אי אפשר יותר זה לא יכול להיות
כי עוד יומם וליל עינינו בוכיות
אז מי סגר לנו את שער הדמעות

כמעט נדם ליבנו
האם קיווינו שווא
אומרים ישנו עוד שער
מי יורינו דרך אליו
נחמו בניי
קולכם אינו נדחה
תראו אם רק תביטו
שער פתוח לרווחה

(פיזמון ב)
עוד ייפתח לכם שער הרחמים
אשוב לשכון בכם לא אלך לעולמים
לא יישן יומם וליל שומר האמונים
עוד ייפתח לכם שער הרחמים
(עוד ייפתח לנו שער הרחמים)

(הזכויות שמורות)
מי ששאל, אכן יש לשיר הזה לחן, כמו לרוב השירים שלי, ואני בעז"ה רוצה לבצע אותו בעצמי ולפרסם...
(תודה לכל המפרגנים! בקשר לקטע של הפזמון המשתנה אתם צודקים, ובדרך כלל הפיזמון בשירים שלי נשאר קבוע, אבל פה הרגשתי שזה עצוב מדי לסיים ככה, הייתי חייב לסיים בנחמה. אגב גם בלחן יש התפתחות, יש עלייה חדה בטונים בחלק מסויים. כשבעז״ה נזכה לפרסם את השיר אשתדל לשלוח תזכורת כאן)

ב"ה הוצאתי לא מזמן שיר חדש, אשמח לחוות דעת על השירה/כתיבה/הלחנה.

מתגעגע
ניסיתי למצוא, אבדתי בחושך
אהבה עמוקה מסתתרת בלב
סבבתי סביבי, רציתי לחשוב איך
למצוא את הדרך להקל מהכאב

פיזמון:
אבא, אבא, מתגעגע אליך כל כך
רוצה לחזות בזיו פניך,
ליהנות מאורך הגנוז לפניך,
לשמוע קולך הקורא לי לשוב,
להתחיל ולחשוב על כל מה שחשוב

צמאתי מאוד, ונפשי נבהלה,
מחפש קצת אור, קצת מים צלולים,
לא מצאתי מנוחה, ולא נחלה,
מאבד את דרכי בין אלפי השבילים

פיזמון

https://miktzav.com/assets/uploads/files/1704612344239-מתגעגע.mp3

שלום לכולם! הנה שיר שכתבתי, כדאי לקרוא את ההקדמה.

[לא תמיד קל בעבודת ה', ולפעמים אנחנו מאוד מתאמצים להתקרב אליו, לחפש אותו, לעבוד אותו, ולא תמיד מצליחים. ולפעמים זה מייאש, כי מרגישים שעובדים קשה ולא רואים תוצאות. השיר הזה נכתב כדי לתת את ההרגשה הזו שגם בתוך הדרך הארוכה, המפרכת, הבלתי נגמרת הזו, תמיד יש דבר אחד שמנחם ונותן כח, וזה הכיסופים. הגעגוע. הרצון תמיד להיות קרובים לאבא שבשמיים. ואנחנו יודעים שגם אם חלילה לעולם לא נצליח, (וודאי שנצליח, אבל ככה זה מרגיש בתוך הדרך הארוכה), לנצח לא נפסיק לכסוף. ]

כיסופים
גם כי אלך בגיא חושך,
ולא אראה דבר
גם אם תלאה נפשי מדרך
ארוכה במדבר,
וגם כשהיאוש יגבר עליי, ולא אראה לו סוף,
אני יודע שלנצח אני לא אפסיק לכסוף

פזמון:
נפשי כארץ עייפה
מדבר שמם, עולם שלם,
נכסוף אליך נכספה
למצוא מקום להשתלם,
והיא תקוותי האחרונה
כיסופיי, געגועיי,
כי אם לא נכסוף נכספתי
למה לי חיי

כשאתעייף ממלחמות
ולא אמצא מנוח,
ואחר דרכי חיפשתי
עד שלא נותר בי כח,
ואף אם לא אמצא תשובה עד רוחי אליו יאסוף,
אני יודע שבדרך אני לא אפסיק לכסוף

(פזמון)
(הזכויות שמורות ליוצר)

שלום לכולם! לפני די הרבה זמן העליתי לפה שיר שנקרא "מתגעגע", ולאחרונה ב"ה יצא לי להקליט אותו ולהעלות.
אז הנה השיר:

מתגעגע
ניסיתי למצוא, אבדתי בחושך
אהבה עמוקה מסתתרת בלב
סבבתי סביבי, רציתי לחשוב איך
למצוא את הדרך להקל מהכאב

פיזמון:
אבא, אבא, מתגעגע אליך כל כך
רוצה לחזות בזיו פניך,
ליהנות מאורך הגנוז לפניך,
לשמוע קולך הקורא לי לשוב,
להתחיל ולחשוב על כל מה שחשוב

צמאתי מאוד, ונפשי נבהלה,
מחפש קצת אור, קצת מים צלולים,
לא מצאתי מנוחה, ולא נחלה,
מאבד את דרכי בין אלפי השבילים

פיזמון

והנה הקישור:

ולמי שלא מצליח לפתוח, הנה קובץ שמע:
מתגעגע.mp3

שלום לכולם! בתחילת המלחמה התחלתי לכתוב שיר על המצב, ובהתאם למצב השיר יצא קשה. לאחרונה חשבתי שכדאי להוסיף לו עוד קטע, והנה שני החלקים לפניכם:

בעשרים ושתיים לתשרי, בבוקר לפנות,
יצאו בני בליעל אלינו, להשמיד ולענות,
ואין בהם חמלה על זקנים, ולא על בנים בנות,
ופחד סובב בחוצות, ממזרח שמש עד פנות,
מאיתנו נאלצו לסגת, ואת בתינו לפנות,
יצאו לוחמים מביתם, והותירו אלמנות,
ותינוק שאל איה אב, ומי יוכל לענות,
וקול קורא בעדת אל, לפלל ולהתענות,
אולי יעירו רחמי אב, את מה שנגזר לשנות,
אולי בצערינו יראה, יקבל זעקת לשונות,
האם קפץ באף רחמיו אל, האם שכח חנות?

זו התוספת:

ועמנו א-ל בצרה, וחופף עלינו כבודו,
ואחר יצאה הגזרה, ירחם בכל מאודו,
כי גם משך כל השנים, לא ניתק הבן מדודו,
ואב אף כי יכה, ירחם בסתרו וסודו,
וחרב יצאה משונא, תשוב ותכה קודקודו,
ויקום עם ישראל, במלוא תפארתו והודו,
לעשות נקמה בגויים, עם אביו, ידו בידו,
לא נשכח מלפניו זכרנו, לא כלה מעמנו חסדו!

נשמה
אומרים שאין פה נשמה
אומרים שאין לאיפה ולמה
שכל מה שקורה כאן הוא צירוף של מקרים
שאין כלל רגשות רק אוסף חומרים

פיזמון:
אז למה געגוע לא מפסיק לפעום בי
מה טורד את מנוחתי בלילות
וכשאלך לבדי בשדות הפתוחים, רעשי עולם נדמו
אל מי נשמתי יוצאת עד כלות

אדם מתהלך ואין מטרה
לאכול ולשתות כי נלך במהרה
מסתובב, מתהלך בין שבילי אבדון
אם יצדק או ירשע אין דין, אין חשבון

פיזמון ב:
אז למה לנצח איני מרגיש שלם,
ומה משתולל בקרבי ולא מתנחם,
וכשאשב לבדי בחדרי החשוך, מחשבות בליבי עופפות,
למה זולגות דמעותיי ללא רחם.

נ.ב לשיר יש גם לחן, מקווה מתישהו להוציא אותו

עשיתי קאבר לשיר לבחור נכון של אמיר דדון, אשמח לחוות דעת. (הקאבר גבוה בטון מהשיר במקור)
לבחור נכון.mp3

שלום לכולם! שיר שכתבתי על געגועים לאבא שבשמיים.

אבא, מתגעגע
ניסיתי למצוא, אבדתי בחושך
אהבה עמוקה מסתתרת בלב
סבבתי סביבי, רציתי לחשוב איך
למצוא את הדרך להקל מהכאב

פיזמון:
אבא, אבא, מתגעגע אליך כל כך
רוצה לחזות בזיו פניך,
ליהנות מאורך הגנוז לפניך,
לשמוע קולך הקורא לי לשוב,
להתחיל ולחשוב על כל מה שחשוב

צמאתי מאוד, ונפשי נבהלה,
מחפש קצת אור, קצת מים צלולים,
לא מצאתי מנוחה, ולא נחלה,
מאבד את דרכי בין אלפי השבילים

פיזמון

השיר הזה הוא שונה מהשירים שכתבתי עד עכשיו. זה שיר בלי חרוזים ומשקלים. השיר מדבר על הלם קרב.

אמרו שהמלחמה נגמרה

שוכב לבדי במיטה,
מחשבות כמו עטלפים סובבות את ראשי,
זכרונות דוהרים אל פניי כמו רכבות,
ושוב אני שם, שוכב בשדה,
קולות ההמולה מסביבי,
פיצוצים בכל מקום,
אבל אני חייב להיות חזק, חייב להלחם,
אסור לי לפחד עכשיו,
לידי חבר נופל, צונח ארצה,
אבל אני חזק, אני חייב להתגבר,
לרוץ קדימה להסתער,
בלי לחשוב.

אמרו שהמלחמה נגמרה,
לא אמרו לי שהיא ממשיכה על המיטה,
ולא כשיש סופת רעמים,
לא אמרו לי שחיילים ימשיכו לצעוק,
שאל מול עיניי תמיד אראה חבר נופל,
ואני חייב להיות חזק.

אתהפך לצד השני, אולי שם אמצא מרגוע,
גם שם פיצוצים, הם בתוכי,
כשיצאתי מהמלחמה איש לא אמר לה לצאת ממני,
ושוב צועקים להסתער, ושוב לתפוס מחסה,
ולמה עכשיו איני יכול לתפוס,
אעצום עיניים חזק, אולי הכל ייעלם
מתי יבוא חסד וייקחני אל השינה

שובי
בתוך השיחים יושבת בת מלך
אבודה בדרכים עטופה סכנות
מייחלת לשוב אך איבדה את הדרך
שכחה את אביה רופא נשמות

פיזמון:
שובי אלי ילדתי ואשובה
שובו אלי בנים שובבים
השיבנו אבינו אליך נשובה
מי כמוך ה' מחכה לשבים

זכרון בית אביה בקושי זוכרת
זכרון הילדות מטושטש בשנים
הגעגוע גדול היא בבכי ממררת
לא יודעת עדיין לאיפה פונים

(פיזמון)

מתוך עול גלות את בתי משתחררת
קומי לבשי בגדי נסיכות
מחושך גדול את יוצאת אל תוך בית המלך
מחכה לך אביך מחיה נשמות

(פיזמון)
(הזכויות שמורות ליוצר)
(מי שרוצה השיר מולחן ומבוצע על ידי, לחפש ביוטיוב "אליה בן דוד שובי")

שלום לכולם! בתחילת המלחמה התחלתי לכתוב שיר על המצב, ובהתאם למצב השיר יצא קשה. לאחרונה חשבתי שכדאי להוסיף לו עוד קטע, והנה שני החלקים לפניכם:

בעשרים ושתיים לתשרי, בבוקר לפנות,
יצאו בני בליעל אלינו, להשמיד ולענות,
ואין בהם חמלה על זקנים, ולא על בנים בנות,
ופחד סובב בחוצות, ממזרח שמש עד פנות,
מאיתנו נאלצו לסגת, ואת בתינו לפנות,
יצאו לוחמים מביתם, והותירו אלמנות,
ותינוק שאל איה אב, ומי יוכל לענות,
וקול קורא בעדת אל, לפלל ולהתענות,
אולי יעירו רחמי אב, את מה שנגזר לשנות,
אולי בצערינו יראה, יקבל זעקת לשונות,
האם קפץ באף רחמיו אל, האם שכח חנות?

זו התוספת:

ועמנו א-ל בצרה, וחופף עלינו כבודו,
ואחר יצאה הגזרה, ירחם בכל מאודו,
כי גם משך כל השנים, לא ניתק הבן מדודו,
ואב אף כי יכה, ירחם בסתרו וסודו,
וחרב יצאה משונא, תשוב ותכה קודקודו,
ויקום עם ישראל, במלוא תפארתו והודו,
לעשות נקמה בגויים, עם אביו, ידו בידו,
לא נשכח מלפניו זכרנו, לא כלה מעמנו חסדו!

הנה השיר לדוגמא:

בואי הרוח
יהיו ימים שלמים בהם אבדתי בעניי,
בם אשב לכתוב שירים, אך ייבש מעייני,
ואצפה ואייחל לשיר מתי יבוא,
לכתב אמת אחד אשר רוחי תנוח בו,
ואתפלל לרגע קט בו תבוא אליי הרוח,
באשר תרצה תלך, וכאשר תחפוץ תנוח,
וכאשר תנוח בי אזי אמצא לי מנוחה,
ואגש לכתוב שירי, ותצלח המלאכה,
וחוט עדין של חסד יחברני עד שמיים,
ותוכה של נשמתי אל הדף יזרום כמים,
בואי רוח, בואי ושכני בתוך חיקי,
בואי, מהרי, ולמה תחכי

שופר

על מי מנוחות שטה ספינה,
עם שחר זורחת שמש, לעת ערב פונה,
בסוף יום של שגרה נח בטוב במיטה,
הכל כשורה,
תקיעה פשוטה.

השמיים קדרו, ענן שחור באופק,
גל ועוד גל, משתולל הדופק,
את הראש על המים בקושי מרים,
ימים של משבר,
הגיעו שברים.

שבור ורצוץ, חסר כל ומסכן,
מרוסק בריסוק שקשה לתקן,
אחרי הסערה זקוק לתשועה,
רועד וחלש,
זה זמן תרועה.

בסופו של לילה השמש תזרח,
משברי ספינתי עוד אשוב ואפרח,
בכוחות חדשים אקום מהמיטה,
הנה בא זמני,
שוב תקיעה פשוטה.

שלום לכולם! שיר שכתבתי, אשמח לחוות דעת על הכתיבה, השירה וההלחנה. (כל השאר לא קשור אליי)
(השיר נמצא גם ביוטיוב)

רגע של שקט
מצאתי רגע של שקט
לקחתי קצת מנוחה
לפתוח ללב את הדלת
לנסות להכניס קצת שמחה

לחשוב על מה שעבר היום
לעצור את השגרה
לנסות למצוא בחיים מקום
להכניס את הנשמה

[פזמון]
לשפוך שיחה, לבקש סליחה
בתוך מירוץ, מתוך הבוץ
לגלות כוחות, להתחיל לחיות
רחוק מהחטא, קרוב לאמת

בית:
חיים שלמים עוברים ברגע
מה עשית כל הזמן
אנשים רצים, עובדים ביגע
להשקיע בעצמם

אז יצאתי לעצמי
לחשוב מעט יותר פנימי
לחפש קצת משמעות
להבין את המהות
[פיזמון]
רגע של שקט.mp3

קודם כל תודה לכולם על הפרגונים!

השיר הזה בעצם בא להראות שלא רק שהנפילה עצמה היא לצורך עלייה, אלא שגם בתוך הנפילה עצמה יש עליה. השיר בא לומר שכמו שידוע, דווקא מתוך החושך מגיע אור, והכוונה שבכל אחד יש אור תמיד, בכל אחד יש כוחות עצומים שהוא לא תמיד מודע אליהם כשהכל בסדר והשמש זורחת.
הכוחות האלו יוצאים אל הפועל ומתחזקים בעיקר כשיש לנו משברים וקשיים בחיים. וכמו שבנר אנחנו לא רואים את היופי שלו אם נדליק אותו באמצע הצהריים, אבל כשחשוך הוא פתאום נראה הכי יפה בעולם! ככה גם אנחנו, אם נשים לב, דווקא במשברים אנחנו מגלים כאלו עוצמות, שלא ידענו שיש בנו. ולפעמים דווקא אז מרגישים קרבה ככ גדולה לד׳.
הרבה פעמים אנחנו רואים לצערנו אנשים שעוברים משברים, ומגלים כוחות עצומים!

וחוץ מזה המשבר נותן לנו מתנה נוספת, והיא לשים לב לכל הטוב שעוטף אותנו בזמנים הרגילים, טוב שבעת משבר כל כך חסר לנו.

בקשר לנושא הבא של האתגר, זה דבר שאנחנו משתמשים בו המון, היא תמיד שם בשבילנו, בצער, בכאב ובשמחה, היא יורדת איתנו לתהום ועולה איתנו לשמים, הגיע הזמן שנקדיש לה גם כמה שירים… אני מדבר כמובן על השירה עצמה. לכתוב איך שיר נולד, מהי השירה בשבילנו וכל דבר שאפשר לכתוב עליה.
שיר לדוגמא:
בואי הרוח
יהיו ימים שלמים בהם אבדתי בעניי,
בם אשב לכתוב שירים, אך ייבש מעייני,
ואצפה ואייחל לשיר מתי יבוא,
לכתב אמת אחד אשר רוחי תנוח בו,
ואתפלל לרגע קט בו תבוא אליי הרוח,
באשר תרצה תלך, וכאשר תחפוץ תנוח,
וכאשר תנוח בי אזי אמצא לי מנוחה,
ואגש לכתוב שירי, ותצלח המלאכה,
וחוט עדין של חסד יחברני עד שמיים,
ותוכה של נשמתי אל הדף יזרום כמים,
בואי רוח, בואי ושכני בתוך חיקי,
בואי, מהרי, ולמה תחכי