שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה
-
|-נשמה-|
שלום ומה נשמע, בוקר טוב לך נשמה;
הרבה זמן לא דיברנו, קחי דרישת שלום חמה.
רציתי לספר לך כמה דברים קטנים,
רציתי גם לשאול ליצוק תוכן בחיים.
כי חיים בלי נשמה-
כמכונית בלי התנעה,
ועכשיו הגיע זמן להתחיל מההתחלה.נשמתי היקרה חלק אלוק ממעל,
מרגיש אותך איתי על כל צעד על כל שעל,
נשמה את כאשה הלוואי הייתי בעל,
תדעי תיכף אתגבר אתרחק מכל הרעל.
לפעמים אני שוכח כמעט כמו חולה אלצהיימר,
אני סופר את הזמן בשעון חול סטופר או טיימר.
סופר זמן עד שאבין את הכל ואתקדם,
סופר זמן עד שאחלים יום אחד אהיה שלם.אם יש מישהו שמקשיב-
לשיחותי עם נשמתי,
שידע זה לא אדיב;
קצת תתרחק קצת זה אישי.
אני והנשמה לא שוחחנו כמה זמן,
מודה זאת אשמתי נשמתי היא הקרבן.אין סבלנות לדבר עם עצמי עם אחר,
הנשמה קצת נחנקת היא רוצה לה חבר.
עדיף חבר עוצמתי,
שלא לומר יומרני,
לא מחוק מבפנים,
לא רדוף הפסדים.
אבל אין לה ברירה היא תקועה כאן איתי,
אני מרגיש את הצרה אני אדם קצת איטי.משכוכית בראש העדר,
נעולה בתוך החדר,
רוצה לשלוט להשליט סדר,
מי משדר בזה התדר.
אם תמצא את התדר תעדכן במכון,
הם מחפשים את השדר את המסלול הנכון,
אני מבטיח בלי נדר עוד אמצא פתרון,
אל תיפול לשבר אל תזחל על גחון.נשמתי חייגה למשרד הרווחה,
היא רוצה לעבור למשפחת אומנה,
סיפרה למוקדן שהתעלמות היא חווה,
בכיתי ריחמה, הזדמנות אחרונה.למדתי לקח-
אני לא מתווכח,
היה קצת קשה-
תדע זה שווה.
כי תוכן פנימי,
זה דבר אמיתי,
ממלא בכוחות-
מייבש הדמעות,
נותן לך כח בימי הלילות.מדבר עם הנשמה כל בוקר וכל ערב,
מספר לה מה עובר לא נועץ בינינו חרב.
היא מבינה, מעריכה,נותנת לי בחזרה,
היום אני כבר לא מבין איך יכולתי לנטשה. -
בס"ד
השיר הזה מורכב מהחתימות שלכם!
אומנם שיניתי קצת לצורך העניין-
בתקוה להבנה..
|| @רות-רפפורט @מתנדנדת @עדי-3 @שריוש @כ-פ @אליש
@פונץ-בננה ו @הדרי לשעבר.. (ראיתי שהחלפתן...
)
ויש עוד מלא חתימות יפות שראיתי אצלכם... ורציתי להכניס, אבל זה לא ככ הסתדר
אולי בשיר הבא...
||לפעמים מרגישה בתוך ים סוער
מחשבותיי מתערבלות וליבי בוער,
דגל שחור. איך ממשיכים, ועם מי??
רוצה להיות חזקה לא לשכוח מי אניאנא, הראה לי את הדרך הסלולה
שלח לי ממרומיך קרש הצלה,
אסור ליהודי אף פעם להתייאש
בליבו התקווה רק תתרבה כאשבטוחה שאתה צופה ומציל בכל עת
אז נאחזת ולא מרפה, עיניי אליך נושאת,
ייאוש אינו תוכנית עבודה, תפילה כן
היא עבודה שבלב, בכוחה לקרוע גם לתקןוחשוב שאזכור זאת בכל רגע
גם כשקשה, גם כשחלק ורוגֱעֵ,
כי בלעדיך אי אפשר לעבור את הסף
ואתך- גם ים סוער יקרע בחטף.רק צריך קצת סבלנות, לפעמים
אתה לא שוכח אותנו- אב הרחמים,
כל גל בסוף חולף, עניין של זמן
הרי הכל בשבילי- מוכן ומזומן.זמנים קשים לא מחזיקים מעמד
אנשים חזקים כן- והרושם נשאר לעד,
על כל גל וגל שמגיע נענעי בראשך
זה מה שיבנה, יועיל גם להמשךומאחורי כל אחת חזקה, גיבורה
יש סיפור שלא השאיר לה ברירה,
בזמן של חולשה- ואת כמעט טובעת
תמשיכי להאמין בעצמך כי את הקובעתומידי פעם צריך לזכור לשכוח-
מה שלא צריך לזכור ומחליש הכוח,
ואם עדיין קשה אל תשברי
התמידי להילחם ותמיד תזכרי-האדם שמזיז הרים התחיל וסחב אבנים קטנות
תמשיכי- לחתור לתכלית, לרצות לשנות,
תכלית החיים- חיים עם תכלית
ואת תגיעי, כי את על כולן עלית!! -
השנה מתחילה עוד שנייה
ושוב פעם אותה הנחיה
המורה התקשרה
אמא כעסה
ילד מופרע!
ילד רע
אין יכולת
ל-ה-ר-גע?
ואני חוזר
עם שק תירוצים
השעון מעורר
ונפל המסמר
והייתי כבר ער
על אחותי אני שומר
שום דבר נורא
קצת הפרעתי למורה!
הייתי קצת מופרע
לא ילד רע
וניסיתי להרגע
אז מה קרה?!
והריכוז?
שילך לחפש ת'חברים
נכנסתי לכיתה עם מכנסיים קרועים
שברתי בטעות משקפיים
התקנתי בכיתה מלכודת מים
ולחבר ירד דם בשתי הברכיים
ואפילו הברחתי מקקים
והקולות
מתערבלים
מבלבלים
שואלים
צורחים
בוכים
אני מסכים!
והצרחות מטפסות לשחקים
מה אתם ממני רוצים?!
תודה רבה למ.ר על העזרה
||תקראו כראפ|| -
כל החיצים
אליו נשלחים
את ליבו שורפים
כי למה נשאר הוא
בודד בצריח
כששאול עצמו
למשימה
אותו שולח?
והבדידות מרה
מאי פעם מורגשת
לפעמים היא ידידה
אבל עכשיו אויבת.
בגדו בו כולם
בעת צרה
הפנו עורף.
ואז הוא מופיע
ללא שהייה
את נפשו מחרף
ולמרות הסכנה
את חייו
מנגד משליך.||אלי, כמו תמיד.
מוציא מהתסביך.|| -
ימים של ירוק
חולפים ביעף
דוהרים
ואני בתוכםמאיפה הגעתי
ולמה יצאתי
בכלום כבר לא
בטוחהכי הכל מעורפל
חסר הסברים
רק 'חופש'
עומד ככותרתואני, בחזית
את עצמי מכירה
כשאין לי מסגרת
נופלתאיך אחזיק את הראש
גבוה מעל
לנשום לי
אוויר לנשימהאיך אדאג לרוחי
אבודה מבולבלת
איך אזרים לי חמצן
לנשמההאמת
אין לי תשובה
רק מפלט
אחרוןנושאת תפילה
אל על
אל אבא
ברוןמבקשת
בלי מילים
ואולי
גם בלי זכויותאבא
אין לי אויר
תרים אותי
מעל החולות -
זה טירוף כל יום
לצאת לבלות בחום
בין הרים וגבעות
זה לוקח שעות
אבל מה לעשות
שבן תורה צריך להינות
אחרי עמל ויגיעה
של שנה של תורה
בין הזמנים שמח לכולם וקווי השם יחיליפו כח שיר זה נכתב על בין הזמנים מקווה שתאהבו
תודה
-
פוסט זה נמחק!
-
'בין הזמנים' כמעט נגמר
ואיתו מלווה תחושת מעבר
בין ימים של בילויים והנאות
לימים של קדושה והתעלויותימים שבו כולנו עוצרים את המירוצים
מתחילים לפשפש במעשים
אחד לשני סולחים
לאלוקינו יותר מתקרבים
ומתחילים לעורר את הלבבות הישניםבחצות לסליחות הולכים
בוכים וזועקים
שאלוקים יסלח על אלו החטאים
שיגזור עלינו עוד שנים
מלאות בבריאות ואושר אינסופייםשבכל בית השמחה תשרה
והאושר רק ילך ויתרבה
ששום חולה בעולם לא יהיה
ורק בריאות לעולם תיהיהשהרווקים יזכו למצוא זיווגם
שכל עקרה תזכה לחבוק בן גם
שהרחובות יהיו מלאים בבחורים ששוקדים על לימודם
ואף ספסל לא יהיה לנער או נערה כביתם
בקיצור-
שתיהיה שנה טובה ומתוקה
וגמר חתימה טובה
ועוד נזכה כבר השנה
לשמוע את קול השופר
נשמע בהרי יהודה -
שובי
בתוך השיחים יושבת בת מלך
אבודה בדרכים עטופה סכנות
מייחלת לשוב אך איבדה את הדרך
שכחה את אביה רופא נשמותפיזמון:
שובי אלי ילדתי ואשובה
שובו אלי בנים שובבים
השיבנו אבינו אליך נשובה
מי כמוך ה' מחכה לשביםזכרון בית אביה בקושי זוכרת
זכרון הילדות מטושטש בשנים
הגעגוע גדול היא בבכי ממררת
לא יודעת עדיין לאיפה פונים(פיזמון)
מתוך עול גלות את בתי משתחררת
קומי לבשי בגדי נסיכות
מחושך גדול את יוצאת אל תוך בית המלך
מחכה לך אביך מחיה נשמות(פיזמון)
(הזכויות שמורות ליוצר)
(מי שרוצה השיר מולחן ומבוצע על ידי, לחפש ביוטיוב "אליה בן דוד שובי") -
לא יכולה להסביר
איך הלב שלי מרגיש
לא יכולה להסביר
למה הוא רגישאף אחד באמת
לא יבין אותי
אף אחד לא יגיד תאמת
כדי לא לפגוע בימעניין אותי
מי באמת אוהב אותי
מעניין אותי
למי באמת אכפת ממניאני רוצה לדעת
מי זה באמת בן אדם
כי בנתיים לא פגשתי
אף אחד כזה בעולםטוהר
-
-
-
-
בס"ד
%(#4baeec)[הלב שלי-]
%(#53b6f3)[מלא אבל ריק,]היצר משטה בי. מלחמה מתקיימת
מתיש את כוחי אך עדיין נלחמת,
הלב שלי מרגיש יודע את האמת
אבל איך אפשר?? כולי נפעמת.והיצר ממשיך- לצייר, גם לתעתע
כמה זה כדאי, נעים- וליבי מפעפע,
בתוכי יודעת, זו רק הנאה של רגע
בסוף, מה ארוויח? הרי אתחרט בדמע.נזכרת, שכולנו אוחזים בחבל דק
ואתה מטלטל אותו חזק, חזק
רוצה לזכות, לשרוד את המאבק
עזור לי לא ליפול ורק בך אדבק.הרי אתה אותי לא תעמיד
בניסיון שלא אוכל בו להתמיד
הנך נותן את הכוח, אתה היחיד
עומד לצידי תמיד, תמיד.בבוקר נשמתי אלי החזרת
כי בהצלחתי כל כך האמנת,
וככל שניסיון קשה יותר אלי שלחת
אתה מאמין בי יותר, ואלייך קירבת.עזור לי להצליח שהיעד יושלם
שלא אאכזב, שלא אכשל לעולם,
כנגד הזרם, החשש עוד לא נעלם
יוצאת לדרכי- אחת מול כולם.וזה כואב, וקשה בכל קנה מידה
הרי הרצון הוא הנפש, כל איש ידע,
עין במר בוכה ולב שמח, כבשעת העקידה
ולך. מקריבה. את. נפשי. היחידה.וזה שווה. מרגישה, גם יודעת
שמחה שניצחתי. ליצרי לא נכנעת,
אתה גאה בי ממרום וכל פמליא דומעת
לא אעזבך לעולם. קולך שומעת.%(#58b8f3)[והלב שלי-]
%(#5dbdf8)[קרוע אבל שלם!!!]||
"ר' נחוניא בן הקנה אומר, כל המקבל עליו עול תורה, מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ, וכל הפורק ממנו עול תורה, נותנין עליו עול מלכות ועול דרך ארץ". (אבות ג, ו)
הכוונה- לכל בנאדם יש מכסה של קשיים שהוא צריך לעבור. אין אדם שבא לעולם רק לעשות חיים.
אם האדם לוקח על עצמו את עול התורה והמצוות, להילחם ביצר (והרבה פעמים שזה כרוך בקושי ובהרבה דמעות) אז ה' לוקח ממנו קשיים אחרים, כי כבר יש לו קשיים. ואא שיהיו לאדם קשיים יותר ממה שנקצב לו.
אבל, אם בנאדם לא בוחר בעול התורה אז נותנים עליו עול מלכות ועול דרך ארץ- קשיים של העולם הזה, לא עלינו. וד"ל.
יש אנשים שנלחמים על החיים שלהם, על הלחם שלהם וכו.. אשרינו שזכינו למלחמה ביצר שלנו!!|| -
בחדרו של הרופא
הראש שלי דופק
כמו מסילת רכבת,
הלב שלי צועק
אני רוצה ללכת.
הרופא שלי בדק
אם אצלי הכל בסדר,
הוא אומר שזה מוזר
על פניו הכל לפי הספר.
אבל תכל'ס זה כואב,
לא יודע אם זה לב
או לא.
מתיישב
מולו,
דורש שיתחייב
תשובות.לאט הוא מתקרב, הוא מביט לי בעיניים,
הוא שואל מתי ניסיתי לדבר עם השמיים,
האם עבר רק יום או שחלפו עברו יומיים,
הוא אמר לי תנסה כל יום פעם פעמיים,
התסמינים שלך רומזים על מחסור שם בקרביים,
לא מחסור של אוכל וגם לא מחסור של מים,
אין לך מקום יציב כשהזרם קצת גובר,
אין לך מקום נעים כשגל העצב לא עובר.הבטתי ברופא בעיניים פעורות,
האם אתה רופא של גוף או אולי של נפשות,
זה נכון שזה חסר לי עוגן מים עמוקים,
אולי תספר לי על חנות שמוכרים שם עוגנים,
אני מרגיש כמו הטיטאניק מתנודד על סף טביעה,
בירכתיים יש דליפה, קורא קריאה של מצוקה.אין באופק אף ספינה
לבד נאבק בגלים,
האם עדיין יש תקווה
מסביבי גלים שוצפים.
יש אי רחוק אליו חותר,
חגורת הצלה אני חוגר,
יש כריש זה לא עוזר,
אני הולך ולא חוזר...
למה עזבתי את החוף
בלי לדעת מה הסוף???כל זה בדמיון שלי יכול להציל עצמי ברגע,
רוצה אבל לא מסוגל הרגל מזמן הפך לטבע,
הרופא עודו יושב מולי,
צועק שזה לא אמיתי,
אני מתחיל לשקוע,
אני מתחיל לטבוע,
גלים גלים של רוע,
כריש ענק פוער הלוע...אני טובע בבית
לא יודע מה אני עושה,
כך נראית חווית שייט
בחדרו של הרופא.||תכננתי לסיים את זה בנימה קצת יותר אופטימית, אבל לא הלך... אם מישהו רוצה להוסיף עוד בית, בהצלחה...||
-
פוסט זה נמחק!
