י
אבא, קשה לי
עצוב לי
אני מרגישה רחוקה ממך
שומעת את הלב שלי
קורא לי
אומר לי שאני לא שלך
אומר לי
התרחקתי
עזבי את הכול ודי
אבל השכל שלי
מחזיר אותי
אומר לי שאתה עדיין כאן
אתה עדיין כאן
עדיין אוהב אותי
למרות הכול
כל מה שעשיתי
אתה עדיין כאן
אז למה הלב שלי
המאבק על עצמי.
עייפות, זה הנשק החדש
מן אדישות, כי הגוף שלי מותש.
ומה אכפת לי אם הפסדתי בקרב?
הגוף עייף, וכל השאר לא נחשב.
עייפות זה הנשק היעיל שלו
משתלט על הגוף ומסבך אותו
וכשאני רוצה לתת מקום לנשמה
מוצאת כמעט רק פיהוק וחלום על מיטה
וזה מגוחך, כי העייפות באה רק בזמנים מסויימים.
בזמנים של התחזקות, של מצוות, מעשים טובים.
זה מעיד יותר מכל על השקר ועל האשליה-
אני לא באמת עייפה, רק היצר מנהל מלחמה.
ואם זה מלחמה אז אסור להיכנע
וגם אם הגוף עייף אני עדיין מנסה
כי יודעת שזה מה שאלוקים רוצה
ויודעת שאת הכוחות שלי רק הוא ימלא
ולא השינה.
אתה יכול להעלות לפה סירטון קצר יותר שלו, תקציר?
אפשר בבקשה את השיר פרסבקטיבה של שיין?
אפשר את השיר פרסבקטיבה?
אפשר אולי את השיר, אבל בלי הקטע המשעמם בהתחלה של הקליפ?
לקרב את המשיח, מהמקום שלי.
סתם חשבתי לעצמי, לו היה לי כסף
איך הייתי רוצה לתלות באמצע ישראל
איזה מין שלט ענק גדול ומהפנט
שכל מי שיעבור שם יהיה חייב להסתכל
שיהיה כתוב בו באותיות ענק
'השם הוא האלוקים-אין עוד מלבדו!'
וכל מי שיחלוף ליד יראה ויזעק
"השם אנחנו יודעים שאתה פה!"
סתם חשבתי לעצמי, לו היה לי אומץ
אולי הייתה לי יכולת להתקשר לנדיב
לבקש ממנו שיביא לי קצת כסף
שאפרסם באיזה בניין בניו יורק או פריז
"אני מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח"
שכל יהודי שיעבור שם יחשוב ויתבונן
"מה עשיתי אני כדי לראות אותו מגיח?"
ומיד יצטרף ויזעק את השלט בכל הלב
סתם חשבתי לעצמי,
אבל ידעתי את המציאות
אני בן אדם ריאלי
ואין לי כסף או אומץ בכזו כמות
אז חשבתי לגנוז את המחשבות
ומיד התחלתי להתבאס
כי כמה אני רוצה להיות
מאלו שאת הגאולה זוכים לקרב!
ואז נזכרתי בפורום הזה,
שפה כן יש לי קצת במה
ואולי בכמה מילים אני אתן את זה
כי זה כל מה שאני יכולה.
תודה!
אפשר להוריד לי את השיר הזה בקובץ MP3?
וגם את זה, פליז!!!
אורות דמדומים, השמש מתעתעת
קולות רחוקים, צרחה שנבלעת
נבואות מתגשמות, העיניים עצומות
שינויים מתרחשים, עיננו לא רואות
הלב קצת אדיש וקצת מנסה להתאבל
הגלות זה כבר רגיל, אבל החסר מחלחל
זה נהיה כזה מאבק בין אבלות לשיכחה
איך בתוך כל היומיום עוצרים את הבריחה?
קוראת ספרים מעובדים על החורבן
המוח קורא ומבין אבל הרגש נעלם
ואז תפילת קטנה שמנסה להתחבר
ופתאום אי אפשר בכל הקושי לא להיזכר
זה כואב איך התרחקנו
נעה ונדה בין מחשבות
אבא'לה איך חטאנו
היום הכל זה בחזקות
ובכל זאת, אנחנו ממשיכים לנסות
אני רואה אותנו, אנחנו עם עִם סבלנות
למרות כל הניסיונות, עם כל הנפילות
אנחנו נשארים עם הנצח, גם בגלות
ואוטוטו, למחר, כשיבוא קץ הגאולה
נזכה לשמחה האמיתית והשלימה
וכל דקה של יאוש, של חורבן ושל גלות
כל דקה של ניצחון, גם המאבק על האבלות-
כל דקה כזאת תאיר את כל העולם
ואתה תהיה גאה בנו יותר מכולם.
עכשיו אנחנו נלחמים עליך
מחר אנחנו נבוא אליך
אמן!
אני מכירה שיר ווקאלי, שגם כשהיה מותר לשמוע שירים שמעתי אותו מרוב שהוא היה יפה
יש אולי את השיר שלהם על ירושלים, ווקאלי?
|| חבר'ה, אני מתרגשתתתת!!!!
הרב מאיר שמואלי (אחיו של ראש ישיבת המקובלים, הרב בניהו שמואלי)
הודיע אתמול שהרב דוד אבוחצירה הודיע שהמשיח פהההה!!!
(מי שרוצה לשמוע אותו אומר- זה בקו של מוסיוף: 036171068, שלוחה 12, מקישים 1 ואז מחכים לשמוע את השיעור האחרון)
שמעתי את זה אתמול ומאז אני פשוט מרגישה שאני חייבת-חייבת-חייבת לכתוב איזה משהו כדי להרגיע את כל הרגשות שהתחילו להשתולל אז קבלו את השיר שלי... ||
תכל'ס, זה שקוף שזה קורה
כל מי שלא עיוור יכול לראות
משהו בעולם הזה הולך ומתהווה
רואים כבר את האור רק שהעיניים עצומות
יש פה שינוי שדוהר לפה במהירות על קולית
יש אמת שמחייבת רצינות והקשבה אמיתית
יש פה אור גדול כל כך שזורח על כל העם
יש שמירה לא נורמלית מקיפה אותנו כל הזמן
המשיח, כבר פה!! זה ברור לי כשמש
רק הלב שלי משום מה קצת מדחיק
יש אמת אחת, והיא בוערת אצלי מאמש
רק המוח הזה עוד לא מבין מספיק
כי הניסיונות קשים, קשים בטירוף
העולם הזה צורח מול צירוף על צירוף
קשה להחזיק, החבל מתנדנד!
אבל המשיח כבר פה, אין עוד הרבה להתמודד!!!
רק לנסות, עוד קצת! עוד קצת!
להישאר שלך בלבד!
רק לבקש ממך עזרה להיות שלך
ולנסות תמיד לחפש אותך!!!
כי המשיח כבר פה, אין זמן לטעויות!
צריך להתבגר להפסיק עם השטויות!
נכון שזה מפחיד אבל תכל'ס זה רק טוב!
אז בואו נתאחד ואז נראה אותו בקרוב!!!
פרידה, סוף י"ב:
4 שנים היינו ביחד
צלחנו את גיל ההתבגרות
הם השפיעו עלי יותר מידי
בהתקרבות ובהתרחקות
אהבתי אותן, חטפתי בוקס
ברחתי מהן ואז איבדתי אותי
אחר כך התקרבתי, חזרתי בסוף
אבל עוד התרחקתי מהן בתוכי
ונהיה לי כאב, כי אני לא יודעת להיות חַבֵרה
ועלתה בי שמחה, כי סוף סוף נעלם קצת הרע
ושאלתי את עצמי, למה אני כל כך חסומה?
אהבתי אותן, אבל פחדתי להיות שוב בהן תלויה.
זוכרת רגעים טובים כל כך, אבל גם קשים...
היו מחשבות, כמה זה הדדי?
זוכרת ימים שהתרחקתי או שניסיתי להרשים
תמיד זה כאב לי, לא הייתי אני.
הלב התרסק, התפרק לשברים
וכמה הן היו נוכחות בתוך המשברים
אהבתי אותן אבל גם כל כך שנאתי
רציתי ללכת, אבל בסוף נשארתי.
ואתמול... הייתה פרידה
וכמה שזה כאב לי
ופתאום, עלתה הבנה
שתכל'ס רוצה אותן איתי
ואיך פתאום זה כואב, הלב שלי נשרט!
אני אוהבת אותן, אבל למה עכשיו???
העצב שנהיה כבר טבע
החסר שחתם על קבע
ימים שעוברים בערפל
קשה לי לא להתקפל
מחזיקה חזק בחבל.
בשבילי. בשביל השם.
בוחרת מחדש, מאהבה.
רוצה להיות קרובה.
חושך על הלב, על הנשמה.
איזשהו קול צורח בשממה.
צורח, מפר בלי כוח את הדממה.
רק רוצה לנצח במלחמה.
והכל נגמר לי פתאום
על הסף של התהום
אני עומדת כמעט לבד
רק אתה כאן מחזיק לי היד
פוסעת צעד לאחור
ואז צעד קדימה
מנסה עלי לשמור
מסתכלת שמאלה וימינה
עוצמת את העיניים
נזכרת בך
אתה הכל בחיים
אני רוצה אותך
וזה קשה, קשה מידי
אבל אני לא נופלת
מחזיקה בכל כוחותי
כי רק אותך אני מבקשת
לנסות, לחיות,
למרות הכל להיות.
ונכון שעכשיו קצת קשה,
אבל בסוף הטוב יתגלה.
ובינתיים---
עובדת על אמונה,
מבינה שאני קטנה
לא רואה את התמונה
חיה בלי הבנה
ובינתיים---
מגששת אחר האור
מחפשת לי מזור
האמונה מצליחה לעזור
ובזכותה הטוב יחזור
כי,
בגלל שאני בת של מלך
אז אין בכלל שום סיכוי
שאאבד לי את הדרך
אני,
רק צריכה לנסות שוב
להפסיק עם ניסיונות החיפוי
והלב כבר לא יהיה עצוב
חושך עמוק שעוטף הכל
פחד עצום והחשש ליפול
ואם הלב שלי כבר לא נאבד
מי יזכיר לי שאתה ליד?
אתה זה שמזכיר,
אתה זה שמרים
כוכב קטן מאיר,
משנה לי את החיים.
גם בתוך החשיכה
כשכמעט נפלתי
מצאתי אותך
כשממש ברחתי...
תמיד אתה ליד,
אתה מחזיק לי את היד.
גם במצבי קיצון היית איתי.
אני אף פעם לא לבד,
גם כשהלב שלי נאבד,
בכל מצב, אתה היית איתי.
והיו ימים שברחתי
ששכחתי את עצמי
היו ימים שצרחתי
שהרגשתי לבדי.
אבל תמיד בסוף, אתה איתי.
והכול מסתדר,
והטוב מתבהר,
ואז אני רואה
שהכל היה לי לטובה
זה בסדר לבכות
כשמרגישים עצב
עולם מלא נסיונות
אין כמעט שקט
אני רואה את הכל
העיניים שלי פקוחות
אחים שלי נפלו אתמול
היום מתרחקים עוד עשרות
זה שורט לי את הלב
לראות כמה חללים
כשלא עמדו מול הכאב
נפלו בצידי דרכים
החבל מתנוענע
והיצר משכנע
ואיך אנחנו יכולים?
כולה בני אדם קטנים!
והאמונה קשה
והעולם מסנוור
וכמעט אין תחושה
של טוב ממכר
ואיך אפשר לחיות
כשאני רואה
כאלו שנפלו לתהומות
כאלו שאיבדו את התקווה
הגלות קשה, וארוכה
וכמעט נאבדנו כולנו
העם הזה במצוקה
אלוקים תגאל אותנו!!!
|| מקווה שהצחתי להבהיר את התחושות שלי. ||
|| אנחנו רוצים-משיח עכשיו!!! ||
ראיתי הסרטה של מאורע
משהו חשוב מאד שקרה
איזה משהו דרמטי במשפחה
דרמטי וחיובי, זה היה חתונה.
החתונה הזו הייתה מאד שמחה
הייתי אז בתוך תקופה של הפיכה
איכשהו השתניתי וגדלתי לאט
זה היה קצת מסובך, קשה כמעט.
זוכרת איך פחדתי לפניה
מכל מיני סיבות טיפשיות
ואיך היא הגיעה והרגיעה
נתנה לי מליון סיבות לרקוד
ובמיוחד... החברות...
שפעם היו מרוחקות
והיום... הצלחתי להתחבר
סוף סוף אני והן קשורות
ועכשיו, בהסרטה, זה היה מהמם
איך מכל המשפחה, התמקדתי בהם
סתם כמה בנות, שנתקעו איתי בכיתה,
איך הן גרמו לי להנות, לשמוח בלי שליטה...
תודה השם!!!
סתם איזו תחושה של אושר
כשראיתי הסרטה עם חברות
סתם מחשבות על מה הקשר?
ובכל זאת המשכתי להנות
סתם לא הרגשתי קשורה פעם
ואיכשהו היום זה נרגע
סתם פתאום אני מרגישה את הטעם
הטעם המתוק של החברה
סתם.