ד', אני רוצה לדבר איתך.
יש פעמים שאני מרגישה רחוקה מידי.
איך הטוב שלך לא מפסיק אפילו דקה,
ואיך אני נשארתי כמעט אותו דבר.
ונכון שגדלתי וניסיתי להשתנות,
אבל יש מרחק עצום בין מי שאני למה שצריכה להיות.
ואיך אעמוד מולך בכל הזמן הקרוב,
כשאני כל כך רחוקה ממך אבי הטוב?
היצר אומר לי שאין לי סיכוי.
אנ'לא באמת אשתנה, זה קצת אבוד.
מרגישה שאני משקרת, וד' לא טיפש!
הוא יודע שאחרי יום כיפור אני אחזור אל החטא!
אז מה אני מנסה לעבוד עליו?
אומרת לו שאני שונה עכשיו?
שנינו יודעים כמה זה משחק,
ילדה טובה... מעניין שזה רק עכשיו.
ואני ככה מסתובבת, עם ביקורת אמיתית,
אבל כ"כ לא מתחשבת, לא נותנת לי עתיד!
והגוף קצת בורח, כי קשה לו לעבוד
ואני כזו קטנה, רוצה לשכוח הכול.
חבל שאין לי דרך לישון איזה חודש...
כך לא אראה ת'פער ביני אל הקודש.
אוף אין לי כוח, אני עומדת צמוקה.
אהה אבא... אני כל כך רחוקה!
ואשכרה עכשיו אתה הולך לבדוק בי הכול-
תראה שוב איך ברחתי, איך בחרתי ליפול...
לא יכולה. אני פשוט מתביישת.
הלוואי ויכולתי להיות בת אחרת.
אני מרגישה מתוסכלת, מתזזת בין המחשבות,
מבולבלת מידי, לא יודעת מה לעשות,
היצר טורף אותי, לא נותן לי מקום.
אהה אבא. אין לי סיכוי להשתנות!
ואז, פתאום, עולה בי מחשבה אמיתית-
חושבת עליך, אבי אהובי.
איך נתת לי כל יום מחדש לחיות,
איך האמנת בי שאצליח לעלות!
כשנפלתי בחורף לא שברת ת'כלים,
עמדת וחיכית עד שאשוב ממרחקים.
אז נכון, טעיתי. נכון, חטאתי.
אבל אתה אוהב אותי גם ככה.
אז לא אתייאש. כי אתה כאן. מחכה לי!
ובעזרתך-אצליח לחזור חזרה.
אוהבת אותך.
הבת שלך.