קצת באיחור…
נכתב בעקבות הפיגוע בצומת רמות

עוד פעם לילה,
אותו חושך, אותו חדר,
החום כמו תמיד והקור מבפנים.
עוד פעם לילה,
הצמרמורות, הפחד, האבל הזה שעומד באוויר,
הדמעות הרותחות,מנסות לבטא את השרפה בפנים.
עוד פעם לילה,
אחרי שבת מבולבלת, אחרי שעות של מחשבות,
אחרי כמויות פרקי תהילים,אחרי תפילות בצרחות,
אחרי עוד בשורה קשה,
הנפש כמעט קורסת,
עם ישראל אחים, מרגישים את זה ממש,
צורחים למשיח, בלי מילים
אבא תמיד שומע,
עוד פעם לילה,
החושך הסמיך הזה שמזכיר לנו שאנחנו בגלות
הכאב האדיר הזה,
הפחד, האדמה פתאום מאבדת יציבות,
איפה אנחנו ואיפה ביטחון, לא יודעים מה יהיה מחר,
דבר אחד ברור,
ה׳ אחד.

שקט.

את סותמת
הרמטית
את הפה
את נושמת
חרישית
ברעד
את חושבת
המוח שלך
אוכל אותך
את יושבת
כשבא לך לקום
את שותקת
וסוגרת
נועלת את עצמך
בקופסא
את מלקה
מזכירה
צורחת לעצמך
את מביכה.
את נאבדת
טובעת בדמעות
את מפחדת
להיות.
את חושבת
שעדיף להיות שקופה
את שוכחת
שאבא
הוריד אותך
לעולם
עם סיבה.
הוא הביא לך חיים
כדי שתיהי.

והבור ריק
אין בו מים
רק ארס
בהתפשטות

והבור ריק
ושָקט
רק הד
של צרחה
דוממה

והמוח
חלול
ואין
שיעול
רק חנק
ארוך
עזוב

והבור
יבש
אין בו
דמעות
רק שאלות
עקרבים
שבעים
ותשובות
שברחו
לחיים.

והבור ריק
ועמוק

ומסמר
אחרון
בֶסולם
מתרופף

והבור ריק
רק חלל
ותקווה
צונחת
באינסוף.

ילדה,

תסתכלי עלי דקה,
ילדה.
אני לא אוכלת.
לא,אוכלת.
תסתכלי עלי,
ככה.
אל תפחדי,
תרימי את הראש,
ככה.
גם אם העיניים שלך אדומות,
גם אם אין בכלל דמעות.
תסתכלי עלי,
ככה.
עם הכאב.
כן,
אל תדחפי אותו עוד פעם
לאיזה חור.
תסתכלי עלי,
עם הנשימות האלה,
הכבדות.
עם הדם
תסתכלי עלי
לשניה
אני רוצה לראות אותך
ילדה,
לאיפה נעלמת
מי הפך אותך לגוף?

אבא…
איפה אני
אבא
איפה אתה
איפה העיניים
הרגליים שלי
איפה שעון אבא
איפה אוויר
לנשום
איפה שקט
אבא
איפה כיסא
מדרכה
איפה תחנת דלק
פנצריה
איפה אני
אבא
איפה אתה
איפה הכפתור
לעצור תאוטוסטרדה
איפה אתמול
איפה היום
איפה המילים
איפה חושבים פה
איפה חיים
איך?

הבלבול הזה…והמילים
האור הזה
ההבהוב
החושך הזה
הטשטוש
הרעש הזה
הצפצוף
השקט הזה
החירשות
המילים האלה
השתיקות
הרגשות האלה
האדישות
הנסיונות האלה
הנפילות
השריטות שם
שנשכחו
הבלאגן
הסחרחורות
הימים
הלילות
הנשימות
הנשמות
החנוקות
החניקות
הדמעות
הדמיעות
הדימיונות
הבלהות
בוהות
בלהבות
תהום
פתוח
פותח
מציף
מטביע
גלגל
מזל
תקוע
ואסור
לסמוך
על הנס.

הילדה הזאת…

את זוכרת אותה?
את הילדה הזאת,
עם המבט העייף הזה,
הילדה הזאת,
עם התמימות הזאת,
את זוכרת?
שהיא היתה בטוחה שזה הסוף?
שזה ענין של ימים,
את זוכרת את הרגעים אלה?
שהיא כמעט הרימה ידיים
את את הצרחות שלה?
כשההיתה לבד,
זוכרת את הדמעות האלה?
שאז עוד לא נגמרו כמעט
את זוכרת?
את הלילות האלה?
את הימים האלה
את זוכרת, נכון?
אז הילדה הזאת,
הצליחה לשרוד,
היא לא ויתרה על החלומות שלה,
היא המשיכה,להילחם יום יום,
המשיכה ליפול, ולקום.
את זוכרת איך היא נראית, נכון?
אז לכי, תני לה חיבוק
יש לה עוד דרך ארוכה
היא מחכה לך, במראה