שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה

רבקה

קיבלנו פנייה, הקשורה לנושא זה, ואני רוצה להגיב עליה. נא לקרוא עד הסוף, זה חשוב מאד.

שלום אני אחת שכותבת שירים ורציתי להגיד שבנוגע לפוסט של הכתיבה נראלי קצת הגזמתם עם הכללים...
ואני יסביר יש כאן המון כותבים ואני בטוחה שאתם מודעים לכמות יותר ממני... ואני חושבת שלמחוק שירים בגלל שהם אולי "רדודים", לא כולם כותבים ברמה והפוך זה שיש פה באתר מקום לכתיבה, מעודד יותר לפתח את זה ולאט לאט הכותבים עולים ברמת הכתיבה,ולמחוק שירים בגלל רמה רדודה?! זה לא כלכך נעים ואפילו מזלזל בכותבים.כי כל שיר שנכתב, נכתב ממקום מאוד פנימי וגם אם זה אולי לא ברמה הכי גבוה אני לא חושבת שזה נכון למחוק... כי בכל זאת זה פוסט של כתיבה ואנשים אוהבים להעלות תשירים ולראות הזדהות.
בנוסף העובדה שיש כלכך הרבה כללים בפוסט הזה מוריד את היצירתיות שבכתיבה... וכבר פחות שירים נכתבים, כי אין יד חופשית בכתיבה, כמו כן בתור כותבת אני יכולה להגיד לכם שאני אישית (ואני בטוחה שעוד מלא משתמשים) כבר לא יודעת איזה שירים כן עונים על הקטגוריה,ואוטומטית אני לא מעלה כי לא נעים שמוחקים לך שיר...
תראו אני לא באה חס וחלילה נגד הכללים ואני מבינה מאוד את הצורך בכללים כדי שהאתר ישאר יעיל ולא יסטה לנושאים אחרים מלבד מוזיקה, אבל עדיין כתיבה כל שהי זה עדיין כתיבה וגם אם אין לחן זה לא סותר את הנושא של האתר וזה לא צודק שדווקא את הפוסט של הכתיבה נועלים וכו...
אשמח להסבר מצוות ההנהלה או אחד מאנשי הפיקוח
תודה מראש.
בתקווה להבנה

קודם כל - אני הכי מבינה בעולם מהיכן זה נובע. כמובן. אין ספק. אולם אני רוצה להסביר קצת יותר את הכוונה ב'שירים רדודים'.
שירים רדודים הינם הכוונה לשירים הכתובים בצורה רדודה, הלא מתאימה לעלות לפורום חרדי. ומה הכוונה?

כאשר משתמש כותב על:

שנאה עצמית, [למה שונאים אותי וכו']
כוונות התאבדות, [נמאס לי לחיות, באלי למות]
מכתב אהבה, [אין מה לפרט, תבינו לבד]
פוסט של תלמידה השונאת את המורה [אני לא אביא דוגמא כי זה ספציפי]

ועוד כהנה וכהנה דוגמאות שאני לא אפרט אותן כן מבחינת שהן לא ראויות להעלאה בכתב והן את אלה שאני לא זוכרת.

תסכימו איתי שזה לא מתאים?!

נוסף על כך -
עליכם לזכור שהרבה אנשים קוראים את השיר שלכם. אתם מייצגים משהו בפורום. ועל כן - הוא צריך להיות ראוי להעלאה. מאיזה בחינה?

מבנה, וחריזה.

חיבור לא אמור להיראות לקוח כמתוך יומן אישי וצפון, הכתוב שורום ארוכות מאד ואז חלקן קצרות מאד. או זיג-זג. כי עם כל היופי שיכול להיות שהוא כתוב [והיו כאן ממש יפהיפיים כאלה] אם היה בו מבנה אחיד, הוא היה פי כמה וכמה.

כתבה כאן הפונה [אני מאד מעריכה את הפנייה, אגב] ש'אין יד חופשית בכתיבה'. אז נכון. לפעמים לא טוב שתהייה יד חופשית בכתיבה, כאשר מדובר בפורום עם הרבה אנשים. אני אישית לא מעלה את כל השירים שלי שלעיתים כתבתי עם יד חופשית. למה? כיוון שהם מדיי אישיים, ואני לא חושבת שראוי שכל כך הרבה אנישם יקראו אותם.

וכך גם אצלכם. ותנסו להפנים על מנת להבין, כיוון שהגדרים והחוקים הללו הם לטובת כולנו.

ואני רוצה להדגיש: אנחנו חס וחלילה לא באים לזלזל, להוריד מערך השני, ולהרים לעצמינו. אנחנו מעריכים את כולם באותה מידה, ואני מבקשת סליחה אם איי-מי נפגע ממני בדרך הזו. שום דבר לא היה מכוון או ספציפי.

מי שמכירה אותי ורוצה לחסוך תהיות אני מסכימה לחפור לי באישי על שירים שהיא רוצה להעלות ואני אגיד לה אם זה כיוון שמתאים לאתר או לא. בכיף גדול.
נ.ב
חוקי הקטגורייה ירועננו ויחודשו בקרוב על מנת שיהיה לכם ברור יותר מה מותר ומה עדיף שלא.

בהצלחה לכולנו, ובאמת שמחכים לחומרים של כל אחד ואחת מכם!!!!!!!

אייצ'ית

השרשור נפתח.
שימו לב להערות של צוות הפיקוח למעלה.

אם מחקו לכם שירים, תבדקו למה.

אין להעלות פה שירים שיכולים להשתמע לשני פנים- כשצד אחד מהם הוא אהבה מכל סוג שהוא.......
אין להעלות שירים עם תוכן חשוף מידי על חייכם הפרטיים, ולא על של אחרים---
אין להעלות שירים שהם סיפורים או חיבורים- רק שירים עם מבנה של שיר!!, לא דרשנו כאן רמת כתיבה גבוהה, אבל מינימום של חריזה או משקלים.
זה לא נושא להחלפת מסריים יומיים.
אין להעלות הרבה שירים, זה בשבילכם. מי שמעלה הרבה שירים ברצף מוריד מערך שיריו.
זכרו שיהלום לא מקבלים כל יום.....
יש להעלות שירים ברמה!! עם משמעת!! או מסר!! לא סתם שירים חסרי רמה!

בהצלחה!

נ.ב
מומלץ שכל אחד הכותב בקטגוריה זו יקרא את כללי הקטגוריה מחדש לריענון. [בהודעה הראשונה בנושא].

מישהי מיוחדת

פוסט זה נמחק!

קפוצ'ונית

פוסט זה נמחק!

טותיייי

פוסט זה נמחק!

netanelhareven

פוסט זה נמחק!

טותיייי

סליחה
זה להוריד מעצמך
בשביל האחר
סליחה
זה לנסות לרפא
את רגעי המשבר
סליחה
זה לתת את הלב
לאדם שפגע
סליחה
זה מילה שיכולה
לחבר שוב את הא*הבה
סליחה
יכולה לבנות עולמות
אחרי שהתפרקו
סליחה
כוחה לשמר חברות
גם אם נשברו
סליחה
ששווה המון
סליחה
זה לנסות לבנות
שוב את האמון
טוהר

מישהי מיוחדת

חשבתי שהתגברתי
אבל אז גיליתי
עוד לא השתניתי
עוד לא עליתי

חשבתי שהתבגרתי
אבל אז תפסתי
שקצת התבזבזתי
ופיספסתי

נהיה לי חשוך
התקרר לי העולם
העבר נהיה חרוך
והעתיד נעלם

אז בחרתי לברוח
הצלחתי לשכוח
נהניתי מהבטוח
ממקום של כח

וקצת נסחפתי
ממש שכחתי
למה באתי
ולאן הגעתי

לא הכל טוב אבל הכל לטובה

את חזקה
גם אם את נופלת
את לביאה
גם אם את נשברת

עמוק בפנים את יודעת
למי את שייכת
עמוק בלב את זוכרת
את מי את אוהבת

את אלופה
גם אם לא מריעים לך
את מלכה
גם אם מורידים לך

תזכרי אבא כאן
תמיד איתך
ולא מפסיק
להאמין בך

אילה@#

עטי

הילדה הזאת…

את זוכרת אותה?
את הילדה הזאת,
עם המבט העייף הזה,
הילדה הזאת,
עם התמימות הזאת,
את זוכרת?
שהיא היתה בטוחה שזה הסוף?
שזה ענין של ימים,
את זוכרת את הרגעים אלה?
שהיא כמעט הרימה ידיים
את את הצרחות שלה?
כשההיתה לבד,
זוכרת את הדמעות האלה?
שאז עוד לא נגמרו כמעט
את זוכרת?
את הלילות האלה?
את הימים האלה
את זוכרת, נכון?
אז הילדה הזאת,
הצליחה לשרוד,
היא לא ויתרה על החלומות שלה,
היא המשיכה,להילחם יום יום,
המשיכה ליפול, ולקום.
את זוכרת איך היא נראית, נכון?
אז לכי, תני לה חיבוק
יש לה עוד דרך ארוכה
היא מחכה לך, במראה

יהודי זה הכי

פוסט זה נמחק!

יהודי זה הכי

עוד לילה, היא שוכבת
ביום החולף היא נזכרת
כמה התקדמה היא בודקת
האם אני מרוצה? היא שואלת

לא היא בכלל בכלל לא מרוצה
עוד פעם היא ברחה, מעצמה
עוד יום היא התעסקה בשטויות
וברחה מכל המחשבות, השאלות

הבכי בנשמה יוצא אל הכרית
מרטיב כולה, היא זזה בעווית
מה שווים חיים בלי תכלית
חייה ריקים, היא חצי סופנית

איפה היא עצמה ממקמת
לאן היא באמת הולכת
במה היא בפועל בוחרת
ומה היא מול זה חושבת

על מיטה לבדה, היא שוכבת
החלטה נחושה, היא חותכת
מפסיקה לברוח, מתמודדת
לא שומעת לפחד, מתגברת

ANASTASIA

פעם אהבתי את חנוכה.
את הלביבות.
את הריבה.
ואת הסופגניות.
שאכלנו בצוותא.

פעם אהבתי את חנוכה.
את המסיבה.
את הסביבון.
וערב הלביבות .
אצל סבתא.

היום אני אוהבת את חנוכה.
את הדמעות.
שזורמות כמו מעצמן.
מול הנרות.
הדולקים.

אוהבת את חנוכה.
את הלב.
שמתרחב.
מול נחת.
וריבה.
וילדים מלקקים.

נסטיה

מישהי מיוחדת

פוסט זה נמחק!

עטי

פוסט זה נמחק!

טותיייי

לפעמים לא רואה
את הטוב שיש
לפעמים כבר נמאס לי
רק לבכות ולבקש

הכל משמיים
גם אם לא יודעים
הכל ממרומים
גם אם לא רואים

האמונה מחזיקה
אותי בחיים
התקווה מרפאה
את הלב שלי מהשברים

אני צריכה לדעת
ותמיד לזכור
שהכל לטובה
והכל רק טוב

אם לא הידיעה
והחיים באמונה
כל יום של נפילה
מרחיק אותי מהשכינה

לכן כדאי לזכור ולהתמיד
להודות על הכל
לזכור שאנחנו בתפקיד
והוא כאן הכל יכול

הכל תמיד לטובה
גם אם לא רואים
כל יום זה מתנה
תודה רבה לאלוקים

טוהר

מישהי מיוחדת

תנו לי השראה
אבל לא דיכאונית
העולם כל כך נפלא
ואני אפרורית

לא מוצאת את עצמי
בין כל האורות
חנוכה זה החג שלי
עד הדיכאונות

תנו לי קצת שקט
בין כל הרעשים
תנו לי ללכת
להתבודד עם אלוקים

לא מוצאת את עצמי
בין כל האנשים
חנוכה זה החג שלי
אבל כולם מפריעים

תנו לי קצת מקום
בתוך הלבבות
תנו שמחה עד המרום
בלי שום גבולות

לא מוצאת את עצמי
בתוך הבדידות
מחפשת את הצל שלי
מחוץ לשפיות

משורר מבולבל

אחרי 603 ימים שעברו, כולם כבר שכחו חוץ מ-
43 משפחות שחיות כל שניה את השכול,
ועוד עשרות רבות (אם לא מאות) של אנשים שאף אחד לא חולם מה הם עוברים.
אז כן, אסון מירון לא הלך לשום מקום,
אנשים עדין מתמודדים עם זכרונות, חרדות וטראומה נוראית.
מוקדש למתמודדים באהבה

אֲנִי מַבְטִיחַ בְּהֵן צִדְקִי
לֹא יָדַעְתִּי מֵאֵיפֹה זֶה יִפּוֹל עָלַי
וְיָשַׁבְתִּי בְּחֶרְדַּת מָוֶת
וְחִכִּיתִי
וְנִדְרַכְתִּי עַד הַקָּצֶה
וְהִשְׁלַמְתִּי
וְלֹא הִסְכַּמְתִּי לְהַשְׁלִים
עִם הָעֻבְדָּה
שֶׁהִיא תּוֹפִיעַ פִּתְאוֹם שׁוּב
וְתַשְׁמִיד בִּי כָּל חֶלְקָה טוֹבָה

אַבָל בַּסוֹף הִיא בָּאָה
הַחַרָדָה
וְהִפְתִּיעָה אַפִלּוּ אֶת הַחֵלֶק הַפֵּסִימִי שֶׁהָיָה בִּי
וְזָרְעָה הֶרֶס וְחֻרְבָּן
(כִּמְעַט) כְּמוֹ שֶׁקָּרָה בִּזְמַן
שֶׁפָּחַדְתִּי מִמֶּנָּה

מיכל f

פוסט זה נמחק!

טותיייי

הכתיבה שלי
מעניקה לי את הלב
הרגש שבי
מתחיל לאט להדהד

כמות השירים
לא מעידה על תכנם
האיכות שבמילים
מעידה על מה בתוכם

הלב שלי משנה
את תוכן השיר
הרגש שבי עולה
לפעמים אותו מפשיר

הכתיבה לפעמים
מעידה על הנשמה
אבל יש פעמים
שצריך קצת הפסקה...

טוהר