שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה
-
משום מה ראיתי שפוסטים נמחקו כאן- וגם בהצעות ייעול ושיפור.
לכל החדשים שלא ממש קראו את הכללים של הנושאים הללו- אני מזכירה אותם.
חשוב לי שהנושא ישמר ולא ינעל שוב.@צור אמר בשירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה:
לאור בקשות רבות של החברים לפתוח כאן את השרשור ולאחר התייעצות עם גורמים בפיקוח ובהנהלה הוחלט כי
אני אפתח לניסיון של שבוע ובכפוף לתקנון
כללי השרשורניתן לפרסם כאן רק שירים ותגובות ענייניות בלבד (אין להחמיא)
אין לפרסם שום פוסט שהוא לא שיר (כולל לא עצות לכתיבה)
הכללים כאן יתעדכנו וחובה לעקוב אחריהם אי ציות לכללים יגרור מחיקת פוסט ואף להרחקה@אייצ-ית אמר בשירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה:
הנושא יקר לליבנו-והיה חשוב לרבים.
אל תגיבו מעבר לשיר- אם אהבתם תנו לייק!!
תעלו תכניים שמתאימים לרוחנו כיהודים-
בלי תגובות מיותרות ושימוש בדיסלייק.....
ואסיים שוב-
אין צורך בתגובות כמו- "תודה רבה", "יפה מאווד", "אהבתי", "חזק"- וכו....
זה סתם מיותר!! ומספים את הפורום. בשביל זה נועד הלייק.
אם יש לכם שיר שכתבתם ותרצו לשתף- תעלו- כולנו נשמח לקרוא....
אין צורך בטיפים לכתיבה...ובהצעות מיותרות...
אז זהו...
פשוט מוזמנים לשתף ולהשתתף.... -
כמה אתם מחכים למשיח באמת??? בטח שאלתם את עצמכם כבר הרבה....
אז הנה שיר על אותה שאלה- עם מסקנה שאומרת: על עצם המחשבה ועל הרצון לרצות- אנחנו נגאל!!!חוששת ניצבת
מול החלום
לראות את התפארת
בבוא היוםעומדת נפחדת
רוצה- לא רוצה
מתחננת- לא מבקשת
שאראה בבניינהחושבת ומסתבכת
תוהה מה ארגיש
מנסה- מדמיינת
לזרוק את העול המתיששואלת גם חומקת
מדחיקה את הרצון
רועדת, מתרוצצת
בין מציאות לחזוןאך,
נלחמת גם בוחרת
לשאוף לכיוון
לומדת גם זועקת
על הטוב הצפוןשואפת משתוקקת
רוצה לרצות
עוד אמתין פה על מפתן הדלת
עד למשמע הקולותיודעת- אני בנבחרת
גם אם טעיתי רבות
לא אשכח שאני צועדת
בעליה ששם מחשלות המדרגותוקרוב הוא יום האדרת
בה נהרות ימחאו כף
עוד אזכר במשבצת
של שואפים ורוחם צף... -
-
-
-
@תמר כתבתי את זה כבקשתך;)
אז זהו שיר המדבר על קנאה בחלקה ה'טובה' יותר של השני, ועל הכדאות לאהוב את הפלאנטה בה אתה חיי, ולשמוח בה.איזהו עשיר השמח בחלקו
אור זורח, בוקע לאיטו,
ה'עבר השני' פורח מהר.
מקומך מתקדר כהרגלו,
עמלך מתכלה מול החבר.כך את מאמציך הרבים -
נוטה אתה לשכוח, להדחיק.
הרי צופה אתה ברבדים,
הנותנים יד לקנאה להעיק.שחרר, שמח בהצלחתו.
שכן גם הוא טרח ועמל.
זכור!
כי אין נבנה מעצמו פארו,
ומשמים נקצב הכל, אז חבל...עת שתתן אף ידך עבורו,
תראה כי אליך החיים יאירו.
'ואהבת לרעך' נכתב בשבילו,
ומתוך כך - לבך כביר הוא.הקנאה, התאווה והכבוד -
מוציאים את האדם מן העולם.
אז...
כדאי שתתנתק מהרצון ל'עוד',
כי רצוי אתה פה, שמח עם כולם. -
משתפת דואט שכתבנו @אייצ-ית המדהימה ואנוכי בצ'אט,
ברוח התקופה, על החופש והבעיתיות שבו---כבלי הדרור
כל הזמן אנחנו מחפשים
בריחה למציאות אחרת
הראש שלי מלא מילים
השיגרה שלנו משקרתרצון להתפרק, להשתגע
נראה שהמחסומים התאדו,
אין מי שיעצור, יפריע
רצונות ישנים בסחף אבדו.השפיות הולכת וחוזרת
גבולות ברורים מטשטשים
לפעמים השיגרה מבורכת
על פני רעיה בשדות זריםחלום החופש נמוג לאיטו
מסיר מעלי את קליפות האבק,
מחדש את הברית שוב, איתו
להחזיר לו ולי ת'ברק.אז שוב בסוף היום אני לבד-
עובד להשיב את מה שכבר אינינו
רוצה את דרכו איתי לעד
גם במה שנראה כדרור בעינינו...קרדיט מלא -התחלה, אמצע וסיום - @אייצ-ית ,
היה לי לתענוג להפריע עם כמה מילים באמצע---
שאפו!! -
השיר הבא נכתב על ידי ועל ידיי @אייצ-ית היקרה - בהשראת נושא שהוצף באתר בזמן האחרון. על החילוקים בין החסידי למזרחי ומה שביניהם.
גזענות זה מושג כל כך כואב, צורב.
אז בואו ביחד ננסה להיכנס לרובד העניין - ולנסות להבין האחד את דעתו של השני.
תכוונו את החיבור למקום טוב, והלוואי שנפיק ממנו תועלת!!!!פסגה חרוצת שברים
ימיי מרגוע, שמיי תכלת,
פיסת שלום פרוסה בלבן.
רוח איחוד, הכל מקבלת,
עקביי מירוץ אותתו בסימן.עבר מצולק עומד מאחור
כברת הדרך מספרת-
על ימים ששרדנו בקור,
ורוח פרצים עודה משברת...שנים שהטשטשו, כלו,
באבחה כאובה נשכחו.
ידיי אחים לאיטן התפרדו,
כח ואהבה בלהבה נשרפו.ברית? שלום? רעים?
מילים שהפכו זרות.
נותר ת'שברים להרים,
במירוץ לעתיד לדדות.כן. אחים שהפנו עורפם,
שרטו כך לבבות מדמם.
הן לפני רגע - היו לעם,
אחיד, ללא שוני דת ודם.השפיות אבדה מרוב עשן,
כלום כבר כאן אינו ברור.
היכן הוא חבוי לו החיישן,
שיוריד לשקר ת'איפור. -
קרבתך אלוקים.
קרוב אליך יותר מתמיד
מקריב מעצמי ומעבר
אם בסולם מדורג
גבוה עומד
מודד -
לא את מספר השלבים
לא את אורכם ורוחבם
את הלב שרוצה אליך
ההוא ששואף למושלם
ואותו אשר רצוי - שוכן למעלה
גבוה בשחקים
ואלו שוחקים
הבלי העולם והזמן שמתקתק
את הרצים אל הפחת -
והוא מהם לא מתרחק
ואנוכי -
מנין אדע שכאן הזוהר דרוש ביעור
והאבנים הכבדות שזכות לאוספם בשמיים גדולות לאין שיעור
אלוקים שלי זכני
להמשיך לעלות
בלי לסגת
לטפס כל שלב
בלי להביט לאחור
לשאול מלמעלה לבוז
לטעום טעמו של האור!!! -
שימו לב מיועד לנשים בלבד!!!!!!!!!!!!!
(אני לא רואה כמעט אף פעם תמונות לכן אין לי מושג אם רואים או לא מצרפת גם במגקוד)
https://send.magicode.me/send-file/file/74a61f2a5b39
e89f43a9d78a558d2398f2a7cc24/view -
@אחות-קטנה
בנטפרי- חסום...עצי אורן מתוחים
חיבוק אוויר נושב
הרי עד מכסים
רקיע חף מאורברוח קדים
משברת עצבות
שמש נוגהת בגלים
מותחת כתפי ביציבותרגליים שוקעות בחול
זרועות מחבקות ברכיים
ולב קטן- גדול
מנסה להכיל את השמייםעד אחרון הימים
אוכל כאן לשבת ולבהות
על הגלים שבאים והולכים
על הרגשות שנפתחים בלי תהיותעל שקיעות צבעוניות
וכוכבים שנוצצים בחשיכה שאחרי
על אלפי דמיונות
שרצות בראשי בלי לחשוב לפניעל אמת שמשתקפת
דווקא כאן מול האינסוף
על הבריאה המתחדשת
ועל מהות המושג "חוף"על דפים שמתמלאים
ברגשות קשים וחלומות
ומשאירה אותם כאן
מרוקנת ממני וחוזרת עם כוחות--- -
פוסט זה נמחק!
-
פוסט זה נמחק!
-
לקראת חודש אלול - ישלי משהו קטנטן להעביר לכם שקרה ממש בימים אלו. אם תתחזקו - והיה זה זכותי.
היום הייתי באוטובוס - עדה למקרה קטנטן שהביא לי המון תובנות לחיים. חייבת לשתף בזה - על מנת שתסיקו את המסר דרך חיבור.
אמא ובנה -בן כ-4- ישבו במושבים על ידי. האמא שואלת את הילד, נפוח הלחיים בעל עיניים התמימות ביקום - "תגיד, התחלתם ללמוד 'אוצרות הלשון?".
והוא עונה לה באגביות, "כן".
אורו עיניה. "וואו. יש לנו בבית ספר נוסף מיותר. יכול להיות שלאחד הילדים חסר עדיין?"
"כן". ידיו ממששות את ידית המושב בסקרנות. "ליאיר".
"מצויין!" ההתלהבות בולטת מתנועותיה הנמרצות. "אם כך נוכל למכור לו את זה ב25 שקל!"
ידיו פסקו מהתעסקותן בעצם השחור, והוא נשא אליה זוג עיניים גדולות שואלות. "למה לא בחינם, אמא?"
היא התחייכה קלות. "מותק שלי. ספר עולה כסף".
"אבל אמא...." קולו תמה באמת, מבטו הכן כובש בתמימות מנותצת. "מצווה לא עושים עם כסף...."את המסקנות - יסיק כל אחד ואחד לבדו. אותי המקרה הזה לימד המון.
אז ישבתי לכתוב משהו....מרוץ, החיים סביב טרפת,
הכל נע על ציר המאה.
חלק רב כבצלחת מעופפת,
אף לא מביט שמאל וימינה.הידיים הפשוטות קדימה,
משוועות למתן, מענה.
העיניים הללו, תשוקה לאמא,
קיבלו יחס קר, ולבם מעונה.חוסר מודעות לזולת, אין.
הפיכת הרגל רע למוטב.
איחוד אחים - יגיע מאין?!
הרי כל כך קשה להיות נאהב.אז כל אחד לחוד - בעצמו,
יסיר את מסיכת
ה'אני'.
יביט ישירות לראי ממולו -
ויבין שגם הוא כלול כ'עני'.
