שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה
-
-
-
-
בס"ד
%(#4baeec)[הלב שלי-]
%(#53b6f3)[מלא אבל ריק,]היצר משטה בי. מלחמה מתקיימת
מתיש את כוחי אך עדיין נלחמת,
הלב שלי מרגיש יודע את האמת
אבל איך אפשר?? כולי נפעמת.והיצר ממשיך- לצייר, גם לתעתע
כמה זה כדאי, נעים- וליבי מפעפע,
בתוכי יודעת, זו רק הנאה של רגע
בסוף, מה ארוויח? הרי אתחרט בדמע.נזכרת, שכולנו אוחזים בחבל דק
ואתה מטלטל אותו חזק, חזק
רוצה לזכות, לשרוד את המאבק
עזור לי לא ליפול ורק בך אדבק.הרי אתה אותי לא תעמיד
בניסיון שלא אוכל בו להתמיד
הנך נותן את הכוח, אתה היחיד
עומד לצידי תמיד, תמיד.בבוקר נשמתי אלי החזרת
כי בהצלחתי כל כך האמנת,
וככל שניסיון קשה יותר אלי שלחת
אתה מאמין בי יותר, ואלייך קירבת.עזור לי להצליח שהיעד יושלם
שלא אאכזב, שלא אכשל לעולם,
כנגד הזרם, החשש עוד לא נעלם
יוצאת לדרכי- אחת מול כולם.וזה כואב, וקשה בכל קנה מידה
הרי הרצון הוא הנפש, כל איש ידע,
עין במר בוכה ולב שמח, כבשעת העקידה
ולך. מקריבה. את. נפשי. היחידה.וזה שווה. מרגישה, גם יודעת
שמחה שניצחתי. ליצרי לא נכנעת,
אתה גאה בי ממרום וכל פמליא דומעת
לא אעזבך לעולם. קולך שומעת.%(#58b8f3)[והלב שלי-]
%(#5dbdf8)[קרוע אבל שלם!!!]||
"ר' נחוניא בן הקנה אומר, כל המקבל עליו עול תורה, מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ, וכל הפורק ממנו עול תורה, נותנין עליו עול מלכות ועול דרך ארץ". (אבות ג, ו)
הכוונה- לכל בנאדם יש מכסה של קשיים שהוא צריך לעבור. אין אדם שבא לעולם רק לעשות חיים.
אם האדם לוקח על עצמו את עול התורה והמצוות, להילחם ביצר (והרבה פעמים שזה כרוך בקושי ובהרבה דמעות) אז ה' לוקח ממנו קשיים אחרים, כי כבר יש לו קשיים. ואא שיהיו לאדם קשיים יותר ממה שנקצב לו.
אבל, אם בנאדם לא בוחר בעול התורה אז נותנים עליו עול מלכות ועול דרך ארץ- קשיים של העולם הזה, לא עלינו. וד"ל.
יש אנשים שנלחמים על החיים שלהם, על הלחם שלהם וכו.. אשרינו שזכינו למלחמה ביצר שלנו!!|| -
בחדרו של הרופא
הראש שלי דופק
כמו מסילת רכבת,
הלב שלי צועק
אני רוצה ללכת.
הרופא שלי בדק
אם אצלי הכל בסדר,
הוא אומר שזה מוזר
על פניו הכל לפי הספר.
אבל תכל'ס זה כואב,
לא יודע אם זה לב
או לא.
מתיישב
מולו,
דורש שיתחייב
תשובות.לאט הוא מתקרב, הוא מביט לי בעיניים,
הוא שואל מתי ניסיתי לדבר עם השמיים,
האם עבר רק יום או שחלפו עברו יומיים,
הוא אמר לי תנסה כל יום פעם פעמיים,
התסמינים שלך רומזים על מחסור שם בקרביים,
לא מחסור של אוכל וגם לא מחסור של מים,
אין לך מקום יציב כשהזרם קצת גובר,
אין לך מקום נעים כשגל העצב לא עובר.הבטתי ברופא בעיניים פעורות,
האם אתה רופא של גוף או אולי של נפשות,
זה נכון שזה חסר לי עוגן מים עמוקים,
אולי תספר לי על חנות שמוכרים שם עוגנים,
אני מרגיש כמו הטיטאניק מתנודד על סף טביעה,
בירכתיים יש דליפה, קורא קריאה של מצוקה.אין באופק אף ספינה
לבד נאבק בגלים,
האם עדיין יש תקווה
מסביבי גלים שוצפים.
יש אי רחוק אליו חותר,
חגורת הצלה אני חוגר,
יש כריש זה לא עוזר,
אני הולך ולא חוזר...
למה עזבתי את החוף
בלי לדעת מה הסוף???כל זה בדמיון שלי יכול להציל עצמי ברגע,
רוצה אבל לא מסוגל הרגל מזמן הפך לטבע,
הרופא עודו יושב מולי,
צועק שזה לא אמיתי,
אני מתחיל לשקוע,
אני מתחיל לטבוע,
גלים גלים של רוע,
כריש ענק פוער הלוע...אני טובע בבית
לא יודע מה אני עושה,
כך נראית חווית שייט
בחדרו של הרופא.||תכננתי לסיים את זה בנימה קצת יותר אופטימית, אבל לא הלך... אם מישהו רוצה להוסיף עוד בית, בהצלחה...||
-
פוסט זה נמחק!
-
@נהוראי-כהן-0 יש כללים והולכים לפיהם, אין עניין לאשר למשתמש ספציפי ..
יש נושא ששם שואלים את כל השאלות. אסור להגיב כאן! אתה לא חדש פה כדי לדעת שאסור להגיב בנושא הזה. -
שלום וברכה. יש לי שיר חדש. ואני ישמח אם מישהו ילחין אותו. הוא בהחלט חשוב לי מאוד מכיוון שהוא נכתב מתוך החיים עצמם (למי שמבין). כעת אני אציג את השיר ומי שיש לו לחן אני מבקש שיצור איתי קשר. להלן השיר:
בית א:
שיריי ישירו את חיי. מילותיי יביעו את שנותיי. פוסע על עקבותיי – מאמין באלוקיי. יש ערפל גדול. הים מלא בחול. שוכח מהכל – קורא לכל-יכול. כשהנשמה סדוקה. מתמלאת במכאובים. אי-אפשר שלא לשכוח – החיים הם לא פשוטים! רק דבר אחד. בתוך הלב קיים. באמת זאת מתנה. שלי שווה עולם.
פזמון:
אף אחד, לא אף אחד. ינצח את האמונה שלי. היא חזקה, היא אמיצה. כנגד כל הסיכויים. היא אלוקית היא משמיים, היא גם באש וגם במים. היא תנצח בכפליים, היא תביא אותי לכל הרקיעים. אני שמח, אני יודע. הנשמה היא אור בוקע! יום יבוא והיא תפציע, לכל העולם. רק להרגיע!!!
בית ב:
הכאב הוא שר, לפעמים הוא מאושר, כי הוא יודע שמחר, הוא יעזוב את הבית. הצמח צומח באדמה, הוא מרקיב ואז עולה מן השממה, גם הלב שלי יצמח, יאיר לכל העולם. כשהכל סוגר עלי, כל השערים ננעלו. שער אחד קטן נשאר לי. הוא שער הרחמים. בוכה מכל הלב. נאבק עם הזאב. שרוצה רק לאכזב. שנתייאש, שלא נתקרב.
פזמון:- אבל, אף אחד, כן אף אחד, בעולם. אם ינסה, הוא לא יצליח, כי מעלינו ה' אחד!
אף אחד, לא אף אחד. ינצח את האמונה שלי. היא חזקה, היא אמיצה. כנגד כל הסיכויים. היא אלוקית היא משמיים, היא גם באש וגם במים. היא תנצח בכפליים, היא תביא אותי לכל הרקיעים. אני שמח, אני יודע. הנשמה היא אור בוקע! יום יבוא והיא תפציע, לכל העולם. רק להרגיע!!!
ולא משנה, פה מה יקרה. תמיד הכל יהיה לטובה. כי הלב שלי מלא באמונה ובאהבה. ולא משנה, פה מה יבוא. לאן נלך. לאן נגיע. הכי טוב, זה להיות שלם, ולהרגיע
בית ג' (המשך לפזמון ב'):
להרגיע, את הנפש. הכאובה, העצובה, המאוכזבת. לתת לה חום. שתמיד תזכור, שלעולם היא לא תיכנע. ושהלב אותה יימלא, בשמחה, בתבונה, באהבה. בשמחה בתבונה, באהבה ו–'...באמונה...'!
- אבל, אף אחד, כן אף אחד, בעולם. אם ינסה, הוא לא יצליח, כי מעלינו ה' אחד!
-
מישהו להאשים
זאת אני
ככה פשוט
למה לעשות חיים קשים?
תמיד האצבע
מאשימה ודוקרת
אלי מופנית
אני לא שותקת
כמעט תמיד
בקול מתפרצת.
אך המציאות מתפוצצת
מול פני הכאובות
מסבירה לי בקרירות
שאלו החיים
האשמות בלי סיבות
הן על פני חוגגות
ההתמודדות קשה
ולא,
היא כבר לא התחלה. -
מקום העצב
מה לכם חפש העצב בסידורים
באיכה באיוב ובמזמורי הקינות
העצב עומד לנו מול הפנים
מלפנים מאחור ובכל הפינותאין צורך באר פירושים
אין צורך עיין הקינות
רק צריך לשלוח מבטים
רק צריך לא לטשטש אמיתותהעצב נמצא על מדי השוטרים
פטישי המשפט ורמקולי הכנסת
העצב נמצא על ידי כל הגורמים
לקדושה בארצנו להיות נרמסתבהר הבית שועלים מהלכים
על הר הבית משחק כדורגל
סגידות לאללה שיעזור לרוצחים
תפילות תיפלות והשתחוויות הבלובשערים עומדים שוטרים
שוטרי משטרת ישראל
מהם יהודים מהם ערבים
חוסמים יהודי מעבירים מחבלוהולך לו יהודי לסובב שערים
והוא אפוף ברוממות צערו
והוא אבל על שני מקדשים
והוא רק רוצה לשוב לביתובראותו ערבים רק חושש מפגיעה
בראותו שוטרים נושם לרווחה
ולכן בליבו רק הכרת טובה
למצילי נפשו ולחסדי המשטרהולכן הוא יבכה בקרן זוית
אבל שינוי מעשי לא יראה או יביט
ולכן השוטרים ימשיכו בתפקידם
ערבים יעברו ויהודים בפינותםוכל זה במקרה הטוב
בשער
במקרה המצוי, בכותל
אין התעלמות כי הכול מסודרבכותל אין ערבים
כי הם קיבלו את ההר
אפשר להתאבל בנעימים
כי הכל בנוי ומוגמרמה לכם חפש העצב בסידורים
באיכה באיוב ובמזמורי הקינות
העצב עומד לנו מול הפנים
מלפנים מאחור ובכל הפינות -
אולי עוד
סוף של יום
שמש עייפה מתפרקת
על אדמה
טמונת העבר
הופכת אף היא לזיכרון
אולי מתוק
אולי מרבוקר טוב
שמש דהויה זורחת
על נשמה
תנומת ההווה
מנסה לעורר, להעיר
אולי תחפץ
אולי לאבין ערביים
שמש יפה שוקעת
על שממה
תמונת העתיד
מציירת טירה ונחל
אולי תהיה היא
אולי טוב -
כבר כמה חדשים
שהתכנונים מתעבדים
כמה חדשים
שהימים עמוסים
כמה חדשים
שדאגתי על כספים
כמה חדשים
שלא היו לי בגדים
כמה חדשים
שכל יומים מכבסים
והנה סוף סוף הגיע הרגע
התפללתי שיהיה טוב
והוא הפתיע,
הפתיע בגדול
הוא האיר את עייני לראות נכון
מחנות לחנות הסתובבתי וחפשתי
ולא תאמינו מצאתי!!!אחרי כל זמן של המתנה סוחטת
הישועה מפתיעה והיא סוחפת...
אסור להתייאש לעולם
תתעודדו, כי יש לנו את בורא עולם
ואיתו הכל מושלם||השיר הזה אולי מדבר על משהו שנשמע קטן לא מוצאים בגדים בסה"כ... ( בנים: מה הבעיה הולכים לחנות ופשוט קונים
... )אבל תקחו את זה לכל דבר בין אם זה משהו שאתם רוצים או משהו שמפריע לכם, שידוך, ילדים ,אנרגיה לא נהנים בכיתה או בעבודה וכו...
לא להתיאש עוד תבוא הישועה והיא תפתיע אתכם בגדול
|| -
פוסט זה נמחק!
-
מנסה להשתנות
קורעת ת'צמי
יודעת שהכשלונות
הן כדי שאקוםקמתי בלי כח
אבל זה לא סיבה ליפול
נכון שחיכיתי ליחס
אבל אני מעדיפה לגדולשורף לי נורא
ואין על זה חולק
אבל אולי כשהיא רואה
אנסה לא להתרחק?מלבישה תחיוך
הכי מזויף שקיים
מכניסה לתודעה
שעוד מעט הוא יהיה כןבולעת עצבים
במקום זה מחליקה לטיפה
אפחד לא אשם
שעבר עליי יום זוועהמלטפת ת'פצע
(שמדמם פיזית)
ואומרת תודה
תודה שהראית לי שאני בדרך הנכונה!תמשיך להראות לי את זה טוב?
אני גם ישתדל לאהוב אותך ולהפיק לרחם על עצמי
מבטיחה!.............. -
מסתובבת סביב עצמי,
לא יודעת מי אני,
מוחה דמעות בהסתר,
מחייכת בלי הפסק,אומרת משהו ו-בורחת,
שוללת הכל,
כי את האמת אסור לומר בקול,מחביאה הכל בפנים,
וזה עומד להתפוצץ,
מחביאה הכל בפנים,
כדי לא להתיחס,אין לי כבר כח,
זה כל האמת,
אין לי כבר כח,
תשלח לי את הנס,עזור שיגמר,
לי ולכל עם ישראל,
שהכאבים ייעלמו, התפוגגו,
ושהאושר שאי פעם היה,
יחזור במהרה. -
אני מתקדמת- בפיגור,
אני טובה יותר- בבלבול,
אני חוזרת לשיגעון,
רצה בלי לראות,לא מפסיקה לעשות שטויות,
לא שואלים אותי מה לעשות,
שואלים בצביעות,
ומאחורי הגב עושים הפוך, (ממה שאמרתי)חושבים שאני מטומטמת,
לא יודעים שזו האמת,לא יכולה להסכים לשום דבר,
כדי שלאחרים יהיה טוב,
מסתכלת על העבר,
מייחלת לשם לחזור,מתכחשת להכל,
גם לעצמי,
הכל טוב,
אני אומרת,
כדי שלא יכירו אותי,אולי הם צודקים,
במה שהם אומרים,
אני סתם חושבת,
ואפילו לא בודקת,מיד מחליטה,
שזה מפחיד נורא,
לא מביאה לזה הזדמנות,
אבל, אולי זה שווה בדיקה??
