שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה
-
שיר שכתבתי והלחנתי כשהייתי בבידוד.
בימי המגיפה והמדיה שנכנסה רציני.
לא יכולתי שלא לחשוב על זה... ושכל אחד צריך לדעת (ברמה שלו) איפה לעצור:)
הי, בנ"א רציתי שנזכור ולא נשכח ,
גם בזמנים טרופים כ"כ.שוויתי ד' לנגדי תמיד,
תמיד לנגד עיניי ד' הוא לפניי.
ולא חשוב היכן אני בעולם,
ולא כ"כ מי עוד נמצא איתי שם.אז בקשה תזכיר לי שרציתי שלא נשכח,
דווקא בזמנים טרופים כ"כ. (שוויתי ד'...)
(חבל שא"א לשתף את המנגינה המשרתת את המילים יפה)
-
עוד שיר- כשלמדתי בבית הספר גרתי בחו"ל תקופה וזה מה שחיברתי ביום חורפי מתגעגע וקר.
(משיריי הראשונים)כשאתם יושבים בארץ, ואני פה בדד
כשלכם נעים וטוב ולנו כפור ברד.
כשיש חיים ברחובות אנשים וילדים.
מסתובבים בחנויות מחפשים קונים בגדיםואני כאן בבית מצפה ומחכה
מחלוני בחדר את עיניי לא מתיקה
וחוץ מגז ופיח שנפלט מרכבים
עיני אינן רואות את מכריי האהובים.ולי קר בלב ועצוב בנשמה שכולם בירושלים ואני לא שמה.
ואני כאן מתפללת שהמשיח יבוא מייחלת.
(המנגינה מוכרת אבל כרגע לא זוכרת את שם השיר) -
פוסט זה נמחק!
-
ואם לא אכפת לכם
another one:
נכתב דווקא בהשראת השירים של הזמר איציק ויינגרטן- שהם מרוממים ומלמדים!העיקר מה שחשוב להיות אופטימי,
בשעת ניסיון קשה בתוך הלב.
העיקר מה שחשוב להיות אופטימי,
גם כשחיצים נשלחים וזה כואב.
כי העיקר מה שחשוב להיות אופטימי,
ונכון זה לא תמיד פשוט,
אך כדי להמשיך ולהצליח,
תזכור - השמחה זו המהות.אז תקום, תאמין ותראה כי טוב,
ד' לך לא מפסיק לדאוג.
הוא מכין לך את הישועה,
ועוד יבוא היום ותגיע השעה.
-
מוכשרת על- איזה הזוי המילים שכתבת!!! איך הייתי צריכה לשמוע אותך עכשיו... (על האופטימיות...)
הזכרתם לי שיר מעניין שכתבתי על חוף הים---
חוף:
עצי אורן מתוחים
חיבוק אוויר נושב
הרי עד מכסים
רקיע חף מאורברוח קדים
משברת עצבות
שמש נוגהת בגלים
מותחת כתפי ביציבותרגליים שוקעות בחול
זרועות מחבקות ברכיים
ולב קטן- גדול
מנסה להכיל את השמייםעד אחרון הימים
אוכל כאן לשבת ולבהות
על הגלים שבאים והולכים
על הרגשות שנפתחים בלי תהיותעל שקיעות צבעוניות
וכוכבים שנוצצים בחשיכה שאחרי
על אלפי דמיונות
שרצות בראשי בלי לחשוב לפניעל אמת שמשתקפת
דווקא כאן מול האינסוף
על הבריאה המתחדשת
ועל מהות המושג "חוף"על דפים שמתמלאים
ברגשות קשים וחלומות
ומשאירה אותם כאן
מרוקנת ממני וחוזרת עם כוחות--- -
השיר שכתבתי בדרך חזור ממירון ביום האסון הנורא:
לחן: יובל דייןשם בין ההרים
ובין חיים
אתה עומדשדות פזורים
מלאים בטוב
אתה כבר- שם
מתענגהגעגוע לך-
שורף מבפנים
הקושי ממוטט
מחכה לתחיית מתיםאוהו בלילות
מסתובב בין קירות
בין חלקים של חלומות
עד שתחזור---אוהו צדיק שלי
תביא עלינו רחמים
הלוואי תחזור -לחיים
נאמין באמונה שלימה! -
אני כותבת מה שכתבתי ברגע של חולשה.....
אני משתגעת
ואני לא יודעת למה
אני מופתעת
ואין לי מידע מדוע
אני רוצה כבר לצאת
למצוא את האור
הלוואי והייתי מוצאת
את השורש והמקור
די כבר לשגעונות
אני מפסיקה לרצות
עם הרע לבלות
אני לא מוכנה להיות
די די די עם ההבלים
אני אומרת
מתי כבר אצא מהכבלים
אני שווווווואגת
מתי ינוסו הצללים
אבוא אל הפנים
ואראה פני אלוקים
ואשתה ממים חיים
אי אי אי מה יהיה
מתי אצא
עד מתי לא אנסה
לברוח מזה
ולחזור לעצמי
לשוב אלי
להיות אני
אוי אוי עד מתי
אנא אלוקים
משגיח ממרומים
חלה נא פני אמתך
עזור נא לה
אמן...
-
פוסט זה נמחק!
-
זה שיר שנכתב על אדם שסטה מהדרך-
אבל כמו כל אלה- יש בתוכם אש שבוערת..
לא תמיד אנו רואים את הצד שלו-
אז ישבתי לכתוב על מה שתמיד הוא רוצה לצעוק בשקט...אני כאן
אני רואה אותך מדליקה את הנרות
ואבא יוצא לבית הכנסת, לתפילות...
מכסה את העיינים- זולגות לך דמעות
ליבי לא קרוב- אך שומע ת'דפיקות...אולי אני מתריס ונשמע רחוק
את זועקת:"אתה שקוע עמוק"!!
כיפתי לא נראית, מנסה לצחוק
אבל הדבר היחיד שבא לי - לצעוקאני כאן! אף פעם לא עזבתי...
גם כשנראה שאני הולך בדד
אני כאן! אף פעם לא הלכתי...
זו דרך חיים שאוהב בתוכי לעד!!אני גם על מסלול של בית הספר
רק שאצלי לא הכל הולך כסדר..
אולי תשאלו אם גם אני בסדר??
כואב לי..אנו לא על אותו תדר---השמש שוקעת-
כמו כל יום
נשמתי פוקעת-
ותמשיך להלום...
יוקל לי אם לא יביטו בי רק כמעטפת
כי בתוכי יש אש שתמיד בערה ובוערת... -
@נשמה-יהודית תקשיבי... העלית נקודה יפה מאד, וכתובה מהמם.
אני אישית ביקשו ממני לכתוב על הנושא הזה של 'ההמתנה והצפייה' לא מזמן.
אז אני אעלה את זה, ומקווה שתתחברו;)היעלמות האושר - תחושת הבוסר
כבר שנים שהוא ממתין לו -
לאושר.
מזה תקופה שזה פשוט לא.
בוסר.אומרים שהוא בשל, אלא מה.
ישקרו?
מתנגד, מנענע בחוסר ההשלמה.
אז אמרו.הוא משתוקק לבנות הבית.
מתאווה.
מתנער שם שורש עץ הזית.
מרווה.בטח בעצמיך, החזק חזק.
זו חובתך.
אין דבר יותק מתקתק.
מזה רצונך.דע כי הפחד מהשטן נוצר.
מהר.
ליבך שותת, כבר דם ניגר.
שחרר.וכשתטעם זאת לראשונה –
תראה את אושר הבריאה. -
אומנם אני בן אבל לפעמים אני כותב על אחרים ועל אנשים שמדברים איתי אז זה גם משו למרות שזה בלשון נקבה
יושבת בספה ומהרהרת
חושבת על כל מה שעוברת
ההורים שלי אוכלים עליי סרט
ועכשיו אין לי מה לאמרלא מבינה על מה הסתבכתי
יודעת שבסך הכל דיברתי
אמרתי את האמת ולא שיקרתי
אז למה העולם כלכך אכזרביקשתי רק להיות טובה
חיפשתי בכם אהבה
הרחקתם אותי מכם
ולא עשיתי כלום
הרגשתי את האכזבה
מצאתי את עצמי בוכה
יותר לא אפגע מכם
מהיום אחליט לקוםסגרתם בפני כל שער
צימצמתי לעצמי את הפער
חתכתם את הלב שלי בתער
נשארתי עם עצמי והלבדהפלתם אותי אבל כבר קמה
עשיתם מכל דבר כאן דרמה
אומרים זה הגורל וזה הקארמה
לא מבינים שזה מה שמיוחדביקשתי רק להיות טובה...
-
אולי קצת מאוחר אך טוב מלעולם לו, שיר שכתבתי לקראת ימים נוראים
כבני מרון
בגיל ברון
בעבודת הגרון
עוברים לפניך ותיק כטירון
זוכרים מיאמי מירון
זוכרים קרלין וקרון (רכבל-איטליה)
זוכרים את נספי תאונת האוירון
אמנם אין לנו ארון
גם לא תפילה על שרון
אך בזכות שוכני חברון
אנא הסר מעימנו חרון
אתה, לא ביידן לא מאקרון
גם בנט לא הפתרון
אף לנתניהו אין יתרון
ללפיד אם כבר יש חסרון
אך רק אתה ראשון ואחרון
על עולמינו הפטרון
ואנו בסך הכל בובות תיאטרון -
שיר ישן -השיר הראשון שכתבתי בחיי - כמובן על המשיח!!!
ויותר מאוחר גם הולחןמחכה ליום-
שיבוא פתאם
קול שופר יבקע
והעולם ירעדמחכה ליום-
משיח צדקך
בעוז והדר
על סוס לבן
"הגיע זמן גאולתכם"זה היום-
כולי נרגש
ויתקבצו כולם
מכל קצוות עולם
----אור גדול יבקע
משמיים אפורים
על אזורים כבויים
תודה לך אלוקים
-עבדך הממתין לביתך- -
שיר על אחד שעבר טראומה אך אבד לו הזיכרון
חוזר לאחור
זכרונות המומים
קשי, עצב, קר
הרהורים אטומיםלרגע לא עוצר
מנסה, מתאמץ
למצוא פיסת מידע
על העבר הזועקאבל עכשיו
כשהכל נשכח
נאמין ה' הוא אחד
ונתקדם קדימה---
(אז תן רק--צעד אחד קדימה(לחש))צעד אחד קדימה
לפרוש כנף,לעוף גבוה
**להיישר מבט
אל העתיד הזורחהחיים לפניך
הכל פתוח בשבילך
רק תבחר ת'דרך
ש ת פ ר ץ**אז יאלה
בוא נשמח (קו ישר המיישר את הכל -(לחש))
אבא איתי
שומר לבל אפולצעד אחד קדימה...
רק תסמוך עליו
ותאמין בלב שלם
הוא מוביל אותך
למקום ש- ל-ך! -
טוב אז זה שיר(אם אפשר לקרוא לזה שיר למה אני לא טוב בזה...כך שאם יש בעיות אז אל טיפלו עלי..)שכתבתי על אותם בחורים שנשארים מהאחרונים בשיעור ומחכים לישועה...
כתבתי את זה סוף בין הזמנים אב..הנה עכשיו עוד זמן אלול מתחיל
ובשבילי זה עוד יום רגיל
שזה שנה תשיעית בישיבה
ועדיין כלום לא השתנה
נכנס לחדר יושב על המטה
מסתכל סביבי אבל אף אחד כבר לא נמצא
ואני כולי שבור ומתוסכל
שאני היחיד שנשארתי בספסל
מנסה לשבת ללמוד
אך ישר החלומות מתחילים לנדוד
די נמאס כבר לראות את אותה גמרא
מתי אני אמצא את האבידה
עוד חבר מתחתן
ואני רק הולך ומזדקן
מנסה לרקוד ולשמח
וקולט שזה הולך בכח
שכולם מגיעים עם תינוק בעגלה
ואני הולך לבכות לי בפינה
אבאאאאאא
וואי זה היה צעקה
מקווה שאף אחד לא שמע
כתוב שאתה מחכה שאדם ישא אישה
אז אנא תעשה למענך
ואז מגיעים כמה בחורים
מושכים אותי לריקודים
וכולם מתחילים לשיר דוד דוד בקרוב
יביא לנו משהו טוב
ואני? רק מכאיב לי תראש
שדי נו זה כבר נדוש
ואז פתאום אני מקבל חיזוק
שהלו אחי הכל מלמעלה פסוק
אז יאלה לחתן מברוק
נרים כוסית ונגמור את הבקבוק...
-
אז הנה עוד שיר(...)שכתבתי מזמן חלק ראו אותו כבר בהמנגן(אגב הוא מוצע למכירה...
)
קרדיט ל @אייצ-ית ...
נכתב על הקושי לקום בבוקר לתפילה אני בטוח שכמעט כולם מזדהים עם זה.הנה הבוקר עלה
ושם כבר התחילו תתפילה
ואני עדיין באמצע השינה
מתקרבל בתוך השמיכה
אח...כמה קשה לצאת מהמיטההשעון על מצב נודניק
והמעויירער אותי מנענע
אבל גם זה לא מספיק
כי היצר אותי חזק מונע
אז על תחפור לי שאני שבבניק
כי אתה לא יודע לאן זה יגיעוגם אם אני מצליח להתעורר
בתוך הלב שלי אני אומר
באסה הגיע כבר הבוקר
ולכרית עוד פעם חוזרבסוף מחליט לקום
אבל מרגיש עדיין רדום
חבל שא"א להתפלל בזום
וחושב-עוד בוקר שלא הולך כלום
היצר כל פעם עם מהלך יזום
יאלה די המצב הגוםאז תן לי הדרכה
וגם אולי איזה שיטה
רוצה לקיים את ההלכה הראשונה
חייב לבנות תעצמי גם אם הדרך קשה
וגם אם הגעתי אחרי קדושה
שכבר אבדתי בזה את הבושה
קבל נא את תפילתי בבקשה
כי רק אתה יודע שזה מלחמת התשהוואלה זה מזה לא מסודר...
-
אני בדרך כלל לא מעלה שיר אחרי שהרבה כבר מעלים כי זה כבר 'נמאס' אולי;)
אבל זה שיר ממש ממש טרי שהייתי חייבת לשתף....
תדמיינו אותו בסצנה. הוא עצוב נורא.
מגלם מציאות שרבות ורבים מאיתנו חווים, יום יום, ואף אחד מלבדם אינו מודע לכך.בדד
אז מה.
אז מה אם היא לבד,
מוטלת על צוק גבוה.
דמעה חמה, ליבה בגד.
רק קרבה, הוא משווע...שמלתה כך מאובקת,
עשן ייאוש היא זועקת.
עיניה נוהרות, מדממת,
אבדן של תמימות מסמלת.למי אכפת.
למי אכפת שתתרפק,
שתבכה ללא הפוגה.
הרי ממילא ליבה מנתק,
כל קשר למציאות ההזוייה.והיא נשארה שם, בדד.
חובקת רגליה בחזקה.
ראשה מוטה, כילד מעד,
לא מסוגל לשאת תחושתה.השמים השחירו, ושוב,
השמש עלתה כמשקרת.
אך ליבה עודו צורב, כאוב,
טיפה נוספת, רותחת, נושרת. -
פוסט זה נמחק!
-
שיר שלא אני כתבתי
העולם
בנוי
מעגלים, מעגלים.
והחברה
(כמה) מורכבת
מקשת גוונים.ולכולם רצונות,
שאיפות,
משאלות,
שעיתים מתנגשים
בחלומות של אחרים...וברגעים של
מבחן
כשיש סיכויים
לכאן או לכאן,
ובשבריר של שניה
עלולה הזירה
להפוך לתאונה
אחת גדולה...זה הזמן
שבו החכם,
שעיניו בראשו,
ישכיל לעצור,
ולבחורלראות.
רק לראות,
קצת מעבר לקו,
למעגל המצומצם
של כאן ועכשיו.ולהרגיש.
רק להרגיש,
שיש מולו עוד
אדם.
והוא, למרות הכל,
לא יחיד
בעולם.
