שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה
-
מיומנה של חטופה\עוד אשוב חזרה-
אמא,
את בטח שואלת
אך אני כותבת,
אז מצאתי פה דף ועט
וכותבת לך מעט-
מן המתרחש...אז- שנחטפתי,
לעצמי הבטחתי
שכמה ימים בודדים-
אני בבית,
ממשיכה את החיים...היו לי תקוות,
היו לי חלומות,
גנזתי אותם,
ולאחרונה-
הם שוב כאן,אני שבורה בגוף ובנפש
ולא משחק לי כבר הרגש.המציאות בוגדת בי
והשמיים- תמיד חשוכים לי.
האוכל שאין פה כמעט..
וכשיש- זה המעט שבמעט.
ההתנהגות שלהם כלפיי-
עדיף לא לפרט פה אולי...אין לי יום, ואין לי לילה
אין לי שמש ולא ירח,
לא רואה שמיים,
נאבקת באש ובמיים
לחיות גם בלי כח...אין לי פה כלום!
אבל יש לי הכל!!אך זה יכול להיות..
את רוצה לשאול...בתוך החושך הזה
נגלה לי משהו כזה
שתמיד איתי,
גם פה בחשכה,
שומר עליי
שלא אפגע.התחלתי להאמין בבורא
תפילות בשבילי הן המרפא,
אני מדברת איתו הרבה,
הוא תמיד שומע,
הוא תמיד מרגיע.ואני מאמינה
שאני פה-לטובה
גם כשקשה-בטוחה,
שיום יבוא
ואשוב
ולא רק הבייתה
אלא בתשובה שלמה,
מהבנה ומאהבה!!!תאמיני בו, אמא,
זה תמיד מרגיע!אוהבת ומתפללת לשובי
בתך האוהבת..))לא ידעת מה המכתב הזה עשה לכם, אבל לאחרים הוא עשה הרבה,
כתבתי אותו אתמול, ומאז הוא פשוט רץ...,- אז העלתי גם לפה,
פשוט ניסיתי להכנס לראש של אחת החטופות, להבין מה היא עוברת שם..
ומה נשאר לה בתוך החושך הזה-
שיזכו לשוב במהרה!! -
-
נתת לי הכל-
שקט עמוק,
הלילה עוד ארוך...
חשוך בחוץ,
בלב צפוף.עוצרת מהמרוץ,
רוצה לרוץ לחוף-
על החול לצייר לב גדול
ולהכניס בו- את הכל.כוכבים זוהרים,
חלומות עמוקים-
שבאים והולכים,
מזכירים לי שהחיים-
לא משחק ילדים...זמן לעצמי,
לעומק שבתוכי,
לסכם עוד יום-
שעבר וחלף-
עוד דף בספר ש-רץ.מביטה על העולם
ועל פלאי הטבע,
לוקחת לעצמי ת'רגע,
אוטומטית-
פותחת סידור,
מביטה על היקום,
ומודה-
על משפחה,
בריאות והצלחה,
שמש בזריחה,
על כל נשימה ונשימה,
חברות, חלומות,
על ימים טובים ופחות,
עומדת מולך-
ולא מפסיקה להודות!אך בא לי-
למסגר את התמונה הזו,
ולתלות אותה-
על הקיר,
כדי שכל אחד יכיר
את אלוקים,
ולחיות, ככה-
בתחושת הודיה,
והכרת הטוב-
לך אבא-
כי נתת לי הכל!! -
כולם חושבים שיש שמחה וההפך זה הבכי
כולם רוצים לראות חיוך לדמעה אומרים לה לכי
אני חושב לא כמו כולם אני חושב אחרת
דרך האמת היא לתת מקום לכל מה שנפשך אומרת
כשרע לך בנשמה אל תאמר זה טוב
בקש רחמים מאלוקים שיקח ממך כל סבל ומכאוב
כי אם אין רע בעולם אז גם בכי זה ראוי
גם אם אתה יושב לבד בוכה בחדר זה בסדר זה שפוי
עכשיו אני אצעק בקול ואתם אחרי תענו
לשיר הזה קוראים בכי של תענוג
כי בכי הוא לא האישיו בכי זה צורת ביטוי
למה שמילים לא יכולות להכיל למה שבלבנו עמוק הוא חבוי
אז ממה בידיוק אתה נרתע ממה אתה בורח
אם מהבכי אתה נרפא הכאב גם ככה אצלך נוכח
אני לא אומר להיות בעצב מאחל שתמיד תהיה שמח
אבל בשעת עצב או מרה שחורה תן מקום לרגש כמו שתיתן לכל אורח
עכשיו תקשיב משפט אחד שיבהיר לך למה בכי נועד
כשנפטר למישהו ילד הוא בוכה בידיוק כמו בשעה שהוא נולד -
פעם פעם חיכיתי לגדול,
להיות גבוהה, שאוכל לראות הכל
אח"כ רציתי להגיע לביצ'פר,
ללכת עם ילקוט, קלמר וספר
רציתי להיות כבר בסמינר,
לצאת לאמא מתחת לסינר
ואז כבר להתחיל ללמוד מקצוע,
להרגיש חשובה ויודעת לבצע
חיכית אח"כ כל כך להתחתן
להיות כבר כלה בלבן, עלמת חן
עכשיו, לסיים את הלימודים הכי ביקשתי
להתחיל התמחות – כך פרשתי
והיום, מתי כבר אסיים התמחות?
אזלו לי כבר לגמרי הכוחות
רוצה להתחיל להרוויח בגדול,
אולי לפתוח משרד, להתחיל באמת לגדול
מחכה לילדים רוצה ללטף,
לאהוב, לחבק ולתת מכל הלב.
פתאום אני אוחזת משהו מוזר
למה אני כל החיים במרדף אכזר?
תנו לי להנות מהרגע, השנייה
לשבת בשקט, לאכול עוגיה
ולהבין, שבורא עולם מסדר לי את הכול
ואני יכולה לנוח בגדול
סומכת עליו שהוא טוב ומיטיב
ואת אירועי החיים רק הוא מכתיב. -
@גיטי-ה פה מעלים שירים שמשתמשים כותבים בלבד!
את יכולה להגיב בנושא הזה-
https://miktzav.com/topic/8836/עין-טובה-פידבקים-הארות-והערות-לשיריי-המשתמשים/1144@יונתן-7
לפי חוקי הקטגוריה, ניתן להעלות שיר פעם ב5 ימים!
אם מחקו לך, אין טעם לנסות לשלוח שוב.ממליצה לכם לקרוא את חוקי הפורום כדי להימנע מהרחקות.
-
אמא של כולם\י"א חשוון התשפ"ה
ברגע הגדול-
ידעת לשתוק-
למסור הסימנים-
לאחות,להתגבר ולוותר,
על משהו גדול
לוותר על חלומך,
להנשא ליעקב.בלמת את פיך,
ולא רק-
גם דברת,
את הסימנים מסרת
בנית עולמות-
באותן שניות!ואני הקטנה-
שואלת-איך?!
ויתרת, ושתקת
ומסרת--
ואיתה שמחת?ושבנה הביא לה הדודאים
בקשת אותם,
והיא כעסה
שהם שלה!
ומספיק את יעקב
"לקחת לה.."ואת-
שתקת,
והבלגת-
וגדלת!!ובזמן-
שעמינו היה בצרה,
באת להעתיר,
ולבטל הגזרה-אמר לך השם-
"מנעי קולך מבכי
וענייך מדמעה
יש שכר לפעולתך.."
שתיקתך גדולה!ובזכותך-
שבו בנים לגבולם,
זכויותייך הן לעולם
את אמא-
לא רק של יוסף ובנימין
אמא של כולם-
אמא של העם!!טיפטיפ בדילאי, אבל עדיף מכלום...
אמא רחל- היא דמות ענקית בשבילי, השראה ודוגמה.
הלוואי- ונלך בדרכה.., נצליח להלחם ברצונות שלנו, לוותר, לשתוק ולדבר מתי שצריך... -
אבא- כמו אבא-
מה שעברנו כעם,
גלויות שחוינו יחדיו,
גזרות ומלחמות-
מאבק רק לחיות...ובשעות הקשות הללו-
שהכל "קרס לנו..."
נלחמנו ונאבקנו,
בכינו והתפללנו-ואבא-
כמו אבא...
אתה-
הרמת אותנו,
בשתי זרועותיך,
עטפת אותנו-
ישר אליך,
שמרת עלינו-
הכי קרוב אלייךגם בקושי הגדול
היית לנו האור!ומתי שהרגשנו שבורים,
שאין טעם להאבק בחיים
שעניים אכזריות
אבדו לנו תקוות,
היית שם--
ואבא-
כמו אבא...
אתה-
הרמת אותנו,
נתת לנו כח,
להמשיך במסע-
לראות אמונה!כי -
אבא כמו אבא...
לעולם לא עוזב!
אין לנו משהו אחר-
שתמיד שומר ואוהב,
מביט מלמעלה-
נותן כח להמשיך הלאה...אין כמוך אבא-
מתהומות לגבהות
הרמת אותנו-
אתה-
האבא היחיד שלנו
-
פעם הייתי ילד
והיום קצת גדלתי
התנועות נהיו חלד
ולא אקרובטיפעם תמיד היה חיוך
ועכשיו חובות ומחתן ילדים
כל דבר בסבל כרוך
וזיוף ידידיםוהנה עוד חתונה
שולח הזמנות
סוגר זמר ונגינה
ומספר מנותוכשהאולם לאט מתמלא
אז הבנתי כמה נאה
חביב אדם שנברא בצלם
אך תמיד יהיו מלאי מהמורות בדרך לתלםמ. קילורין
-
יוזמה/
מחכה למישהו
שיבוא, ויעזור
מחכה למישהו
שאת הבדידות הזו
יגזור
ממתינה לו,
שיבוא, ויכניס
את הלבד שלי
יניס.
חיכיתי,
והמשכתי לחכות.
מחכה
ואין שום תוצאות.
ובסוף היא באה,
תובנה.
היא כעסה,
לקחה אותי
וטלטלה.
לחכות,
זה לא פתרון
מה זה יעזור לך
להתאבל על זיכרון?
תפתחי את הדלת
תוציאי ראש
תטיילי את בחדר
את לא עץ ברוש!
בלי יוזמה,
דבר לא ישתנה
הפסיקי לחכות,
כי הפתרון בידך
וזה רק את,
את בעצמך. -
ישנו בית
בלאגן שורר בו בחדווה
ואני כמו זאבה
משחקים בכל פינה
מלגו וקליקס מגדל נבנהאי אפשר לדרוך
אפילו על מרצפת
זה ממש ברוך
ואני מוצפתעל הקרוקס ג’לי דביקי
ואיגלואים שפוכים
הילדים קופצים לי
במים דלוחיםחשבו כמה זמן יקח להמציא
את הגמד שיבוא פה לעזר
תגידו לי איך להביא
להטוטן שיעשה פה סדר -
בדידות זה דבר שאוכל אותך
מכרסם
לאט לאט אבל בטוח
ותכף לא נשאר ממך כלום
ככה. בשקט סמיך ומסוכן את מתאדה.
אף אחד לא שם איתך. אף אחד לא רואה. לא יודע.
ואף אחד גם לא מרגיש.
לא מבין איך זה לראות את עצמך נעלמת. לא להצליח לעשות דבר.
מתישהו האוויר נעשה דליל. קשה לנשום.
ושוב, אף אחד לא שם. להשם פתרונים.
את קמה, הולכת,מנסה לזוז. להסיח את דעתך, מנהלת שיח עם עצמך.
מנסה לברוח מהכאב הזה שצועק לך בלב "את לבדד. לבדדד"
מנסה לרוץ למקום אחר, יפה. מזמין.
תמיד מוצאת את עצמך לבד שוב.
בוכה.
שואלת את הדממה, את מי שברא אותה, למה? למה זה ככה?
